החלטה 1. על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, איים אדם להלן - "המנוח") על חברו הטוב של המשיב, (להלן - "לירן") על רקע חוב כספי של לירן למנוח. לירן ביקש את עזרתו של המשיב. השניים קשרו קשר לפתות את המנוח לבוא למקום נידח ושם יאיימו עליו באקדח על מנת שיחדל מאיומיו כלפי לירן. ביום 9.10.99 הוביל לירן את המנוח למבנה נטוש ושם המתין להם המשיב כשברשותו אקדח. כאשר הבחין המנוח במשיב ניסה להימלט ואז ירה המשיב יריה אחת לעבר בטנו ואחרי שנפל הוסיף וירה בו יריות נוספות שגרמו למותו. המשיב ולירן השליכו את גופתו של המנוח לבאר מים עמוקה בתוך המבנה ונמלטו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' הרטל), בהחלטתו מיום 3.4.00, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. משלא נסתיים משפטו תוך תשעה חודשים מבקשת המדינה להאריך את התקופה בתשעים ימים נוספים. 2. הטעם העיקרי העומד בבסיס בקשתה של המדינה הוא מסוכנותו של המשיב כפי שהיא עולה מנסיבותיהם של המעשים המיוחסים לו. עוד טוען בא כוח המדינה כי בשל העונש החמור הצפוי למשיב אם יורשע בעבירה המיוחסת לו ונוכח השלב המתקדם בו מצוי המשפט, מן הראוי שלא לשחררו מן המעצר. כנגדו טוען בא כוח המשיב כי "חלה התפתחות דרמטית בתיק", בכך שלירן - העד העיקרי מטעם התביעה, שהורשע בינתיים בעבירת הריגה בגין חלקו בפרשה - חזר בו מעדותו נגד המשיב. לטענתו, התברר בחקירתו הנגדית כי לירן לא ראה מי ירה במנוח ולא שלל את האפשרות שהיה במקום אדם נוסף, והוא שירה במנוח. בכך נתכרסמו ראיות התביעה במידה המצדיקה את שחרורו של המשיב מן המעצר. לפי החלטתי מיום 26.10.00 המציאו לי באי כוח בעלי הדין את הקטעים הרלבנטיים מתוך הפרוטוקול. 3. בקשת המדינה בדין יסודה. אקדים ואומר כי מלכתחילה ראוי היה שבא כוח המשיב ישטח את טענותיו בדבר הכרסום בחומר הראיות במסגרת בקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי. אולם, מכיוון שבא כוח המבקשת לא התנגד להעלאת הטענה במסגרת הדיון בבקשה להארכת תקופת המעצר וכן לאור העובדה שעדותו של לירן ניתנה סמוך לתום התקופה, לא הקפדתי בענין זה. לעיצומה של הטענה ייאמר כי לירן אכן לא העיד בפירוש שראה את המשיב יורה במנוח ובתארו את מה שאירע באותו מבנה אף נקט שלוש פעמים לשון רבים. כך אמר כי "הם השליכו" את המנוח לתוך הבאר (עמ' 354 לפרוטוקול); "דחפו את הגופה קצת" (עמ' 494 לפרוטוקול); ו"עבדו עלי" (עמ' 376 לפרוטוקול). מלבד אמירות כלליות אלה אין בעדותו של לירן, או בעדות אחרת, ראיה לכך שבמקום האירוע היו נוכחים אנשים נוספים זולת המשיב, לירן והמנוח. זאת ועוד. לירן העיד כי הביא את המשיב למבנה זמן קצר לפני האירוע. כמו כן חזר ואמר שלא ראה במקום אדם נוסף. בשלבים שונים של האירוע ראה לירן את המשיב וזיהה אותו וגם שמע אותו אומר אחרי שנורתה היריה הראשונה "אני יורה בו עוד" (עמ' 353, 503 לפרוטוקול). לדבריו פעל המשיב לטשטוש העקבות שנותרו בשטח, נפטר מהנשק ומהכפפות ולאחר מכן נפטרו שניהם מהבגדים שלבשו בזמן האירוע. נוכח דברים אלה אין בידי לקבוע כי חל כרסום בחומר הראיות המצדיק את שחרורו של המשיב מן המעצר. על כך יש להוסיף כי משפטו של המשיב מצוי בשלב מתקדם. פרשת התביעה הסתיימה. פרשת ההגנה אמורה היתה להסתיים בישיבה שנקבעה ליום 5.11.00. במצב דברים זה יש להניח שפסק הדין יינתן בתוך תקופה ההארכה. 4. לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 30.10.00, או עד מתן פסק דין במשפטו בתפ"ח 40032/00 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם. מעצרמשפט פליליהארכת מעצררצח