תחולת צו ההרחבה בענף המוסכים

תחולת צו ההרחבה בענף המוסכים   1. התובעת, התאחדות המלאכה והתעשיה בישראל, הגישה ביום 25.10.94 תביעה כנגד "טכנו טורבו", לתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי בגין 7 השנים שקדמו ליום הגשת התביעה וכן להמציא פרטים על סך כל שכר עבודה ומספר העובדים ב-7 השנים שקדמו לתביעה.   2. הנתבע ("טכנו טורבו") ע"י מהנדסה אברהם לסקה, הגיש ביום 15.1.95 כתב הגנה, בו נאמר כי הנתבע הינו מכון לשיפוץ טורבוצ'רג'ר (מגדש), אשר הוקם בשנת 1984. הנתבע מציין בהגנתו כי הינו מוסך הנותן שירותים לרכב מנועי בתחום של טורבורצ'רג'ר, כאמור בסעיף 2 לצו פיקוח על מצרכים ושרותים (מפעלים ומוסכים לכלי רכב) התש"ל-1970, וכי יש עסקים רבים הנותנים שרותים לרכב, שאינם רוצים להתאגד בתובעת.   3. התיק הועבר להוכחות לפי החלטת כבוד הרשמת ש.ולך מ- 3.2.99. התובעת הגישה תצהיר מטעם מזכירה (להלן: "פסו") בו נטען כי הנתבע הינו בית מלאכה למשאבות ומנועים וכי לא העביר נתונים לצורך חישוב דמי טיפול ארגוניים.   לדיון שהתקיים ביום 14.4.99, לא התייצב הנתבע אלא מי מטעמו. ביום 13.5.99 הגיש מר לסקה תצהיר מטעמו. ביום 25.5.99 התקיים דיון הוכחות. בתום הדיון ביקש הנתבע להעיד עדים מטעמו והדיון נדחה לבקשתו. ביום 6.9.99 הגישה ב"כ הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת עדויות. ביום 22.9.99, בדיון, ביקש ב"כ התובעת להגיש כ"ת מתוקן, וזה אכן הוגש ב-3.10.99, כנגד טורבו מכניקה בע"מ (להלן: "הנתבעת") וכנגד מר אברהם לסקה (להלן: "הנתבע").   4. בכתב התביעה המתוקן טוענת התובעת כדלקמן:   א. התובעת הינה ארגון מעסיקים, חברה בלשכת התאום של הארגונים הכלכליים והינה צד להסכמים קבוציים כלליים שהורחבו בצווי הרחבה. ב. התובעת פנתה לנתבעות (צ"ל לנתבעים) או מי מהם בדרישה למסירת פרטים עפ"י תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני - מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז-1977 (להלן: "התקנות"), אלא שהנתבעים לא העבירו פרטים ו/או תשלום. ג. לתביעה צורפה טבלת דמי חבר (בפועל לא צורף לכ"ת המתוקן דבר, ואף לא לכ"ת המקורי).   התובעת עתרה לחיוב הנתבעות בהמצאת הפרטים הנדרשים עפ"י התקנות באישור רו"ח/עו"ד; סך כל שכר העבודה ממנו מגיעים דמי בטל"א לרבות הסכום העולה על מקסימום לתשלום דמי ביטוח על-פי חוק הביטוח הלאומי, ששולם לעובדי טכנו טורבו בשנים 1987-1993, ולא יותר ממחצית דמי החבר כמפורט בטבלת דמי החבר; פרוט מספר עובדיהם בשנים 1987- 1993, וכן לחייב הנתבעות בדמי טיפול לשנים אלה. 5. ביום 2.11.99 הגישו הנתבעים באמצעות באת כוחם כתב הגנה מתוקן, בו טענו כדלקמן:   א. יש למחוק על הסף את כתב התביעה (במקביל הגישו בקשה למתן פרטים נוספים ולחילופין, למחיקה על הסף). ב. חלה על התביעה התיישנות: מאחר והוגש כ"ת מתוקן כנגד 2 נתבעים ב-3.10.99, כל עילה המתייחסת לתקופה שעד 3.10.92 - התיישנה. ג. הנתבעת מחוקה, כאמור בתמצית רשם החברות שהגישה התובעת, ובלא שהוחייתה לא ניתן לתבוע אותה. ד. הוכחש הנטען בתביעה בהיותו סתמי, כוללני ובלתי מפורט (מועדים), מה גם שהתובעת מעולם לא פנתה לנתבע ואף לא לנתבעת. ה. לתביעה לא צורפה כל טבלה. ו. התובעת אינה זכאית ממי מהנתבעים לדמי טיפול ארגוני, שכן אין תחולה לצווים או להסכמים על הנתבעים.   6. ביום 9.11.99 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה, תצהירו של פסו. ביום 14.12.99 הגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים. נתקיים שוב דיון מוקדם בפני כבוד הרשמת ש. ולך ב- 6.6.00 ומשנתן ב"כ התובעת פרטים נקבע כי התמלאה הבקשה שהוגשה בבש"א 201954/99, כי הבקשה למחיקה על הסף תוכרע ע"י המותב, וכי התביעה היא כלפי הנתבעת 1 (קרי: "הנתבע").   7. מתוך טעות לא הועבר התיק למותב זה אלא למותבים אחרים (כבוד השופט י. לובוצקי, כבוד השופטת ל. גליקסמן), ומשהובררה הטעות - הועבר אלינו כמתחייב. ביום 10.1.02 התקיים בפני מותב זה (בהסכמת הצדדים) דיון להוכחות. משמדובר בהמשך ההוכחות, לאחר שנשמעה, בפני האב"ד עדות התובעת, לא התרנו פתיחת ההליך מחדש, קרי: חקירה נגדית של פסו ע"י ב"כ הנתבע (ראה גם החלטת כבוד הרשמת ש. ולך מ- 6.6.00, שורות 16 - 15); נשמעה עדות הנתבע וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.   לצערנו, בשל הליך דחוף של עובדים זרים (עב 3096/02-3090/02), שהטיפול בו הוטל על מותב זה, נדחה מתן פסה"ד.   8. פסו, ששימש כמזכיר התובעת, טען בתצהירו כי הנתבע הוא בעל מלאכה למשאבות ומנועים (ס' 3 לתצהירו). עוד ציין בעדותו כי הנתבע היה חבר בתובעת. כשביקר בבית המלאכה של הנתבע ראה בו מחרטות ומכונות גדולות לייצור חלקים מכניים, שבית המלאכה כנראה נזקק להם לייצור/ שפוץ מכלולים מכניים. עוד ציין כי אין בבית המלאכה ליפט למכוניות, ולא נראו מכוניות נכנסות לעסק. בעבר נרשם הנתבע כחבר בתובעת, בענף המתכת (נ/1) (פרוטוקול הדיון מיום 25.5.99).   הנתבע טען כי הוא בעל מוסך הנקרא "טכנו טורבו" העוסק בתיקון מגדשי אויר למנועי רכב עפ"י רשיון מחלקת המוסכים במשרד התחבורה, כי קיבל רשיון למוסך, כי משרד התחבורה מפקח באופן רציף על המוסך שלו, וכי דמי הטיפול שהיה צריך לשלם, לו היה צריך לשלם, עומדים ע"ס 2,011 ₪ כאמור באשור רו"ח, ולא כדרישה המנופחת של התובעת. נטען כי אין עילה כנגד הנתבעת, מה גם שהיא מחוקה.   לתצהירו צרף הנתבע רשיונות להחזקת מפעל, בקשות לרשיון למפרע, ת.ע.צ., צלום מתוך ספר הסיווגים, חשבוניות, מסמכי משרד התחבורה ואגוד המוסכים.   בעדותו טען הנתבע כי יש לו בעסק מחרטה, כרסומת, קומפרסור ו"פרס", כי מכונית יכולה להגיע עד פתח העסק, כי אנשים אינם נכנסים לעסק לצורך תיקון המכוניות, וכי בשנים האלה יכול להיות שהעסיק עובד ופקידה בחצי משרה. בחקירתו החוזרת טען כי מאחר ורימו אותו בהיותו עולה חדש ולאחר איומים שקיבל - הצטרף בזמנו כחבר לתובעת.   נעיר כי נותן תע"צ לא העיד, ב"כ התובעת ביקש להתעלם מתעודה שנתן בגין העדרו, וב"כ הנתבעים ביקשה לא להגיב.   9. לאחר עיון בכל החומר שבפנינו להלן הכרעתנו:   א. באשר לטענת ההתיישנות: סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע:   "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים;".   תקנה 18 (ד) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991 קובעת:   "(ד) הוחלף או הוסף בעל דין, רואים, לענין ההתיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן."   בהתאם לתקנה 18 (ד) הרי שחלה התיישנות בין השנים 1987 עד 4.10.92 (7 שנים טרם הגשת כתב התביעה המתוקן). משכך ככל שהתביעה מתייחסת לתקופה שלפני 4.10.92 - הרי התיישנה.   יובהר כי ההליכים בבית הדין החלו בשנת 1994 עם הגשת כתב התביעה הראשון. חזקה על התובעת כי ידעה לאבחן בין ה"נתבע" בכתב התביעה המקורי, שאיננו אישיות משפטית אלא שם מסחרי, לבין הנתבע דכאן. היה על התובעת לברר את זהות הנתבעים הנכונים בתיק, ואין זה ראוי כי תפעל אך מפיהם בענין זה.   הנתבע לא היה מיוצג בשעת הגשת כתב הגנתו הראשון, ואז טען בפנינו לקיומה של חברה באופן מבלבל ולא מדוייק, וגרם בכך להשהיית ההליך ולחיוב בהוצאות - והכל, שלא לצורך. למען הסר ספק, נבהיר כי התביעה כנגד הנתבעת - נמחקת בזאת, משהצהיר ב"כ התובעת כי התביעה היא כנגד הנתבע בלבד.   ב. הצדדים נחלקו בשאלת סיווגו של המכון טכנו-טורבו - עסקו של הנתבע: האם מדובר במפעל או בית מלאכה לייצור ותיקון של מגדשי אויר - כטענת התובעת (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 10.1.02), או שמא מדובר במוסך - כטענת הנתבע (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 10.1.02).   בתצהיר הנתבע (שהוגש ביום 14.12.99) נטען כי הינו בעל מוסך "טכנו טורבו" העוסק בתיקון מגדשי אויר למנועי רכב על פי רשיון של מחלקת המוסכים באגף הרכב במשרד התחבורה.   ב"כ התובעת טוען כי הנתבע עוסק בתחומי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה ולפיכך חל על עסקו צו ההרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי שנחתם בין התובעת להסתדרות (בש"א 201954/99 הודעה לבית הדין מיום 23.11.99). ראשית נבהיר, כי אין על ביה"ד לתת דעתו בשאלת סיווג עסקו של הנתבע על-מנת להכריע במחלוקת הנדונה. הסכם עבודה קיבוצי כללי בענף המוסכים נחתם לראשונה ביום 13.9.93 ולאור העובדה כי התביעה נוגעת לתקופה שעד שנת 93' (כולל) אין הסכם קיבוצי זה חל על הנתבע, אף לו הוכיח כי שייך הוא לאיגוד המוסכים (ביחס לתקופת התביעה). לפיכך, גם לא חל צו ההרחבה להסכם זה, צו שהוצא מאוחר יותר (י"פ 4364, התשנ"ו, 24.12.95, עמ' 1006).   ההסכם הרלוונטי לענייננו הינו הסכם העבודה הקיבוצי הכללי לתעשית המתכת החשמל והאלקטרוניקה וצווי ההרחבה שהוצאו על-פיו. בצו לתיקון צו הרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה נקבע כי תיקון זה כולל גם את ענף המוסכים (י"פ 3474, כ"ג באב התשמ"ז 18.8.1987). כך נקבע כי צו ההרחבה חל גם על ענף המוסכים כמו גם על כל העובדים והמעבידים בישראל בענף המתכת, החשמל האלקטרוניקה והתוכנה (פורסם בי"פ 3675, כ"ט בסיון התשמ"ט, 2.7.1989).   ג. ממילא, לאור האמור, חל על הנתבע צו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה - גם אם עסקו מוגדר כ"מוסך" וגם אם עסקו מוגדר כ"מפעל" או "בית מלאכה" - ביחס לשנים נשוא התביעה. ד. תקנה 1 (א) לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז - 1977 קובעת:   "מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן: דמי טיפול) כאמור בתקנה 2".   לאור קביעתנו כי חל על הנתבע צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה, ולאור האמור בתקנה 1(א) לעיל, יהיה על הנתבע לשלם דמי טיפול ארגוני.   ה. מבקשים אנו להזכיר כי הנתבע לא טען ל"מרמה" של התובעת בהגנתו, ואף לו כך - לא ביקש להפסיק חברותו עת השתחרר מ"הלחץ" שהופעל עליו (ולא הוכח כדבעי וממילא, לא נדון, בפנינו).   ו. מאחר וקיבלנו את טענת ההתיישנות שטען הנתבע (ס' 9 (א) לעיל), על הנתבע לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני בעבור התקופה 10/92-12/93.   כן ימציא הנתבע לתובעת פרטים כנדרש עפ"י התקנות באישור רו"ח/עו"ד, לתקופה דלעיל, כאמור בעתירת התובעת.   ז. לאחר ששקלנו את נסיבות התנהלות ההליך ומשכו, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות בסך של 1,000 ש"ח בצרוף מע"מ, בתוך 30 יום, אחרת ישא סכום זה ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.   צו הרחבהמוסךצווים