להלן פסק דין בסוגיית סמכות ראש ההוצאה לפועל - אכיפת פסק דין: פסק דין 1. בית המשפט המחוזי בבאר שבע נתן פסק דין, שבו חייב את המבקשת לשלם למשיב סכום מסוים נקוב בדולר ארה"ב, וכן קבע על פי איזה שער יציג יחושב הסכום לשקלים ואת אופן חישוב הפרשי ההצמדה והריבית. בעקבות פסק הדין פתח המשיב תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשת, במסגרתו ביקש את ביצוע פסק הדין. לאחר זמן, הגיש המשיב לראש ההוצאה לפועל "בקשה להגדלת חוב", במסגרתה ביקש לתקן את הסכומים שננקבו בבקשת הביצוע, משום טעות חישוב שעשה. המבקשת התנגדה לבקשה בטענה שהחישוב המבוקש בתיקון מהווה פרשנות בלתי נכונה של פסק הדין. ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשום אמיר צרנוביץ) קיבל את הבקשה. להבהרת הדברים בהמשך, להלן ההחלטה כלשונה (החלטה, מיום 27/2/05): "לאחר שעיינתי בבקשת הזוכה להגדלת קרן ובתגובת ב"כ החייבת אני סבור כי יש להעתר לבקשה מנימוקי המפורטים בה. עיון בלשון פסק הדין המבוצע בתיק זה ובאמור בעמוד 18 לפסק הדין בו מצוי החלק האופרטיבי של פסק הדין מלמד כי אין (המלים "כי אין" ככל הנראה מיותרות - הח"מ) כי לשונו של בית המשפט ברורה ואינה משתמעת לשני פנים ואינה מצריכה כלל פרשנות. מהפסקה הראשונה בעמ' 18 לפס"ד עולה כי הסך של 100,000 $ דולר מגיע לזוכה ביום 9/7/00 כשהוא צמוד לדולר, ויחושב כך שלסכום זה תיווסף ריבית על הקרן מיום 9/7/00 ועד למועד מתן פס"ד - 31/12/02. לפיכך, אני נעתר לבקשה, כאמור בסעיף 7 לה. בכפוף לתשלום הפרש האגרה תוגדל קרן החוב בסך 57,844.81 ₪ נכון ליום פתיחת תיק ההוצל"פ, כן הגדלת קרן שכ"ט עו"ד שנקבע בפס"ד יתווסף סך 48,058.21 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פס"ד 31/21/02 עד לפתיחת תיק ההוצל"פ (ועד בכלל)." 2. בהמרצת פתיחה זו עותרת המבקשת ליתן צו "המצהיר כי החלטת ראש ההוצל"פ הנכבד... ניתנה בהעדר סמכות ענינית ועל כן היא בטלה מעיקרה", וכן ליתן צו המצהיר מהו חובה "הנכון" של המבקשת לגירסתה. המשיב (המבקש בבש"א שבכותרת), עתר לדחיית התביעה על הסף, משום שמדובר למעשה בערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, ומשלא ערערה המבקשת על ההחלטה בהתאם לקבוע בחוק, היא הפכה לחלוטה ולא ניתן לערער עליה באמצעות תובענה לביטולה. המשיב סבר גם, כי קיים מעשה בית דין באותה סוגיה. המבקשת (המשיבה בבש"א) טענה, מנגד, כי משניתנה ההחלטה בהעדר סמכות ענינית, הרי שאין לה כל תוקף משפטי, אין חובה לערער עליה ולא קם מעשה בית דין. 3. אמנם, ההלכה המקובלת היא, כי פסק דין או החלטה שניתנו על ידי בית משפט ללא סמכות הם כאין וכאפס, וכדי לבטלם אין הכרח לערער עליהם, מכיוון שכל מוסד שיפוטי, שהענין הובא לפניו, חייב להתעלם מהם. נכון גם, כי הדרך הנכונה לתקוף פסק דין או החלטה שניתנו בחוסר סמכות ענינית, היא על ידי ערעור או על ידי הגשת תובענה לביטול פסק הדין או ההחלטה, כפי שנעשה כאן. ראו: ע"א 323/81, 322 ינאי נ' יחיא, פ"ד לו(4) 372. אולם, אני סבור כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להתקבל, משום שההחלטה ניתנה בסמכותו הענינית של ראש ההוצאה לפועל. 4. אכיפת החיוב הטמון בפסק הדין היא עיקר תפקידו וסמכותו של ראש ההוצאה לפועל. אכיפת החיוב מחייבת את הבנת מהותו ומשמעותו של פסק הדין. הפעלתו גוררת אחריה את פרשנותו (ראו: ד. בר-אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה שישית, להלן - בר-אופיר, עמ' 123). כאשר ראש ההוצאה לפועל, סבור, כי קיימת אי בהירות בפסק הדין והבנת החיוב ופרשנותו אינם עולים מתוכו, רשאי הוא לפנות אל בית המשפט לצורך הבהרתו (סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, להלן - החוק). אולם פניה זו של ראש ההוצאה לפועל אל בית המשפט תיעשה רק כאשר פסק הדין אינו ברור, או שפרשנותו איננה חד משמעית, לדעתו. כאשר ראש ההוצאה לפועל סבור, כי לא קיימת אי בהירות בפסק הדין, ולא קיים כל קושי בפרשנותו, הוא איננו רשאי לפנות לבית המשפט בבקשת הבהרה כלשהי, גם אם הוא סבור, כי קיימת סתירה כלשהי בין הסעד שניתן לבין העתירה שהתבקשה, או כל סתירה או קושי אחר, שאינם נוגעים לחלק האופרטיבי של פסק הדין (בר-אופיר, עמ' 124). 5. זהו בדיוק הדבר שהתקיים כאן. ראש ההוצאה לפועל פירש את פסק הדין שניתן וקבע מפורשות "כי לשונו של בית המשפט ברורה ואינה משתמעת לשני פנים ואינה מצריכה כלל פרשנות". בהתאם לכך, הוא הפעיל את סמכותו על פי החוק וקבע את החיוב הכספי העולה מתוך פסק הדין. ראש ההוצאה לפועל לא סבר, כי הוא זקוק להבהרת פסק הדין, ובוודאי שלא התיימר לתקן את פסק הדין, להוסיף עליו או לגרוע ממנו דבר. בכך לא חרג ראש ההוצאה לפועל מאומה מסמכותו ופעל בדיוק במסגרתה. 6. בכך לא באתי לקבוע איזו מהפרשנויות הנטענות על ידי הצדדים כאן לפסק הדין היא הנכונה, וגם אינני מוסמך לעשות כן. הסמכות לכך נתונה לראש ההוצאה לפועל. החלטת ראש ההוצאה לפועל הנדונה היא כדין כל צו או החלטה, שנותן ראש ההוצאה לפועל במסגרת סמכותו, ואם סברה המבקשת, כי היא שגויה, היה בידיה לבקש רשות לערער עליה בהתאם לקבוע בסעיף 80 (ב) לחוק. כן היה בידי המבקשת לבקש את ביטולה או שינויה של ההחלטה בהתאם לתקנה 27 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979 (וראו: בר אופיר, עמ' 43). כך או כך, המבקשת איננה רשאית "לעקוף" את הדרך הקבועה בחוק או בתקנות לתקיפת ההחלטה / שינויה / ביטולה / ערעור עליה, באמצעות תובענה חדשה לביטולה. 7. התוצאה: התביעה נדחית. המבקשת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות בסכום כולל של 1,000 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל. (מועד 23/2/06 מבוטל). אכיפת פסק דיןהוצאה לפועל