החלטה 1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(ב) לחוק הנ"ל. על פי כתב האישום, נהג המשיב ביום 13.11.06, ברכב מזדה בכביש 40 מצומת ראם לכיוון צומת קסטינה, שהוא כביש בין עירוני כשברכבו נסעו ארבעה אנשים. שוטרי מג"ב שנסעו במקביל למשיב, ברכב משטרתי של משטרת הגבולות, ועליו סימון משטרתי, צעקו למשיב לעצור לאחר צומת קסטינה. המשיב סימן בראשו כמבין והתקדם לכיוון הצומת כשהשוטרים אחריו כשבכיוון נסיעתם דולק אור אדום ברמזור. כאשר התחלף האור ברמזור, החל המשיב לנסוע דרומה במהירות ובפראות כשהוא עובר בין הנתיבים. השוטרים הדליקו אורות כחולים וסירנה וכרזו למשיב לעצור. המשיב המשיך בנסיעתו, נסיעת עקלתון, כשהוא עוקף בפראות כלי רכב שנסעו בכביש עד כי נהגים נאלצו לסטות מנתיב נסיעתם ולרדת לשולי הכביש בכדי למנוע התנגשות ברכב ובמשיב. המשיב נהג במהירות של כ-160 קמ"ש בצורה פראית ומסוכנת והגיע לצומת פלוגות כשהוא נוסע בנתיב השמאלי ודולק לעברו אור אדום ברמזור. המשיב סטה בחדות לנתיב הימני ופנה במהירות ימינה לכביש 35 כשהשוטרים בעקבותיו דורשים ממנו לעצור. המשיב ביצע במהירות פניית פרסה למרות תמרור שאסר זאת והתחבר חזרה לכביש 40. בנסיעה דרומה פנה ימינה, למרות שדלק בצומת אור אדום בכיוון נסיעתו, והמשיך באותה נהיגה מסוכנת. המשיב נעצר בהגיעו לצומת בית קמה שם הוקם מחסום משטרתי והמשיב עצר רכבו בפקק שנוצר. 2. ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען שהעובדות המפורטות בכתב האישום אינן מקימות את יסודות העבירה, כיוון שהמשיב נסע בכביש בו שני נתיבים ושוליים רחבים וכי הרכבים נאלצו לסטות מהכביש כדי להמנע ממגע עם רכבו של המשיב. העובדה שהוא נסע מהר ולא עצר עדיין, אין בה להוכיח שהיתה כוונה לפגוע בנוסעים בכביש, הוא לא ירד לשוליים ולו פעם אחת, הסטיה של הרכבים נועדה לפנות לו את הנתיב לנסיעה. עוד תמיכה בעמדתו, שבהגיעו לצומת פלוגות, לא חצה הצומת באור אדום, אלא פנה ימינה. גם בהגיעו למחסום, שעה שנעצר, יכול היה להימלט כיוון שהמתין 10 דקות עד שהגיעו שוטרי מג"ב שזיהו אותו כחשוד. הסטיה של הרכבים האחרים כדי לפנות לו מעבר אינה מבססת הכוונה הדרושה של סיכון חיי אדם. 3. תיאור דרך ואופן נהיגתו של המשיב כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום, סומכת על עדותו של יצחק לאל, שוטר מג"ב, המעיד כי בנסיעתו הפרועה של המשיב, נסיעת עקלתון "חתך רכבים מימין ומשמאל ובכך הוא גורם לרכבים לסטות בפתאומיות מהמסלול שלהם ועלול היה לגרום לתאונות קטלניות. אני בשלב מסויים שקלתי לעצור את הנסיעה אחריו לאור סיכון חיי אבל לבסוף החלטתי דווקא לאור הסיכון יש לעצור את הנהג שלא ימשיך לסכן" (עדות מיום 13.11.06, עמ' 1 ש' 7). בהמשך מעיד שהמשיב ביצע פניית פרסה במקום אסור ונסע באור אדום. די בעדות זו כדי להקים תשתית ראייתית לכאורה לעבירה המיוחסת למשיב. לא מדובר במצב שנהגים נאלצו לבלום בנהיגה רגועה. המשיב גרם להם לבלום ולפנות לו מקום שכן אלמלא כן היו מתנגשים בו או שהוא היה מתנגש בהם ובכך בא לידי ביטוי סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. עוד טען ב"כ המשיב לאפליה מכיוון שיום קודם לכן, פורסם באתרי האינטרנט, שנהגת שנסעה במהירות של 160 קמ"ש וסיכנה את בנותיה ונוסעים אחרים בדרך לא נעצרה. עדיף שטענה זו לא היתה נשמעת כלל. ביהמ"ש עוסק בעובדות שבפניו ולא בעובדות ערטילאיות שפורסמו באתר האינטרנט, כאשר תיק החקירה אינו מצוי בפניו. 4. מעשיו של המשיב מקימים עילה למעצר שכן בהתנהגותו סיכן חיי אדם. בשלב זה על ביהמ"ש לשקול חלופת מעצר. מפאת היותו של המשיב צעיר, יליד 31.12.82, ללא עבר פלילי, הוריתי על קבלת תסקיר מעצר. שירות המבחן התרשם שהמשיב מתנהג באופן תקין ברוב תחומי חייו וכי פתיחת ההליכים נגדו ומעצרו מהווים גורם בעל משמעות. להערכת שירות המבחן הסיכון הנובע מהמשיב הוא נמוך יחסית, מכיוון שתפקודו בבסיס הוא תקין. המעצר מהווה לגביו גורם מזעזע. שירות המבחן התלבט לגבי חלופת המעצר מכיוון שחלופת המעצר העיקרית היתה שהמשיב ישהה בבית דודו, הסובל מ-100% נכות ומתקשה בתפקוד היום יומי, אם כי בסופו של יום המליץ עליו כחלופת מעצר, בין היתר, לאחר שהתרשם מדפוסי התנהגותו של המשיב ומרמת הסיכון הנמוכה הנשקפת ממנו. במהלך הדיון בפני עלתה חלופת מעצר אחרת. התייצב אבי המשיב והסכים לקחת את האחריות למשיב היה וישוחרר. קודם לכן סירב לכך לאור מעצרו של המשיב והתנהגותו שגרמה למעצר זה. התרשמתי שאביו של המשיב הינו דמות סמכותית בחייו של המשיב ויהא בכוחו לתחום לו גבולות ואם המשיב יפר תנאי מתנאי השחרור ידווח על כך לגורמים המתאימים. מטרת המעצר היא לנטרל מסוכנות ולדעתי יהא בחלופת המעצר כדי לנטרל מסוכנותו של המשיב, כשאני מביאה בחשבון גם את הערכת המסוכנות הנמוכה הנשקפת ממנו, כעולה מתסקיר שירות המבחן. סוף דבר אני מורה על שיחרורו של המשיב בתנאים כדלקמן: המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית אביו בהשגחת אביו או מי מדודיו. תיחתם ערבות עצמית וצד ג' על ידי כל אחד מהערבים על סך של 25,000 ₪. הפקדה במזומן בסכום של 10,000 ₪. המשיב יהא רשאי לצאת מביתו לשם התייצבות בבית המשפט או לשם טיפול רפואי דחוף או לפגישות בשירות המבחן לאחר זימון מראש ובתנאי שילווה על ידי מי מהערבים ויעשה דרכו ליעד וחזרה בדרך הקצרה ביותר. במידה והמשיב יצא מהבית לקבלת טיפול רפואי דחוף, ידווח על יציאתו וחזרתו באופן מיידי לקצין התורן בתחנת עיירות. 5. המשיב יהא בפיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של 6 חודשים. מעצרמשטרההפרעה לשוטר במילוי תפקידומעצר ביתשוטר