דוגמא לפסק דין בנושא בקשה לרשום מספר תעודת זהות בכתב הגנה: השופטת יעל אנגלברג שהם 1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להורות למשיבים לציין את מספרי הזהות שלהם בכתב ההגנה שהוגש מטעמם (השופטת שרה מאירי; ס"ע 50577-03-12; החלטה מיום 24.4.13). רקע עובדתי 2. המבקשת, מהגרת עבודה אזרחית הפיליפינים, הועסקה כמטפלת סיעודית של המשיב 1. ביום 28.3.12 הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיבים לפיצוי מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 וכן לתשלום זכויות המגיעות לה בגין תקופת עבודתה וסיומה. בכתב התביעה ציינה המבקשת את כתובת המשיבים ובהמשך המציאה להם את כתב התביעה במסירה אישית. 3. ביום 11.10.12 הגישו המשיבים כתב הגנה ובו ציינו את כתובת בא כוחם ככתובת להמצאת כתבי בי-דין. ביום 21.4.13 ביקשה המבקשת מבית הדין קמא כי יורה למשיבים להמציא לה ולבית הדין את מספרי הזהות שלהם ואת פרטי כתובתם העדכנית, משלדבריה, היה ויינתן פסק דין לטובתה בהעדר הפרטים המבוקשים, לא תוכל לאכוף את ביצועו. על פי החלטתו מיום 22.4.13, הפנתה המבקשת (ביום 23.4.13) את בית הדין האזורי להוראות תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן - "תקנות בית הדין") וציינה כי לטעמה הן מחייבות היעתרות לבקשתה. 4. ביום 24.4.13, מבלי שהבקשה נשלחה לתגובת המשיבים, ניתנה החלטת בית הדין האזורי כדלקמן - "לבקשה 20 - התובעת ידעה הכתובת כפי שציינה בתביעה. בהתאם, ביצעה מסירה והוגש כתב הגנה. הנתבעים מיוצגים איפוא. ממילא, אין קושי בניהול ההליך. באשר להוצל"פ - ביה"ד אינו לשכת הוצל"פ. באשר לתקנה 46 - ברי כי אינה מכוונת לענייננו - כתבי הטענות ברורים ובהירים. ומעבר לכל אלה - הכיצד לא הועלתה איזשהי טענה בדיון הקד"מ!!?? - ואין הבהרה (גם לא ב'תגובה') - למתחייב מהחלטת כבוד הרשמת." (להלן - "ההחלטה"). החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שבפנינו. בקשת רשות הערעור 5. בבקשתה עותרת המבקשת כנגד ההחלטה. לדבריה, על פי תקנות בית הדין, היה על המשיבים למסור את מספרי הזהות שלהם עוד במסגרת כתב ההגנה שהגישו, ועל אף שלא עשו כן, נמנע בית הדין קמא מלהורות להם לעשות כן. עוד טוענת המבקשת כי ללא מספרי הזהות של המשיבים, יקשה עליה לממש פסק דין לטובתה, היה ויינתן כזה, וכי תפקידו של בית הדין הוא לסייע לבני אוכלוסיות חלשות לממש את זכויותיהם. 6. בהחלטה מיום 29.4.13 הוצע לצדדים הסדר שעל פיו "ימציאו המשיבים את מספרי הזהות שלהם לבית הדין האזורי ולמבקשת, וזאת תוך 15 יום." עוד נקבע כי היה ולא יסכימו הצדדים להצעת בית הדין, יגישו תגובתם לבקשת רשות הערעור. 7. ביום 8.5.13 הגישו המשיבים את תגובתם לבקשת רשות הערעור. בפתח התגובה הודיעו המשיבים על התנגדותם לבקשת רשות הערעור והוסיפו כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית הדין קמא; כי כתובתם ידועה למבקשת; כי לתביעה אין כל בסיס; כי אם תידחה התביעה, לא יוכלו להיפרע מהמבקשת; כי כשם שהמבקשת התנגדה לבקשתם לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, כך אין להורות להם למסור את מספרי זהותם שכן הם מיוצגים ולא קיים כל חשש ממשי לאי יכולת להיפרע מהם, אם יינתן פסק דין כנגדם. 8. הצדדים נתבקשו למסור עמדתם באשר לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין וכן להודיע אם מוסכם עליהם כי פסק הדין יינתן על יסוד הבקשה והתגובה לה בלבד. הצדדים לא מסרו עמדתם לעניין זה ובהחלטה מיום 16.5.13 ניתנה רשות ערעור ונקבע מועד לשמיעת הערעור ליום 21.5.13. 9. ביום 16.5.13, לאחר שהחלטת בית הדין מאותו היום הומצאה לצדדים, הגישו המשיבים בקשה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות ולביטול הדיון בערעור, לאור העובדה שבא כוחם אינו יכול להתייצב לדיון במועד שנקבע ותוך שהם עומדים על טענתם כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית הדין האזורי. באותה ההודעה ציינו המשיבים את פרטי מספרי הזהות שלהם. בהמשך להודעת המשיבים נתקבלה בבית הדין בקשת המבקשת לפסיקת הוצאות בגין הגשת בקשת רשות הערעור. 10. אף שלגופו של עניין מסרו המשיבים את מספרי הזהות שלהם, הרי שבשל חשיבות העניין ומשלצדדים ניתנה הזדמנות להתייחס לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור, מכוח הסמכות הקבועה בתקנה 82 האמורה ומשלא נראה לנו כי זכותו של מי מהצדדים תיפגע מכך, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, ולהלן הכרעתנו. הכרעה 11. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, לרבות ההחלטה שבבסיסה, ובתגובת המשיבים, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. 12. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות דיוניות שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים, אלא במקרים שבהם ההחלטה שנתקבלה מנוגדת לדין או עשויה לגרום למי מהצדדים עוול שאינו בר תיקון (רע"א 2444/08 שופרסל נ' כהן, ניתן ביום 21.12.08). עוד נקבע, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסדרי הדין ודיני הראיות, וכי אף אם ערכאת הערעור יכולה היתה להגיע לתוצאה אחרת מזו שאליה הגיעה הערכאה הדיונית, אין די בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פד"י מד (2) 206; 210-211 (1990)). המקרה דנן, כך מצאנו, נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות בית דין זה בהחלטת בית הדין קמא. 13. תקנה 9 לתקנות בית הדין מורה כהאי לישנא - "אלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה: (1) ציון בית הדין שהתובענה מוגשת לו; (2) שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של התובע, ומען להמצאת כתבי בי- דין; (3) שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של הנתבע, במידה שניתן לבררם;..." (הדגשה שלי - י.א.ש.). ותקנה 29 לתקנות בית הדין מייחדת הוראות באשר לכתב ההגנה ומורה - "(א) כתב הגנה יכלול תגובה לכל טענה שנתעוררה בכתב התביעה, ולא די בהכחשה סתמית אלא צריך המגיש להרצות טענתו במפורש. (ב) ... (ג) בכתב הגנה יציין הנתבע את מספר זהותו, את שם נציגו, או שהוא טוען לעצמו, ואת מענו להמצאת כתבי בי-דין, ... " (הדגשה שלי - י.א.ש.). מתקנה 29 האמורה עולה במפורש כי בכתב ההגנה שהגישו, היה על המשיבים לציין את מספרי הזהות שלהם. יושם אל לב, כי בעוד שעל התובע לציין בכתב תביעתו את מספר הזהות ואת מענו של הנתבע רק אם עלה בידו לבררם, הרי שהחובה המוטלת על הנתבע למסור את מספר זהותו, במסגרת כתב ההגנה שהגיש, היא מוחלטת. 14. להשלמת המסגרת הנורמטיבית נפנה לתקנה 8א לתקנות בית הדין, (תוקנה בק"ת 7188, כ"ב בכסלו התשע"ג, 6.12.2012 ונכנסה לתוקפה ביום 6.1.2013), שזו לשונה - "(א) לא יקובל כתב בי דין לרישום אם לא צוין בראשו מספר זהותו של מגיש כתב בי הדין. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), לא היה לבעל דין מספר זהות, יציין זאת בראש כתב בי הדין ויפרט את הטעמים לכך; ראה מזכיר ראשי או מי שהוא הסמיכו כי אין לבעל דין מספר זהות, יאשר את קבלת כתב בי הדין לרישום. (ג) הרואה את עצמו נפגע מאי-קבלתו לרישום של כתב בי-דין לרישום, רשאי, בתוך עשרה ימים ממועד קבלת ההודעה על אי-הקבלה לרישום, לבקש כי העניין יועבר לעיונו ולהכרעתו של שופט או רשם; לא הגיש בקשה כאמור, יראוהו כמי שאינו מתנגד לאי-קבלת כתב בי-הדין לרישום." תקנה 1 לתקנות (שבה מפורטות אף הגדרת המונחים "מספר זהות" ו"מען") מגדירה מהו "כתב בי דין" - "'כתב בי-דין' - כל מסמך שניתן למסרו או להמציאו על פי תקנות אלה, לרבות החלטה או הודעה, פסיקתה, דרישה והזמנת בעל דין או עד;". כתב ההגנה מטעם המשיבים הוגש ביום ב-11.10.12, שעה שתקנה זו טרם נכנסה לתוקף, ועל כן לא היה מקום שלא לקבל לרישום את כתב ההגנה, אולם אין בכך כדי להפחית מחובתם של המשיבים למסור את מספרי הזהות על פי תקנה 29 לתקנות בית הדין. למעלה מן הצריך נציין כי תגובת המשיבים לבקשת רשות הערעור הוגשה ביום 8.5.13, שעה שהתקנה כבר עמדה בתוקפה, ועל כן היה מקום לכתחילה שלא לקבלה לרישום ולמעשה די היה בכך כדי לקבל את הערעור. 15. יתר על כן, נכונה היא טענת המבקשת כי בהעדר מספרי הזהות של המשיבים יקשה עליה להיפרע מהם, היה ויינתן פסק דין לטובתה. בידוע הוא, וכך אף עולה מתקנה 10(ד) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, כי יש לציין את פרטי החייב על פי פסק הדין כפי שהם מופיעים במרשם האוכלוסין, שאם לא כן, לא תתקבל בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק הדין ופסק הדין לא ניתן יהא למימוש ואכיפה. צודקת המבקשת גם בדבריה כי מדיניותם של בתי הדין היא לסייע לצדדים לממש זכויותיהם מקום שישנן כאלה, במיוחד אם מדובר בצדדים חלשים. על כך יש להוסיף כי תפקידו של בית הדין הוא לנהל את ההליך באופן כזה שיאפשר בסופו של יום מימושן של זכויות, שאם לא כן, נמצא בית הדין עושה מלאכתו עקר. 16. ועוד. המשיבים טוענים כי נוכח התנגדות המבקשת לבקשתם לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, היה מקום לדחות בקשתה לגילוי מספרי זהותם. טוב היו עושים המשיבים אלמלא העלו טענה זו. לא זו בלבד שהמשיבים, בהימנעותם מלציין את מספרי הזהות בכתב ההגנה, פעלו בניגוד לתקנות בית הדין, אלא שאף משניתנה בידם האפשרות לתקן את מחדלם במסגרת ההליך שבפנינו, בחרו הם תחילה שלא לעשות כן, ורק שעה שניתנה רשות ערעור ונקבע מועד לשמיעת הערעור, אשר לא תאם את יומנו של ב"כ המשיבים, הִתְרַצו ומסרו את מספרי זהותם. קשה שלא לראות בהימנעותם לכתחילה אלא ניסיון להערים קשיים על המבקשת ולמנוע אכיפתו של פסק דין כנגדם, היה ויינתן. טענות המשיבים לגופם של דברים - אין מקומן במסגרת תגובתם לבקשה זו, והמקום להעלותן הוא בבית הדין האזורי במסגרת ההליך. 17. סוף דבר - משבאה לפתרונה הבעיה מושא הבקשה, מבוטל בזאת הדיון הקבוע ליום 21.5.13. 18. המבקשת עתרה לחיוב המשיבים בהוצאות משפט בהליך זה ובקשתה בדין יסודה, נוכח האמור לעיל. אשר על כן, משלא היה מקום לעמדת המשיבים ומשהמחדל לפתחם רובץ, יישאו הם בהוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו למבקשת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. כתב הגנהמסמכיםמשרד הפניםתעודת זהות