דוגמא להחלטה בנושא סילוק התביעה על הסף מחמת השתק עילה: בקשה לסילוקה על הסף של התובענה מחמת השתק עילה, ולחילופין -התיישנות. כתב התביעה ביום 10.3.2011 הגישה התובעת כנגד הנתבעת תביעה על הסך של 1,177,867 ₪. בהתאם לנטען בכתב התביעה, בין השנים 1993-1994 התובעת והנתבעת רכשו במשותף ובחלקים שווים נכס המצוי ברח' הפלדה 20 באשדוד, ונכס ברח' הסדנא 11 ברעננה. ניהולם, השכרתם וגביית דמי השכירות בגין הנכסים הופקד בידי הנתבעת, אשר העבירה את ניהולם לידי חברת ניהול. התובעת טוענת כי הנתבעת גבתה משוכרי הנכסים דמי שכירות בגין הנכסים, אך לא העבירה לתובעת את חלקה בדמי השכירות, כפי זכותה. התובעת העבירה לנתבעת את זכויותיה בנכס באשדוד ביום 30.4.2010, ואילו הזכויות בנכס רעננה הועברו לנתבעת ביום 18.5.2010. לטענת התובעת, במהלך תקופת השותפות בנכסים, הנתבעת קיבלה משוכרי הנכסים דמי שכירות כמפורט להלן: נכס אשדוד, בגין השנים 2003-2010 - סך של 1,451,68 ש"ח נכס רעננה, בגין השנים 2003-2010 - סך של 904,127 ₪ לטענת התובעת הינה זכאית למחצית מן הסכומים הנ"ל - וזו תביעתה. ההליך הקודם שבין הצדדים ("התובענה הראשונה") בין הצדדים התקיים הליך קודם, אשר ראשיתו בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת ביום 12.4.2007 (ת.א. (ראשל"צ) 1653/07). במסגרת תובענה זו תבעה התובעת את הנתבעת למתן חשבונות, לפירוק השיתוף במקרקעין, וכן לתשלום חלקה בדמי השכירות לשנים 1995-2002, בסך של 589,509 ₪. ביום 4.9.2011 ניתן פסק דינו של בית המשפט (כב' השופטת י. בלכר). בית המשפט דחה את התביעה ביחס לחיובים שטרם יום 12.4.2000 מחמת התיישנות, וקיבל את התביעה לדמי שכירות לתקופה שמיום 12.4.2000 ועד לשנת 2002, בקיזוז מחצית השקעותיה של הנתבעת בנכס באשדוד. בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט (ע"א 44439-10-11), התקבל הערעור בחלקו, באופן שדחיית התביעה בגין ההתיישנות בוטלה, והנתבעת חוייבה לשלם את דמי השכירות גם בגין התקופה שמאז שנת 1995 ועד לשנת 2000. פסק הדין בתובענה הראשונה לא התייחס כלל לשאלת סעד מתן חשבונות או לפירוק השיתוף שכן ככל הנראה, במהלך בירור התובענה ניתנו לתובעת החשבונות הדרושים, וכן פורק השיתוף על דרך של מכירת זכויותיה של התובעת בנכסים לנתבעת, כך שלא היה כל צורך בהכרעה שיפוטית בעניין. טענות הנתבעת הראש הראשון של בקשה זו מתייחסת לכוחה של התובעת להגיש תובענה זו, בגין דמי השכירות שמשנת 2002 ועד ליום 12.4.2007 (הוא יום הגשת התובענה הראשונה). לטענת הנתבעת, התובעת יכולה היתה לכלול חיובים אלה גם בתובענה הראשונה, ומאחר שבחרה לא לעשות כן היא מנועה מלעשות כן מחמת הכלל של השתק עילה. עוד טוענת הנתבעת שכל חיובי דמי השכירות שעד ליום 10.3.2004, היינו, עד 7 שנים לפני מועד הגשת תובענה זו) התיישנו, ועל כן יש לדחות את התובענה בגינן על הסף. טענות התובעת התובעת טוענת (סעיף 20 לכתב תגובתה לבקשה זו) כי בעת הגשת התובענה הראשונה, לא ידעה כלל מה גובה זכותה לדמי שכירות בגין התקופה נשוא תובענה זו (שהינה שונה מהתקופה שנתבעה בתביעה הקודמת). לכן, הגישה את התובענה הראשונה רק בגין המידע שהיה ידוע לה לפי מיטב ידיעתה באותה עת. גובה זכותה של התובעת לדמי שכירות נודע לה במדוייק רק במהלך בירור התובענה הראשונה, עם קבלת החשבונות. לפיכך, לשיטתה, לא חל הכלל בדבר השתק עילה. באשר לטענת ההתיישנות,התובעת טוענת כי נוכח קיומו של פסק הדין המכיר בזכותה של התובעת למחצית דמי השכירות, מנועה הנתבעת מלכפור בזכות התובעת בכספים אלה. התיישנות כידוע, המועד הקובע לעניין ההתיישנות הינו המועד בו נוצרה עילת התביעה. לענייננו, לצורך בחינת טענת ההתיישנות, יש לקבע ראשית כל את המועד בו הנתבעת היתה אמורה לשלם לתובעת חלקה בדמי השכירות. שאלת המועד בו היתה הנתבעת צריכה לשלם לתובעת את חלקה בדמי השכירות הינה שאלה עובדתית, אשר הצדדים כלל לא טענו לגביה, וממילא היא טעונה בירור עובדתי. ויודגש: אין חולק כי אי תשלום דמי שכירות מוליד עילה תביעת חדשה מדי מועד תשלום שלא נפרע. ואולם, בענייננו - אין המדובר בתביעת דמי שכירות קלאסית בין משכיר לשוכר. התובעת לא השכירה דבר לנתבעת, ואף לא להיפך. הנתבעת היא זו שהיתה אמורה לשלם לתובעת את חלקה בדמי השכירות שגבתה מצד שלישי. אין זה מובן מאליו כי התשלום לתובעת היה צריך להיות משולם מדי חודש בחודשו "גב אל גב" לתשלום דמי השכירות על ידי השוכר. הדבר אף לא נטען בבקשת הנתבעת. שאלה זו אף לא הוכרעה בפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, שכן מרכז הדיון שם - בנושא ההתיישנות - היה שונה, כך שלא ניתן לטעון כי קיים בעניין זה השתק פלוגתא. בנוסף מחייבת טענה זו גם התייחסות לשאלת ההודאה בזכות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, המפסיק את מירוץ ההתיישנות, והכל ככל שההודאה בזכות אשר נקבעה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, חלה על תביעה זו. הנה כי כן, המדובר בעניינים עובדתיים הטעונים ליבון והוכחה בראיות, ודי בכך כדי למנוע את סילוקה של התובענה על הסף מחמת טעם זה. השתק עילה הכלל של השתק עילה מונע מהתובע להביא את עניינו בפני בית המשפט בפעם השניה, לאחר שהעניין נדון והוכרע. "השתק עילה חל במקום שתביעה נדונה לגופה, והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שאז אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה. הטעמים לכך נעוצים במניעת הטרדת בעל דין ואילוצו להתדיין בענין שכבר הוכרע, ובמניעת העמסת-יתר על מערכת בתי המשפט בדיונים כפולים ומיותרים. המבחן להשתק עילה הוא זהות העילה (רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים פ"ד נז(5) 691, 706; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב(2) 561, 583. המונח עילת תביעה לצורך השתק עילה פורש בפסיקה בהרחבה. נקבע, כי עקרון מעשה בית דין יחול אם התשתית הבסיסית של עילות התביעה דומה, אף אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים נוספים שלא פורטו בתביעה הקודמת; לצורך ענין זה נבחן העיקר, הטמון "בתשתית הבסיסית של העילה" (ע"א 8/83 גורדון נ' מונאש - מושב עובדים, פ"ד לח(4) 797, 801-802)." (ע"א 8765/07 פז חברת הנפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני). עם השנים המונח "עילה" הורחב ונקבע כי: "אמת המידה לענין זה טמונה בשאלה, האם יכול היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות לארוע נשוא התביעה במסגרת הליך אחד (ע"א 457/87 קרטין נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 643 (1990); המ' 521/72 לאון נ' וייס, פ"ד כז(2) 337, 340 (1973); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 112-115 (מהדורה עשירית, 2009)." ע"א 7437/08 מוסא בסט נ' עסאם אחמד וארבעים אח' לפיכך, השאלה שנשאלת הינה - האם יכולה היתה התובעת לרכז את טענותיה ביחס לדמי השכירות שעד ליום 12.4.2007 (הוא מועד הגשת התובענה הראשונה), בתובענה הראשונה? אף שאלה זו הינה שאלה עובדתית הטעונה בירור והוכחה. אין בפני כל ראיה או ידיעה מה המידע שהיה בידי התובעת ביחס לדמי השכירות המגיעים לה, בעת הגשת התובענה הראשונה. לכאורה, ולכאורה בלבד, עצם העובדה כי כללה בתובענה הראשונה סעד למתן חשבונות מלמדת כי לא ידעה מה דמי השכירות המגיעים לה, ועל כן ממילא לא יכלה לכלול את מלוא דמי השכירות בתביעה הקודמת. יחד עם זאת, אין ספק כי המידע בדבר מלוא סכומי דמי השכירות המגיעים לתובעת סופק לתובעת במהלך ניהול התובענה הראשונה. הא ראיה - פסק הדין של כב' השופטת בלכר התייחס רק לסעד הכספי, ומכאן שהתובעת כבר לא נזקקה לסעד מתן החשבונות. השאלה המתעוררת הינה - האם מחוייבת היתה התובעת, עת הגיעה לסיפוקה בדבר מתן החשבונות וקיבלה לידיה את המידע בדבר הסכומים המגיעים לה, לתקן את התובענה הראשונה ולכלול בתוכה את מלוא הסעד הכספי עד לאותו רגע, או לכל הפחות עד למועד הגשת התובענה הראשונה, ואם כן - מהו המקור החוקי לכך? שאלה זו הינה שאלה נכבדה ביותר, אשר הצדדים לא טענו לגביה וניתן להשאירה לעת זו בצריך עיון. מכל מקום, כיוון שבשלב זה אין בפני כל ראיה על המועד בו קיבלה התובעת את המידע ביחס לדמי השכירות, לא ניתן להכריע בטענת השתק העילה ללא בירור עובדתי. הנתבעת טענה גם כי התביעה נגועה בשיהוי רב וגורמת נזק ראייתי. אין זהו בסיס לסילוק התביעה על הסף. עוד אוסיף ואומר כי טענה זו הינה תמוהה שכן הצדדים החזיקו בנכס עד שנת 2010. הואיל והתובענה הראשונה התייחסה לדמי שכירות עד לשנת 2005, הרי שהנתבעת צפתה או לכל הפחות יכולה היתה לצפות כי תוגש כנגדה תביעה נוספת בעניין יתרת חלקה של התובעת בדמי השכירות. כידוע, תביעה תסולק על הסף רק אם ברור ונהיר מעל לכל ספק, שגם אם יוכיח התובע את מלוא העובדות המפורטות בכתב התביעה - לא יהיה זכאי לסעד הנתבע על ידו. לא ניתן לאמר שזהו המצב כאן, שכן הטענות הנטענות כבסיס לסילוקה של התביעה על הסף - טעונות בירור עובדתי. לפיכך, הבקשה במתכונתה כבקשה לסילוק על הסף נדחית. יחד עם זאת שמורה לנתבעת הזכות להעלות טענות אלה לאחר שמיעת ההוכחות, והשאלה תוכרע בהתאם לממצאי העובדה. הוצאות בקשה זו, בסך של 7,500 ₪ - בהתאם לתוצאות. הוראות להמשך א. ניתן בזאת צו לגילוי ועיון הדדי במסמכים לביצוע עד ליום 15.8.12. עד למועד הנ"ל ישלימו הצדדים הליכי שאלונים. ב. הצדדים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים. לתצהירים יצורפו כל המסמכים אשר בדעת בעלי הדין להסתמך עליהם, לרבות חוות דעת מומחים, כקבוע בתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי. מסמך שלא יוגש בהתאם לאמור לעיל, לא ניתן יהיה להגישו במועד מאוחר יותר. התובעת תגיש תצהיריה עד ליום 20.9.12, עם העתק במישרין לב"כ הנתבעת והנתבעת תגיש תצהיריה עד ליום 1.12.2012, עם העתק במישרין לב"כ התובע. מובהר בזאת, כי אין בעצם הכללת עובדה או נספח בתצהיר בכדי להכשיר ראיה שאינה קבילה לפי דיני הראיות, או להוות הרחבת חזית. במידה ולצד תהיינה הסתייגויות בהקשר זה לגבי תצהירי משנהו, תחול הוראת סעיף ד' להלן. ג. עד 20 יום לפני ישיבת קדם המשפט, ידאג כל אחד מהצדדים להמציא לתיק בית המשפט הזמנה מנומקת לזימון עדים שמסיבה כלשהי לא ניתן לקבל מהם תצהיר. ד. כל בקשה מקדמית שבכוונת מי מהצדדים להגיש, לרבות הסתייגויות ככל שתהיינה באשר לאמור בתצהירים או לנספחיהם, תוגש מבעוד מועד, עד ולא יאוחר מ-20 ימים לפני ישיבת קדם המשפט. השתק עילהסילוק על הסףהשתק / דיני מניעות