הוכחת תאונת פגע וברח

מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא הוכחת תאונת פגע וברח: בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב תאונת דרכים מסוג "פגע וברח" מיום 4.7.10 (להלן: "התאונה"). לטענת התובע הוא נפגע עת הלך בדרכו בכפר דיר חנא. רכב הגיע מאחור כשהוא נוסע מכיוון מערב (כביש 805 כביש ראשי דיר אל חנא) פגע בו וברח מהמקום (להלן:"התאונה")". הנתבעת, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן:"קרנית"), מכחישה את עצם התרחשות התאונה לרבות דרך התרחשותה. קרנית כופרת בחבותה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן:"חוק הפלת"ד"). התובע טוען לנזק גוף ממשי ולכן הוריתי על פיצול הדיון כך שתחילה תידון ותוכרע שאלת החבות על פי חוק הפלת"ד. בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובע העידו שלושה עדים: הוא עצמו, ושני חבריו: שאדי חוסין (להלן:"שאדי"), ועלאא אבו אל חוף (להלן:"עלאא"). מטעם קרנית העיד החוקר עבדאללה מוסטפא, באמצעותו הוגשו תמלילי חקירות והקלטות של החקירות שביצע ע"ג דיסק. הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפני לצורך הכרעה בשאלה זו. שתיים הן השאלות העומדות להכרעה: באילו נסיבות נפגע התובע? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש. האם נסיבות התאונה, היה ותוכחנה ע"י התובע, עונות על הגדרת "תאונת דרכים", לפי חוק הפלת"ד? שאלה זו הינה שאלה שבחוק. בסעיף 4 לכתב התביעה טען התובע באופן תמציתי כי "ביום 4.7.10 בשעה 22:00 או בסמוך לכך, נפגע התובע קשות עת היה הולך רגל ונדרס ע"י רכב אשר נסע בכביש מכיוון מערב (כביש 805 כביש ראשי דיר חנא) פגע במרשי וברח". בסעיף 3 לתצהיר עדות ראשית של התובע הוא חזר על גרסתו הנ"ל ואוסיף כי בעת האירוע היה בדרכו חזרה מביתו של חברו עלאא (ס' 4); הפגיעה אירעה כשהרכב הפוגע פגע בתובע מאחור וברח, ובנסיבות שלא הייתה לתובע אפשרות לזהות את פרטי הרכב הפוגע ו/או הנהג; בנסיבות לפיהן אין באפשרות התובע לדעת אם היו עדים לתאונה; לאחר התאונה, הוזמן אמבולנס ע"י אנשים שהגיעו למקום, אשר הובילו לבי"ח פורייה לצורך קבלת טיפול ראשוני. לתמיכה בגרסתו העיד התובע שניים מחבריו: עלאא ושאדי. כעולה מתצהיר עדותם הראשית הם לא נכחו במקום התאונה, ולפיכך ברי כי אינם יכולים להעיד אודות נסיבות התרחשות התאונה, שכן הם הגיעו למקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה (על פי גרסתם). כעולה מתצהירו של עלאא, "זמן קצר לאחר שעזב חברי הלאל את ביתי שמעתי קול של אזעקת אמבולנס, וראיתי אנשים מתקהלים בכביש הראשי (805). לאחר שהגעתי למקום נמסר לי ע"י אנשים שהיו שם שהלאל נדרס ע"י רכב". כעולה מתצהיר עדותו הראשית של שאדי הוא הגיע למקום התאונה לאחר שאירעה. הוא הבהיר כי הלך בדרכו לכיוון ביתו בכביש ראשי דיר חנא, ואז ראה אנשים מתקהלים, ולאחר שהגיע למקום: "ראיתי את מר הלאל עומר בשולי הכביש עם פגיעות בכל חלקי גופו". עוד מוסיף שאדי כי הוא לקח את התובע לביתו, וניסה לתת לו עזרה, "עד שהגיע אמבולנס לביתי ופינה אותו". לאחר שמיעת הראיות ובחינתן וכן לאחר עיון בסיכומי הצדדים נמצאו סתירות ותהיות בגרסת התובע לגבי הנסיבות שקדמו לפציעתו בתאונה, וכך גם לגבי גרסתו לגבי הנסיבות שאירעו לאחר התאונה, ובין השאר, בזיקה לגרסאות העדים מטעמו בביהמ"ש. זאת כאשר לכאורה, התשתית העובדתית לגבי הנסיבות שקדמו לתאונה היא פשוטה ונשענת על עדות התובע כעדות יחידה. אבהיר להלן בפירוט את הדברים. בכל הקשור לשעת אירוע התאונה לא קיימת אחידות בגרסת התביעה, אם כי השוני לא מהווה סתירה היורדת לשורשו של עניין, ובכל מקרה ניתן להסביר אותה בחולשת הזיכרון האנושי. אבהיר להלן. על פי סעיף 4 לכתב התביעה, התאונה אירעה "בשעה 22:00 או בסמוך לכך". גרסה זו מתיישבת עם האמור ב"טופס מידע על נתוני תיק כללי - תאונה" אשר הופק כחודש וחצי לאחר התאונה, ע"י משטרת ישראל; וכן עם טופס "הודעה על תאונת דרכים עם נפגעים/נזק בלבד" (מוצג נ/2). וכן עם טופס שירותי נט"ן ואמבולנסים, של חברת חיאן (1996) בע"מ (מוצג נ/4); ועם טופס "גיליון מיון/תעודת שחרור" (מוצג נ/5). מאידך, סיפר התובע בחקירתו הנגדית כי שהה בערב התאונה בביתו של חברו עלאא משעה 19:00 עד 21:00 ובערך כ- 10 דקות לאחר שעזב את ביתו של עלאא קרתה התאונה, דהיינו בשעה 21:10 לערך (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול שורות 25-32). בהמשך חקירתו הנגדית, נשאל התובע שוב לגבי מועד התאונה והשיב כי התאונה ארעה בשעה "20:30 - 21:00 מקסימום 21:30" (עמוד 4 לפרוטוקול שורה 5). התובע נשאל לגבי השוני בין גרסתו בבית המשפט לבין עדותו במשטרה והוא השיב שאינו זוכר במדויק את שעת התאונה. לחוקר מטעם קרנית מסר התובע כי שעת התאונה הייתה "שמונה וחצי תשע" (עמ' 2 לתמלול חקירת התובע, מוצג נ/9 שורות 27-28). אמנם גם גרסת שאדי לגבי שעת הגעת האמבולנס לפינוי התובע וגם גרסת עלאא לעניין שעת הגעתו למקום התאונה אינן יוצרות לוח זמנים אחיד. הסקירה לעיל לעניין שעת אירוע התאונה איננה אחידה ומעלה סתירות, אבל לטעמי לא מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין, מה גם שניתן להסבירן על רקע חולשת הזיכרון האנושי לציין מועדים מדויקים אודות אירועים בעבר. 11. עניין נוסף קשור למיקום התאונה. התובע העיד כי התאונה ארעה כ- 500 מטר לאחר תחנת הדלק, היכן שיש את הצומת הראשונה שנכנסת לכפר (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 23-28). לעומת זאת מסר התובע לחוקר מטעם קרנית כי התאונה הנטענת ארעה 150-200 מטר מתחנת הדלק וליד מטעי הזיתים (מוצג נ/9 עמ' 22 שורות 9-23). גם עלאא אשר יצא לעבר מקום התאונה בעקבות אזעקת האמבולנס כאמור העיד בחקירתו הנגדית לעניין מיקום התאונה כי מיקום התאונה ביחס לתחנת הדלק הוא כ- 500 מטר אך לגרסתו התאונה לא אירעה ליד מטעי הזיתים אלא בצומת (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 17- 21). אמנם התובע והעדים מטעמו הינם תושבי כפר דיר חנא ויש להניח כי הם מכירים היטב את המקום, ולכן ניתן היה לצפות בנסיבות העניין לתיאור מדויק יותר של מיקום התאונה. יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי ההבדלים הם מהותיים כשלעצמם ואינם מהווים סתירה משמעותית. לא כך הם פני הדברים בכל הקשור לנסיבות התאונה ופגיעות הגוף של התובע. לעניין הנסיבות ציין התובע כי "...עת הלכתי הגיע רכב פגע בי מאחור וברח..." (סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית). בהמשך בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית העיד התובע כי בעקבות התאונה אושפז ליום אחד בבי"ח פורייה והטיפול בפציעתו בבי"ח כלל "....קיבוע לשבר ע"י מתלה ותפירה לפצעים בראש..". מאידך במהלך חקירתו הנגדית העיד התובע לראשונה כי לכאורה מוקד הפגיעה של הרכב היה במותנו השמאלית: "הרכב פגע בי במותן שמאלית שלי" (עמ' 4 שורה 4). בהמשך חקירתו הנגדית הסביר התובע את הפציעה בראש ובכתף ימין שנבעו מכך שכתוצאה מפגיעת הרכב הועף קדימה לעבר הכורכר (עמוד 4 שורות 13-16). עם זאת, ניתן לצפות שאם נכונה הייתה גרסת התובע כי נפגע במותן שמאלית ע"י רכב שהגיח מאחוריו והטיח אותו קדימה בעוצמה, כי הדבר יבוא לידי ביטוי במסמכים הרפואיים שהוצגו. עיון בנ/4 שהוא דו"ח חברת האמבולנסים "חיאן (1996) בע"מ" תחת הכותרת "תיאור הפציעה" מלמד כי אין אזכור לפציעה כלשהי במותן השמאלית של התובע. "...נדרס ע"י רכב. נחבל בראש ובכתף צד ימין עם שיפשופים בידיים...". גם בגיליון חדר המיון (נ/5) בפסקה שכותרתה "תלונות וממצאים" צוין מפי התובע "מתלונן על כאבים בכתף ימין ראש", ללא שנרשמה תלונה לגבי פגיעה במותן השמאלית שלו ו/או כאבים. גם תחת הכותרת בדיקה צוין "במצב כללי טוב. שפשופים ופצע קטן במצח. פצע קטן בקרקפת מימין. ללא דימום פעיל. שפשופים בזרועות +כאבים. שפשופים בברכיים". עוד צוין כי לאחר צילום חזה נמצא "שבר בעצם הבריח מימין". קושי נוסף בגרסת התובע בנוגע לנסיבות פציעתו היא עדותו בביהמ"ש לפיה איבד את הכרתו עקב התאונה, עובדה שהועלתה לראשונה על ידו בביהמ"ש (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 10-12): "אני איבדתי את ההכרה לאחר התאונה. התעוררתי לראשונה לאחר שהבחנתי במישהו שאמר לי שלא קרה כלום ושלא אפחד. הוא לקח אותי למקום שיש בו תאורה ושם התחלתי להתעורר ולהתאושש..." עיון בנ/4 מלמד כי בעת פינוי התובע ע"י האמבולנס הוא היה "בהכרה מלאה, ללא הקאות, ללא איבוד דם", ובהקשר לכך יש לציין כי עפ"י לוח הזמנים המופיע ע"ג נ/4 חלפו בסה"כ דקות ספורות מרגע קבלת הקריאה לבין מועד הגעת האמבולנס למקום פינוי התובע, כך שסביר היה שצוות האמבולנס ימצא את התובע חסר הכרה. גם אם נניח שהתובע איבד את הכרתו וזו שבה אליו לאחר דקות ניתן היה לצפות שהדבר יצוין בנ/4. המסקנה המתבקשת הנה כי התובע לא איבד את הכרתו עקב התאונה היא העובדה כי גם בטופס "סיכום אשפוז" מיום 5.7.10 שצורף כנספח ב' לכתב התביעה, אשר פרטיו בעניין זה מולאו עפ"י מידע שמסר התובע לרופאיו צוין "בן 22, בריא בדרך כלל, ביום קבלתו נפגע ע"י אוטו כשהלך ברגל בכביש. מציין שלא זוכר איך זה קרה בדיוק, לאחר התאונה קם והגיע הביתה בכוחות עצמו. בקבלתו בהכרה מלאה....". גם לפי עדותו של שאדי שהגיע, עפ"י הנטען, לזירת מקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה, התובע היה בהכרה לאחר התאונה (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 32-33): "...כשהגעתי אליו לזירה הוא כבר היה על הרגלים. הוציאו אותו אנשים. היו הרבה אנשים מסביבו. אני לא זוכר אף אחד מהם". יש לציין שעולות תמיהות בגרסת התובע גם לגבי המיקום שבו פונה התובע ע"י האמבולנס. מקריאת סעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית של התובע כפשוטו ניתן להבין כי התובע פונה ע"י האמבולנס ממקום התאונה עצמו, ובעיקר שאין כל אזכור בתצהיר עדותו הראשית של התובע לעובדה שפינויו לטיפול רפואי לאחר התאונה אירע מביתו של שאדי, זאת למרות שבתצהיר עדותו הראשית של שאדי העיד שאדי כי הוביל את התובע לביתו בסמוך לאחר התאונה, הנמצא בסמוך למקום התאונה, ניסה להגיש לתובע עזרה ראשונית, עד הגעת האמבולנס לביתו (סעיף 4). כאשר עומת התובע במהלך חקירתו הנגדית בעניין הסתירה בין עדותו בביהמ"ש לבין טופס סיכום אשפוז הנ"ל, השיב התובע (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 18-19): "אתה מקריא לי את האמור במסמך בית החולים שלאחר התאונה קמתי והלכתי לבדי הביתה ושואל איך זה יכול להיות ואני עונה שקמתי עם הבחור שלקח אותי היכן שיש אור". והדברים מדברים בעד עצמם. עוד עומת התובע במהלך חקירתו הנגדית בעניין גרסתו בעת מתן הודעתו במשטרה לאחר התאונה (מוצג נ/2) שם מסר "אנשים לקחו אותי לבית סמוך (לא יודע של מי) והזעיקו אמבולנס שלקח אותי לבית החולים" לבין עדותו בביהמ"ש כאמור לפיה התובע הובל אחרי התאונה ע"י שאדי לביתו של שאדי והשיב (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 20-22): "אתה אומר שבהודעתי למשטרה כתבתי שאנשים לקחו אותי לבית סמוך וכי אני לא יודע בית של מי, ואני עונה שאותו בחור בא ודיבר איתי לאחר מכן ומכאן אני יודע מי זה. אני לא הכרתי את האדם הזה לפני כן. בזמן התאונה נהיינו חברים". וכשנשאל התובע מדוע לא מסר את שמו של שאדי למשטרה השיב התובע (עמוד 4 לפרוטוקול שורה 23): "לשאלתך אם ככה מדוע למשטרה לא אמרתי את שמו, אני עונה שאחרי התאונה הוא בא לבקר אותי והוא זה שעזר לי ואז נהיינו חברים . לא זוכר כמה זמן אחרי התאונה". יש לציין כי טענת התובע לפיה החברות עם שאדי החלה רק בעקבות "היכרותם" בסמוך לאחריה אינה מתיישבת עם עדותו של שאדי לפיה הוא "מכיר את התובע. אני והתובע חברים. אנו כבר שנים חברים", וללא ששאדי קשר את היכרותם הראשונית לאירוע התאונה (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 25). מובן שהסבריו הדחוקים של התובע אין בהם כדי ליישב את הסתירה בין האמור בטופס סיכום אשפוז, המתבסס על מידע שמסר הוא עצמו לרופאיו, לפיו לאחר שנפגע בתאונה הוא קם ושב עצמאית לביתו שלו לבין גרסאותיו המתפתלות בביהמ"ש. מבלי לגרוע מהאמור לעיל יש לציין כי עדותו של שאדי בביהמ"ש לפיה הוא והתובע חברים כבר שנים אינה מתיישבת עם הגרסה שמסר בעניין זה בפני חוקר קרנית (עמוד 2 לנ/9 שורות 9-11): "חוקר: אתה מכיר את הילאל אישית? נחקר : כן מכיר אותו, כמובן. חוקר: מה הקשר שלך אלי ? נחקר: בן הכפר". מעבר לכך, אוסיף בעניין גרסתו של שאדי לגבי הנסיבות בהן הזדמן למקום התאונה כי מקריאת גרסתו בתצהיר עדותו הראשית ניתן להסיק כי הזדמן באקראי למקום התאונה (סעיף 3): "מצהיר כי ביום 04.07.2010 בשעות הערב עת הלכתי ברחוב ראשי דיר חנא שקרוב לביתי ראיתי אנשים מתקהלים ברחוב, ולאחר שהגעתי למקום, ראיתי...". גרסה זו אינה מתיישבת עם עדותו של שאדי בביהמ"ש (עמוד 6 לפרוטוקול 2-5): "לשאלתך מה גרם לי לצאת מהבית וללכת לכביש להסתכל, אני עונה שהבית שלי קרוב לכביש. האמבולנס והאנשים גרמו לי לצאת החוצה. כשאני הגעתי האמבולנס לא היה כבר שם, הוא היה רחוק...". בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע כי בעת קרות התאונה "...הייתי בדרך חזרה מביתו של חברי עלאא אבו אלחוף לביתי". גרסה זו נתמכה בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית של עלאא שם הצהיר כי .."ביום 04.07.2010 בשעות הערב הגיע לביתי חברי הלאל עומר ולאחר שישבנו יחד חזר לביתו ברגל". דא עקא, עיון בעמוד 3 למוצג נ/9 מלמד כי התובע מסר גרסה שונה לחוקר קרנית לעניין זהותו של אותו חבר אותו ביקר בסמוך לפני אירוע התאונה: "חוקר: ז"א היית אצל החבר שלך ? נחקר: כן. חוקר: מה שם החבר שלך ? ת. ולאא. ש. ולאא מה? נחקר: לא יודע שם משפחה שלו. חוקר: לא יודע שם משפחה שלו ? שם אביו ? נחקר: לא " (ההדגשות אינן במקור ג'.נ). יצוין, כי מעבר לתמיהה העולה מהעובדה כי התובע לא ידע למסור לחוקר קרנית את שם משפחתו של חברו ולאא ו/או את שם אביו, הרי שהעובדה שהתובע זימן את עלאא לעדות כתמיכה לגרסתו לגבי הנסיבות שקדמו לאירוע התאונה הנטען, כאשר קודם לכן מסר כי ביקר את חברו ולאא בטרם אירוע התאונה, פוגעת באופן מהותי במהימנותו ובאמיתות גרסתו. סיכומו של דבר, שקלול הראיות שפורטו לעיל, הוביל אותי למסקנה כי משקלן המצטבר של הסתירות והתהיות שהתגלו בגרסת התובע לגבי הנסיבות שקדמו לאירוע התאונה הנטענת, המסתמכות על עדותו של התובע כעדות יחידה על כל המשתמע מכך, וכן הסתירות והתמיהות שהתגלו בגרסת התובע לגבי נסיבות שאירעו לאחר אירוע התאונה הנטען וזאת ביחס לעדויות העדים מטעמו בביהמ"ש, הוביל אותי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל הראיה הרובץ לפתחו במשפט אזרחי (מאזן הסתברויות) ולא הוכיח כי נפגע על ידי רכב שברח מן המקום, ועקב כך נחה דעתי לדחות את התביעה. סיכום: אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם הוצאות לנתבעת באמצעות ב"כ בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ לתשלום תוך 30 יום מהיום. התובע יישא ביתרת אגרה בתיק כמתחייב מן התקנות. משפט תעבורהתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרה