להלן פסק דין בערעור בנושא ירידת הערך: פסק דין 1. ערעור זה הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט לבנוני) שניתן ב- 29.1.06 בת.א. 5177/01. תמר ואבי שי התקשרו בהסכם עם א.א. לב חברה לבנין בע"מ להקמת בית מגורים ובריכת שחיה במקרקעין המוחכרים להם במושב גבע כרמל. הנתבע, אסף לב, מנהלה של החברה, ערב להתחייבויותיה על פי ההסכם. תביעה זו הוגשה על ידי ה"ה שי לפיצויים בגין ליקויי בניה. את תביעתם תמכו בשלוש חוות דעת שנערכו על ידי אינג' גלזמן (ליקויי בניה), אינג' קלר (הנדסת קרקע), והשמאי ברלינר (ירידת ערך). הנתבעים, א.א. לב חברה לבנין בע"מ, ואסף לב, הגישו הודעה לצד ג' כנגד שישה גורמים כשרק אחד מאלה, צד ג' 4, שיש אלוני בע"מ, התגונן בפני התביעה. 2. בפסק דינו ציין בית משפט קמא כי בקדם המשפט הציע כי יינתן בתיק פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק וסיכומי טענות, כאשר בגדר פסק הדין יידרש גם לבקשת שיש אלוני לסלק את ההודעה נגדה על הסף. בית המשפט מציין כי באי כח הצדדים, למעט באי כח הנתבעים, הסכימו להצעה ובא כח הנתבעים ביקש שהות לשקול אותה. בהעדר תגובה מצד בא כח הנתבעים, הורה בית המשפט על הגשת סיכומי טענות לקראת מתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד הנ"ל. לאחר החלטה זו, הגיש בא כח הנתבעים הודעה בגידרה ביקש לסייג ולקבוע כי אין להסתמך על חוות דעת בגין ירידת ערך של מומחי התובעים, אך מאחר והבקשה הוגשה בחלוף המועד שקצב בית המשפט ולאחר שניתנה החלטתו בדבר הגשת סיכומים, לא מצא להידרש לה ואף הוסיף כי גם לגוף הענין אין בדעתו לקבל את השקפת בא כח הנתבעים בסוגיה זו. עוד יש להזכיר, כי בין הצדדים התגלו חילוקי דיעות ביחס לבקשת הנתבעים להגיש חוות דעת מומחה מטעמם, אינג' דיאמנט, ובית המשפט ראה להעדיף בענין זה את עמדת התובעים וקבע כי הנתבעים לא ניצלו את זכותם להגיש חוות דעת מומחה במועד שנקבע ואין בדעתו להידרש לחוות דעת זו. בסופו של דבר הסתמך בית המשפט בפסק דינו על חוות דעתו של המומחה מטעמו, המהנדס ברוקנר, ופסק כי הנתבעים ישלמו לתובעים סכום של 134,459 ₪ שיישא הצמדה למדד תשומות הבניה מ- 14.4.02 ועד לתשלום. בסוגיית ירידת הערך, מציין בית המשפט כי הנתבעים היו רשאים להגיש חוות דעת מומחה בכל תחום לנוכח החלטת השופט שדן בתיק לפניו, וביקשו להגיש רק את חוות דעתו של דימנט. לאחר שלא אימץ את חוות דעתו של ברלינר במלואה, חייב את הנתבעים לשלם לתובעים סכום של 141,762 ₪ בגין ירידת ערך ל- 22.2.01. בית המשפט הוסיף ופסק לתובעים עוגמת נפש בסכום של 25,000 ₪ ליום הגשת התביעה ושכר טרחת עורך דין בסך 45,000 ₪ + מע"מ, ואגרת תביעה יחסית לסכום הזכיה, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה כדין ועד ליום התשלום. בית המשפט גם אישר את העיקול הזמני שהוטל על ידי כב' הרשמת ב- 28.2.01. לענין הודעות צד ה- ג', הפנה בית המשפט להחלטתו האחרונה בסוגיה זו בנושא ההמצאה מ- 20.5.04 והורה כי לא יידרש להודעה כנגד צדדי ג' 2, 5 ו- 6. לענין ההודעה כנגד שיש אלוני, מציין בית המשפט כי ההודעה הינה סתמית ולקונית, הוגשה כנגד כל צדדי ה-ג', ללא כל הבחנה ביניהם, כי על צד ג' כמו על כל נתבע, לא לעסוק בניחושים למה כוונת התובע אותו והחליט שלא להיזדקק להודעה לאור ניסוחה. בהמשך, התייחס לנושא ליקויי הבניה בבריכה וליקויי איטום. עוד ציין, לענין ההודעה כנגד שיש אלוני, כי זו לא הוכחה אף לגופה. משכך, דחה את ההודעה לצדדי ג' כנגד כל הצדדים השלישיים וחייב את הנתבעים לשלם לשיש אלוני שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪ בצרוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה. 3. הנתבעים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעור זה כנגד תמר ואבי שי, ושיש אלוני בע"מ ועותרים בראש ובראשונה לביטול פסק הדין בשל חובת הצדק, שכן, לגישתם, בית המשפט נתן פסק דין ללא שמיעת ראיות, חקירת מצהירים ועורכי חוות הדעת, בניגוד לכל סדר דין מקובל וסביר, לאחר התנגדות בא כח המערערים להסדר שהוצע. לגישתו, היה זכאי לחקור בחקירה נגדית את השמאי ברלינר ויש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית משפט קמא לשמיעת ראיות. בא כח המערערים טען גם טענות עובדתיות מסויימות והעלה טענות שונות כנגד צדדים ג' 1, 2, 5 ו- 4. עוד טען, כי בעוד אסף לב ערב אישית לחובות המערערת 2 כאמור בהסכם הבניה, הרי לא ניתן היה לחייבו ביחד ולחוד איתה בגין ליקויי הבניה, שכן, ערבותו פקעה עם מסירת הנכס לידי הנתבעים בשנת 1996. המשיבים 1 ו- 2, ה"ה שי, והמשיבה 3, שיש אלוני, תומכים בפסק הדין ומבקשים לדחות את הערעור. 4. בדיון שהתקיים בערעור, שב וחלק בא כח המערערים על דרכו של השופט קמא במתן פסק הדין. אישר כי אחר בתגובתו בענין זה, אך טען כי הודיע שאיננו מסכים להצעה ולא גרם בכך שום נזק. עוד התרעם על גובה ההוצאות שנפסקו, מקום שלא התקיימו הוכחות ולא התקיים למעשה דיון. 5. שקלנו טענות המערערים והמשיבים, טענות שהועלו בפנינו בכתב ובעל פה. מסקנתנו היא כי יש לקבל את הערעור בשני עניינים, והם, כפי שיובהר להלן, בנושא ירידת הערך ובנושא ההוצאות שנפסקו ביחס לשיש אלוני. להלן נסביר בקצרה, תוך התייחסות לאותם עניינים המצדיקים זאת. 6. התביעה הוגשה לבית משפט קמא בשנת 2001. ב- 14.6.01 במסגרת טיפולה של המחלקה לניתוב תיקים בבית משפט השלום, מינה בית המשפט מומחה מטעמו לבדיקת הטענות בדבר ליקויי הבניה. בהחלטה זו הורה בית המשפט כי במידה והנתבעים מעוניינים להגיש חוות דעת מטעמם, יעשו זאת תוך 30 יום ממועד החלטה זו. בהתאם הורה כי מומחה בית המשפט יבדוק את הדירה בתיאום עם ב"כ הצדדים, לא לפני שיעברו 45 יום ממועד ההחלטה. הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת על פי החלטה זו. חוות דעת מומחה בית המשפט הוגשה ב- 26.8.02. מצויין בה כי הביקור בבית נשוא התביעה התקיים ב- 2.6.02 במעמדו של מר אסף לב והמהנדס דימנט מטעמו. הנתבעים הגישו לתיק חוות דעתו של מומחה מטעמם (המהנדס דימנט), ב- 30.6.02, זאת, בעוד היה עליהם לעשות זאת תוך 30 יום ממתן החלטת מינויו של מומחה בית המשפט שניתנה ב- 14.6.01. חוות הדעת של דימנט הוגשה לתיק רק לאחר הביקור במקום עם מומחה בית המשפט. ב- 2.7.03, שנה לאחר הגשתה, הגישו הנתבעים בקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת המומחה מטעמם, המהנדס דימנט, והוסיפו בבקשה זו כי חוות הדעת הוגשה באיחור עקב סירוב המשיבים לשתף פעולה בענין בדיקת הנכס על ידי מומחה מטעם הנתבעים. 7. מעיון בתיק בית משפט קמא, עולה כי בתיק התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה ב- 9.7.03 וישיבה נוספת ב- 9.12.04. החלטות שונות ניתנו בתזכורות מעקב שביהמ"ש קבע בפניו ללא נוכחות הצדדים. ב- 9.12.04 מצוין בפרוטוקול מפי באי כח הצדדים כדלקמן: "אנו שמענו את הצעת בית המשפט לפיה ינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, בגדרו בית המשפט יתן דעתו, במידת הצורך, אף לתיק בש"א 5887/02 התלוי ועומד. בא כח התובעים הסכים להצעה ואף בא כח צד ג' 4. בא כח הנתבעים מבקש לשקול". בהחלטתו שניתנה בסמוך לאחר רישום זה, כותב השופט: "אמתין לעמדת בא כח הנתבעים תוך 10 ימים מהיום. בחלוף המועד האמור, ובהעדר הודעה, אסיק כי ההצעה מקובלת וינתן, בהעדר הצדדים, צו להגשת סיכומי טענות". התיק נדחה לתזכורת מעקב ל- 20.12.04. ב- 26.1.05 כותב בית המשפט בהחלטתו כי התיק הגיע אליו לתזכורת מעקב ב- 20.12.04 וביום מתן החלטה זו ומוסיף: "לא התקבלה הודעה מטעם בא כח הנתבעים. לפיכך, ובהתאם להחלטתי הנ"ל בדעתי ליתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות בגדרם תינתן הדעת, במידת הצורך, אף לתיק בש"א 5887/02". בהמשך ניתנה הוראה בדבר מועדי הגשת הסיכומים. ב- 3.2.05 הוגשה לבית המשפט הודעת בא כח הנתבעים המורה כדלקמן: "בהמשך להחלטת כב' בית המשפט מיום ה- 26/1/2005 למען הסרת כל ספק מובהר בזאת ע"י ב"כ הנתבעים כי חוות הדעת היחידה המחייבת בתיק היא חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ואין כל נפקות משפטית לחוות הדעת של כל מומחה מטעם התובעים לעניין "ירידת הערך" עפ"י חוות דעתו של שמאי מטעם התובעים כאשר היא מנוגדת לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. יוצא אפוא כי הסכמתם של הנתבעים לצורך ניהול המשפט בדרך המוצעת, כפופה להודעה דנא, קרי אי הסתמכות על חוות דעת של ירידת ערך מטעם התובעים, ללא חוות דעת נגדית של הנתבעים". 8. בפסק דינו מזכיר בית משפט קמא את חילוקי הדיעות בין הצדדים לענין בקשת הנתבעים להגשת חוות הדעת של המהנדס דימנט מטעמם, ומציין כי הנתבעים לא ניצלו את זכותם להגיש חוות דעתו כזו במועד שנקבע בהחלטת מינויו של מומחה בית המשפט ואין בדעתו להידרש לחוות דעת זו (ס' 5 לפסק הדין). 9. הצעתו של בית המשפט קמא למתן פסק דין בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק וסיכומי טענות, באופן שלא תישמענה חקירות עדים, הועלתה בפני הצדדים בישיבת קדם משפט שנערכה ב- 9.12.04, בה נכח מתמחה מטעם בא כח הנתבעים שביקש לשקול את ההצעה. בהחלטה שניתנה באותו מועד ציין בית המשפט כי ימתין 10 ימים לעמדת בא כח הנתבעים ובחלוף המועד ובהעדר הודעה, יסיק כי ההצעה מקובלת. החלטה זו ניתנה במעמד המתמחה שחזקה עליו כי העבירה לידי בא כח הנתבעים. אין חולק כי הודעה כאמור לא ניתנה על ידי בא כח הנתבעים, שאף אינו טוען כי לא ידע על דבר מתן ההחלטה. הודעה כאמור ניתנה רק ב- 3.2.05, לאחר שניתן צו הסיכומים, ממנה עולה כי הנתבעים מסכימים לדרך ניהול המשפט שהציע בית המשפט, בכפוף לאי הסתמכות על חוות הדעת בענין ירידת ערך שהגישו התובעים ללא חוות דעת נגדית של הנתבעים. חזקה על ב"כ הנתבעים כי עת ערך הודעה זו, ידע כי המועד להגשת חוות דעת מטעם הנתבעים עבר מזמן. יצויין כי בהודעתם זו מציינים הנתבעים כי חוות הדעת היחידה המחייבת בתיק היא חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. מחלק זה של הודעתם, נובע כי לא סברו שחוות הדעת שהגישו לתיק מטעמו של המהנדס דימנט, תהא בגדר הראיות. 10. אין חולק כי הודעת הנתבעים הוגשה באיחור ולאחר שידעו כי בית המשפט רואה אותם כמי שהסכימו להצעה. אין חולק גם כי רשאי היה בא כח הנתבעים שלא להסכים להצעה לכשהוצעה, ולהודיע על כך על פי החלטת ביהמ"ש, ואזי, היה על בית המשפט לשמוע ראיות. מצב בו מחד לא נהגו הנתבעים על פי החלטת בית המשפט שהורתה כי ככל שאינם מסכימים להצעה, יודיעו על כך תוך מועד שקצב, ומאידך, נתנו הודעה כזו לאחר שכבר ניתן צו בדבר סיכומים, ועתה מבקשים הם כי פסק דינו של בית משפט קמא יבוטל מכח חובת הצדק, אינו מניח את הדעת. יוזכר גם כי לאחר שנתנו הודעתם באיחור, לא פנו לביהמ"ש וביקשו כינוס ישיבה, או שינוי ההחלטה בדבר הגשת הסיכומים. הנתבעים המתינו למתן פסק הדין, ועתה טוענים לביטולו מחמת שיקולי צדק. הגישה אותה מגלה בא כח הנתבעים, לפיה לא נגרם באיחור במתן ההודעה מטעמו כל נזק, אינה גישה ראויה. מטרתם של סדרי הדין היא להנהיג סדר בהליכים. אי קיומם ואי קיום החלטות בית משפט, מביאים לאנדרלמוסיה, לבזבוז זמן, ולעיוות דין. אין סדרי הדין באים במקום שיקולי דין וצדק, אך חשיבותם ניכרת והקורה במקרה זה, יוכיח. 11. אין אנו סבורים כי פסק הדין ניתן באופן החורג מכל סדר דין מקובל וסביר. ביהמ"ש הציע לצדדים הצעת ייעול, קבע כיצד ניתן להתנגד לה, ומה ייחשב כהסכמה. בכך שצד למשפט אינו מקיים החלטות בית משפט ובכך שמקום שהוא יודע כי שלח הודעתו באיחור (אף לאחר מתן החלטה בדבר הגשת סיכומים), ואינו פונה ומבקש לפחות כינוסה של ישיבה או שינוי בהחלטה בדבר הגשת סיכומים, אין בכך כדי לבסס טענה להעדר צדק בהליכי משפט. הן האיחור במתן ההודעה לבית המשפט ביחס להצעתו לאופן מתן פסק הדין והן האיחור בהגשת חוות הדעת של המומחה דימנט מטעם הנתבעים, מגלים זלזול בחשיבותם של סדרי הדין ובכבודן של החלטות בית המשפט. לא רק זאת, אלא, שבסיכומי הנתבעים אותם הגישו ב- 29.8.05, לא התייחסו כלל לטענה לירידת ערך, או לחוות דעתו של המומחה ברלינר. יש להוסיף כי בפועל לא אימץ בית המשפט במלואה את חוות דעתו של המומחה ברלינר בשאלת ירידת הערך וקיבל אותה רק בחלקה ובאופן יחסי לעלויות התיקון שמצא מומחה בית המשפט. 12. אל מול כל הנ"ל עומדת העובדה שסוגיית ירידת הערך היתה בענייננו שאלה מהותית השנויה במחלוקת בין הצדדים. לאחר ששקלנו בדבר, נראה לנו, לא בלי היסוס, שיש מקום לאפשר למערערים לחקור את השמאי מטעם המשיבים 1 ו-2 בסוגיה זו, בחקירה נגדית, חרף מחדלם של המערערים כפי שפורט לעיל ובכפוף לחיוב המערערים בהוצאות משפט ללא קשר לתוצאות המשפט בגין התנהלותם זו. נזכיר בהקשר זה את דברי בית המשפט העליון בע"א 189/66 ששון נ' קדמה פ"ד כ(3) 477, בעמ' 480: ".... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. אין להעלות את האסקופה לדרגת מטרה. העיניים צריכות להישאר נשואות תמיד אל המטרה היחידה של כל משפט והיא - עשיית משפט צדק בין הצדדים על יסוד בירור הוגן והולם של גוף העניינים האמיתיים השנויים במחלוקת ביניהם...". למניעת ספק, נוסיף שאין מקום להגשת חוות דעת או השלמת ראיות מטעם המערערים, הואיל והתיק מוחזר אך ורק כדי לאפשר את חקירתו הנגדית של השמאי ד. ברלינר על חוות דעתו לענין ירידת הערך, כשלאחריה יוכלו הצדדים להשלים את טיעוניהם בסוגיה זו בלבד, ובית המשפט יתן לאחר מכן פסק-דין משלים בענין זה. 13. בערעור שהגישו, מעלים הנתבעים לראשונה טענה לפיה ערבותו של אסף לב הינה בת תוקף רק עד למועד מסירת הדירה למזמין. טענה זו לא עלתה כלל בסיכומי הנתבעים בפני הערכאה הראשונה ואין לדון בה. 14. לענין טענות המערערים ביחס לצדדי ג', נציין כי צד ה- ג' היחידי שננקב כמשיב בערעור הוא המשיב 3, שיש אלוני. במצב זה, אין לדון בכל טענה שהועלתה בענין צדדי ג' אחרים. אשר לשיש אלוני, לא מצאנו סיבה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, למעט בשאלת ההוצאות. נראה לנו כי בהתחשב במהלך המשפט ובאי שמיעת ראיות, נכון היה להעמיד את ההוצאות בחזית זו על מחצית הסכום, קרי, על 15,000 ₪ + מע"מ. 15. אשר על כן, הערעור מתקבל בשני העניינים הנ"ל. בכל יתר העניינים יעמוד פסק דינו של בית משפט קמא על כנו. 16. המערערים יישאו בהוצאות ה"ה שי בערעור זה בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, וביחסים עם שיש אלוני, יישא כל צד בהוצאותיו. ערעורירידת ערך