פסק דין לפי ס' 79א(א) לחוק בית המשפט. התובע, הגיש תביעה נגד הנתבעת, 38,159 ₪ בגין נזקים שגרמה הנתבעת לתובע עקב תקרית שארעה ביום 8.7.07 בין הצדדים. לפי התביעה, התובע התגורר בזמניים הרלוונטיים בדירתו בנס ציונה. הנתבעת גרה בדירה שמעליו. ביום 8.7.07 בסביבות שעה 20:30 שפכה הנתבעת אקונומיקה ממרפסת דירתה על הפרגולה של התובע. בכך גרמה הנתבעת נזק לפרגולה, לבגדי התובע ולצמחיה. המעשים הנפשעים הללו, כהגדרת התובע, יכלו לגרום נזק חמור, במידה והיו פוגעים בתובע ובביתו חלילה במקומות רגישים בגוף כגון בעיניהם. התובע טוען כי גם בעבר נהגה הנתבעת באופן דומה, שעה ששפכה מים על התובע ועל מתקין מטעמו שעה שעסקו בהתקנת מזגן. עקב האירועים הנ"ל וחששה של חברתו של התובע לשהות בדירה, נאלץ התובע להשכיר את הדירה ולעבור לדירה אחרת. התובע הזעיק את המשטרה למקום ולאחר מכן הגיש תלונה אודות המעשה (העתק התלונה צורפה לתביעה). התובע דורש בתביעתו את הנזקים הבאים: 5,428 ש"ח - הצעת מחיר לתיקון הפרגולה שצורפה לתביעה 420 ₪ - החולצה שנהרסה מכתבי האקונומיקה לפי הצעת מחיר שצורפה לתביעה 39 ₪ - פיתוח תמונות 500 ₪ - נזקים לצמחיה 1,772 ₪ - הפסד ימי עבודה 30,000 ₪ עגמת נפש סה"כ 38,159 ₪. הנתבעת, שייצגה את עצמה, הגישה כתב הגנה שבמסגרתו טענה מספר טענות עיקריות כדלקמן: התלונה במשטרה נסגרה, התובע התקין מזגן ללא רשות וללא היתר במקום הפוגע בזכויותיה, לא הוצגה ראיה שהפרגולה תוקנה, הצעת המחיר מנופחת, לא ברור מדוע הפסיד התובע ימי עבודה ומכל מקום אלה לא הוכחו, לא הוכחו נזקי התובע, החולצה ישנה והצעת המחיר לגביה היא לחולצה חדשה, הסכום לעגמת נפש חסר פרופורציה וללא אחיזה במציאות. בדיון המקדמי של יום 3.12.07 הצעתי לצדדים, כי יינתן פסק דין בפשרה המחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום מינימאלי של 2,500 ₪ ועד לסכום מקסימאלי של 15,000 ש"ח. התובע הסכים, אולם הנתבעת לא הסכימה. לפיכך, שמעתי טענות מפי הצדדים לגופו של עניין. בהחלטתי שניתנה בתם הדיון, אפשרתי לנתבעת להודיע תוך 14 יום, אם היא בכל זאת מסכימה להצעתי. ביום 13.12.07 הודיעה הנתבעת כי היא מסכימה להצעה. לפיכך, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב וקבעתי כי פסק הדין לא יכיל את הנימוקים שהביאו את בית המשפט לתוצאה הסופית והבהרתי כי לא ניתן לערער על פסק דין בפשרה למעט במקרים מיוחדים. התובע הגיש סיכומיו ביום 23.12.07, שאליהם צורפה החולצה עם כתמי האקונומיקה. הנתבעת הגישה סיכומיה ביום 2.1.08, שאליהם צורפו תמונות של המזגן אשר הותקן על ידי התובע, אישור על סגירת התיק שנפתח בעקבות התלונה במשטרה, מכתב בא כוח הנתבעת לתובע על מיקום המזגן וחתימות חלק מדיירי הבית על התנגדות להתקנת המזגן של התובע. התובע הגיש ביום 8.1.08 תשובה לסיכומי הנתבעת. אני מוצא לנכון לברך את הצדדים על הסכמתם למתן פסק דין בפשרה בתיק דנן. טוב עשו הצדדים שבחרו בדרך זו לסיום הסכסוך ביניהם, בפרט נוכח אופי הסכסוך והיות הצדדים שכנים לשעבר בפועל וגם היום מכוח בעלות התובע בדירה. על החלטת צדדים למשפט למסור את ההכרעה לבית המשפט בפסק דין בפשרה ועל המשמעות שנודעת לכך, כבר נאמר בת.א. (ת"א) 726247/06 סלקום ישראל בע"מ נ' בריטניה ישראל מעוף נכסים והשקעות בע"מ, על ידי כב' השופט מנחם קליין: "בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים (ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11). כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים. יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}." לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו ושמעתי את טענות הצדדים לפני בדיון, שוכנעתי כי יש ממש בטענות התובע. אמנם קבעתי כי בפסק הדין לא יופיעו הנימוקים שהובילו אותי לתוצאה, אולם נוכח אופי התביעה, אני מוצא כי ישנה חשיבות בתיק זה לפרט חלק מהשיקולים שהנחו אותי במתן פסק הדין. שוכנעתי, כי הנתבעת שפכה על התובע אקונומיקה ביום האירוע נשוא התביעה. הדבר עולה מדו"ח הפעולה של המשטרה, מעדויות התובע וחברו, מהחולצה של התובע ומהתמונות שצורפו לתיק. יצוין, כי בכתב ההגנה לא מצאתי התייחסות ממשית וספציפית ללב ליבו של האירוע ולטענה שלפיה הנתבעת שפכה אקונומיקה על התובע. הנתבעת הסתפקה לעניין זה בהכחשות כלליות. בישיבה המקדמית, תחילה טענה הנתבעת, כי "המרפסת נשטפה לצורך ניקיון ולא בזדון". מיד לאחר מכן הכחישה כי שפכה אקונומיקה לתוך מרפסת התובע ואף טענה כי "..לא היה ולא נברא ולא נשפך כלום גם לא מים". אולם מיד לאחר מכן סתרה את עצמה וטענה "באותו היום יכול להיות שמים נשפך אני תמיד מודיעה". עדותה הנ"ל של הנתבעת הייתה סותרת וגם לא התרשמתי מאמינותה בעניין זה. שפיכת אקונומיקה היא מעשה חמור, שכן מדובר בחומר ניקוי שעלול לגרום נזק לגופו של אדם. במקרה דנן, לא נגרם נזק גופני, אולם עובדה זו אינה מפחיתה מחומרת המעשה, אלא רק מחומרת התוצאה. הנתבעת טענה, כי התובע "ממנגל ערב ערב ולא מתחשב" וכי יש לה תינוק והיא חייבת לשטוף. גם אם טענה זו נכונה, בוודאי שהדבר אינו מצדיק את המעשה של הנתבעת. עוד טענה הנתבעת כי בעת התקנת המזגן על ידי הטכנאי, התובע פגע כביכול בפרטיות בנותיה והשקיף לתוך ביתה. אינני מקבל טענה זו, שלא הוכחה בפני, מה גם שמצאתי את דברי הנתבעת בעניין זה כבלתי אמינים. אין מחלוקת, כי התובע לא הוכיח שתיקן בפועל את הפרגולה. גם לא הוגשה חוות דעת, אלא רק הצעת מחיר. יצוין כי התמונות מוכיחות כי הפרגולה הוכתמה בכתמים לבנים. צורפה הצעת מחיר לחולצה חדשה מהסוג שנהרס והחולצה עצמה צורפה לתיק וניכר כי נהרסה. גם צורפה קבלה בגין התמונות. לא צורפה קבלה על הוצאות בקשר לצמחים, אולם התובע טוען כי השוכרת של הדירה שתלה צמחים כאמור (לא מצאתי טענה שלפיה השוכרת עשתה כן על חשבון התובע). מצד שני, הנתבעת טענה כי התובע התקין את המזגן שלא כדין וצירפה חתימות של מי מדיירי הבית בעניין זה ואף טענה שמיקום המזגן פוגע בזכויותיה. בקשר לנושא זה, לא מצאתי כל תגובה ממשית בסיכומי התשובה של התובע. אשר על כן, לאחר שעיינתי בכל החומר שנמצא בתיק ושקלתי את כל הטענות של הצדדים, הגעתי למסקנה כי יהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: 2,000 ש"ח - בגין הפרגולה 420 ₪ - בגין החולצה שנהרסה 39 ₪ - בגין פיתוח תמונות 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש סה"כ 7,459 ₪ כמו כן, יש לפסוק לתובע שכר טרחת עו"ד והוצאות. הלכה היא כי עו"ד המייצג את עצמו זכאי אף הוא לשכר טרחת עו"ד. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע את אגרת המשפט, בסך של 477 ש"ח וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 1,000 ₪ + מע"מ. בנוסף, ניתן בזאת צו האוסר על הנתבעת לשפוך חומר מסוג אקונומיקה או כל נוזל אחר לתוך מרפסת ביתו של התובע. כל הסכומים שפסקתי ישולמו לתובע תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת. סכסוך שכנים