להלן החלטה בבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר בתביעה של בנק: החלטה הבנק - התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים 1,2 בגין יתרת - חוב בלתי - נפרעת בחשבונם, ונגד הנתבע 3 בגין ערבותו לאבטחת כל חוב מוגבל בסכום עד 100,000 ₪ בצירוף ריבית. הנתבעים הגישו בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב - התביעה, ולחילופין בקשת רשות להגן הנתמכת בתצהיריהם של הנתבעים 1,3; הנתבע 3 הגיש גם בקשה לביטול עיקול הנתמכת בתצהיר מטעמו. לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים: 1. כרטיס פתיחת חשבון והסכם תנאים בחשבון, חתומים ע"י הנתבעים 1,2. 2. הסכם לסילוק חוב מיום 21.2.03. 3. הסכם ההלוואה הראשונה מיום 21.2.03. 4. הסכם ההלוואה השניה מיום 21.2.03. 5. דף חשבון ההלוואה הראשונה המראה את יתרתה הבלתי - מסולקת. 6. דף חשבון ההלוואה השניה המראה את יתרתה הבלתי - מסולקת. 7. דף חשבון העו"ש המראה את יתרת - החוב בחשבון. 8. כתב - ערבות מתמדת חתום ע"י הנתבע 3. התביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר מאחר שדי בצירוף ההסכמים שבין הצדדים ובדפי יתרה אחרונים כדי להכשיר את התביעה להיות נדונה בהליך בו הוגשה. המבקשים 1,2 טוענים בתצהיר שהוגש ע"י המבקש 1 בשמו ובשם רעייתו, כי מר זיתוני, מנהל הסניף בתקופה הרלבנטית, הטעה אותם בכך שהעמיד לרשותם תנאי אשראי נוחים מבלי לחייבם במתן בטחונות נאותים ו/או מבלי לבדוק את מצבם הכספי; כי הבנק לא פעל כשורה כאשר איפשר להם לקבל אשראי מבלי לדרוש בטחונות בגינם; כי הבנק גרם לקריסת עיסקם, וכי נגרמו להם נזקים רבים כתוצאה מהתנהלותו הבלתי - נאותה של הבנק בעניינם. למבקש 1 הוצגו שלושה מכתבים שנכתבו על ידיו ו/או ע"י המבקשת 2 (מש/1 - מש/3), ובהם הודאה מפורשת בחובם לבנק. מש/1 שנתקבל בבנק ביום 10.7.01 מוכתר בכותרת "הסדר חלקי לכיסוי חוב"; מש/2 שנתקבל בבנק ביום 11.7.01 מוכתר בכותרת "הסדר - הלוואה לכיסוי החוב בבנק דיסקונט", ובו כותבים המבקשים כי נקלעו לקשיים רבים בעיסקם; כי הם מעוניינים להחזיר את החוב לבנק תוך כדי שיקום העסק, ומבקשים לעזור להם לפרוס את החוב להלוואה; מש/3 מיום 31.8.01 (נתקבל בבנק ביום 5.9.01), ובו מתנצלים המבקשים על כך שלא עמדו בהסדר החוב כפי שסוכם, ומביעים את רצונם להגיע להסדר עם הבנק, ולסיים את תשלום החוב. מוצג מש/1 זוהה ע"י המבקש 1 כהסכם בין הצדדים מחודש 10/01 החתום ע"י שלושת המבקשים, ובו מאשרים החייבים בסעיפים 3-2 את חובם לבנק, ומצהירים שאין להם כל טענה לגבי אופן היווצרות החוב. המבקש אישר את חתימותיו וחתימות המבקשת על נספח ג' לכתב - התביעה - ההסדר השני שנחתם עם המבקשים ביום 21.2.03, וגם בו מצהירים כל המבקשים על קיומו של החוב לבנק, וכי לא תהיינה להם טענות כלפי הבנק לגבי אופן היווצרותו, ולגבי כל הפעולות והרישומים שנעשו בחשבונותיהם. המבקשים הודו אפוא בחובם לבנק לכל אורך הדרך וביקשו ממנו לאפשר להם לסלקו באמצעות פריסה בדרך של הלוואה, והבנק נעתר לבקשתם מוצג מש/5 - נספח להסכם הראשון מיום 11.10.01 חתום ע"י שלושת המבקשים. ב - 24.10.02 וב - 16.2.04 נשלחו למבקשים מכתבי דרישה לסילוק חובם (מש/6, מש/7), ורק לאחר שהמבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי תנאי ניהול החשבון (נספח ב' לתביעה), ועל פי שני הסכמי הפריסה ותנאי ההלוואות שהועמדו להם על פיהם, הוגשה נגדם התביעה בה עסקינן. מחד הודו המבקשים בחובם, ומאידך נמנעו מהעלאת תלונות ו/או טענות בזמן אמת על אופן ניהול חשבונם בבנק, והמוצגים שהוגשו לתיק ביהמ"ש מפריכים את טענותיהם מכל וכל. אין מקום לקבל את טענת המבקשים כי עיסקם התמוטט עקב דרישתו של מנהל הסניף כי יעמדו בהתחייבויותיהם ויפרעו את חובם. המבקש 1 מעיד: "בשנתיים הראשונות קיבלתי כל מה שאני צריך לקבל, היו גם בטחונות, שיקים של לקוחות". מסתבר אפוא שהיו בטחונות, ואין זה נכון שמר זיתוני, מנהל הסניף, חילק מתנות מבלי לדרוש ערובות מן המבקשים. במכתב המבקשים לבנק - מש/1 - צויינו "שיקים דחויים המופקדים בחשבון הנ"ל", וכמובן - התחייבותם האישית של המבקשים 1,2 להחזר החוב. המבקש 3, הערב, העיד בחקירתו הנגדית כי מנהל הסניף אמר לו: "יש לעופר בטחונות טובים, ואני רוצה שהעסק יתנהל בצורה מסודרת". בטחון נוסף שהיה לבנק הוא ערבותו של אסולין עצמו, אשר חתם כערב לחובותיהם של המבקשים 1,2 עד סכום של 100,000 ₪. אין מחלוקת כי זכותו של הבנק לדרוש מלקוחותיו את החזר חובם. זכות זו מעוגנת בתנאי ניהול החשבון, (נספח ב' לתביעה), בהסכם ההלוואה הראשון (נספח ד' לתביעה), ובהסכם ההלוואה השני (נספח ה' לתביעה). סעיף 5 (ב) לתנאי ניהול החשבון קובע כי הבנק לא חייב לכבד משיכה של לקוח אשר תגרום להגדלת יתרת החובה בחשבון, אך הוא רשאי לעשות כן מבלי שהדבר יתפרש כהסכמה מצידו לעשות כן גם בעתיד. סעיף 6 (ג) לתנאי ניהול החשבון קובע כי הבנק לא חייב לתת או לחדש אשראי, והוא רשאי בכל עת להפסיקו, וכן לדרוש את סילוק יתרת החשבון. הבנק פעל אפוא כדין ועל פי תנאי ההסכמים שנחתמו עם המבקשים, ואילו הם מצידם לא הוכיחו כי הבנק פעל בעניינם ברשלנות ו/או שלא בתום לב. כשלון עיסקם של המבקשים נבע מקשייהם שלהם, כעולה מסעיף 16 לתצהירו של המבקש 1: מיתון כלכלי במשק, שיקים שחזרו (מש/1), הוצאת כספים רבים עבור פרסום, וכן חוב גדול של בי"ח כרמל, והוצאות רפואיות כבדות (מש/2). הבנק ניסה לבוא לקראת המבקשים, ולראיה - הסדרי הפריסה שנחתמו עמם, אך המבקשים לא הצליחו לעמוד בהסדרים אלה, שנערכו עפ"י בקשותיהם. מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי קריסת העסק לא אירעה עקב מעשי הבנק אלא בשל גורמים רבים אחרים שנמנו לעיל, והנזכרים במפורש במכתבי המבקשים לבנק, מש/1 - מש/3. אין למבקשים 1,2 הגנה כנגד תביעת הבנק, ועל כן זכאי הבנק ליטול פסק - דין נגדם על פי העתירה שבכתב - התביעה. אשר למבקש 3, אשר חתם כערב על כתב - הערבות ביום 20.3.01, נספח ט' לכתב - התביעה. הערב טוען בתצהירו כי בעת חתימתו על הערבות הוטעה לחשוב שמצב חשבונם של המבקשים 1,2 הוא טוב וכי ערבותו פורמלית בלבד. עוד הוא טוען בסעיף 8 לתצהירו כי לו ידע שערבותו באה להבטיח פריסתו של חוב קיים - לא היה חותם, ועובדה זו נודעה לו רק לאחר המצאת כתב - התביעה לידיו. אין ממש בטענות אלו. המבקש 3 חתום על הסכם לפריסת חוב בין הבנק למבקשים מיום 11.10.01 באמצעות העמדת הלוואה (מש/4), ובסעיף 11 להסכם הוא מאשר בחתימתו כי קרא את ההסכם, הבין את משמעותו והסכים לאמור בו. לו סבר המבקש 3 כי הוטעה בעת חתימתו על כתב - הערבות, זו היתה ההזדמנות להתנער מערבותו מיד עם היוודע לו על חובותיהם של המבקשים 1,2. אך הוא נמנע מעשות כן, חתם על מש/4, ובכך אישר בדיעבד את הסכמתו לתנאי ערבותו עליה חתם חצי שנה קודם לכן. בחודש יוני 2002 נחתם נספח להסכם מיום 11.10.01 (מש/5), וביום 21.2.03 נחתם הסכם נוסף של פריסת חוב (נספח ג' לכתב - התביעה). המבקש 3 חתם גם על שני ההסכמים הנוספים ואישר בכך פעמיים נוספות את תקפותה של ערבותו. ממכתבי המבקשים מש/1 - מש/3 ניתן ללמוד כי הידרדרות העסק אירעה החל מחודש 7/01, לאחר חתימתו של המבקש 3 על כתב הערבות בחודש 3/01, ומכאן שבמועד החתימה, טרם הופנה החוב לטיפול משפטי. המבקש 3 חתם על כתב - הערבות, ונתן לערבותו תוקף נוסף עם חתימתו על הסדרי הפריסה של המבקשים בהם פורטו מלוא חובותיהם לבנק. בקשתו של הערב למתן רשות להתגונן אינה מגלה הגנה, והתובע זכאי ליטול פסק - דין נגדו בשיעור ערבותו בצירוף ריבית. ולבסוף, צודק ב"כ המשיב כי אין מקום להעלות טענות עובדתיות במסגרת הסיכומים, אלא במסגרת תצהירי המבקשים בלבד. משבאתי לכלל מסקנה כי זכאי המשיב ליטול פסק - דין גם נגד הערב, הרי שאין מקום לבטל את העיקול שהוטל על רכושו להבטחת מימוש פסק - הדין, שהמשיב זכאי כאמור לקבלו. הבקשה לביטול העיקול - נדחית. לאור נסיבותיהם האישיות של המבקשים אני נמנעת מלחייבם בהוצאות הבקשות. אין צו להוצאות. בקשת רשות להתגונןסדר דין מקוצרבנק