קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פסילת שופט בתיק תעבורה: בפני בקשת בא כוח המבקש כי אפסול עצמי מלשבת בדין. כנגד המבקש בקשה למעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו וזאת לפי סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין בפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. בקשה זו נדונה בפני. עם הגשת הבקשה, הוגש כתב אישום המייחס למבקש עבירות כדלקמן: נהיגה בזמן פסילה - עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961. נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - עבירה על סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל - 1970. שימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר - עבירה על סעיף 62(9) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961. הדיון בתיק זה הועבר, לבקשת ב"כ המבקש, לדיון בפני מותב אחר. רקע עובדתי ביום 23.5.13 נתפס המבקש נוהג כאשר הוא פסול לנהיגה והזדהה בפני השוטר בשם אחיו. ביום 24.5.13 הובא המבקש לבית משפט השלום בפתח תקווה בבקשה להאריך את מעצרו במספר ימים עד להגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד לתום ההליכים בבית המשפט לתעבורה. בהחלטת בית משפט השלום בפתח תקווה בשבתו כשופט תורן בסוף שבוע, שוחרר המבקש למעצר בית בביתו של אחיו. לבקשת המשיבה, עוכב ביצוע ההחלטה למשך 48 שעות לצורך הגשת ערר. ביום 26.5.13, בדיון שהתקיים בערר שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז, נקבע כי אין טעם בערר וכי ניתן להגיש את כתב האישום. באותו היום הוגשו לבית המשפט לתעבורה כתב האישום והבקשה, למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים. בדיון שהתקיים בפני ביום 26.5.13, עמדתי על קיומן של ראיות לכאורה ועילת המעצר. ומצאתי כי המפקחים שהוצעו אינם מתאימים לפקח על המבקש, נוכח החשש הממשי להימלטות מהדין ומסוכנותו הגבוהה. הורתי על מעצרו של המבקש והפנתיו לקבלת תסקיר מעצר בכדי לאפשר לו להציע מפקחים אחרים. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי מרכז (עמ"ת 50265-05-13), בו קבע בית המשפט כי אינו מוצא פסול בהחלטה כי יינתן תסקיר, אך עד לדיון הקרוב וקבלת התסקיר, נקבע כי המבקש ישהה בביתו, בתנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום (ב"מעצר הימים"). הדיון בפני נקבע ליום 19.6.13 בשעה 10:00. במועד הקבוע לא התייצבו המבקש או באי כוחו ובית המשפט הורה, לבקשת המשיבה, על הבאתו של המבקש באמצעות משטרת ישראל בצו הבאה ללא שחרור. כשהתייצב המבקש בבית המשפט לאחר למעלה משעתיים, כאשר בית המשפט השתתף בישיבת השופטים השבועית הקבועה, מילאו אנשי השב"ס את צו בית המשפט. הוגשה בקשה בכתב לביטול צו ההבאה. אין מחלוקת כי המבקש וסנגוריו היו מודעים לשעת הדיון. למרות עובדה זו, הוגש בפני תצהיר לפיו, סנגוריו של המבקש הורו למבקש שלא להתייצב לדיון בשעה שהורה בית המשפט. בסיום ניהול הדיונים בתיקים הקבועים, בהתאם לסדר הדיונים, ביטל בית המשפט את צו ההבאה והדיון התקיים לגופה של הבקשה. בדיון עצמו, עלה כי המפקחים ("המקוריים") כהחלטת כב' ביהמ"ש השלום והמחוזי לא נמצאו מתאימים לאחר שנפסלו על ידי שירות המבחן. ניתנה החלטה המורה על מעצרו של המבקש ולגבי מפקחים פוטנציאליים אחרים (3 במספר), ניתנה החלטה המורה לשירות המבחן לבחון התאמתם, באשר על פניו עלה ספק בשאלה זו. על החלטה זו הוגש ערר נוסף לבית המשפט המחוזי מרכז (עמ"ת 41859-06-13), בו קבע בית המשפט כי החלטת בית המשפט מקובלת עליו. במקביל נקבע כי אך עד לדיון הנוסף הקבוע שוחרר המבקש לביתו ונקבעו מפקחים "זמניים". טענות המבקש המבקש בבקשתו זו מלין על האירועים אשר התרחשו באולם בית המשפט בדיון ביום 19.6.13 לרבות מעצרו של המבקש בגין הוצאת צו ההבאה וביחס כלפי המבקש ובאי כוחו. המבקש טוען כי נוצר חשש סובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט. מוסיף המבקש וטוען כי יש לבחון את הבקשה "באספקלריה של הנאשם" וכי המבקש ובני משפחתו היו עדים ל"תקריות שאירעו" וחוששים מהמשך ההליך... תגובת המשיבה המשיבה בתגובתה מיום 24.6.13 מבקשת לדחות את הבקשה, מציינת כי יש בה רמיזות ויצירת "אבק לשון הרע" כלפי בית המשפט ואין לה כל אחיזה במציאות. ב"כ המשיבה מציין כי יום קודם לדיון שוחח עם סנגורו של המבקש אשר הודיע לו כי נתקבל תסקיר מעצר בעניינו של המבקש וכי התיק ישמע ביום שלמחרת, במועד הקבוע. ב"כ המשיבה מציין כי אין שחר לטענות המבקש באשר "בית המשפט היה אדיב, נינוח, קשוב (יתר על המידה), פתוח לטענות הצדדים, שכן הפרוטוקול מדבר בעד עצמו". דיון אין הבקשה מעלה כל עילת פסלות. הבקשה איננה מפורטת, לא ניתן להבין ממנה עילת הפסילה לה טוען המבקש וכל שנאמר בה הן אמירות ריקות מתוכן. פרוטוקול הדיון מדבר בעד עצמו. בשעת הדיון הקבועה בדיון ביום 19.6.13, לא התייצבו המבקש ובאי כוחו באולם בית המשפט. לאחר כ- 45 דקות בית המשפט הורה, לבקשת המשיבה, להביא את המבקש, הנמצא בביתו בתנאים מגבילים, באמצעות משטרת ישראל בצו הבאה. בדיעבד התברר כי שעה שביהמ"ש השתתף בישיבת השופטים, צו ההבאה בוצע. אחד מסנגוריו של המבקש, הגיש לבית המשפט בקשה המלווה בתצהיר, שם הצהיר כי הוא, בעצת עו"ד גולן, הורה למבקש "להגיע לקראת השעה 12:00 וזאת לאור התחייבויות קודמות שהיו לנו". לאחר סיום הדיונים הקבועים, הורה בית המשפט לבטל את צו ההבאה וקיים דיון, כאמור, לגופו של עניין. סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984, הדן בעילות פסילת שופט קובע: "(א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". אין בטענותיו של המבקש ממש מבחינה אובייקטיבית ואף מן הבחינה הסובייקטיבית אינן מבוססות. חששו הסובייקטיבי של המבקש - (שלטעמי נעדר אחיזה במציאות)- אינו עילת פסלות כאשר המבחן הינו אובייקטיבי. באין כל טענה ממשית וספציפית הרי שדין הבקשה להידחות. וכך נקבע בבשא 2826/12 מייק ואן קול נ' מדינת ישראל: "המבחן לפסילת שופט הוא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ראו סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בהקשר זה, לא די בחוסר שביעות רצון של בעל-הדין מהחלטות שניתנו על-ידי בית המשפט ומאופן התנהלות הדיון לפניו (ראו גם בש"א 4521/11 אוזן נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 27.6.2011)). אף לא די בתחושה סובייקטיבית של חוסר-אמון." ראה גם: עפ 9252/12 יצחק אדמוני נ' מדינת ישראל: "יוער כי תחושתו הסובייקטיבית של המערער כי בית המשפט מתנהל כלפיו במשוא פנים, אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט. על מנת שתקום עילת פסלות על המערער להראות כי מתעורר, בנסיבות העניין, חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים (ראו למשל: ע"פ 1479/07 נומדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.3.2007))." דעתו של בית המשפט לא "ננעלה" ואין בסיס בבקשה לפסילה. החלטות בית המשפט כפופות ממילא לביקורת ערכאת הערעור ואין בכך להביא לפסלות המותב. ראה בעניין זה עפ 2303/10 מוחמד אבו דבוס נ' מדינת ישראל: "ככל שבקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצון מצדו של המערער מהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט ומניהול ההליכים על ידו, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן ([], 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר ([], 30.12.2002); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, 178-174 (2006). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל ([], 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל ([], 5.7.2005)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, איך בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי ([], 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ([], 29.10.2004) ; מרזל, בעמ' 175)." לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. שופטיםמשפט תעבורהפסלות שופט