להלן פסק דין בנושא בקשה להישפט באיחור: פסק דין א. פתח דבר: 1. בפני ערעור על החלטת בימ"ש לתעבורה ת"א (כב' השופט ויטלסון) בב"ש 1197/08 מתאריך 14.4.08, לפיה נדחתה בקשת העורר לאפשר לו להשפט באיחור בגין דו"ח תעבורה מס' 22500028810. ב. טיעוני ב"כ המערער: 2. לטענת ב"כ המערער, מרשו הינו הבעלים של רכב נושא מס' רישוי 76933523 (להלן: "הרכב") אשר נסע בתאריך 2.9.05 בדרך שאינה עירונית במהירות מופרזת של 138 קמ"ש. 3. לטענת ב"כ המערער, בעת ביצוע העבירה במועד המצויין לעיל, נהגה ברכבו הנהגת יובל X נושאת ת.ז. X(להלן: "יובל"). ברם, להודעת הערר צורף תצהיר בלתי חתום, וב"כ העורר ביקש ממותב זה להתעלם מהתצהיר הנ"ל (עמ' 2 לישיבת 29.6.08 שורות 7 - 6). 4. ב"כ המערער מוסיף וטוען כי בתאריך 8.1.06 פנה מרשו למשטרת ישראל בבקשה להסב את הדו"ח על שם "יובל", אך המשיבה סירבה להעתר לפנייתו בטענה כי חלף המועד הקבוע בחוק בו ניתן לבצע הסבה כאמור. 5. לטענת המערער, הוא לא איחר בפנייתו למשטרה, הגם שהוא פנה למעלה מ- 3חודשים לאחר ביצוע העבירה, בהדגישו, כי הוא אינו מנסה להתחמק מעונש של פסילה מנהיגה, באשר לחובתו 14 נקודות בלבד, ולא 36 נקודות, כנדרש לצורך פסילה, והוא הגיש פנייתו לבימ"ש לערעורים בשל היותו אזרח שומר חוק, המסרב לשאת בעבירה שהוא לא ביצע. 6. 6. ב"כ המערער לא יכול היה להציג בפני ביהמ"ש מסמך המצביע על מועד קבלת הדו"ח, אך לדבריו, לא חלפו 90 ימים מאז קבלתו ועד לפנייתו למשטרה. 7. לתימוכין בטענתו, הפנה ב"כ העורר את ביהמ"ש למכתבה של גב' רווה מהמחלקה ליעוץ וחקיקה של משרד המשפטים אשר מציינת כי משטרת ישראל הסכימה להאריך את המועד להסבת הבקשות ל- 90 יום. עוד לדבריו, אף המידע המצוי באתר של אגף התנועה של משטרת ישראל מנחה את מי שקיבל דו"ח תנועה ולא נהג ברכב לפנות ליחידת התנועה ממנה התקבל הדו"ח, וזאת תוך 90 ימים ממועד המצאת הדו"ח המקורי. ג. טיעוני ב"כ המשיבה: 8. ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, ולטענתה, עסקינן בהחלטה עקרונית העלולה לפרוץ את הסכר ולהביא להגשת בקשות סרק לרוב. אין מחלוקת, כי עבירת התעבורה בוצעה בתאריך 2.9.05, והדו"ח שהוגש נגד המערער התבסס על צילום של הנהג בעת ביצוע העבירה של נהיגה במהירות מופרזת, ומאחר ובעליו של הרכב המצולם היה המערער - הדו"ח נשלח אליו. 9. עוד לדבריה, לחובת העורר נזקפות 24 נקודות, ולא 14 נקודות כטענתו, ועקב האיחור בהגשת הבקשה להישפט, לא ניתן כיום להגיש כתב אישום נגד הנהגת יובל, אליה מבקשים להסב את הדו"ח, באשר קיימת התיישנות של העבירה. ד. דיון: 11. סעיף 229 לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), קובע בזו הלשון (לאחר תיקון משנת תשנ"ו): "א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס ישלם תוך 90 ימים מיום ההמצאה את הקנס הנקוב בהודעה לחשבון שיצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלו: 1) הגיש לתובע תוך 30 יום מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג). 2) הודיע תוך 90 ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבע בתקנות שיש ברצונו להשפט על העבירה." 12. פרק הזמן העומד לרשות אזרח על מנת להגיש בקשה לביטול הודעת קנס הינו 90 ימים, כפרק הזמן העומד לרשות אזרח על מנת להגיש בקשה להשפט. הרציו העומד מאחורי הפעולה בזמן, הם שיקולי סופיות הדיון ויעילות ההליך. 13. על פי סעי ף229(ח2) לחסד"פ: "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט, לפי ס"ק (א) ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בס"ק (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית משפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס". פועל יוצא מהאמור לעיל, כי משחלפו המועדים הקבועים בחוק להגשת הגשה לביטול הודעת קנס או בקשה להישפט בגין הודעת קנס זו - יש לראות את המערער כמי שהורשע בבית משפט ונגזר עליו הקנס הקבוע בהודעת תשלום הקנס. 14. על פי הוראת סעיף 230 לחסד"פ, רשאי בית המשפט "מנימוקים שיירשמו" לקיים דיון בבקשתו של אדם להישפט על העבירה, גם אם ההודעה על בקשה להישפט הוגשה באיחור. על פי ההלכה הפסוקה, בית משפט הנדרש להארכת מועד להישפט, שוקל שיקולים הדומים לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם, לפי סעיפים 240 ו- 130 לחסד"פ. (ראה ע.פ. (באר שבע) 7436/06, דן כהן נ' מ. ישראל, תק-מח 2006 (4), 10902). על המערער, איפוא, להראות טעם ראוי מדוע הוא נמנע מהגשת בקשה להישפט במועד שנקבע בחוק, וכן נדרש בית המשפט לשקול אם אי-ביטול פסק הדין יגרום לעיוות דין למערער. (ראה רע"פ 9142/01, סוריא איטליא נ' מ. ישראל, פ"ד נ"ז (6) 793). 15. בע.פ. (ירושלים) 40468/07 שלום בראשי ומזור שרית נ' מ"י (לא פורסם) דחה כב' השופט עזרא קמא בקשת נהג שהיה הבעלים הרשום של הרכב להסב דו"ח שקיבל על שם אחר, על אף טענתו כבעלים, שהאחר הוא זה שנהג בפועל ברכב, וזאת בשל חלוף שנתיים ימים ממועד ביצוע העבירה. ראה דבריו: "אין יכול להיות ספק, קל שבקלים, כי זו תקופה ארוכה. המתנה כה ארוכה כדי לאתר נהגים שנהגו בכלי הרכב של המערערים אינה סבירה" 16. מוסכם על ב"כ המבקש כי במועד הגשת בקשת ההסבה - 8.1.06 חלפו 120 ימים מיום ביצוע העבירה (ראה סעיף 3 להודעת הערעור). בבוחני הטעם לאיחורו של המבקש בהגשת בקשתו להסבת הדו"ח לאחר, מופיע ההסבר בסעיף 8 להודעת הערעור: "משנודע למבקש על הודעת הקנס פעל ככל שביכולתו הבלתי מקצועית אל מול המשיבה לשינוי שם מבצע העבירה". וכן: "חלוף הזמן נובע מאמונו בנהג כי ניגש אל המבקשת במועד, לצורך שינוי שם מבצע העבירה". ההסבר שניתן על ידי בא כוח המבקש, אינו הסבר המניח את הדעת, וככזה אינו מהווה סיבה מוצדקת לאי הגשת הבקשה במועד. יכול ואי - ביטול פסה"ד יגרום לעיוות דין למבקש, שמא אכן מאן דהוא נהג ברכבו של המערער, ולא יהא זה ראוי שיענש הוא בשל עוון אחר. דא עקא, שהמבקש לא פעל כנדרש ולא הגיש תצהיר של מי שנהג ברכב על מנת לאשר את החזקה שהוא, כבעליו של הרכב, לא היה הנהג בעת ביצוע העבירה. הוגש כאמור תצהיר בלתי חתום ובלתי מאושר, אך עו"ד זורבסקי עתר לביהמ"ש להתעלם ממסמך זה. משכך, לא בוססה גם טענת עיוות הדין, ואין מנוס מדחיית הבקשה. בשולי הדברים יצויין, כי עפ"י התצהיר שלא נחתם, מדובר בנהגת ממין נקבה, ואילו בהודעת הערעור (סעיפים 11 ו- 13) מוזכר יובל X כנהג ממין זכר. אם אך ואם כך, הבקשה להשפט באיחור - נדחית. בקשה להישפט