להלן פסק דין בערעור על הרשעת נהג בחציית קו עצירה ברמזור אדום בצומת: פסק-דין 1. לפני ערעור על תיק ת. 4749/05 (תעבורה-נתניה), מיום 30.10.2005. בית-המשפט קמא הרשיע את המערער בכך שעבר קו צומת ונכנס לצומת כאשר דולק ברמזור שבכיווּנוֹ אור אדום, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). העונש שנגזר: קנס בסך 1,800 ₪ או מאסר תחתיו וכן פסילת רישיון-נהיגה על-תנאי בת חודש, לתקופה של שלוש שנים. הערעור שהוגש נסב הן על הכרעת-הדין והן על גזר-הדין. 2. לטענות בא-כוח המערער בערעור: א. הטעם המהותי הטעם המהותי הוא כי הראיות שהוגשו, שתי התמונות וּתעודת עובד-הציבור שצורפה להן, אינן מוכיחות בשום פנים כי המערער חצה את קו-העצירה כאשר האור שדלק ברמזור היה אדום. יש לראות כי הראיות לא מספיקות כדי להוכיח את האשמה. שתי התמונות שצולמו לאחר שהאור ברמזור התחלף לאדום, וּבשתיהן נמצא המערער לאחר קו-העצירה - אינן יכולות להוכיח כי המערער חצה את קו-העצירה כשהאור היה אדום. שתיהן משתלבות בצוּרה מלאה עם תרחיש עובדתי לפיו המערער חצה את קו-העצירה כאשר הרמזור היה ירוק, ורק לאחר שנכנס לצומת, התחלף האור לאדום. כדי להוכיח את מעבר קו-העצירה באור אדום בעזרת שתי תמונות, צריך היה לכאורה לצלם תמונה אחת כאשר הרֶכב מצוי לפני קו-העצירה כאשר הרמזור אדום; ואחת לאחריה, כאשר הרֶכב מצוי לאחר קו-העצירה. על-פי קביעת הפּסיקה, יש לצרף תעודת עובד-ציבור או חוות-דעת מומחה, מעבר לזו הסטנדרטית המטפלת בתקינוּת המצלמה וּבפיתוחן הטכני של התמונות. פִּתרונו של בית-המשפט קמא - להשתמש בסעיף 27(א) לפקודת התעבורה (להלן: "פקודת התעבורה") כדי למלא את מה שהחסירו הראיות - הינו שגוי על-פי ההיגיון ועל-סמך הפּסיקה. סעיף 27 א(א), בתור סעיף שכּל משמעותו קבילוּת, אינו יכול להוביל למסקנה כי כל רכב שנתפס בעדשת המצלמה לכאורה, ביצע עבירה כלשהי על פקודת התעבורה. ב. הטעם הפרוצדוראלי שני טעמים, הנובעים מפּגמים בתעודת עובד-הציבור הטכנית, או בקשר שבּינה לבין שני הצילומים שהוגשו. צריך שהפרטים המצויינים בתעודת עובד-הציבור, לגבי מיקום המצלמה, קו הצומת וּמספר סרט הצילום, יהיו זהים לאלו שמצויים על-גבי הצילום עצמו (פסיקת בית-המשפט המחוזי ב-ע"פ 42271/98 איזק נ' מדינת ישראל). במקרה זה הוראות תקנות התעבורה לא מולאו, ויש לזכּוֹת את המערער. אף שתעודת עובד-הציבור מעידה על עצמה שהיא "תעודת עובד-ציבור מכח סעיף 24 לפקודת הראיות", הרי שאופן ניסוחה לא עומד בכללים בסיסים של דיני הראיות, ולכן אי-אפשר להסתמך עליה להרשעה במשפט פלילי (כפי שנקבע ב-ע"פ ת"ת (י-ם) 6463/03 מדינת ישראל נ' קליין). פגם מהותי אחד הוא, כי על-אף שתעודת עובד-הציבור הטכנית מכילה שישה מעידים שונים, האזהרה האמורה כתובה רק פעם אחת, לפני דברי העד הראשון, ונראה כי היא מכוּונת רק אליו, בעוד עדים 6-2 משוחררים מאזהרה זו. 3. לטענות בא-כוח המשיבה: בסיכומיו, שהוגשו ביום 15.11.2006, מעלה המערער נימוקים חדשים ואחרים שלא נכתבו כלל בהודעת-הערעור ולא הועלו בפני בית-משפט קמא, וּמגיש ראיות שלא הוגשו בבית-משפט קמא. סעיף 27א לפקודת התעבורה - מהמקובץ עולה כי בתי-המשפט השונים, לרבות בית-המשפט העליון, קבעו כי משהוגשו התמונות ביחד עם תע"צ, עובר נטל השִׁכנוע לכתפי הנאשם להוכיח כי לא עבר את קו הצומת באור האדום. בית-משפט קמא רשאי היה, ואף חייב היה, להשׁתית את הכרעת-דינו וּמסקנותיו על-סמך הראיות שהוגשו בפניו, התמונות, תע"צ, מראה עיניו ועדותו של המערער בבית-המשפט. בית-משפט קמא קבע כי המערער לא הצליח לעורר ספק כי לא עבר את קו הצומת באור אדום. במידה והמערער חולק על האמור בתע"צ או בצילום, או שהאמור בהם אינו נהיר לו - היה עליו לזמן את מי מעורך התע"צ הרלוונטי ולחקור אותו בבית-המשפט. 4. דין הערעור להידחות. בסיכומי בא-כוח המערער, שהוגשו ביום 15.11.2006, מעלה המערער נימוקים חדשים ואחרים שלא נכתבו כלל בהודעת הערעור. אותם טעמים פרוצדוראלים וּראיות, הנתמכים בפסיקה חדשה שלא הוגשה קודם לכן בבית-משפט קמא. בסיכומים מעלה המערער שני טעמים חדשים לקבלת הערעור: האחד מבוסס על ע"פ (תל-אביב - יפו) 71242/99 גולדברג נ' מדינת ישראל, תק-מח 2000(2), 8939; והשני על ע"פ ת"ת (י-ם) 6463/03 מדינת ישראל נ' קליין. שני הנימוקים החדשים נובעים מפּגמים בתעודת עובד-הציבור הטכנית, או בקשר שבּינה לבין שני הצילומים שהוגשו, וּבאופן ניסוחה של תעודת תע"צ אשר אינו עומד בתקנות. מאחר וּבא-כוח המערער העלה בפני מותב זה שני נימוקים חדשים, פסיקה וּראיות חדשות - אשר לא הועלו קודם לכן בבית-משפט קמא - על בית-משפט זה להתעלם מטעמים אלו, ולכן, אתייחס בהחלטתי לטענות הראשוניות שהועלו בנימוקי הערעור - אותן טענות מהטעם המהותי בלבד. סעיף 27א לפקודת התעבורה קובע כדלקמן: "פקודת התעבורה [תיקון אחרון: 29/12/05] 27א. צילום רכב-ראיה קבילה [תיקון:תשכ"ו, תשכ"ז, תש"כט, תש"ם] (א) צילום שנעשה בדרך שנקבעה בתקנות, במצלמה המופעלת באופן אוטומטי בידי שוטר יהיה ראיה קבילה בכל הליך משפטי לגבי - (1) מספר הרישום של הרכב המצולם המופיע בלוחית הזיהוי של הרכב שבצילום; (2) מקום הימצא הרכב בעת הצילום; (3) הימצאו של הרכב במקום האמור בפסקה (2), או נסיעתו שם, בניגוד לאות "עמוד" או באופן אחר בניגוד להוראות פקודה זו או תקנות שהותקנו לפיה; (4) זמן הימצא הרכב המצולם במקום האמור בפסקה (2) כפי שצויין בצילום או על גביו, אם צויין, הכל כפי שייקבע בתקנות, ובלבד שהוכח כי הצילום המוגש הוא העתק אמין של הסרט שהוכנס למצלמה והוצא ממנה, וכי מרגע שהובא למצלמה עד שהוגש לבית-המשפט לא נעשתה בו שום פעולה שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו." לא אחת, נדרשו בתי-המשפט השונים לצקת תוכן לסעיף זה. משהוגשו התמונות ביחד עם תע"צ, עובר נטל השִׁכנוע לכתפי הנאשם, להוכיח כי לא עבר את קו הצומת באדום. ב-ר"ע 33/86 דן רפפורט נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1), 244, עמ' 246-245) נקבע: "בפני בית-המשפט היה מראה עיניים והפרשנות של מה שנחזה בעיניו היתה בידיו ואף אין מקום לשלול סבירותה. הסניגור המלומד טען כי כל בר-בי-רב בעל הגיון מצוי היה מסיק מסקנה שונה. טענה זו אינה מקובלת עלי. לפי פשוטם של דברים רשאי היה בית-המשפט ללמוד מן התצלומים את אשר למד. אם סבר המבקש כי בית-המשפט הולך שולל על ידי טעות אופטית או כי לא הבין נכונה את התמונה שנפרשה בפניו בתוך התצלומים, יכול היה לנסות ולבסס פרשנותו הוא. הוא טען לכן בשלב הפתיחה של הדיונים בבית-משפט השלום כי יביא עד מומחה שיסביר את התיזה שלו. לאחר מכן חזר בו מכוונה זו ועתה הוא מלין, כאמור, על כך שבית-המשפט המחוזי כאילו צפה להוכחה מטעמו. אין כל מקום למסקנה כי בית-המשפט שינה את הנטל. כל שעשה, הוא כי הבהיר שאם המבקש רוצה לסתור את מה שנחזה בעיני מסתכל הדיוט, היה יכול להביא מומחה שהיה מנסה לשנות את ה-TROME L'OEIL, כביכול. בהעדר ראיה המשכנעת בהפוכה של ההתרשמות כפשוטה, רשאי היה בית-המשפט המחוזי להגיע למסקנתו ואין להלין על כך." אדגיש, כי המערער הסכים להגשת התמונות וכן לתע"צ, ולא העלה כל טענה כי אינו מבין את פּשׁר תִּפעול המצלמה ואת התנגדותו לקבילותה. יחד עם זאת, משטען כי אין זה רִכבּוֹ אשר הפעיל את המצלמה, היה עליו להתנגד להגשת התע"צ עוד בשלב ההוכחות, וּלזמן לעדוּת את מי מעורכי התע"צ הרלוונטיים. ב-ע"פ (תל-אביב - יפו) 71012/99 אגסי נ' מדינת ישראל, נאֱמר על-ידי כב' השופט פריש: "...משנתקבל תצלום כזה הוא מהווה ראיה לכאורה לאמור בו. נטל הבאת הראיות עובר איפוא לנאשם. אם הוא נמנע מלהעיד, או העיד ובית-המשפט דוחה את גרסתו, הופכת הראיה לכאורה לראיה מוחלטת, ובית המשפט רשאי להחליט על-פיה." בית-משפט קמא השתית הכרעת-דינו על-סמך הראיות שהוגשו בפניו, התמונות, התע"צ ועדותו של המערער בבית-המשפט. בית-משפט קמא קבע, כי המערער לא הצליח לעורר ספק כי לא עבר את קו הצומת באור אדום. ב-ע"פ (תל-אביב - יפו) 70991/99 שטנצלר נ' מדינת ישראל, נאֱמר לגבי הפעלת המצלמה: "...כבר נאמר מאות ועשרות פעמים שהמצלמה מופעלת, הגלאי מפעיל את המצלמה רק שדלק אור אדום במשך שנייה ברמזור... בהעדר ראיה המשכנעת בהיפוכה של התרשמות כפשוטה רשאי בית-המשפט להגיע למסקנה כי הנאשם ביצע את העברה המיוחסת לו." על-סמך הראיות שהוגשו קבע בית-משפט קמא כי: - התמונה הראשונה צולמה כאשר המערער בתוך הצומת והאור האדום דולק כבר 2.2 שניות. - מהתמונה השנייה עולה כי המערער התקדם בצומת וכי צולם כשהאור דולק כבר 3.22 שניות. - המערער התקדם בתוך הצומת כאשר האור האדום ברמזור עדיין דולק. נוכח ממצאים אלו ועדותו הכוללנית של המערער, קבע בית-המשפט כי המערער לא הצליח לעורר ספק שאכן עבר את קו-העצירה בעת שהרמזור הצביע על אור אדום. השׂגותיו של בא-כוח המערער מופנות בעיקרן נגד ממצאים שבעובדה. בית-משפט קמא ביסס הכרעתו על ראיות שנראו בעיניו מהימנות, להן מצא חיזוקים בראיות אובייקטיביות. אין זה מדרכּה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת עובדות על-ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים. ב-ע"פ 6890/04 מדינת ישראל נ' מ' ב', תק-על 2005(3), 3264, עמ' 3269, נאֱמר כי: "...הלכה היא כי בית-משפט שלערעור ממעט להתערב בתחום זה, מאותו טעם בו נקבנו לא אחת, היינו, שלערכאה הדיונית יתרון ניכר עליו, עקב יכולתה להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי ממהימנותם של העדים המופיעים בפניה (ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924; ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4), 632)." לא מצאתי לסטות מהלכה זו וּלהתערב בקביעת בית-משפט קמא. באשר לגזר-הדין: כִּכלל, בית-משפט בערכאת ערעור יימנע מלהתערב בשיקול-דעתו של בית-משפט קמא, מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר-דינו. זאת גם אם בית-משפט היה פוסק אחרת. רק טעות, או חוסר-סבירות קיצוני, בהטלת העונש, יש בהם כדי להצדיק התערבות של בית-המשפט של ערעור (ראו: ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נ' יצחק סבג, פ"ד נו(1), 437). העונש מתוּן ביותר ואף מקל עם המערער ואין להתערב בו. לאור כל האמור לעיל - הערעור נדחה. משפט תעבורהקו עצירה