החלטה 1. לפניי בקשת המבקשים לעיכוב ביצועו של פסק הדין, שניתן ביום 19.12.04, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ואשר לפיו חויבו המבקשים (הנתבעים בתיק העיקרי), יחד ולחוד, לשלם למשיב (התובע בתיק העיקרי) סכומים כספיים שנקצבו (על דרך הפשרה האמורה) לזכות המשיב כשכר טרחת עורך דין בגין תיקים ונושאים שהיו בטיפולו עבורם בעבר. 2. על מבקש עיכוב ביצוע פסק דין לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים שני הרכיבים, שעל בית המשפט לשקול: האחד - כי למבקש סיכוי טוב שערעורו יתקבל, והשני - שאי עיכוב ביצוע פסק הדין יגרום לנזק בלתי הפיך, בכך שאם ישולם סכומו הפסוק לא יוכל המבקש להיפרע בעתיד מהצד שכנגד. השווה: ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ ואח' נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פד"י מ"א (1) 713; רע"א 5043/90 ביטון ואח' נ' ביטון ואח', פד"י מ"ד (4) 873; ב"ש 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב ואח', פד"י נ' (1) 668; כל אחד משני שיקולים אלה, ואף שניהם כאחד, - מובילים לדחיית הבקשה. 3. סיכויי הערעור קלושים על פניהם, משמדובר בניסיון לערער על פסק דין, שניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, כפי שהסכימו הצדדים מראש וברחל בתך הקטנה על מתכונת נתינתו ע"י בית המשפט, לפי שיקול דעתו, ובהתאם למסגרת הכספית, שהותוותה מראש ובהסכמה לגבי 'גבולותיה' הכספיים של פסיקה זו. הסכמה זו מפורטת בפרטיכל ישיבת 31.5.04, ולאחריה אף הגישו ב"כ הצדדים סיכומי טענות בכתב, כהסכמתם הדיונית לכך, כשמסגרתה הכספית המירבית של ההכרעה על דרך הפשרה המבוקשת - לא היתה שנויה במחלוקת, והועמדה על 21,758 $ כולל מע"מ, נכון ליום 18.4.99, בצירוף 1,306 ₪ (נכון לאותו מועד), ובצירוף הפרשי הצמדה ו/או ריבית מיום 18.4.99 ואילך, ובצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הגשת התביעה העיקרית הנוכחית וניהולה. 4. על פסק דין הניתן על דרך הפשרה ניתן לערער רק בנסיבות חריגות ונדירות של חוסר סבירות קיצוני או בנסיבות של חריגה ברורה מסמכות עניינית. אין מתקיים כאן אף לא בדל של נסיבות כאלה. 5. חישוב אריתמטי קל של הסכום המירבי המצטבר של סכומי 'התקרה', שהונחה בית המשפט ע"י הצדדים לקצוב סכומים במסגרתה, מלמד כי הקרן האמורה, כשהיא נושאת הצמדה ו/או ריבית מיום 18.4.99 ואילך (עד יום פסק הדין) - מגיעה לסכום כולל העולה באופן משמעותי על הסכום שנקצב בפסק הדין, מה-גם שנקצב סכום נומינלי הנכון ליום פסק הדין, הוא 19.12.04 ("80,000 ₪ דהיום", כלשון פסק הדין), וגם שכ"ט עו"ד בגין הגשת התביעה וניהולה - הועמד על סכום נומינלי (ופרופורציונאלי) של 10,000 ₪ "דהיום" (19.12.04), ומה-גם שבית המשפט אף קבע כי שני סכומים כוללים אלה ישולמו ע"י הנתבעים בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, וגם זאת החל רק ביום 19.1.05, קרי - עד 19.4.05. רק החזר משוערך של סכום ההוצאות, ששלם המשיב עבור המבקשים (1,306 ₪ דאז), הועמד לתשלום קרוב (14 יום מיום פסק הדין). 6. גם אם קרוב סכום הקציבה בפועל אל הסכום המירבי המוסכם כ'תקרת' הקציבה האפשרית לבית המשפט, יותר מאשר אל אפס תשלום, ואין ספק שכזו היא התוצאה בפועל - הרי היה זה פרי שיקול דעתו של בית המשפט, בלקיחת טיעוני הצדדים בחשבון ובלקיחת כלל כתבי בי-דין ונסיבות העניין בחשבון, ובשקלולם על דרך הפשרה המבוקשת והראויה, ולא ברור על מה מלינים המבקשים בערעורם הנטען ובבקשתם הנוכחית. והרי יכול ומוסמך בית משפט, המוסמך והמתבקש ע"י הסכמת צדדים להכריע בסכסוך כספי על דרך הפשרה, שלפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לקצוב גם את מלוא תקרת הסכום המירבי, או לקצוב רק סכום סמלי או שקל אחד בלבד לרפואה, והיו דברים מעולם - גם לכך וגם לכך - בבתי המשפט השונים, וזו טיבה של הכרעה על דרך הפשרה הנקצבת (כספית) בתוך גבולות הסכומים הכספיים, שמתווים הצדדים עצמם לבית המשפט. 7. רחוק איפא מקרה זה מלהיחשב כחוסר סבירות קיצוני, שהוא התנאי להתערבות ערכאת הערעור הנכבדה בקציבה כספית הנעשית בפסק דין הניתן על דרך הפשרה המוסכמת (לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט), בו שוקל בית המשפט את כל הטיעונים והנסיבות הצריכים לעניין ופוסק, ללא צורך בהנמקה (ובהמלצת ערכאות הערעור מעת לעת כי לא תובא הנמקה פרטנית כזו), את הסכום הראוי בעיניו כסכום הולם לקציבה על דרך הפשרה, כשברור כי הכרעה ב'מיצוע' - אין פירושה הכרעה על קו האמצע הגיאומטרי או האריתמטי דווקא, כלשון כב' השופט רובינשטיין ב- ר.ע.א. 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' סגל ואח', המצוטטת בתגובת ב"כ המשיב. 8. נדירים וחריגים הם איפא, המקרים בהם צפויה התערבות ערעורית בתוצאה הכספית של פסק דין הניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ואין מקרה זה משתבץ בהם אף לכאורה. השווה: ע.א. 1639/97 אגיאפוליס בע"מ ואח' נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פד"י נ"ג (1) 337; ע.א. 2222/98 אגודת בית החולים מקאסד ירושלים נ' מרוואני, פד"י נ"ד (4) 395; רע"א 3876/01 שי פלסט בע"מ נ' שטרית (המאוזכרים בתגובת ב"כ המשיב); רע"א 2481/01 מכשירנות חדרה נ' עו"ד בכר (המאוזכר בבקשת המבקשים עצמם). 9. לא בכדי, אין בתצהיר 'התומך' בבקשה כל טענה או בדל טענה אודות סיכויי ערעור זה. גם כתב הערעור - לא צורף לבקשה ולתצהיר, ולא ברור כלל אם הוגש או יוגש. כשספק אם מתקיימים יסודות זכות הערעור לגופה (גם אם הוגש או יוגש ערעור כזה), וכשעל פני הדברים לא מתקיימת אף לכאורה עילת ערעור, וכשבפסק דין שניתן על דרך הפשרה המוסכמת עסקינן - הרי משספק אם יצליח הערעור היומרני הזה לחלוף על פני משוכת עילת הגשתו, ספק רב שבעתיים אם נותרו לו 'סיכויי הצלחה', הנדרשים כיסוד מוסד לבקשת עיכוב ביצוע שכזו. 10. הפן האחר שיש לשקול בעניין בקשת עיכוב ביצוע של פסק דין, היא השאלה אם ביצוע פסק הדין יגרום לנזק בלתי הפיך, בדמות נבצרות היפרעות המבקשים מהמשיב אם ישולם לו עתה הסכום הפסוק. והנה, המבקש מודה (בבקשה ובתצהיר כאחד) כי פן זה לא מתקיים, וכי אין בפיו טענה על כך שמצבו הכלכלי של המשיב ימנע השבת כל סכום כספי שבו יוקטן, אם בכלל, הסכום הפסוק, לו יתקבל הערעור הנוכחי בחלק כלשהו ממנו. זוהי השאלה הרלוונטית, לעניין יכול ההשבה, דהיינו - האם הונחה תשתית עובדתית לכאורית בדבר אי היכולת להיפרע בעתיד מהמשיב (ולא שאלת יכולת המבקשים לשלם עתה את סכום פסק הדין): בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין, פד"י מ"ה (5) 499; בש"א 4523/91 ברקוביץ ואח' נ' פקיד שומה חיפה, פד"י מ"ה (5) 508. אין איפא חשש נטען או נחזה, ולא נטען כי קיים חשש, שהמשיב נמצא או יימצא בקשיי נזילות כספית, או כי תשלום לידיו הינו בלתי הפיך ובלתי הדיר, וכי אם וכאשר יהא על המשיב להשיב כביכול למבקשים כספים כלשהם - לא יהא לאל ידו לעמוד במטלה כלכלית זו. 11. הטענות אודות קשיים כספיים של המבקשים - לא זו בלבד שאין הן רלוונטיות לבקשת עיכוב ביצוע (אלא להליכי הוצאה לפועל, לכשיינקטו, אם יהא צורך בהם), אלא שנטענו בתצהיר באופן סתמי וכוללני, ולמעשה רק לגבי המבקשת 2 (החיוב הכספי הכולל הינו יחד ולחוד כלפי שניהם), וללא צירוף תיעוד בנקאי או תיעוד מרואה חשבון של המבקשת 2. בכל מקרה, אין ביסוס לכך שתשלום הסכום הפסוק הוא שימוטט חברה קבלנית זו, וכי הוא שיגרום לנזק בלתי הפיך, כנטען סתמית. אשר למצבו הכלכלי של המבקש 1 - כאן אין למעשה בדל טענה, ומקל וחומר שאין בדל ביסוס מתועד לטענה אודות מצבו הכלכלי או לנסיבותיו הסוציו-אקונומיות, היכול לתמוך לכאורה בטענות מצוקה אלה. עצם נכונותם להמציא ערבות אישית עתה (סעיף 4.2 לבקשה) - מלמדת לכאורה דווקא על יכולת השגת התשלום הנדרש בשל פסק הדין. 12. ולסיום נזכיר, כי הכלל הוא שהגשת ערעור אין בה, ממילא, כשלעצמה, כדי להצדיק עיכוב ביצועו של פסק דין כספי [תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984;ב"ש 5/88 גורן נ' מחסני ערובה, פד"י מ"ב (1) 755, בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מ"ג (2) 174; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה, פד"י נ' (5) 403; ע"א 6197/00 פלדמן נ' שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, אהרון אמינוף, תקדין עליון 2000 (3) 2319; ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור, תקדין עליון 2002 (1) 156; ע.א. 6647/98 גנן נ' פקיד שומה ת"א 4, פד"י נ"ג (1) 187], וכאן אין מתקיימת ההצדקה המשפטית והעובדתית לעיכוב כזה. לסיכום: 13. בקשת עיכוב הביצוע (בש"א 150887/05) של פסק הדין מיום 19.12.04, שניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט - נדחית בזאת . המבקשים, יחד ולחוד, ישלמו למשיב, בגין בקשה זו ומתן התגובה לה, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום (כולל) של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנתית צמודה מירבית כחוק מהיום ועד התשלום העתידי בפועל. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועפסק דין בפשרה (סעיף 79א')