פגיעה בקרסול - קצין תגמולים

פסק דין 1. המערערת ילידת שנת 1986. במהלך שירותה הצבאי, ביום 3.2.05, נתקלה במהמורה ונחבלה בקרסול. 2. המערערת הופנתה לועדה מחוזית, לצורך קביעת זכויותיה ונרשם כי החלטה בתביעתה תנתן מיד עם קבלת מסקנות הבדיקה הרפואית. אין בידי המערערת כל הודעה אחרת מטעם קצין התגמולים הקודמת לתאריך הועדה המחוזית המודיעה כי הכיר בנכותה. לפיכך, הופעל למעשה הליך לפי ס' 28 א' לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959, מבלי שצויין כך במפורש. 3. ועדה מחוזית מיום 24.10.06קבעה כי למערערת חבלה בקרסול שמאל עם הגבלה בתנועות אינברסיה וקבעה לה באופן זמני 10 אחוזי נכות, עד לחודש מאי 2007. 4. ועדה מחוזית נוספת שדנה בעניינה של המערערת ביום 16.5.07 מצאה הגבלה קלה בתנועות סובטלריות וקבעה למערערת 5% נכות לצמיתות. 5. המערערת ערערה לועדה רפואית עליונה, וצרפה חוות דעת של מומחה מטעמה. המומחה, ד"ר קליגמן מצא בבדיקתו הגבלה בטווח התנועות של קרסול ומפרק סובטלארי משמאל ומצא לנכון לקבוע 10% נכות, אך לפי תקנה 35 (1) ב'. עוד ציין המומחה כי ממצאי בדיקת ה-C.T מראים קואליציה טלוקלקנאית סחוסית באספקט המדיאלי של המפרק הסבטלארי האחורי שמאלי, ממצא שאיננו תוצאה טראומתית אלא מולדת, אך לדעתו אם המערערת לא היתה נפגעת בקרסול, היה הממצא נשאר א-סימפטומטי. 6. ועדה רפואית עליונה דנה בעניינה של המערערת ביום 2.9.07. הועדה שמעה את טענות ב"כ המערערת, שמעה את תלונות המערערת עצמה, בדקה את המערערת ומצאה "הגבלה קלה באינברסיה של הקלנקנאוס והגבלה קלה בתנועות הסובטלריות". עוד מצאה לנכון הועדה הרפואית העליונה לציין בממצאיה, כי ההגבלה הסובטלרית הינה תוצאה של ממצא מולד, שאיננה קשורה לחבלתה. הועדה דחתה את הערעור והסכימה עם ממצאי הועדה מיום 16.5.07. (זו כזכור קבעה כי קיימת הגבלה קלה בתנועות סובטלריות). הועדה הרפואית העליונה קבעה כי ההגבלה בתנועות מפרק הקרסול (נכתב שם רפואי לא ברור), שברי התלישה, ההסתיידויות ויתכן גם הנגע הציסטי הסוב כונדראלי קשורים לחבלה המוכרת. 7. כבר כאן אקדים ואציין כי המבחן בתקנות לפיו נקבעה נכותה של המערערת הינו ס' 48 (3) (א) I. הסעיף דן בהגבלה בתנועות פרק הקרסול בצורה קלה. ב"כ המערערת טוען כי יש לקבוע בנוסף לסעיף זה, סעיף נכות נוסף שעניינו כף הרגל, ס' 49 (2) ו' I המתייחס להגבלה בפרק כף הרגל, במפרק הסובטלארי כאשר ההגבלה קלה, ללא דפורמציה. 8. ב"כ המערערת מבקש לטעון כאילו למערערת 2 הגבלות מובחנות זו מזו, כאשר כל מגבלה מהווה נכות בפני עצמה. מגבלה אחת לשיטתו הינה "הגבלה בתנועות אינברסיה" ואילו מגבלה שניה לשיטתו הינה "הגבלה קלה בתנועות סובטלריות". אציין, כי גם המומחה הרפואי מטעם המערערת עצמה מסתבר לא סבר כך שכן לא התייחס לסעיפי המבחן אליהם מפנה ב"כ המערערת. 9. מאחר ואנחנו איננו אנשי רפואה, ראוי שחברי הועדה הרפואית העליונה יבהירו, האם המגבלות שמצאו אצל המערערת , נכללות כולן במסגרת "הגבלה בתנועת פרק הקרסול" או שמא הממצאים כוללים הגבלה נוספת במפרק סובטלארי (שאיננו נכלל בסעיף 48 (3) הדן בפרק הקרסול ) המזכה בדרך כלל בקביעת נכות נוספת. אם תשובת הועדה לשאלה זו הינה שלילית, נעצר הדיון במקום זה. 10. אם תשובת הועדה לשאלה דלעיל תהיה חיובית, דהיינו מדובר בשתי הגבלות מובחנות זו מזו, אשר בדרך כלל כל אחת מהן יכולה לזכות באחוזי נכות בשל קיומה,על הועדה יהיה לנמק האם קביעתה כי מדובר בממצא מולד שאיננו קשור לחבלה, הוותה דיון לפי תקנה 9, דהיינו דיון בשאלה האם מדובר בפגימה הנובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת. 11. באם סבור ב"כ המערער, לאחר קבלת נימוקי הועדה באשר הם, כי אין המדובר במקרה זה בטענה לנכות הנובעת מנכות מוכרת, אלא במגבלה מולדת של המערערת שהתעוררה לחיים בשל ארוע החבלה עצמו, עליו לפנות לקצין התגמולים בבקשה להכרה בנכות. לא ניתן לטעון כי משהכירה הועדה מיום 24.10.06 כי למערערת נכות מוכרת בשל הגבלה קלה בתנועות אינברסיה בקרסול שמאל, משתרעת ההכרה על כל חולי אחר בקרסול, באשר הוא. 12. הדיון בעניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית העליונה על מנת שתנמק את המפורט בס' 9,10 דלעיל. אין צורך בזימון המערערת או בא כוחה לצורך מתן ההנמקה. צבאקצין התגמוליםקרסול