במוקד פסק דין זה שאלת חלות ההסכם הקיבוצי בצו ההרחבה בענף ההובלה ביחסים שבין התובע לנתבעת. את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים ותביעות התובע; משם נפנה לבחינת טענת התובע לחלות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה ביחסים בינו לבין הנתבעת ועל יסוד המסקנה בסוגיה זו - נבחן את תביעות התובע לגופן. הצדדים: 1. התובע מר חסן נעמי (להלן: "התובע") עבד בשירותה של "שירות - שירותי רכבת ותובלה 1990" (להלן: "הנתבעת") מדצמבר 1981 ועד מרץ 2007. 2. הנתבעת מפעילה צי של רכבים כבדים הפועלים מתוך מספר מרכזי שירות ברחבי הארץ ובכלל זה מרכז (סניף) בבאר שבע. 3. יחסי עובד-מעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמת התובע בעקבות התפטרותו מהעבודה (ראה: עדות התובע עמ' 17 לפרוטוקול מיום 3/1/10). 4. עם סיום עבודתו של התובע שילמה הנתבעת לתובע פיצויי פיטורים בסכום של 147,574 ₪ המבוססים על תקופת העבודה הכוללת והשכר החודשי האחרון. 5. בחודש ינואר 2008 הוגשה תביעה נשוא פסק דין זה ובמסגרתה ביקש התובע זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה ועל כך להלן. התביעה: 6. בתביעה טען התובע כי התקבל כנהג בשירות הנתבעת בחודש דצמבר 81' ועבד כנהג סמיטריילר, ונהג מחליף לאורך כל תקופת עבודתו בנתבעת. 7. בנסיבות אלה טען התובע כי ביחסים בינו לבין הנתבעת חלות הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה ומכוחן הוא זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של150% משכרו המשולב; להפרשות לקרן השתלמות בשיעור של 6% מהשכר; לחופשה בהיקף של 26 ימי חופשה בשנה ותשלום עבור 10 ימי חג בשנה לרבות ימי חג החלים בשבת. 8. בתמצית טוען התובע כי הזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה נמנעו ממנו. מכאן התביעה שלפנינו ועניינה תשלום פיצויי פיטורים בהיקף של 150% מהשכר המשולב, פיצוי בגובה הפרשות המעביד לקרן ההשתלמות לתקופה של שבע שנים עובר להגשת התביעה, תשלום עבור 10 ימי חג לשנה כפוף למגבלת ההתיישנות ותשלום פדיון ימי חופשה עליה נרחיב בהמשך. סה"כ ביקש התובע במסגרת עילות התביעה השונות לחייב את הנתבעת בתשלום סכום כולל של 127,793 ₪. 9. לטענת הנתבעת בתביעה על עילותיה השונות אין בסיס משאין תחולה להסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה ביחסים שבין הצדדים; משתפקידו הקבוע איננו בנהיגת רכב כבד. הנתבעת הוסיפה כי משהתפטר התובע מיוזמתו אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ואף מטעם זה יש לדחות את התביעה להפרשי פיצויי פיטורים הנתבעים מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה. עוד טענה הנתבעת כי משהועסק התובע במעמד של עובד חודשי ממילא אין הוא זכאי לתשלום עבור ימי חג. 10. על רקע טענות הצדדים לעיל, נפנה להלן לליבה של המחלוקת והיא סוגיית תחולת ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה ביחסים שבין הצדדים. שאלת תחולת ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה ביחסים שבין הצדדים: 11. ההסכם הקיבוצי אליו הפנה התובע קובע בסעיף 4 כדלקמן:- "תוכנם של הסכמי העבודה בין הצדדים חלים על כל החברות והמפעלים המאוגדים באופן ישיר או עקיף ... בהתאחדות בעלי מפעלי הובלה בישראל, ומחייבים את עמלות החברות והמפעלים מחד, ואת כל נהגי רכב המשא השכירים המועסקים בחברות ומפעלים המשתייכים להתאחדות בעלי מפעלי הובלה". 12. סעיף 6 להסכם הקיבוצי הנ"ל תוחם את תחולת ההסכם כדלקמן:- "תוכנם של ההסכמים בין הצדדים חל כאמור רק על: "עובדים שתפקידם הקבוע הוא נהיגה גם באם באופן זמני אינם מועסקים בנהיגה" תוכנם של הסכמים אלה אינו חל אפוא על עובדים שאינם נהגים משא בפועל או כאלה שהיו נהגי רכב משא בעבר ומועסקים כיום באופן קבוע בעבודה שאיננה נהיגה קבועה של רכב". הדגשה שלי - ט.מ.). 13. על פי צו ההרחבה חל ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה על:- "כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים... " (הדגשה שלי - ט.מ.). 14. יוצא מכאן כי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה מבחין מבין כלל העובדים במפעלי ההובלה בין עובדים העוסקים בדרך קבע בנהיגת רכב משא להובלת מטענים ליתר העובדים. כך שרק על העובדים מהקבוצה הראשונה אלה שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה. 15. לפיכך על מנת שיצליח התובע בתביעתו עליו להראות כי תפקידו הקבוע במסגרת עבודתו בשירות הנתבעת היה בנהיגת רכב משא להובלת מטענים. שאלה זו - שאלת תפקידו של התובע בנתבעת נבחן להלן. 16. מתוך העדויות ששמע בית הדין עולות העובדות הבאות:- 17. התובע התקבל לעבודה בנתבעת בדצמבר 1981 כנהג סמיטריילר. עד לסוף שנת 1986 עבד התובע בפועל כנהג ונהנה מהזכויות של עובדים המועסקים דרך קבע בנהיגת רכב משא כאמור בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה. בעניין זה נשאל התובע והשיב: ש. אני שואל לגביך. זה נכון שעד 86 היית נהג קבוע קיבלת פרמיה ? ת. קיבלתי, כן" (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 6/1/10 ). 18. בשנת 1986, שונתה הגדרת התפקיד של התובע, ומנהג המוביל מטענים על רכב כבד - הועבר לתפקיד מנהלה, כעוזר לקצין הרכב של הנתבעת (ראה סעיף 6 לתצהירו של מר מוריס לוי עד הנתבעת) וכעוזר למכונאים; גם כאן נבקש להפנות לעדות התובע אשר נשאל והשיב: "ש. מה קרה בשנת 1986? ת. ביקשו ממני להצטרף למוסך כעוזר למכונאים וגם לעשות כל מיני עבודות אחרות, בנוסף עבדתי כנהג מחליף" עמ' 12 לפרוטוקול מיום 6/1/10. במאמר מוסגר נוסיף כי שינוי התפקוד מקבל ביטוי ברישומי כוח האדם של הנתבעת. כך ברשימת מצבת כוח אדם לשנת 2001 משובץ התובע למחלקה 2 (מחלקת הלא נהגים) של עובדי סניף באר שבע. 19. עם שינוי הגדרת התפקיד, שונו תנאי העסקתו של התובע. כך שבפועל הפסיק מלהנות מזכויות מהן נהנו נהגי המטענים. לעניין זה נשאל התובע והשיב: ש. אתה מודה שאצלך שונה התפקיד והפרמיה? ת. כן" עמ' 13 לפרוטוקול מיום 6/1/10. 20. במסגרת עיסוקו של התובע משנת 1986 ואילך, היה התובע דואג לביצוע בדיקות רישוי שנתיות במכוני רישוי בחורה ומחסום ארז (עדות התובע בעמ' -14 13 לפרוטוקול מיום 6/1/10). כן היה התובע מתלווה לנהג הקבוע של הרכב בהכנסת הרכב לתיקון. בהקשר זה נשאל עד התובע מר דוד ביסמוט, מי ששימש כסדרן עבודה בנתבעת בשנים 94 - 2002 והשיב: ש. נכון שמרבית התיקונים היו להכניס משאיות לבית המלאכה ולהוציא אותן? ת. מרבית התיקונים היו גם מחוץ לעיר, רמלה, אשדוד. ש. אמרת שבדרך כלל התובע היה מתלווה לנהגים לרמלה או אשדוד? ת. לא הבנת אותי נכון. אם יש כמות גדולה של רכבים הוא היה נוסע איתם עם משאית כמובן, הוא היה נוסע איתן (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 1/9/09 שורות 6-10). 21. בעקבות סגירת המוסך בשנת 2002 התבקש התובע, בנוסף לתפקידו כעוזר לקצין הבטיחות, להפעיל מנוף; פעילות אשר התקיימה בשני אתרים: המפעל ברותם וחוות המכולות בחצרים. המנוף ברותם היה מתקן קבוע; המנוף בחוות המכולות בחצרים היה נגרר על ידי סמיטריילר ובעזרתו היה התובע מגיע לנקודת העמסה/הפריקה ומעמיס ופורק את המכולה בהתאם לצורך - בעזרת המנוף. 22. לטענת התובע לכל אורך התקופה משנת 86 ועד לסיום הקשר בין הצדדים בחודש מרץ 2007 שימש התובע כנהג מחליף וביצע הובלות למפעל חרסה . טענה זו נשללה על ידי עד הנתבעת, מר לוי מוריס. בהקשר זה סיפר מר לוי: "ת. ... בדרך כלל בחברה שלנו יש נהג קבוע בכל רכב, בנוסף לכך בגלל חוק עבודה ומנוחה שאסור לעבוד מעל 12 שעות, אני מחזיר על כל ארבע משאיות נהג אחד נוסף ואלה משמשים בעיקר בימי חופשה, מילואים, מחלה, חופש או כל מיני סיבות אחרות וזה היה מספיק כנהגים רזרביים וזה עד היום. לא היה לי צורך להפעיל מישהו אחר כמו חסן או מישהו שימלא את התפקידים המסוימים האלה כנהג, או מחליף נהג אם כי היו תפקידים חריגים כמו שהוא תיאר, זה נכון שהיה לנו גורר בחצר של תחנת הרכבת שתפקידו היה לקחת נגררים לטיפול. כמובן שאם חסן היה עובד בחצר הוא היה נוהג על אותו גורר להוביל את הנגרר לנקודת הטיפול. ש. ... ת. ... ש. ... ת. לא היה לי צורך בחסן כנהג רזרבי." עמ' 22 לפרוטוקול מיום 6.1.2010. 23. גם אם נקבל את גרסת התובע לפיה שימש כנהג מחליף וביצע הובלות למפעל "חרסה" - הרי שאת הטענה כי בפועל שימש כנהג מחליף כדבר שבשגרה וביצע הובלות למפעל חרסה על בסיס יומיומי - אין לקבל. 24. בהקשר זה מבקשים אנו להפנות לעדותו של מר דוד ביסמוט סדרן העבודה והעד מטעם התובע: "ש. אבל זה נכון שאת התובע לא היית משבץ לביצוע הובלות עם מטענים? ת. במקרים מסוימים כן לחרסה עם מטען הוא עשה. ש. חוץ מחרסה? ת. רותם דשנים, פריקלאס, היו מקרים של חוסר ואני שלחתי אותו להביא מכולות טעונות מדימונה. ש. זה נכון שהמקרים שאתה מתאר היו נדירים והיו במקרה שהיה איזה שהוא פנצ'ר? ת. כן" עמ' 8 לפרוטוקול מיום 1/9/09 שורה 13 עד עמ' 9 שורה 5. 25. העובדה כי הפעילות של התובע כנהג משאית, היא פעילות שאיננה חלק מהשגרה הרגילה של יום העבודה של התובע מקבלת ביטוי ברישומי הנתבעת. בהקשר זה נתבקשה הנתבעת וצירפה ריכוז תפוקות של כלל המעביד למחצית הראשונה של שנת 2004 וממנו עולה כי התובע לא עסק במחצית הראשונה של שנת 2004 - בהובלת מטענים כלל. 26. אשר לטענה על ביצוע הובלות למפעל חרסה יצוין כי מדובר בהובלה של לא יותר מפעם בשבוע, למרחק קצר של פחות מקילומטר (ראה: עדות התובע בעמ' 15 לפרוטוקול מיום 6/1/10 שם מאשר התובע כי מפעל חרסה הוא בקו אווירי של בערך קילומטר ממפעל הנתבעת) - מכאן שגם אם נאמץ את גרסת התובע לפיה נהג בדרך קבע לבצע הובלות למפעל חרסה - הרי שמדובר בפעילות שהיא שולית ביחס לכלל פעילות התובע. 27. במאמר מוסגר אף נוסיף, כי מתוך אותו דף ריכוז התפוקות למחצית הראשונה לשנת 2004 עולה כי התובע לא ביצע כלל הובלות למפעל חרסה והובלות שבוצעו לאותו מפעל אינם על בסיס יומיומי בניגוד לגרסת התובע. 28. יוצא מכאן כי משנת 86' ואילך הוצב התובע בתפקיד מנהלתי אשר לא כלל נהיגה על רכב משא להובלת מטענים. יצוין כי פעילות הנהיגה אשר נכללה במסגרת תפקידו של התובע משנת 86' ואילך, הייתה פעילות משנית אשר הייתה צריכה לעבודתו כעוזר קצין הבטיחות וחלק ממערך עובדי המוסך, אשר תפקידם מחייב נהיגה על רכב כבד ו מפעיל מנוף. 29. כאמור לעיל, הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה חלות רק על אותם העובדים אשר תפקידם הקבוע הוא נהיגה של רכב משא להובלת מטענים בפועל. הן אינן חלות על מי שנהגו בעבר ומועסקים בשירותו של המעביד באופן קבוע בעבודה שאיננה עיסוק בנהיגה דהיינו, נהיגה ברכב כבד לצורך הובלת מטענים. 30. אשר על כן ולאור המסקנה לעיל לפיה החל משנת 86' תפקידו של התובע איננו כולל נהיגה על רכב משא להובלת מטענים, טענת התובע לתחולת ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה ביחסים שבינו לבין הנתבעת - דינה להידחות. 31. על רקע המסקנה לעיל נפנה להלן לדיון ברכיבי התביעה השונים. התביעה לפיצויי פיטורים בהיקף של 150%: 32. משנמצא כי הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה, אינן חלות ביחסים שבין הצדדים נכון למועד שירותו של התובע אצל הנתבעת - התביעה לתשלום פיצויי פיטורים לתובע בהיקף של 150% המבוססת על הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה - נדחית. 33. למעלה מהצורך נוסיף, כי בענייננו התפטר התובע מיוזמתו ממקום העבודה. בנסיבות אלה זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים איננה מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה - אלא להבדיל מכוח הסכמת הצדדים. 34. בענייננו אין טענה להסכמה מצד הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בהיקף של 150% ואף מטעם זה דין התביעה לפיצויי פיטורים בהיקף של 150% מפיצויי הפיטורים, אין יסוד. התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות: 35. משנמצא כי אין תחולה להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה ביחסים שבין הצדדים, דין התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות המושתת על הוראות ההסכם הקיבוצי וצו הרחבה - להידחות. התביעה לתשלום עבור ימי חג: 36. גם לעניין זה ולאור המסקנה ולפיה אין הנתבעת מחויבת בהוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה ביחסיה מול התובע, דין התביעה לתשלום עבור ימי חג להידחות. 37. רק נוסיף, כי בענייננו מקום שמדובר בעובד אשר שכרו משולם על בסיס חודשי (עובדה שאיננה במחלוקת), ממילא אין התובע זכאי לתשלום עבור ימי חג, משלא הייתה הפחתה בשכרו באותם חודשים בהם החסיר התובע ימי עבודה בשל אותם חגים שנחוגו במהלכם. התביעה לתשלום דמי פדיון חופשה: 38. מכוח הוראות חוק חופשה שנתית תשי"א-1951, היה זכאי התובע בשלוש השנים האחרונות לעבודתו ל-28 ימי חופשה בתשלום. 39. לטענת התובע הוא יצא בפועל ל-24 ימי חופשה בתשלום, עובדה שלא נסתרה על ידי הנתבעת על דרך של הצגת פנקס חופשה או רישום אחר המעיד על ניצול מכסת החופשה של למעלה מ-24 ימי חופשה בשנה. 40. בנסיבות הללו זכאי התובע לתשלום פדיון ימי חופשה ביחס לשלוש השנים האחרונות לעבודתו בשירות הנתבעת, בהיקף של ארבעה ימים בשנה, סה"כ 12 ימים בסכום כולל של 2,556 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.07. בטרם סיום: 41. במסגרת תצהירו של מר לוי נטענה טענת קיזוז ולפיה ככל שהייתה הנתבעת ערה לכוונת התובע להגשת התביעה ולטענה כי הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה חלים ביחסים שבין הצדדים, לא הייתה ניתנת הסכמתה לתשלום פיצויי פיטורים. 42. משטענת הקיזוז לא קיבלה ביטוי מפורש במסגרת כתב ההגנה, אין בדעתנו להידרש לטענה זו. סוף דבר: 43. מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לתובע דמי פדיון חופשה בסך של 2,556 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.07. 44. משהוגשה תביעה בסדר גודל של 120,000 ומשנדחו טענות התובע רובן ככולן, יש מקום לפסוק הוצאות לזכות הנתבעת. 45. לפנים משורת הדין, בהתחשב בתקופת שירותו הארוכה של התובע בשירותו של הנתבעת, לא מצאנו מקום למצות את הדין עם הראשון. אשר על כן, אין צו להוצאות. 46. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"א, 06 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים. נציג עובדים- שמואל אטיאס נציג מעבידים- דב אבדור משה טוינה, שופט הגדרות משפטיות