בפני ערעור על החלטת כב' הרשם צבי פרנקל מיום 30.8.10, בה נדחתה בקשת המערערות לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בתביעה (להלן: "ההחלטה"). רקע עובדתי 1. המשיבים 1-5, עובדים זרים ממולדובה, הגישו תביעה לבית הדין האזורי, שעיקרה הפרשי שכר ופיצויי פיטורין, בגין עבודתם בענף הבנייה. 2. עקב תיקון כתב התביעה, חויבו המשיבים בתשלום הוצאות בסך של 2,000 ₪, אשר מועד תשלומם נדחה לבקשת המשיבים לסיום ההליך (החלטת כב' השופט יוספי מיום 10.6.10). 3. ביום 9.8.10 הגישו המערערות לבית הדין בקשה להפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהן. החלטת הרשם 4. רשם בית הדין, לאחר שניתח את השיקולים המנחים בסוגיה זו, הגיע לכלל מסקנה בהחלטתו מיום 30.8.10, כי יש לדחות את הבקשה לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה, מהטעם שלא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי התביעה מופרכים וכי לא הושתו על המשיבים הוצאות שלא עמדו בהם. הרשם ביסס את החלטתו זו בין היתר על הפסיקה המנחה של בית הדין הארצי בע"ע 1064/00 דניאל קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר, פד"ע ל"ה 625, 634-635 (להלן - "פרשת קיניאנג'וי") לפיה, הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכויות העובד לזכויות בסיסיות כגון שכר מינימום ומפני החשיבות המוסרית והחברתית להגנה על העובדים זרים ומימוש זכויותיהם בבית הדין. על החלטה זו הגישו המערערות ערעור וערעור זה הינו נשוא ההחלטה דנן. 5. ביום 17.10.10 חוייבו המשיבים בתשלום הוצאות נוספות בסך של 1,200 ₪, בגין אי מסירת העתק מתצהירי המשיבים לידי ב"כ המערערות ועל כך הגישו בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי. על פי החלטת בית הדין האזורי מיום 26.10.10 נדחה מועד תשלום הוצאות אלה עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. 6. לדיון ההוכחות שנתקיים ביום 7.11.10, התייצבו התובעים 1 ו-3 בלבד. תצהירי יתר התובעים, נמחקו. עם סיום שמיעת ההוכחות, נדרשו הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב. נימוקי הערעור 7. בערעור שהוגש ביום 11.9.10, טענו המערערות כי טעה הרשם בקובעו שלמשיבים עומדת הזכאות ולו לכאורה לפיצויים, וזאת לנוכח העובדה כי המשיבים עבדו בחברת כוח אדם השייכת לקבוצת אשטרום וכי המשיכו לעבוד באופן רציף תחת אותם הגורמים במעבר הפורמאלי לתאגיד ששמו טלרום שירותי בנייה. בעניין זה טענו המערערות, כי המשיבים הטעו את כב' הרשם בהסתמכם על ההלכה בע"ע 137-08, אילנדיז - פרידמן חכשורי (ניתן ביום 22.8.10), שכן נאמר שם מפורשות על ידי כב' השופט רבינוביץ, כי הוא אינו חל על המקרים כגון המקרה דנן, בהם מדובר ב"אותה הגברת בשינוי אדרת". כן נטען, כי אף אם היתה למשיבים האפשרות להתפטר בדין מפוטר בעת חילופי המעבידים הרי משבחרו להמשיך לעבוד בתאגיד החדש, הרי ממילא אינם זכאים לתשלום פיצויי הפיטורין. אף לגבי רכיבי התביעה האחרים נטען, כי חלקם התיישנו וכי המדובר בתביעה שאדניה רעועים. 8. המערערות טוענות, כי נגרמו להן הוצאות ניכרות בניהול ההליך וכי קיים חשש ממשי שבנסיבות המקרה דנן, בהן מדובר בתביעה של מספר עובדים זרים, ותשלום ההוצאות נדחה לסיום ההליך - לא יוכלו המערערות להיפרע הוצאותיהן בהליך זה. המערערות מבססות טענה זו על כך שלעובדים המיוצגים על ידי עוה"ד מיסיוק "היסטוריה" של אי עמידה בחיובים קודמים של תשלום הוצאות וכי עוה"ד מיסיוק מנצל באופן שיטתי את המדיניות המקלה של בתי הדין לעבודה כלפי עובדים זרים, וזאת בניהול הליכים בחוסר תום לב ובללא תשלום הוצאות שנפסקו כנגדו, וזאת כדוגמא בתיקים עב' 1213/09, 2711/08, עב' 3577/08). 9. בבקשתן מיום 15.11.10, הוסיפו המערערות וטענו, כי לישיבת ההוכחות התייצבו רק שניים מהמשיבים וכי בחקירתו של התובע 1 עלה מפורשות, כי עבר לתאגיד שהינו למעשה "אותה הגברת בשינוי אדרת". כן נטען בבקשה, כי המשיבים חויבו בשנית בהוצאות בסך של 1,200 ₪ בהחלטת בית הדין מיום 17.10.10, שאושרה בהחלטה מיום 18.10.10 (עליה כאמור הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי). בבקשה זו, עותרות המערערות להורות כי סיכומיהן יעוכבו עד להפקדת הערובה, כאמור. נימוקי התגובה 10. המשיבים סמכו ידיהם על החלטת הרשם בתגובתם מיום 12.10.10, בציינם כי היא מבוססת על פסיקה עניפה ומנומקת היטב. לטענתם, בנוסף לנימוקי ההחלטה, יש לקחת בחשבון על פי הפסיקה, כי מולדביה נמנית על המדינות החתומות על אמנת האג בעניין הכרה בפסקי דין זרים, ולכן די היה בכך על מנת לדחות את הבקשה להפקדת ערובה. 11. המשיבים טענו, כי צדק הרשם בקביעתו כי סיכויי התביעה אינם מופרכים וכי בהתאם לפסיקת בית הדין שניתנה לאחרונה בע"ע 137/08, זכאים המשיבים לפיצויי הפיטורין, בשל המעבר לתאגיד החדש. בעניין זה הביעו המשיבים תרעומת על טענת המערערות לפיה הטעו את כב' הרשם. לדבריהם, המערערות עצמן הן שהטעו את בית הדין בפירוש ההלכה. 12. כן נטען על ידי המשיבים, כי הינם זכאים לרכיבי תביעה נוספים זולת פיצויי הפיטורין שהינן זכויות בתחום המגן, כגון: פנסיה וכי בצדק דחה הרשם את טענת המערערות, כי תביעת המשיבים הינה תביעת סרק. 13. המשיבים הכחישו את טענות המערערות לפיהן יש בהתנהלותם משום חוסר תום לב וכי בפעילותם יש משום התנהגות שיטתית של אי תשלום הוצאות. לטענתם, התיקים המאוזכרים בערעור לפיהם לא שולמו הוצאות כלל אינם רלוונטיים למשיבים ומדובר בהם בנסיבות שונות. ההוצאות היחידות שנפסקו כנגד המשיבים בתביעה הנדונה הינם מיום 11.2.10 ומועד תשלומם נדחה לסיום ההליך. עוד צוין, כי לצורך ההשוואה פיצויי הפיטורין למשיב 1 בלבד עומדים על סך של 8,615 ₪, לפי חישוב המערערות עצמן בסעיף 34 לכתב ההגנה המתוקן, שהוא גבוה באופן ניכר מסך ההוצאות שנפסקו. המסגרת הנורמטיבית 14. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בית המשפט רשאי "לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 אין הוראה מקבילה להוראה זו והיא אומצה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969. סוגיית הפקדת ערובה בתביעה של עובד זר נדונה במספר פסקי דין של בית הדין הארצי כאשר נקודת המוצא היתה, כדלקמן - "זכות הגישה לערכאות היא מזכויות היסוד הראשוניות העומדות לפרט בחברה דמוקרטית. ללא מתן אפשרות לאדם כי יהא לו יומו בבית המשפט, תישמט הקרקע תחת בסיס שיטת המשפט" (דברי הנשיא אדלר בע"ע 70/05 הרב שלמה בניזרי - Stefavanova, ניתן ביום 2.11.05 (להלן - "פרשת בניזרי")). פסקי הדין הדגישו חזור ושנה את החשיבות במתן הגישה לבתי הדין במקרים של עובדים זרים, אם כי נפסק כי אין מדובר בזכות מוחלטת וכי יש לאזנה מול אינטרסים ראויים אחרים. 15. בעניין איזון האינטרסים נקבע בפרשת קיניאנג'וי בזו הלשון - "עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה". על מבחנים אלה חזרה הנשיאה ארד בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר - Saint Peter In Gallicantu (ניתן ביום 6.7.03), תוך שהיא מציינת כי על בית הדין לברר אם העובד נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג וכי אם נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל ואם לאו, יהיו השיקולים כפי שנפסק לעיל בעניין קיניאנג'וי. בפרשת בניזרי ערך הנשיא אדלר סקירה מקיפה של כל פסקי הדין, בקובעו, כי "עם זאת, אין משמעות הדבר בהכרח, כי לא יהיו מקרים בהם יחויב התובע או המערער להפקיד ערובה" וכי "במקרים בהם יש שיקולים לכאן ולכאן במקרים כאלה הנטייה צריכה להיות לשמור על המדינות הכללית של אי-חיוב בהפקדת ערבות." מן הכלל אל הפרט 16. בחינה מדוקדקת של נסיבות התביעה והשתלשלותה עד היום מעלה, כי מדובר באותם מקרים נדירים בהם נסוג הכלל בפני החריג וכי יש ליתן העדפה לזכות הנתבעים להיפרע מהתובעים במידה ויפסידו במשפט, בגין הוצאות המשפט ואלו הנימוקים - ביום 7.5.09 הוגשה באמצעות ב"כ התובעים, עוה"ד מסיוק תביעה של 5 עובדים זרים בסך כולל של 701,719 ₪, וזאת בגין תקופות העסקה שעיקרן בין השנים 2002 ועד 2005. הנתבעים הגישו כתב הגנה ביום 14.9.09. ביום 3.12.09 הוגש כתב תביעה מתוקן על סך של 646,253 ₪ עקב מחיקת רכיב הכלכלה והוספת מספר הדרכון הישן של התובע 1 וביום 9.2.10 הוגש כתב הגנה מתוקן. בפני בית הדין התקיימו שני דיונים מקדמיים (בפני כב' השופט יוספי), אשר אליו התייצבו באי כוח הצדדים ונציג הנתבעת, ללא התייצבות התובעים. בדיון מיום 7.6.10 הצהירה ב"כ התובעים עוה"ד גוטמן כי במידה ויהיה צורך בהמשך נוכחותם של התובעים - הם יופיעו לדיונים. לבקשת התובעים, נערך הליך גילוי מסמכים הדדי, כאשר התובעים הגישו תצהיר גילוי מסמכים מאומת טלפונית על ידי ב"כ עוה"ד גוטמן. יתרה מזו, אף תצהירי עדות הראשית מטעם התובעים אומתו טלפונית על ידי באת כוחם. לדיון ההוכחות שנתקיים ביום 7.11.10 התייצבו התובעים 1 ו-3 בלבד, וזאת מבלי שהוגשה קודם לדיון כל בקשה לפטור את התובעים 2,4 ו-5 מהדיון ומבלי שניתנה כל הודעה לבית הדין או לב"כ המשיבים על כוונתם שלא להתייצב לדיון. יתרה מזו, ב"כ התובעים עצמה התנגדה לדחיית מועד ההוכחות בתגובתה לבקשת הנתבעים למחוק את התביעה מיום 17.10.10, וזאת מבלי שציינה כי קיים קושי בהתייצבות מי מהתובעים לדיון ההוכחות. בפתח הדיון, ביקש ב"כ התובעים עוה"ד מיסיוק, כי לגבי התובעים שלא התייצבו הוא מבקש להחיל את ההלכה החדשה של בית הדין הארצי לפיה ככל שלא עולה בידי התובע להתייצב לדיון ניתן להוכיח את תביעתו באמצעות מסמכים שגולו בהליך. ב"כ הנתבעות ביקש לדחות את תביעתם של התובעים שלא התייצבו על הסף. בהחלטת בית הדין, נקבע כי אין מקום בשלב זה לדחות את תביעת התובעים שלא התייצבו על הסף אולם תצהיריהם נמחקו. זאת ועוד, בנוגע לחלק מהתובעים הועלו טענות באשר לאי אימות זהותם וחוסר התאמה בין מס' הדרכון שהוצג בפני בית הדין לבין מס' הדרכון שהופיע ברישומי הנתבעות, וזאת כעולה מהודעת המערערות מיום 16.8.10 וכן מפרוטוקול ההוכחות. לכל האמור לעיל יוסף, כי עד כה נפסקו כנגד המשיבים הוצאות משפט בסך כולל של 3,200 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, אשר לבקשת המשיבים המועד לתשלומם נדחה. האיזון הראוי בעניננו 17. בית הדין הארצי קבע במספר פסקי דין שניתנו לאחרונה, כי יש לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין תקינות ההליך השיפוטי, תוך שנלקחה בחשבון המגמה להגמיש את דיני הפרוצדורה בשל הצורך להגן על אוכלוסיית העובדים הזרים, שהינה אוכלוסיה חלשה ביותר, וליתן להם את יומם בבית הדין (ראה לענין זה ע"ע 1127/00 אויאן אורסץ' ואח' - דניה סיבוס בע"מ, פד"ע ל"ז 305). עוד קבע בית הדין הארצי, כי האיזון הראוי בין הזכויות שלעיל מטיל על בא כוחו של התובע חובה להוכיח שקידה ראויה ומאמצים סבירים להבטיח התייצבות העובד הזר לדיון או להוכיח קיומן של מניעה וחוסר יכולת מצד התובע להתייצב לחקירה מנימוקים ראויים (ע"ע 424/08 נמלי סלאח - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ, ניתן ביום 11.3.09). בע"ע 393/09 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ - קסקין זקי (ניתן ביום 18.11.10) הורה הנשיא אדלר על דחיית התובענה של עובד זר בשל אי התייצבותו לדיון, וזאת מקום שבא כוחו של העובד הזר, עוה"ד מיסיוק, נמנע מלהודיע לבית הדין כי התובע מנוע כניסה לישראל והבטיח את התייצבות לדיונים. 18. בענייננו, על אף שהמשיבים מיוצגים על ידי משרד עו"ד מיסיוק, שהיה צד להליכים רבים שהתקיימו בבית הדין הארצי וער להוראות בית הדין הארצי - לא מילא עוה"ד את חובתו ולא הביא כל נימוקים לאי התייצבות התובעים לדיון, על אף הצהרות עוה"ד גוטמן בדיון המוקדם. מצאתי כי בכך התנהלותו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב עליה עמד בית הדין הארצי. בית הדין גילה גמישות רבה בדיני הפרוצדורה, הן בכך ששחרר את המשיבים מהתייצבות לדיונים המוקדמים, הן בכך שהתיר הגשת טיוטות תצהירים אשר אומתו טלפונית בלבד והן בכך שלמרות אי התייצבות שלושת התובעים לישיבת ההוכחות ללא כל הבאת הסבר לכך - לא דחה את התביעה על הסף כנגדם והורה בשלב זה על הגשת סיכומים. 19. עם זאת סברנו, כי מנגד יש לראות גם את האינטרס של המערערות והנזק שנגרם להם כתוצאה מניהול הליך כזה כאשר המערערות נאלצות להתגונן כנגד תביעה של 5 תובעים בהיקף כספי רב, תוך התייצבות לדיונים רבים וניהול הוכחות כמתחייב על פי הדין בשעה שהתובעים אינם מתייצבים לדיונים המוקדמים, מבקשים את דחיית תשלומי ההוצאות שנפסקו כנגדם ורק 2 מבין 5 תובעים מתייצבים לדיון ההוכחות, וזאת ללא כל הסבר להיעדרותם של האחרים וכאשר זהות חלקם שנויה במחלוקת. בהתנהלותם מפגינים התובעים או לפחות חלקם, חוסר עניין בתוצאות ההליך וממילא, חוסר עניין בעלויותיו. 20. משכך, ומשנמנים המשיבים על מדינה החתומה על אמנת האג והשיקולים הנשקלים הם בדומה לשיקולים החלים על תובע תושב ישראל, יש לחזור ולבחון מושכלות ראשונים באשר לתנאים לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות והתנאי העיקרי הוא העדר כתובת התובע וחשש כי יכבד על הנתבע להפרע הוצאותיו. בענייננו מתקיימים שני התנאים. בעניין זה יש לקחת בחשבון את החשיבות במתן הגישה לבית הדין מחד, ומאידך, את הרצון למנוע תביעות סרק. עוד יש לשים לב כי תביעת התובעים (בכתב התביעה המתוקן אם כי לא בתצהיריהם) כוללת רכיבים אשר פסיקת בית הדין כבר קבעה כי אין לפוסקם (כגון תמריץ אי העדרות). 21. לאור התנהלות הדברים על ידי באי כוח התובעים כמפורט לעיל, העדר כתובות התובעים וכלל השיקולים שיש לקחת בחשבון, סברנו, כי באי התייצבות התובעים 2, 4 ו-5 לדיון ההוכחות וההשלכות הצפויות לכך על סיכויי התביעה, יש משום להטות את הכף לטובת קבלת הערעור ובנסיבות אלה - מחייבת מלאכת האיזונים לכל הפחות את חיוב המשיבים בהפקדת ערובה, וזאת כתנאי לקבלת סיכומיהם והמשך בירור תביעתם. איזון זה מתחייב גם על מנת למנוע - ולו באופן חלקי - ניצול לרעה של הליכי משפט והותרת המערערות בפני שוקת שבורה בסוף הדרך, מבלי כל יכולת להיפרע מהוצאותיהם הפסוקות בהליך זה. 22. לאור כל האמור, הערעור מתקבל. התובעים יפקידו ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים בסך של 1,500 ₪ לכל תובע וזאת לא יאוחר מיום 1.1.11. הנתבעות תגשנה סיכומיהן תוך 14 יום ממועד הפקדת הערובה להוצאות. ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"א, 6 בדצמבר 2010, בהעדר הצדדים. נציג עובדים- דן פיינר יעל אנגלברג שהםשופטת נציג מעבידים- משה עזרא ערובהעובדים זרים