פסק דין 5. מבוא וטיב המחלוקת 1. האם לחיצת יד לאות הוקרה הביאה לשבירת ידה של התובעת זו השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בתיק זה. 2. לגרסתה של התובעת במהלך שיעור בכתה ה' בבית הספר סכנין א' לאחר שפתרה בהצלחה תרגיל בשיעור ערבית, לחץ המורה את ידה בחוזקה לאות הערכה על הפתרון המוצלח ולאחר ששיחרר את האחיזה הסתבר כי גרם לשבירת כף ידה. חשוב להזכיר כבר עתה כי גרסה זו הינה גרסה מאוחרת שהעלתה התובעת לראשונה רק בחלוף כ-10 שנים מיום הארוע, שכן סמוך לאחר הארוע דווח המקרה על ידי התובעת, המורה ובית הספר כארוע בו נחבלה התובעת ממכה שקבלה משולחן. 3. הארוע ארע ביום 23.5.91 והתובעת ילידת 1980 בחרה להגיש תביעתה ביום 18.1.01. התביעה במקורה הוגשה כנגד ענבל חברה לביטוח בהנחה כי קיימת פוליסת ביטוח, כנגד עירית סחנין בהנחה כי המורה היה עובד העיריה וכנגד משרד החינוך, משהסתבר לתובעת כי לא קיימת פוליסת ביטוח המכסה את הארוע וכי המורה הינו עובד משרד החינוך נמחקה התביעה כנגד הנתבעים מס' 1 ו-2 ונותרה לבירור המחלוקת בין התובעת לבין משרד החנוך- הנתבע מס' 3. 4. מעיון בכתב התביעה בולטת העובדה כי התובעת לא טוענת כי מדובר בתקיפה והיא גם לא הגישה תביעה אישית כנגד המורה, תביעתה הינה תביעה בעילת רשלנות כנגד משרד החינוך המעסיק של אותו מורה. 5. למרות שלטענת התובעת נגרמה לה נכות צמיתה בעקבות אותו ארוע לא צרפה התובעת לתביעתה חוות דעת מומחה וגם שניתנו לה אורכות חוזרות ונשנות במהלך ההליכים המקדמיים בחרה התובעת להותיר תביעתה ללא תמיכה מצידו של מומחה רפואי. 6. מטעם התובעת, העידה התובעת בעצמה כעדה יחידה ואילו מטעם הנתבע מס' 3 העידו המורה מר סיף אבו סאלח, מר פחרי מיעארי אשר שוחח עם המעורבים ומילא דו"ח לאחר התאונה ומנהל בית הספר מר זבידאת. לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב. 7. אציין כבר עתה כי מלכתחילה נקבע התיק לדיון בכל השאלות שבמחלוקת ובכלל זה גם בשאלת גובה הנזק, אלא שבתום שמיעת עדות התובעת הצהיר ב"כ התובעת "אלו עדיי בשאלת האחריות" ולהצהרה זו לא התנגד ב"כ הנתבע מס' 3 ולכן אהיה מוכן לראות בדיון שהתקיים כדיון בו התבררה בשלב הראשון רק שאלת האחריות. 6. העובדות שאינן במחלוקת 8. התובעת ילידת 1980, היתה בשנת 1991 תלמידת כיתה ה' בבית הספר סחנין א'. 9. ביום 27.5.91 נפגעה התובעת בידה במהלך השיעור. 10. לאחר האירוע נרשם מסמך ע"י התובעת וע"י המורה, כל אחד בכתב ידו לפיו תארו השניים כי התובעת נחבלה בידה משולחן בעת שחזרה מהלוח למקום מושבה, (נ/1, נ/3). 11. למחרת הארוע פנתה התובעת לקבלת טפול רפואי ומסרה לרופא כי "נחבלה אתמול בבית הספר", (ת/1). 12. ביום 12.6.91 נשלח מבית הספר דו"ח על התאונה שנרשם לאחר שיחה עם התובעת והמורה ובו נרשם כי נפגעה ידה של התובעת "בזמן חזרתה" מהלוח, (נ/6). 13. בשנת 98 התובעת פנתה באמצעות עורך דין אל חברת הביטוח שביטחה את תלמידי בית הספר- ביטוח תאונות אישיות. בטופס הדיווח לחברת הביטוח רשמה התובעת כי היא "יצאה לכתוב איזה משפט על הלוח, בזמן חזרתה פגעה ידה הימנית בשולחן", (נ/2). 14. ביום 18.1.01 הגישה התובעת תביעתה, בסעיף 6 לכתב התביעה נכתב כי "החזיק המורה את ידה הימנית של התובעת ולחץ אותה בחוזקה וכתוצאה מכך נשברה". דיון 15. האירוע המתואר ע"י התובעת אינו ארוע שגרתי, לחיצת יד בין מורה לתלמיד במהלך שיעור כחלק מאות הערכה המסתימת בשבר של עצמות נשמעת כאירוע חריג המצריך ביסוס בראיות ובעדויות משכנעות. 16. אבהיר כי לאחר שמיעת עדותה של התובעת למול עדותו של המורה, לא שוכנעתי כי התובעת ביססה את עדותה בצורה משכנעת ודין תביעתה להדחות. אציין כי המורה הגיע לחוץ לדיון אלא שאת האשם בכך יש להטיל על ב"כ הנתבע מס' 3 שזימנה אותו להעיד בהתראה קצרה מבלי שיוכל להתאים לוח הזמנים שלו למועד הדיון. אדגיש כי לאור העובדה כי גרסתה של התובעת היתה כה בלתי משכנעת, גם סתירות שהיו בגרסת המורה לא יכלו להועיל לתובעת. 17. חשוב לזכור כבר עתה וכפי שתארתי בפרק העובדות במשך 10 שנים- מיום האירוע ועד יום הגשת התביעה -הוצגה מפי התובעת גרסה שונה לחלוטין, גרסה לפיה היא נתקלה בשולחן שגרם לפגיעה בידה וגירסה זו תועדה במסמכים חלקם חתומים ע"י התובעת עצמה. כך רשמה התובעת בכתב ידה (נ/1) כך נכתב בטופס התביעה המופנה אל המבטחת ביטוח תאונות אישיות, טופס שנחתם ע"י התובעת, (נ/2). חשוב לזכור כי טופס התביעה (נ/2) נערך כאשר לתובעת ליווי משפטי, חתימתה על גבי הטופס אושרה ע"י עורך דין והטופס מולא בשנת 98 בחלוף שנים ארוכות מהאירוע כאשר התובעת כבר לא היתה תלמידתו של המורה הפוגע לכאורה. 18. בנוסף לכך נערכו בסמוך לארוע עוד 3 מסמכים ע"י 3 אנשים שונים ואף אחד מהם לא הזכיר ולו ברמז לחיצת יד דורסנית. הנני מפנה למכתבו של המורה אבו סיף סאלח במכתבו (נ/3), לטופס הדיווח על הארוע (נ/6) שמולא ע"י מר פחרי מיעארי לאחר שיחה עם התובעת ולרישום בתיק הרפואי של התובעת שנרשם ע"י רופא המשפחה אף הוא לאחר שיחה עם התובעת. 19. מתובעת המעלה בעדותה גרסה בע"פ כנגד עדות 3 עדים ו-5 מסמכים (ששניים מתוכם חתומים על ידה) הייתי מצפה לנהוג בתום לב לספר את הגרסה המלאה ולהביא כל עדות היכולה לתמוך בגרסתה המאוחרת אלא שהתובעת פעלה בדיוק ההיפך. 20. עיון בכתב התביעה מגלה כי רב בו הנסתר על הנגלה, בסעיף 7 לתביעה טוענת התובעת באופן תמוה כי אינה יודעת מה הנסיבות שגרמו לתאונה, הכיצד מתיישבת טענה זו עם עדותה של התובעת במשפט?!. בסעיף 6 לתביעה שהוא הסעיף היחידי המתאר את הארוע, מוזכר מצב מוזר בו מחזיק המורה את ידה של התובעת עד כדי שבירתה, אין אזכור לסיבה מדוע בחר המורה לפתע להחזיק בידה ואין אזכור לטענה כי התובעת במודע מסרה בכתב גרסה לפיה התאונה ארעה ממכה שקבלה משולחן. 21. נוסח כתב התביעה אינו ניסוח המצביע על תום לב מצידה של התובעת. תובע תם לב אשר חתם לכאורה על מכתבים או מסמכים הסותרים גרסתו חייב לחשוף זאת ביוזמתו ולא להמתין ולראות האם המסמכים נמצאים בחזקת הצד שכנגד. לאחר עדותה של התובעת אנו יודעים כי אין מחלוקת שהתובעת חתמה על מכתבה (נ/1) ועל טופס התביעה (נ/2) הסותרים לחלוטין את גרסתה בפניי. תובע הרוצה להתנער מחתימתו על מסמך כלשהו חייב להודות מראש כי חתם על המסמך ולפרט מראש את נסיבות החתימה והסיבה מדוע אין לאמץ את תוכן המסמך. התובעת בחרה להתעלם מקיום המסמכים החתומים על ידה מתוך תקווה כי קיומם לא ידוע לנתבע מס' 3 ובכך פעלה בחוסר תום לב ומתוך מגמה ברורה להסתיר את כל האמת מידיעת בית משפט. 22. לכך אוסיף כי בנסיבות אלו אסור היה על התובעת להשאר כעדה יחידה במשפט ואם גרסתה אמיתית הייתי מצפה ממנה להביא כתמיכה לגרסתה אחד או יותר מהעדים שאוזכרו על ידה כעדים שידעו על ארוע לחיצת היד. 23. לגרסת התובעת צפו בארוע כ-40 תלמידי כיתתה, לגרסת התובעת הוריה ידעו כי ידה נשברה בלחיצת יד ולא ממכה משולחן, לגרסת התובעת לרופא המשפחה אליו פנתה למחרת היום היא סיפרה כי השבר נגרם בלחיצת יד. אף אחד מהם לא הובא להעיד. 24. יצויין כי בישיבת קדם המשפט מיום 7.3.04 אליה התייצבה התובעת, הסבירה התובעת כי הוריה ידעו על הסיבה האמיתית לארוע אך "אני באותו כפר של המורה וההורים שלי לא הסכימו להגיש תלונה נגד המורה. אמרו שנגיש תלונה שנפגעתי בבי"ס" (עמ' 5 לפרוטוקול אותה ישיבה), אמירה זו חייבה הבאת ההורים לתמיכה בגרסתה. 25. בחקירתה הנגדית (עמ' 7) תארה כך התובעת את המפגש עם הרופא לאחר הארוע: "אם את אומרת שיש פניה לרופא מיום 17/2/92 כחצי שנה לאחר מכן לשאלתך מה סיפרתי שם לרופא לגבי הפגיעה שלי אני משיבה שאמרתי לו שזה מלחיצת יד. איני יודעת מדוע הוא לא כתב זאת. הוא לא עשה לי הרבה צילומים, הוא אמר שלא יכול להיות שבר מלחיצת יד. אחרי זה הסתבר שהוא טעה וכן היה שבר". ארוע של שבר מלחיצת יד ידידותית שנשמע גם לרופא לא סביר בוודאי היה נשאר חרוט בזכרונו של הרופא ומכאן שחובה היה להביאו להעיד ע"י התובעת לתמיכה בגרסתה. 26. גם העובדה כי התובעת המתינה שנים ארוכות עד להגשת תביעתה, שרק בה נחשפה לראשונה הגרסה הכבושה בדבר לחיצת היד מבלי שהתובעת מבססת טענותיה על חוות דעת רפואית, מערערת עוד יותר את הבסיס הרעוע של תביעתה. לאור המחלוקת בין הצדדים חשיבותה של חוות דעת מומחה אינה רק לשאלת הנזק אלא גם לדרך היווצרותו. לעיתים מומחה רפואי יכול לאבחן לפי סוג הפגיעה האם השבר נגרם מלחיצה (כטענה המאוחרת של התובעת) או ממכה (לפי הטענה הראשונית של התובעת). 27. בטרם סיום אציין כי משבחרה התובעת שלא לתבוע את המורה, אלא הסתפקה בתביעת רשלנות כנגד משרד החינוך (שנוסחה בתביעה באופן כללי ביותר) הרי שגם אם היתה מתקבלת הגרסה הנדירה של לחיצת יד ידידותית מצידו של המורה שהביאה לשבר ביד איני רואה בכך מעשה רשלנות של הנתבע מס' 3, ארוע כה נדיר אינו ארוע היכול להחשב כהפרת חובת זהירות מצידה של המעסיקה של אותו מורה. 7. סיכום 28. לאור האמור לעיל הנני דוחה התביעה. ידייםשבר