החלטה בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט וגנר) בבש"א 21763/04 (במסגרת ת.א. 3799/02) שניתנה ביום 20.12.04, לפיה חויבו המבקשות להשיב לשאלות 1-21 שנשאלו במסגרת שאלון שהפנה אליהן המשיב. המבקשים הם התובעים והמשיב הוא הנתבע בת.א. 3799/02 שהגישו המבקשים בעילת פרסום לשון הרע לבית משפט השלום בחיפה (בפני כב' השופט וגנר). תמציתה של המחלוקת בסכסוך כספי בין כפר ביאליק, הוא אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית, לבין מספר חייבים, ביניהם המבקשים. הסכסוך הכספי הוביל להתדיינויות מרובות, ובסופו של דבר גובש הסכם המסדיר את החובות, ולפיו נמחק חלק גדול מן החוב של המבקשים לאגודה . על ההסכם חתמו חברי ההנהלה של האגודה, והמשקמת שמונתה לאגודה נתנה לאותו הסדר תוקף של פסק משקם. מספר חברי אגודה, וביניהם המשיב, התרעמו על חברי ההנהלה עקב חתימתם על ההסכם, ותקפו אותו במסגרת ה"פ 138/99 שנדונה לפני, בעילות של הטעייה וניצול לרעה של ההליכים בפני המשקמת. ביום 20.7.99 קבעתי כי לא הוכח שההסכם פגום ופסול באופן שיש להצהיר שהוא בטל. הערעור על פסק הדין (ע"א 6330/99) נדחה. הליכים נוספים שנפתחו שמטרתם הייתה להוביל לבטלות ההסכם נדחו, בסופו של דבר (בש"א 6146/01). ההליך בפני עניינו בתביעת לשון הרע של המבקשים כנגד המשיב, בגין פרסום שנכלל במסגרת מכתב תשובה למכתב אזהרה ששלח יו"ר האגודה למשיב, ובו לטענת המבקשים עולה שוב הטענה בדבר שותפותם למרמה שבביצוע הסדר החובות. לטענתם, באמרות שנאמרו יש כדי הוצאת לשון הרע כנגדם. האמרות עניינן מחיקת החובות לחייבים, וביניהם המבקשים, במסגרת אותו הסדר חובות. כך, למשל, נכתב כי שולם אתנן בסך מליון ₪ לקבוצתם של המבקשים. מכתב ההגנה שהגיש המשיב עלה כי עיקר הגנתו בטענה "אמת דיברתי". במסגרת הליכים מקדמיים בתיק שלח המשיב למבקשים שאלון. שאלות 1-21 לשאלון עניינן הצעת ההסדר וגובה חובם של המבקשים לאגודה. המבקשים סרבו להשיב לשאלות הללו בנמקם כי שאלות אלו נדונו כבר בהליכים אחרים שהתנהלו בבית המשפט, ועניינן הוכרע ועל כן חל הכלל של מעשה בית דין, לפיו אין לפתוח לדיון מחודש את העניין בו עוסקות השאלות. המשיב הגיש בקשה לחייב את המבקשים להשיב לשאלון (בש"א 21763/04), המבקשים הגישו את התנגדותם, וביום 20.12.04 החליט כב' השופט וגנר לקבל באופן חלקי את הבקשה והורה למבקשים ליתן תשובות לשאלות 1-21, "שכן לאור טענת הנתבע בדבר אמת בפרסום יש רלוונטיות לבירורן ויהא במתן תשובות כדי לאפשר דיון יעיל יותר בשאלות שבמחלוקת". בנוגע לשאלות נוספות שהתבקשו המבקשים להשיב עליהן דחה כב' השופט את הבקשה וקבע כי הן אינן רלוונטיות לבירור המחלוקת. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, ובה טוענים המבקשים כי מנוע בית המשפט מלשוב ולדון בשאלה שהוכרעה כבר על ידי בית המשפט המחוזי, ואף אושרה לאחר מכן בבית המשפט העליון, ובהליכים אחרים שהועלתה נקבע כי חל מעשה בית דין לגביה, והכל לפי המתואר לעיל. נטען, כי כל הערכאות שדנו בהצעת ההסדר קבעו כי לא היה כל מעשה הטעיה ותרמית וכי חובת הנאמנות לא הופרה ועל כן מושתק המשיב מלהעלות ברביעית את סוגיית הצעת ההסדר ועתה באמצעות טענת "אמת דיברתי" וכפועל יוצא של האמור, אין לחייב את המבקשים להשיב על שאלות שעניינן הצעת ההסדר. אציין כי השאלון לא צורף לבקשה. בתגובתו לבקשה, טען המשיב, כי השאלות הללו רלוונטיות ביותר לבירור במחלוקת העכשווית בין הצדדים, אינן מכבידות על בעלי הדין ומטרתן היא ייעול הדיון ועל כן יש להתירן. כן טען הוא, כי ההחלטה האם לחייב להשיב לשאלון אם לאו היא החלטה בשיקול דעת שמסור לערכאה הדיונית הקובעת כיצד לנהל את המשפט, ואין להתערב בה. עוד טען המשיב, כי בשלב מקדמי זה של הדיון אין בידי בית המשפט את הכלים לקבוע האם מתקיים השתק עילה או השתק פלוגתא, אלא מדובר בשאלות שתתבררנה במהלך המשפט. כן הוסיף כי בשלב הדיון בבקשה לחייב את המבקשים להשיב על בשאלות לא היו בפני בית משפט השלום כל אותם מסמכים אשר מצורפים לבקשה זו, ויש בהם כדי לבסס טענתם, ודי בכך כדי לדחות "על הסף" את הבקשה. נראה לי כי יש לדחות את הבקשה. לבית-המשפט נתון שיקול דעת נרחב בנוגע לניהול ההליכים שבפניו. ככלל, בית-משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטות בעניינים הנוגעים לדרך ניהול המשפט, אשר נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. לערכאה המבררת שיקול דעת רחב ובית משפט זה אינו נוהג להתערב בשיקול דעת זה. "כאשר עושה בית המשפט שימוש בסמכויותיו - כאן כמו שם - יש לו שיקול דעת רחב להתוות את הדרכים היפות בעיניו כדי לייעל את הדיון. מטבע הדברים, התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטותיו בקדם המשפט או בדיון המוקדם - כמו בהחלטות אחרות שענינן דרך ניהול המשפט - תהיה נדירה ומצומצמת ובדרך כלל, כדי למנוע עיוות דין. (ראו רע"א 3831/99 אבנר מאי ואח' נ' מדינת ישראל ואח', (טרם פורסם); בג"צ 4044/99 עו"ד שמחה ניר ואח' נ' בית משפט השלום (תעבורה), עכו ואח', (טרם פורסם); בג"צ 4024/99 עטאללה דיין נ' בית הדין הצבאי המחוזי, (טרם פורסם))" (רע"א 6827/98 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, עירית נצרת עילית ואח' (לא פורסם); כן ראו: רע"א 1783/03 איילה חסון ואח' נ' דוד אפל (לא פורסם); רע"א 5899/03 דרור נאור נ' פקיד השומה כפר סבא (לא פורסם); רע"א 8722/03 וולקן מצברים בע"מ נ' מנהל המכס, מס קניה ומע"מ - חיפה (לא פורסם); ע"א 52/85 מועדון צלילה הים התיכון בע"מ נ' מ"י, פ"ד מ (4) 386, 391 ז') זאת אף זאת: "...ההלכה הנקוטה בידינו מימים ימימה: 'אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול-דעתו של השופט על-פיו קבע את דרכי הדיון לגבי משפט התלוי ועומד לפניו' (הנשיא זוסמן בע"א 607/70 [אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט מיט בשרנקטר הפטונג מן פורצהיים, חברה זרה היושבת בגרמניה, פ"ד כ"ה (2) 441], בעמ' 443 מול אות השוליים א). יתרה מזו: אפילו סבורה ערכאת הערעור, שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העיקרון של אי-התערבות: 'עיקרו של דבר, גם כאשר מתבקשת המסקנה, שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, אין בכך עדיין כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בהליך הדיוני המתואר' (הנשיא שמגר בר"ע 457/83 [ Ohio Medical Products Division of Air Reduction Company, Inc.נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד ל"ז (4) 309], בעמ' 312 מול אות השוליים ג)" (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מ"י ואח', פ"ד מד (2) 206, 210 ז'; כן ראו: רע"א 5865/02 רותם אמפרט נגב בע"מ נ'COMERCIAL UNION ASSURANCE COMPANY PLC (לא פורסם); רע"א 2227/03 שבתאי נ' קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ ואח' (לא פורסם)). החלטתו של כב' השופט וגנר התבססה על הרלוונטיות של שאלות אלו לבירור יעיל ומהיר של המחלוקת, בהתאם לדרך הנראית לו לניהול אופטימאלי של המשפט. נראה כי דחיית הבקשה לא תפגע במבקשים שכן פתוחה בפניהם הדרך להעלות טענותיהם בפני הערכאה הדיונית במהלך ניהול התביעה, ככל שיתיר להם בית המשפט. אין מדובר בטענה שדינה להיחרץ כבר בשלב מקדמי זה של הדיון בתובענה ובוודאי שבטרם הוגשו כראיה ההחלטות ופסקי הדין עליהם מבקשים המבקשים לבסס טענותיהם. אשר על כן, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בעניין חיוב המבקשים להשיב לשאלות 1-21 מן השאלון. ההחלטה אינה גורמת, כמבואר, עיוות דין. הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 2000 ₪ + מע"מ. שאלוניםמסמכיםערעור