גניבת רכוש ממחסן באתר בניה

פסק דין 1. התביעה: לפניי תביעת התובעת - חברה קבלנית לעבודות בניה ואינסטלציה, כנגד הנתבעת - חברה קבלנית לעבודות חשמל, לפיצויה בגין גניבת רכושה ממחסן (להלן: "המחסן"), באתר בניה בתחום בית החולים תל-השומר ברמת גן (להלן: "אתר הבניה"). התובעת טענה כי יחד עם הנתבעת ואחרים בוצעו עבודות באתר הבניה, כקבלני משנה עבור חברת "דיור לעולה" (להלן: "דיור לעולה"), כי המחסן שימש את התובעת לאיחסון ציוד וכי גם הנתבעת איחסנה במחסן ציוד משלה כמו לוחות חשמל. התובעת טענה לרשלנות הנתבעת או מי מטעמה שגרמה לגניבת רכושה מהמחסן לנוכח פריצת דלתו לפינוי לוחות חשמל של הנתבעת והותרתו ללא נעילה או שמירה. 2. ההגנה: הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וכפרה ברשלנות הנטענת. הנתבעת טענה כי השימוש במחסן הותר לנתבעת כמו לתובעת מחברת דיור לעולה ובו איחסנה לוחות חשמל יקרים השייכים לה עד להתקנתם באתר. הנתבעת הודתה כי אכן פרצה את דלת המחסן אך ציינה כי עשתה כן כדי להוציא ממנו את לוחות החשמל שלה לנוכח קריסתה הצפויה של חברת דיור לעולה כיוון שלא איתרה את מפתחותיו ולאחר שמנהל התובעת לא נאות לסייע בפתיחתו. הנתבעת טענה כי לאחר פריצת המחסן לא התאפשר לה לנעול אותו מחדש וטענה כי אין להטיל עליה אשמה בגין גניבת רכושה של התובעת שאוחסן במחסן אם אוחסן ונגנב. לחילופין טענה הנתבעת כי התובעת מפריזה מאוד בתאור הציוד שנגנב וכי למעשה מנסה התובעת לחפש גורם זמין לפצותה לנוכח העדר כיסוי ביטוחי, פרוק חברת דיור לעולה והפיצוי המזערי ששולם על ידי מפרק דיור לעולה. 3. עדים: מטעם התובעת העידו חמישה עדים: מנהל ובעלי התובעת, עובד התובעת, מפקח עבודה ראשי באתר הבניה, חוקר ושמאי. מטעם הנתבעת העידו שלושה עדים: חשב הנתבעת ושני מנהלי עבודה. 4. לאחר עיון בתיעוד שלפניי ובכללו תצהירי העדות, שמיעת תשובות העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי בעלי הדין, החלטתי כדלקמן: א. סתירות בעדותו של מנכ"ל התובעת: בדיקת פרטי עדותו של מנכ"ל התובעת (יעקב אדיב עת/1) בתצהיר עדותו הראשית, תשובותיו לשאלות במהלך חקירתו הנגדית בהשוואה ליתר עדי התובעת, מצביעה על העדר עקביות וסתירות רבות ומהותיות המכרסמות בבסיס התביעה, בגירסת התובעת ובטענותיה. עדות זו על סתירותיה אינה עקבית ולמעשה לא ניתן לבסס עליה כל קביעה עובדתית. כיוון שהסתירות בעדותו של עד עיקרי זה נסקרו באופן ממצה בסיכומי הנתבעת (ראה סעיפים 50-30 בסיכומי התובעת), לא מצאתי לנחוץ לשוב עליהם ולפיכך אאמץ סיכום תמציתי זה כחלק מנימוקיי לפסק הדין. ב. מהימנות מנכ"ל התובעת: מהתרשמות ישירה מעד זה במהלך חקירתו, נוכחתי כי לא ניתן להאמין לדבריו. קל היה לחוש בהתפתלויותיו של העד ובנסיונו להסתיר את האמת, מה גם כי בעדותו נתגלו סתירות ולפיכך לא ייחסתי משקל רב לעדותו של עד עיקרי זה. ג. עדותם של יתר עדי התובעת: עדותם של עדי התובעת האחרים (עת/2 ו- עת/3), נועדה מלכתחילה לשמש כתמיכה לעדותו של מנכ"ל התובעת ולבססה. כיוון שלא נתתי אמון בעדות העיקרית של המנכ"ל, לא ניתן להתבסס עדותם של עדיו אלה כדי לשקם את עדותו שקרסה ובוודאי שאין בהם כדי לשמש בסיס משמעותי להוכחת התביעה ויסודותיה. בנוסף, התרשמתי כי עדותם של עדים אלה הינה עדות מגמתית למדי תוך נטייה ברורה לטובת התובעת כשניכר כי האמת לא הטרידה את מנוחתם, מה גם כי גם בדבריהם נמצאו סתירות ותמיהות. עדותם של החוקר והשמאי (עת/4 ועת/5), לא התייחסה לשאלות עובדתיות הקשורות לאחריות הנתבעת ולפיכך אין בהם כדי לשנות את פני הדברים. ד. אי הוכחת אחריות הנתבעת: לנוכח קביעותיי דלעיל באשר למשקלה המזערי של עדות מנכ"ל התובעת (עת/1) ועדותם של עדי התובעת הנוספים (עת/2 ו- עת/3), לא נותרה ראיה משמעותית שיש בה כדי לבסס את טענות התובעת ולתמוך ביסודותיה העובדתיים באשר לאחריות ורשלנות הנתבעת ולפיכך הגעתי למסקנה כי התובעת כשלה בהוכחת גרסתה וטענתה לאחריות הנתבעת לנזקיה. מן הראוי לציין כי מהתשתית הראייתית שנפרשה לפניי גם מעדותם של עדי הנתבעת עולה כי המחסן אכן שימש את התובעת והנתבעת יחדיו וכי מעורבות של גורמים נוספים מטעם חברת דיור לעולה או ממשטרת ישראל כולל עצימת עיניה של התובעת ואדישותה למחסן ולתכולתו, ניתקו את הקשר הסיבתי בין פעולת הנתבעת לפריצת המחסן לבין נזקי התובעת ולפיכך נראה כי אין ממש בתביעת התובעת גם מטעמים אלה. ה. אי הוכחת נזקי התובעת: גם אם הייתה התובעת מצליחה לשאת בנטל המוטל עליה להוכחת אחריות הנתבעת, הרי שבערבו של יום עולה ברורות כי כשלה כשלון חרוץ וברור להוכחת שיעור הנזק. לבד מאמירות וטענות של מנכ"ל התובעת ורישומיו המגמתיים אם לא שקריים, לא מצאתי ראיה קבילה ובעלת משקל של ממש באשר לפריטים שאוחסנו במחסן, הפריטים שנגנבו וערכם המדוייק של פריטים אלה. כאן המקום לציין כי אין די ברשימת מצאי ובטענות בעלמא כדי לבסס תביעה מעין זו, מה גם כי כל התיעוד הרלוונטי להוכחת הפריטים שאוחסנו היה וצריך להיות בשליטת התובעת ועל התובעת היה לחושפו תוך השוואת חשבוניות רכישת הפריטים בהשוואה לרישומים בדבר החסנת חלקם באתר או לחילופין הגשת חוות דעת של שמאי להערכת שוויים. בתשובות מנכ"ל התובעת (עת/1), במהלך חקירתו עלה כי התובעת שגתה באשר להערכת שוויה של משאבת סחרור שנטען כי נגנבה בהכפילה את ערכה פי 10 (ראה תשובות עת/1 בפרוטוקול בעמ' 7 שורה 22 ובעמ' 8 שורות 7-5). בנוסף, הנתבעת הצליחה בחקירותיה הנגדיות ובסיכומיה לקעקע לחלוטין את טענות התובעת באשר להיקף הנזק, שווי הפריטים והעלתה תמיהות כבדות משקל באשר לסבירות הטענות ואמיתותן (ראה ס"ק 76-57 לסיכומי הנתבעת המשקפים אף את עמדתי ויש בהם כדי לשמש נימוקים נוספים להכרעתי בפסק הדין). 5. סוף דבר ולנוכח כשלון התובעת בהוכחת תביעתה בסוגיית האחריות ובהיקף הנזק, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשאת בהוצאות המשפט ובשכ"ט ב"כ הנתבעת בסכום כולל של 6,000 ₪ בצרוף מע"מ, הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. בניהאתר בניהמחסןגניבה