מומחה בתחום הכאב

פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' כהן). בהחלטה מיום 28.5.06 החליט בית המשפט שעל הצדדים להתייחס לאפשרות למנות מומחה רפואי בתחום הכאב כדי לסתור את דרגת הנכות שנקבעה למשיב על ידי המל"ל. בהחלטה נוספת מיום 3.7.06 מינה בית המשפט קמא מומחה רפואי בתחום הכאב. בהחלטה שלישית מיום 16.8.06 נדחתה בקשת המבקשת לקיים עיון חוזר בהחלטה מיום 3.7.06. 2. המשיב הגיש תביעה לפי חוק הפלת"ד בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו עקב תאונת דרכים בה נפגע על ידי רכב שהיה מבוטח על ידי המבקשת. ביום 2.1.05 נבדק המשיב על ידי וועדה רפואית ראשונה של המל"ל בה ישבו אורטופד ונוירולוג. וועדה זו קבעה שהמשיב אינו סובל מנכות נוירולוגית או מנכות אורטופדית בקשר לתאונה. ביום 14.2.05 נבדק המשיב על ידי ועדה רפואית לערעורים של המל"ל, בה ישבו אורטופד, נוירולוג ורנטגנולוג (להלן - ועדת הערר הראשונה). ועדה זו אישרה את קביעת הוועדה הראשונה וגם היא קבעה שהמשיב אינו סובל מנכות עקב התאונה. ביום 8.3.05 הגיש המשיב ערר על החלטת ועדת הערר הראשונה לבית הדין האזורי לעבודה. ביום 21.11.05 נתן בית הדין לעבודה תוקף של פסק דין להסכמת המשיב והמל"ל לפיה עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שזו תתייחס לתעודות אי הכושר שהציג המשיב וכן תתייחס לממצאים ולמסקנות שעולים מן התעודות. ביום 27.3.06 נבדק המשיב על ידי הוועדה הרפואית לעררים אשר כונסה בהתאם לפסק דינו של בית הדין לעבודה שבה ישבו מומחים רפואיים בתחום האורטופדי, הנוירולוגי והפסיכיאטרי וכן רופא רנטגנולוג. גם ועדה זו (להלן - ועדת הערר השנייה) קבעה ביום 27.3.06 שהמשיב אינו סובל מנכות צמיתה בגין התאונה. 3. ביום 18.5.05, עוד קודם להחלטתו של בית הדין האזורי לעבודה, הגיש המשיב לבית המשפט קמא בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הראומטולוגיה. לבקשה זו צירף המשיב את ההחלטה של הוועדה הרפואית הראשונה, אך לא ציין שהגיש על החלטה זו ערר לוועדה הרפואית לעררים. 4. בהמשך, ביום 14.2.06, הגיש המשיב לבית המשפט קמא בקשה למנות מומחים רפואיים בתחום הראומטולוגיה והפסיכיאטריה ולחילופין ביקש להתיר לו להביא ראיות לסתור את החלטת המל"ל. בהחלטתו מיום 28.5.06 דחה בית המשפט קמא את הבקשה למנות מומחה בתחום הראומטולוגיה, זאת משום שהרופאים לא התרשמו שמדובר בפיברומיאלגיה או RSD. עם זאת נקבע בהחלטה, ש"הוועדה הרפואית של המל"ל לא התייחסה לתלונות הכאב של התובע. מהתיעוד שצירף התובע עולה כי הוא סובל מתסמונת כאב כרונית וכי בגין תסמונת זו הוא עובר בירור ומקבל טיפול פסיכולוגי. בנסיבות אלה יש מקום למינוי מומחה אשר יתייחס לתסמונת הכאב ממנה סובל התובע ולמצבו הנפשי ... לאור תלונות התובע והבחנה של תסמונת כאב כרוני ייתכן והמומחה שיש למנות הוא בתחום הכאב ולא בתחום הפסיכיאטרי, כפי שנתבקש". מינוי המומחה הרפואי בתחום הכאב נועד על פי החלטה זו, אף שהדבר לא נאמר בהחלטה באופן מפורש, לאפשר למשיב לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל. עם זאת, בית המשפט לא נתן באותו שלב החלטה סופית בעניין זה והורה לצדדים להתייחס להצעתו למינוי מומחה רפואי בתחום כאב לפני שתתקבל החלטה סופית בבקשה. אציין כבר עתה, שבעת מתן ההחלטה (מיום 28.5.06) בית המשפט קמא לא היה מודע לכך שבינתיים נבדק המשיב פעם נוספת על ידי הוועדה הרפואית לעררים אליה הוחזר הדיון על פי הוראת בית הדין לעבודה וכן לא היה מודע להחלטתה של ועדה זו שניתנה עוד ביום 27.3.06. 5. המשיב הסכים להצעתו האמורה של בית המשפט קמא למנות מומחה רפואי בתחום הכאב. המבקשת התנגדה להצעה ומכל מקום ביקשה להמתין להחלטה נוספת של הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל שתינתן בעקבות פסק דינו של בית הדין לעבודה (גם המבקשת לא הייתה מודעת באותו השלב לכך שהחלטה זו כבר ניתנה). 6. ביום 3.7.06 החליט בית המשפט קמא למנות מומחה רפואי בתחום הכאב. 7. בסמוך לאחר מכן, ביום 16.7.06, קיבלה ב"כ המבקשת מב"כ המשיב את פרוטוקול הדיון וההחלטה של ועדת הערר השנייה מיום 27.3.06. מיד לאחר מכן, הגישה ב"כ המבקשת ביום 25.7.06 בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 3.7.06. זאת מן הטעם שהמשיב הסתיר מבית המשפט ומהמבקשת כי נבדק על ידי ועדת הערר השנייה. ביום 16.8.06 בית המשפט קמא דחה את הבקשה לעיון חוזר. בבקשה הנוכחית מתבקשת רשות ערעור על שלושת ההחלטות הנ"ל של בית המשפט קמא. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש הערעור על פי הרשות שניתנה. 8. ב"כ המבקשת טוענת, שלא היה מקום למנות במקרה זה מומחה לכאב תוך מתן היתר לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על ידי המל"ל, שכן הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי התייחסו בהחלטותיהן למלוא תלונות המשיב, כולל התלונות בנושא הכאב. עוד טוענת באת כוח המבקשת, שהמשיב הסתיר מבית המשפט את העובדה שעוד ביום 27.3.06 הוא נבדק על ידי ועדת הערר השנייה. עצם העובדה שבעת מתן שתי ההחלטות מהימים 28.5.06 ו - 3.7.06 לא הייתה לנגד עיני בית המשפט החלטתה של ועדת הערר השנייה, טוענת באת כוח המבקשת, צריך שתביא לפסילתן של החלטות אלה. עוד טוענת באת כוח המבקשת, שבית המשפט לא היה צריך להציע מיוזמתו מינוי מומחה רפואי בתחום הכאב והחלטתו בעניין זה ניתנה על יסוד חוות דעת פסולות. 9. המשיב טוען בתגובתו לבקשה, כטענה מקדמית, שהמבקשת איחרה את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה הראשונה מבין השלוש שניתנה עוד ביום 28.5.06. את המומחה הרפואי בתחום הכאב בית המשפט קמא אמנם מינה רק בהחלטה השנייה מיום 3.7.06, אך ההחלטה להתיר הבאת ראיות לסתור ניתנה, לגישתו של המשיב, עוד ביום 28.5.06 והייתה כבר אז החלטה סופית. הבקשה לעיון חוזר, טוען ב"כ המשיב, אינה יכולה להביא להארכת המועד לבקש רשות ערעור על ההחלטה הראשונה. לגופו של עניין טוען ב"כ המשיב, שהתיעוד הרפואי מעיד בבירור שהמשיב סובל מתסמונת כאב כרוני המצדיקה בדיקתו על ידי מומחה בתחום זה. משהוועדות הרפואיות של המל"ל לא כללו מומחה כזה וגם לא התייחסו לתלונותיו של המשיב בנושא זה, צדק בית המשפט קמא בהתירו הבאת ראיות לסתור. אשר לטענת בדבר העלמת החלטתה של ועדת הערר השנייה, טוען ב"כ המשיב, שהבקשה להבאת ראיות לסתור הוגשה על ידי המשיב עוד ביום 14.2.06, ובאותו מועד (שבו טרם ניתנה אותה החלטה) לא ניתן היה לצרף את ההחלטה לבקשה. מעבר לכך, טוען ב"כ המשיב, הדיון בעררו של המשיב הוחזר על ידי בית הדין לעבודה לוועדה וכל שזו התבקשה היה להתייחס לתעודות המחלה הנוספות שהמציא המשיב והיא לא התבקשה לדון באבחנה של "כאב כרוני". על כן גם לא היה מקום להמתין להחלטתה. בכל מקרה, טוען ב"כ המשיב, מיד לאחר שהתקבלה במשרדו החלטתה של ועד הערר השנייה הוא שלח אותה לבאת כוח המבקשת. 10. יש לדחות את הטענה בדבר האיחור בהגשת הבקשה. זאת, משום שההחלטה מיום 28.5.06 לא הייתה החלטה סופית, שכן הוחלט בה כי "בטרם תינתן החלטה סופית בבקשה יודיעו ב"כ הצדדים מהי עמדתם בעניין מינוי מומחה כאב". אינני רואה מקום להבחין, בהקשר לסופיות ההחלטה, בין נושא הבאת הראיות לסתור את דרגת הנכות לבין עניין מינוי המומחה הרפואי, שהרי שני הנושאים היו כרוכים זה בזה. 11. השאלה העיקרית העולה מבקשה זו היא האם היה מקום, בנסיבות המקרה, להתיר הבאת ראיות לסתור באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הכאב. ההלכה בעניין זה היא שהבאת ראיות לסתור דרגת נכות שנקבעה על פי דין מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בעמ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77). שיקול לגיטימי למתן היתר להבאת ראיות לסתור הוא השיקול שהוועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות על פי דין לא נתנה דעתה לתחום רפואי מסוים אשר התובע מעלה לגביו טענה מבוססת (רע"א 863/93 התעשייה האוירית לישראל בע"מ נ' קמחי רחמים, פ"ד מז(4), 815, 821-822; א' ריבלין, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 496). 12. שיקול זה שימש את בית המשפט קמא גם במקרה שלפנינו, כאשר קבע שהוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לא התייחסה לתלונות הכאב של התובע, למרות שמהתיעוד שצורף עולה כי זה סובל מתסמונת כאב כרונית ובגין תסמונת זו עבר בירור וקיבל טיפול פסיכולוגי. 13. ספק בעיני אם נושא הכאב, שהוא סימפטום הכרוך בפגיעה האורתופדית בגבו של המשיב, יכול שייחשב, לצורך הדיון הנוכחי, כתחום רפואי נפרד (שעליו הוועדה הרפואית לא נתנה דעתה) מהתחום הרפואי האורתופדי. בכל מקרה, נושא הכאב עלה בפני הוועדה הרפואית לעררים. כך נרשם עוד בפרוטוקול ועדת הערר הראשונה מיום 14.2.05: "תלונות: סובל מהגב. לא יכול להרים שום דבר, לא מצליח לתפקד, כל הגב כואב ונתפס ... יש לילות שאני לא ישן בגלל כאב גב, גב תחתון בעיקר, הצוואר מדי פעם נתפס. שאני מתכופף יותר מדי כואב לי", ובאבחנה נרשם: "תלונות כאבי גב תחתון". גם בתלונות התובע בפני ועדת הערר השנייה (שכונסה בעקבות החלטת בית הדין לעבודה) נרשם: "תלונות: כאבים בגב תחתון. אני לא יכול לעבוד אני כל הזמן בטיפולים. ... מתקשה להסתגל לכאבים". באבחנות נרשם בין היתר: "תלונות כאבי גב תחתון", ובפרק סיכום ומסקנות נרשם בין היתר: "מדובר בתגובת הסתגלות קלה לכאבים". 14. בנסיבות אלה לא מקובלת עלי העמדה שהוועדה הרפואית לא התייחסה לתלונות הכאב של התובע. אפילו תאמר (ואינני סבור כך) שהתייחסות כזאת חסרה בועדת הערר הראשונה, משום שנושא הכאב, אף שנזכר בפרק התלונות והאבחנה, לא נזכר בפרק הסיכום והמסקנות, ועדת הערר השנייה ודאי התייחסה לכך, הן בפרק התלונות, הן בפרק האבחנה והן בפרק הסיכום והמסקנות, שם הסבירה, כאמור לעיל, כי "מדובר בתגובת הסתגלות קלה לכאבים". 15. בעת מתן שתי ההחלטות הראשונות של בית המשפט קמא (ההחלטה מיום 28.5.06 וההחלטה מיום 3.7.06), בית המשפט קמא )וכמוהו המבקשת) אמנם לא היה מודע לדיון שקוים בפני ועדת הערר השנייה ביום 27.3.06 ולהחלטה שניתנה על ידי הוועדה באותו דיון. אולם בכך בלבד אין כדי לגרוע מתוקפה של דרגת הנכות שנקבעה באותה החלטה כדרגת נכות על פי דין המחייבת את הצדדים בהליך זה, מה גם שהאשם בעניין זה רובץ לפתחו של המשיב, שלא ראה ליידע את בית המשפט קמא על בדיקתו על ידי ועדת הערר השנייה עוד לפני מתן ההחלטות דלעיל. בנסיבות אלה, משוועדת הערר (לפחות הוועדה השנייה) נתנה דעתה גם על נושא הכאב, לא הייתה הצדקה למתן היתר להבאת ראיות לסתור דרגת נכות זו, ומשהדבר התברר לבית המשפט קמא, לא היה מנוס מביטול ההחלטה המתירה הבאת ראיות לסתור כמו גם ביטול ההחלטה על מינוי המומחה הרפואי בתחום הכאב. 16. התוצאה היא שאני מקבל את הבקשה ואת הערעור שהוגש מכוחה, מבטל את ההחלטות דלעיל של בית המשפט קמא ואת ההיתר להבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל וכן מבטל את מינויו של המומחה הרפואי בתחום הכאב. 17. המשיב ישא בשכ"ט עו"ד של המבקשת בהליך זה ובהליכים שלפני בית המשפט קמא בסכום של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ מומחה