פסק דין במסגרת פיצוי על ליקויי בניה בדירה ניתן לקבל פיצוי עבור איחור במסירת החזקה בדירה וכן עבור עגמת נפש. להלן דוגמא לתביעת פיצוי על ליקויי בניה בדירה: א. כללי א.1 זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין ליקויי בניה שהתגלו בדירת התובעים, המצויה ברובה י', גוש 2021 חלקה 1 מגרש 2136, אשר נרכשה על ידם מהנתבעת, לפי הסכם מיום 18.3.91 (להלן: "הדירה" ו - "ההסכם"). התובעים צירפו לתביעתם חוות דעת מומחה, של "אינספקטיב" - חברה ישראלית לבדיקת ליקויים בבנייה, ממנה עולה, כי עובר למועד בדיקת הדירה, בשנת 1992, נמצאו בה ליקויים, אשר הוערכו בסך של 19,030 ₪, המשוערך להיום, לסך של כ - 45,000 ₪. א.2 בנוסף, טוענים התובעים כי הנתבעת איחרה במסירת החזקה בדירה, לאורך תקופה של 3 חודשים ו - 26 יום (בתצהירו, התובע טען לתקופה ארוכה יותר, אולם הוא חזר בו והעמיד את תקופת האיחור, על 3 חודשים ו - 26 ימים). אין חולק כי החזקה בדירה הועברה פיזית לידי התובעים, במועד המוסכם, על פי ההסכם. ברם, לטענתם, באותו מועד - הדירה לא היתה ראויה למגורים הואיל וטרם חוברה לרשתות המים והחשמל. לפיכך, מועד מסירת החזקה דה - פקטו, לטענתם, איננו מהווה את מועד מסירת החזקה דה - יורה. בגין האיחור הנטען, התובעים עותרים לפיצוי בסך 22,165 ₪ (לפי 500$ לחודש X 11 חודשי איחור). א.3 בנוסף, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עגמת נפש. לטענתם, נגרם להם סבל רב, נוכח מסירת החזקה בדירה לידיהם, ללא מים וחשמל ובתנאים בלתי סבירים. בגין ראש נזק זה, עותרים התובעים לפיצוי בסך 50,000 ₪. בכתב התביעה, העמידו התובעים את נזקיהם על סך כולל של 117,908 ₪. בסיכומיו, חזר בו ב"כ התובעים מחלק העילות, הנוגעות לקיצור תקופת האיחור במסירת הדירה, על המשתמע מכך. א.4 הנתבעת עתרה לדחיית התובענה, על כל חלקיה. לטענתה, די בעובדה שהתביעה הוגשה שבועות ספורים, טרם מועד ההתיישנות, כדי לשמוט את הבסיס לתביעה כולה. כך, באשר לליקויים שנמצאו בדירה, טוענת הנתבעת, כי נוכח השנים הרבות שחלפו, ממועד מסירה החזקה בדירה ועד למועד בדיקתה, על ידי מומחה מטעם בית המשפט, אין בממצאיו, כדי לשקף את מצבה של הדירה, עובר למסירתה. במהלך השנים, בצעו התובעים שיפוצים ושינויים בדירה, אשר לא מן הנמנע, כי בעטיים נגרמו הליקויים. זאת ועוד, אותות הזמן עשו את שלהם ולדירה נגרם בלאי סביר. אשר על כן, טוענת הנתבעת, כי אין היא נושאת באחריות בגין ליקויי הבנייה שנמצאו בדירה. יתירה מזאת, לטענתה, היא תיקנה במהלך שנת הבדק את כל הנדרש, ללמדך, כי כל הליקויים הנטענים, נוצרו לאחר תום שנת הבדק ואחריותה של הנתבעת בגינם - פקעה. א.5 הנתבעת אישרה, כי הדירה נמסרה לתובעים, טרם שחוברה לרשתות המים והחשמל, אולם לטענתה, היא סיפקה לדירה חשמל, באמצעות גנרטור ומים באמצעים אחרים והתובעים לא סבלו מהעדר מים ו/או חשמל. בנסיבות אלו, הנתבעת טוענת, כי מסרה לתובעים את הדירה במועד ולפיכך, אין הם זכאים לפיצוי בגין איחור במסירה. א.6 אשר על כן, טוענת הנתבעת, כי היא קיימה את כל חיוביה כלפי התובעים וכי דין התביעה נגדם, להידחות. ב. דיון והכרעה ב.1 ליקויי בנייה סמוך לאחר מועד קבלת החזקה בדירה לידיהם, פנו התובעים לנתבעת בדרישה כי תתקן את הליקויים שהתגלו בדירה. פנייתם נותרה בלא מענה ולפיכך, פנו התובעים לחב' איספקטיב, אשר בדקה את הדירה ומצאה בה ליקויים, אשר נאמדו על ידה, לאותו מועד בסך של 19,030 ₪. (מוצג ת/3). מצויידים בחוות הדעת, שבו התובעים ופנו לנתבעת בדרישה כי תתקן את הליקויים. אף דרישתם זו, נותרה בלא מענה. התובעים לא הניחו לנתבעת ושבו ופנו אליה באמצעות בא כוחם, במכתב מיום 29.10.92 (ת/4). אף פנייה זו לא נענתה. התובעים הגישו תלונה לרשם הקבלנים (מוצג ת/5), אשר בעקבותיו, קבלו מענה ראשון מהנתבעת, ביום 2.12.92 ובו היא התחייבה כי : "אנו נתקן בתוך זמן סביר כל ליקוי שיתגלה ואשר הודעה עליו תמסר למשרדנו בהתאם ותיקונים דחופים יתוקנו על ידינו בהקדם האפשרי". (מוצג ת/6). חרף ההודעה הנ"ל, בא כוחם של התובעים שב ופנה לנתבעת, בתאריך 22.12.92 והתלונן על הצפה בגינת התובעים ובסלון דירתם. ב.2 בתאריך 30.12.92 הודיעה הנתבעת לגב' שטרנברג, רכזת בכירה של תלונות קבלנים, מרשם הקבלנים, במכתבה נ/4, כי : "רק אתמול היו עובדים שלנו אצל מר מזור. האיש מטופל למרות שעיקר העבודות אפשר לעשותם בתום שנת האחריות. אולם לפנים משורת הדין, עובדים שלנו מטפלים בנדון". מדברים אלו עולה, לכאורה, כי הנתבעת הסתפקה ב"תיקוני חרום" ויתר הליקויים נותרו על כנם, הואיל וזמנה של הנתבעת, היה בידה, עד לתום שנת האחריות. מסקנה זו מתיישבת עם דברי התובע, לפיהם, למעט תיקון קל, שביצעו פועלי הנתבעת משך שעתיים - הנתבעת לא ביצעה תקונים נוספים בדירה, בניגוד לטענתה בכתב ההגנה. נוכח עמדת הנתבעת במכתבה נ/4, לפיה היא ניאותה, "לפנים משורת הדין" - לטפל בבעייה שהתעוררה בדחיפות בדירת התובעים - ניתן ללמוד, כי היא לא נקטה צעדים נוספים, לתיקונם של יתר הליקויים. ב.3 ב"כ הנתבעת טען, כי אין לקבל את גרסת התובעים, בדבר ה"תיקונים הקלים וחסרי הערך" שבוצעו בדירה, הואיל וזו מהווה הרחבת חזית. אינני מקבלת את טענתו. משהעלתה הנתבעת את הגרסה, לפיה הליקויים בדירה תוקנו - היא זו אשר "פתחה" חזית ועל כן, היא מנועה מלהעלות טענה, לפיה תגובת התובע לטענתה - הינה בבחינת הרחבת חזית. מכתבה נ/4, אשר צורף לתצהירו של העד מטעמה, תומך אף הוא במסקנה זו. אשר על כן, התובע היה רשאי להגיב לטענת הנתבעת, במסגרת תצהירו ובמהלך עדותו, כפי שעשה. ב.4 הרושם שמתקבל, מהתנהגותם של הצדדים, ביחס לליקויי הבנייה שהתגלו בדירה, עובר למסירתה הוא, כי התובעים השקיעו מאמצים מרובים ומשאבים כספיים, כדי לגרום לנתבעת לקיים את חיוביה ולתקן את ליקויי הבנייה, ברם מאמציהם לא נשאו פירות. הנתבעת, מנגד, נהגה בתובעים באדישות ובחוסר אכפתיות. דומה, כי פעילותם האינטנסיבית של האחרונים, כלל לא נגעה לה. חרף המכתבים, התלונות וחוות הדעת, בהם "הוצפה" הנתבעת, היא לא מצאה לנכון להגיב, אלא לאחר חלוף חודשיים ימים, מהמועד בו התובעים פנו אליה, לראשונה. ב.5 משהגיבה לבסוף - תגובתה עלתה בקנה אחד עם יחסה האדיש כלפי התובעים, כפי בא לביטוי קודם לכן. בתגובתה, הדגישה הנתבעת את העובדה שתיקנה חלק מהליקויים, כמחווה שנהגה בתובעים "לפנים משורת הדין", חרף העובדה ששנת הבדק, טרם הסתיימה. האם כך נוהגת חברת בנייה מכובדת ורצינית ברוכשיה?! האם התיקונים החלקיים שביצעה בדירה, בתגובה לפניותיהם החוזרות ונשנות של התובעים , אכן היו בבחינת "חסד" שעשתה עמהם, "לפנים משורת הדין"?! תמהתני! ב.6 מקובלת עלי, אפוא, טענת התובעים, כי הנתבעת לא תקנה את כל הליקויים שנמצאו בדירה, חרף ההזדמנויות הרבות שנתנו לה לעשות כן. ראוי לציין, כי הנתבעת לא הציגה ראיות להוכחת טענתה, לפיה היא בצעה את התיקונים כנדרש. למעט עדותו הכללית והסתומה של מר חכם, לענין זה - לא הצגו ראיות נוספות. משכך, טענתה, לפיה פקעה אחריותה בגין הליקויים - חסרת יסוד, הואיל ומעולם הנתבעת לא מימשה את זכותה לתקן, אף לא בתקופת הבדק. ב.7 חוות דעת המהנדס מטעם בית המשפט נוכח הפערים שנפערו בין חוות הדעת של המומחים, מטעמם של הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו - את המהנדס עפר גלעד. בחוות דעתו, עקב המהנדס גלעד אחר ליקויי הבנייה, כפי שפורטו בחוות הדעת של המומחה מטעמם של התובעים ובחן אותם, אחד לאחד. מתוך חוות הדעת עולה, כי הליקויים, אשר נמצאו על ידי המומחה, מטעמם של התובעים, 7 שנים קודם לכן, נותרו על כנם, ללא שינוי של ממש - למעט אומדן התיקונים - אשר המהנדס גלעד הפחית את עלויותיהם. ב.8 אין בחוות דעתו של המהנדס גלעד, התייחסות באשר לתיקונים ולשיפוצים, שנערכו בדירה, כפי שטענה הנתבעת ואשר לכאורה, בעטיים נגרמו הליקויים. ב"כ הנתבעת נמנע מלזמן את המהנדס גלעד לחקירה ואף לא מצא לנכון לשלוח שאלות הבהרה, לביסוס טענתו, בדבר השיפוצים שנערכו בדירה וגרמו לליקויים הנטענים. יתירה מזאת, הוא אף נמנע מלחקור את התובע, על שינויים או שיפוצים שבצע בדירה, למעט תיקון חדר הרחצה. בנסיבות אלו, כלל לא ברור, על מה סמכה הנתבעת את טענתה, הנוגעת לנסיבות שגרמו, לכאורה לליקויים ואשר אינן תלויות בה. ב.10 התובע הציג במסגרת תצהירו את המכתב ת/9, אשר נערך על ידי שמאים, מטעם חב' בטוח "כלל", המבטחת של הדירה מטעם הבנק הממשכן. ממכתב ת/9 עולה, כי בשנת 99', תוקן חדר האמבטיה בדירת התובעים, לאחר שהתגלתה תקלה באביק האמבט. במכתב צויין כי ב"חדר הרחצה", נגרמה קורוזיה וחלודה על גבי האמבטיה, לרבות כתמי רטיבות על גבי הקירות, בשל התקנה לקויה של אביק האמבט וכי במהלך התיקון, החליפו התובעים את אריחי הריצוף וכן את הכלים הסניטרים והאמבט. מעיון בחוות דעתו של המהנדס גלעד, עולה , כי חדר הרחצה כלל לא נבדק על ידו, הואיל ונמסר לו על ידי התובעים כי נערכו בו שיפוצים. (ראה עמ' 8 סעיף 3.4 לחוות דעתו של המהנדס גלעד). יוצא אפוא, כי נשמט היסוד לטענת הנתבעת, באשר ל"שפוצים" לכאורה, שבוצעו בדירה ואשר בעטיים, נגרמו הליקויים. ב.11 המהנדס גלעד העריך את תיקון הליקויים שהתגלו בדירה, בסכום כולל של 25,850 ₪. איש לא חלק על האומדן המופיע בחוות הדעת. לפיכך, משנמצא כי התגלו בדירה ליקויים, אשר חובת תיקונם רובצת לפתחה של הנתבעת, עליה לפצות את התובעים בסכום שנאמד על ידי המהנדס גלעד, בסך 25,850 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה מיום 9/99 לרבות ריבית מיום 15/9/99 ועד למועד התשלום בפועל. לסכום זה יתווסף מע"מ כחוק. ב.12 איחור במסירת החזקה אין חולק כי החזקה בדירה, נמסרה פיזית, לידי התובעים במועד המוסכם. ברם, לטענתם, הואיל ובמועד מסירתה, הדירה לא חוברה לרשתות החשמל והמים - היא לא היתה ראויה למגורים ולפיכך, המועד הקובע למסירת החזקה, הינו מיום מסירת חיבורה של הדירה לרשתות החשמל והמים, אשר חל 3 חודשים ו - 26 יום לאחר מועד קבלת החזקה בה. לפיכך, עותרים התובעים לפיצוי בגין האיחור במסירה, על בסיס דמי שכירות חודשיים בסך של 500$. ב.13 מקובלת עלי טענת התובעים, כי נגרמה להם אי נוחות, בשל העיכוב שחל בחיבורה של הדירה לרשתות המים והחשמל. זוהי עילה לפיצוי בגין עגמת נפש. אולם, אין לקבל את טענתם, לפיה, הדירה לא היתה ראויה למגורים ובשל כך, חל, לכאורה, איחור במסירתה לידיהם. התובעים התגוררו בדירה, מהמועד בו קבלו את החזקה בה ולפיכך, אין הם זכאים לפיצוי בגין איחור, לכאורה, במסירתה. אשר על כן, בגין עילה זו - התביעה נדחית. ב.14 עגמת נפש כאמור, התובעים טוענים כי נגרמה להם עגמת נפש רבה, בשל התקלות באספקת המים והחשמל. נציג הנתבעת, מר חכם, העיד כי הנתבעת סיפקה לתובעים את כל מחסורם, בנוגע לחשמל ומים וכי באמצעות גנרטור רב עצמה, סופק החשמל הנדרש, כמו גם המים. ב.15 אף אם התובע הפריז בתיאור הסבל שנגרם לו ולמשפחתו, במהלך התקופה בה התגוררו בדירה, ללא חבור למערכות החשמל והמים, מקובלת עלי גרסתו, כי אלו לא סופקו כסדרם וכי נגרמו תקלות רבות, אשר שיבשו את מהלך החיים התקין. התובע העיד על התקלות, כפי שחווה אותן. מר חכם כלל לא נכח במקום ועדותו, לעניין זה, כי לא היו תקלות, היתה בבחינת עדות שמיעה. ב.16 אשר על כן, אני קובעת כי התקלות באספקת המים, לאורך תקופה של חודש ובאספקת החשמל, לאורך תקופה של קרוב ל - 4 חודשים, היה בהן כדי לגרום לתובעים עגמת נפש ואי נוחות רבה, ביחוד נוכח העובדה שהיו מטופלים ב - 3 ילדים קטנים. עגמת נפש נוסף נגרמה לתובעים, בשל יחסה האדיש של הנתבעת, כפי שבא לביטוי, עובר למסירת החזקה בדירה ובמהלך התקופה בה עתרו התובעים לנתבעת, כי תשעה לפניותיהם ותתקן את הנדרש. בגין כל אלו, התובעים יפוצו בסכום כולל בסך של 8,000 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ב.17 ס י כ ו ם אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים להלן: ב.17.1 סך 25,850 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה מיום 9/99 ועד ליום התשלום בפועל לרבות מע"מ כחוק וכן ריבית מתאריך 15.9.99 (מועד עריכת חוות דעתו של המהנדס גלעד) ועד למועד התשלום בפועל. ב.17.2 סך 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ב.17.3 הוצאות משפט, לרבות ההוצאות בגין חוות דעת המומחה מטעמם של התובעים וכן חלקם של התובעים בהוצאותיו של המומחה מטעם בית המשפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ בצירוף מע"מ לרבות הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בניהפיצוייםליקויי בניה