פסק דין פתח דבר "to be or not to be" (להיות או לא להיות) כך ברר מגדולי הסופרים, שיקספיר, את מילותיו ואני לשון שאולה "הייתה או לא הייתה"? בתורת המשחקים נקרא המשחק אשר שוחק לפני "משחק סך אפס", משמע, זוכה, זוכה בכל, מפסיד, מפסיד הכל ובתווך אנוכי צריך לברור מי לתובע, מי לצריו, ומי לנתבע ומי לצריו, והכרעתי. מלים ספורות של עובדות: נדירים המקרים שבהם לא ניתן להגיע, לאחר הגשת כתבי טענות, תצהירי עדות ראשית, חקירות נגדיות וסיכומים, לתשתית עובדיתית מינימלית אשר תהווה בסיס לניתוח המקרה. טוען, והדגש על טוען, התובע כי ביום 16/12/95 נפגע רכבו בסביבות השעה 20:30, ע"י רכבו של הנתבע אשר נמלט מהמקום. הרכב הנפגע, נהרס כליל, ועתה בא התובע ורב ריבו האומר לנתבע פצה אותי, והאחרון, עולה חדש מחבר המדינות טוען: "לא היו דברים מעולם". התובע ועדת עדיו, הגישו תצהירים של מר עבדו רוני, אבו גזאלה, בריק רקאד ואילו הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית, ותצהיר נוסף, שעליו עוד ידובר. כל תצהיר וגירסתו והאמת היאהה? על סתירות ופריכות: חלקי בכת השופטים הגורסת כי עדות מושלמת ומדויקות היא זו דווקא הצריכה להדליק נורה אדומה כי בגירסאות בני אנוש אין אדם שגרסתו תהא זהה לאמת המוחלטת כפי שארעה. בפעם זו לא עמדתי בפני דילמה זו, אלא בדילמה חמורה יותר, והיא סתירות ופריכות משני עברי המתרס. בבואי להניח את גרגרי האמת על כפות המאזניים ולומר זה זכה, הגעתי למסקנה כי כה דלות הן אותות האמת בגרסאות עדי התובע, שאף אם נעמתם עם גרסת הנתבע, עדיין יטו אלה לחובת התובע ולדחיית גרסתו. נימוקים והיגיון ב"כ התובע, בדרכו הנמרצת, ביקש להוכיח כי אין מסקנה אחרת זולת קבלת טענות התובע. עם כל האמפתיה, צר לי לאכזבו ולומר, כי אכן הנתבע בגרסתו מציג תהיות אך התהיות של התובעים רבות יותר, ומאחר וכלל יסוד הוא כי על המוציא מחברו, עליו הראייה, קבעתי כי אין מקום להיכנס לכיסו של הנתבע. אומר כי המלאכה לא הייתה קלה, והצריכה אותי במלאכת עיון והשלמת פאזל אשר בו חלקים רבים וחסרים. וההיגיון מהעבודות אותן דליתי מהו אומר? 1. התאונה כפי שתוארה על ידי כל עדי התובע לא הייתה ומתפתה אני לומר לא נבראה. 2. דליתי מכתב התביעה המקורי את העתקי התמונות של מכונית התובע. הזוהי מכונית אשר הושחתה והנתבע, יכול להמשיך לנסוע ופגיעתה קלה? סבורני שלא. 3. קראתי את חוות הדעת של ג. גונן מטעם התובע ובתיאור המקרה נאמר:"אינן ידועות לנו". חוות הדעת נכתבה ביום25/1/96, בהזמנה פרטית של התובע, הודפסה ביום 4/2/96, והתובע אינו טורח למסור גירסה כלשהיא לשמאי? שכחה? לא. 4. סוגי הפריכות: כפי שמתוארות בחוות הדעת אינן עולות בקנה אחד עם צורת הפגיעה, תהא אשר תהא בתאורי עדי התובע. הפגיעות הן מכל עבר, בדרגה קשה (TOTAL LOST) וספק אם אדם יצא הימנו חי, וכל זה מסתכם, תלוי אליבא דמי, בפגיעה קלה(?), קשה(?), אך בכל מקרה בודאי לא בפגיעה כזו אשר הותירה נכות משמעותית מול מי שעמד בפני. 5. גירסאות שונות שמעתי באשר למספר הנוכחים ברכבו של התובע, וכשאחד העדים מסר גירסתו, הערתי בפרוטוקול על כך שנסיונותיו של אחי התובע הן בבחינת שיבוש הליכי משפט (פרוטוקל עמוד 10). ניחא אם הייתה טעות של אחד העדים, הדבר אנושי אך כל אחד מעדי התובע מסר גירסה אחרת ובשגיאות מסוג זה אין אני יכול לומר ניחא, אלא העדר אמת. 6. גם דרך איתור רכב הנתבע לא נראתה אמינה עלי. אם עצר הנתבע, הציע עזרתו ולא נלקחו פרטיו, הכיצד? אמנם הסבר רפה שמעתי כי ברח הוא מהמקום, אך אם ברח, מדוע כלל היה צריך לעצור ולדבר בעברית צחה עם עד התובע. וריח האלכוהול? זה בא מעד אחד, ושיכור יהפוך פיכח לפתע? 7. אינני נותן אמון בגירסה כי חבריו של התובע יכלו לשמור על קשר עין עם רכב הנתבע ולהגיע דווקא לרכבו. סיפור זה נראה לי בדותא. מעבר לכך, גם הטענות בזיהוי הרכב, יכול והיתה מתקבלת בהבנת מה, אך הבדל בין טנדר ובין מיניבוס הוא הבדל משמעותי. וייתכן כי אכן טנדר הוא זה שפגע בתובע, אך זה אינו בחזקת הנתבע. 8. כל עוד עומד התובע במסגרת הזמנים אשר מקציב לו החוק מבחינת דיני ההתיישנות הרי תביעתו לגיטימית, אך שעה שעסקינן בתביעה שמרכיב הזיכרון והמחלוקת היא קיצונית הגשת התובענה לאחר כשלוש שנים אינו מוסיף לאמינותה. אם אכן הייתה באה הרשעת הנתבע הרי המתנה זו סבירה היא, אך שעה שאין כתב אישום, ובאין הרשעה, ותיק משטרה חסר(?), מה הביא להמתנה זו? לתובע פתרונים. 9. ובשולי הדברים, העדר ביטוח מקיף לתובע גם הוא מעלה תהיות אף שחסרונו לא היה המרכז בהחלטתי, אלא זוטא אשר הוסיפה לבערה. ומספר הערות לפריצות גירסת הנתבע: 9.1 טוען הנתבע כי אי הזמנת עדים מטעם הנתבע פועלת לרעתו. מעבר להסברו ההגיוני, גירושיו וגילה המתקדם של אימו, התהפכו היוצרות בטענה זו, שכן את אירוע הנזק צריך להוכיח התובע ומשלא עשה כן החטא לרבצו. 9.2 החסרון בעדויות בתיק המשטרה בוודאי לא בשליטתו של הנתבע ולפיכך הטרוניה לכך חסרת בסיס. 9.3 טענה אחת שבתה את עיני והביאה אותי לא לדחות את התביעה מניה וביה. העובדה שהתובע חתם על שתי תצהירים נ/1 ותצהיר עדותתו הראשי ולגבי הראשון טוען לא חתמתי עוררה בי תהיות. עם זאת, עמד לפני אדם אשר התרשמתי מאמינותו מחד, ומאידך מוצג תצהיר המאושר על ידי עו"ד אשר לא הובא כעד. למרות שאפשרתי זאת לעו"ד חיר, ובוודאי אינני רוצה להטיל בו פגם. מאחר וסוגיה זו לא עמדה במרכז הדיון ולאחר עיון בשני התצהירים לא מצאתי אבחנות מהותיות אשר יכולות לשנות את מסקנתי השארתי קביעה זו בצריך עיון ולא אתן עליה עמדתי. 10. סיכומו של יום האמינות, או ליתר דיוק העדרה, פריכות גרסאות עדי התובע הביאו אותי למסקנה להעדיף את גירסת הנתבע ולהורות על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. משפט תעבורהרכבהכחשת תאונהתאונת דרכיםנזקי רכושתאונת פגע וברח / הפקרה