חובת נהיגה עם נהג מלווה

מהותה של חובת נהיגה עם נהג מלווה: סעיף 12א(א) לפקודת התעבורה קובע, כי רשיון שניתן למי שלא היה בידו רשיון לנהיגת רכב מנועי, תוקפו יהיה מוגבל לשנתיים ובהן יראו אותו כנוהג חדש. בבג"צ 6892/93 פוזנר נ' רשות הרישוי, פ"ד מח(3)221 נדונה תכליתה של ההוראה ועולה כי נועדה היא ליצור הסדר המאפשר במשך פרק זמן מסוים בחינת התנהגותו של נהג חדש. בבחינת הצעת החוק המוסיפה את דרישת הליווי מגלה : מטרתה העיקרית של ההוראה המוצעת להדריך את הנוהג החדש ולשפר את דרכי נהיגתו". (ה"ח 2677, תשכ"ח עמ. 184) מגמה זו עולה גם מדברי הכנסת ( דברי כנסת ל"ה 20.7.98 עמ' 9387) , לפיהם רואים במלווה גורם ממתן שנותן עצות ועוזר להקנות הרגלי נהיגה נכונים . סעיף 12א1(ב) קובע איסור לפיו לא ינהג נוהג חדש ברכב מנועי בחודשיים הראשונים מיום שניתן לו רשיון נהיגה, אלא אם כן יושב, במושב שלצדו, מלווה. יצויין כי מכוח סעיף 38 לפקודת התעבורה הרשעה על עבירה של נהיגה ללא מלווה דינה, בנוסף לכל עונש אחר, פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים. המשטר הביטוחי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 ( להלן: "חוק הפיצויים") סומך על שילוב בין ביטוח אישי וביטוחים אחריות. בע"א 420/83 אשור נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(2) 627 נקבע כי יש לבטל סייגים בפוליסת הביטוח האישי ככל שאינם בידיעתו ובשליטתו של בעל הפוליסה. בכך נוצר איזון בין חופש ההתקשרות לבין הצורך להבטיח את השוואת זכאותו של הנוהג עצמו לפיצויים לזכאות נפגעים אחרים. הלכת אשור מבטלת הגבלות בפוליסה שעלולות ליצור אחריות פלילית EX ANTE . ההכרה בתנאים ובהגבלות ההופכים את עצם השימוש ברכב לבלתי חוקי, נוגדת את תקנת הציבור , כאלה הם התנאים שאינם בשליטת הנהג - ועל כן יש לראותם כבטלים. יחד עם זאת אין הצדקה כי המבוטח יתבע זכויות תוך התעלמות מן ההגבלות להן נתן הסכמה מפורשת. לפיכך השוואת המעמד בין הנוהג עצמו לבין הצד השלישי תיעשה רק לעניין זכאותו לפיצויים לפי חוק הפיצויים ולא לעניין תחולתן של הוראות סעיפים 14 ו - 15 לפקודת הביטוח, השוללים תוקף מתנאים והגבלות בפוליסה המצויים על פי מהותם בשליטת הנוהג. ( א. ריבלין, תאונת הדרכים, תשנ"ו - 1995, עמ' 31 - 36 ) ככלל, הדרישה כי לנהג הרכב יהיה רשיון בר תוקף, תקפה גם כלפי צדדים שלישיים. מהותה של דרישה זו הינה כי הנוהג הוא בעל רשיון נהיגה מתאים לכלי הרכב נשוא הביטוח. יש להבחין בין הפרה של תנאי הרשיון לפיהם רואים את הנהג כבעל רשיון נהיגה בכלי הרכב למרות שהפר את תנאי הרשיון, לבין נהיגה ללא רשיון כלל. (ד. פרידמן, ביטוח רכב מנועי, תשל"ב - 1972, 273 - 275) בע"א 5631/94 לביא נ. סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מט(5) 820 נדונה פרשנותם של המונחים " רשיון" ו"רשיון בר תוקף בישראל" בסעיף 7(3) לחוק הפיצויים ובפוליסת הביטוח ונקבע שם כי יש לפרשם לפי פקודת התעבורה ותקנות התעבורה. עוד נקבע כי מטרתו של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים היא לשלול את הזכאות לפיצוי גם לפי חוזה הביטוח וזאת לאור מטרתו העונשית של הסעיף. תכליתו של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, הינה לשלול זכות ממי שנפגע בתאונה בהיותו נוהג ברכב ללא רשיון נהיגה מתאים ולהרתיע נהגים מפני נהיגה ללא רשיון המנוגדת ל"תקנת הציבור". לצורך השגת תכלית זו יש לפרש בצורה הרמונית את חוק הפיצויים ואת פקודת התעבורה. בע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' נאה, פ"ד נג(2) 193 נקבע כי מקובל לראות את ההוראה החוקית שבסעיף 7(3) לחוק הפיצויים, כמנחה את המבטחים בעיצוב תוכנה של פוליסת הביטוח, כאשר הפוליסה עצמה קובעת הסדר בדבר הגבלת תוקף עקב היעדר רשיון נהיגה תקף וההסדר שקבע הפוליסה הוא שיחול. על תכליתו של סעיף 7(3) עמד שם כבוד השופט ת. אור בעמ' 201: "דברים אחרונים אלה נקשרים להיבט העונשי של סעיף 7(3), שאותו הדגיש בא כוח המערערת בסיכומיו. דומה, כי היבט זה מחייב פרשנות אשר תיצור הלימה בין הסנקציה בחוק לבין ההפרה. פרשנות זו מחייבת לתחום את הרציונאל הענישתי של סעיף 7(3) לאותם מקרים שבהם אין מדובר במחדל בעל אופי פיסקאלי או פורמאלי - טכני, כגון אי - תשלום אגרת רישוי במועד, אלא מדובר במחדל מהותי, כמו כשירות לנהוג. אכן, בעובדה שקיים בסעיף אלמנט עונשי, יש כדי לתמוך בפירוש התוחם את שלילת הזכאות לפיצויים שאותה קובע סעיף 7(3) אך לאותם מקרים שבהם תגובה עונשית כה חריפה - שלילה מוחלטת של זכות הפיצויים - הינה מוצדקת והולמת". לשונו של סעיף 7 לפוליסה מקביל להוראת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים ויש לפרשו לפי אותה תכלית. משפט תעבורהנהג מלווהנהיגה ללא מלווה