ליקוי שמיעה בשתי אוזניים

פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת נאווה ויימן; בל 600/04), שדחה תביעתו של המערער להכרה בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל בשתי אוזניו, כתאונה בעבודה. 2. העובדות הרלבנטיות כפי שעולה מתיק בית הדין האזורי הן כדלקמן: א. המערער, יליד 1970, עובד ככורת עצים החל ממאי 1997. ב. בכל שנות עבודתו עבד המערער במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע,שמונה שעות עבודה ביום. ג. במהלך עבודתו, עבד המערער בחשיפה ממושכת לרעש בעוצמה העולה על 85 דציבל. ד. למרות שעבד בחשיפה לרעש, בדרך כלל עבד ללא אמצעי הגנה לאוזניים. ה. ביום 27.11.97 הגיש המערער במוסד לביטוח לאומי, תביעה להכרה בליקוי שמיעה כ"פגיעה בעבודה". המוסד דחה את התביעה, בהחלטתו מיום 12.7.98 ו. המערער החל לסבול מליקוי שמיעה ופנה עקב כך לטיפול רפואי בשנת 2002 בערך. ז. יצוין כי תביעת המערער במקורה הייתה להכרה בפגיעה בשמיעתו בשתי אוזניו כתאונה בעבודה. אך במהלך הדיון בבית הדין האזורי התברר כי הוא סובל מלידה מליקוי שמיעה באוזנו הימנית. 3. משנקבע כי המערער עבד שנים רבות בחשיפה ממושכת לרעש, מינה בית הדין האזורי מומחה יועץ רפואי, למתן חוות דעתו בשאלה בדבר הנזק ממנו סובל המערער באוזניו, והאם התמלאו התנאים להכרה בנזק השמיעתי כמחלת מקצוע או כפגיעה בעבודה, במסגרת תורת המיקרוטראומה. בשלב ראשון, מינה בית הדין האזורי את פרופ' דב אופיר (באותו שלב, לא ציין ב"כ המערער בפני בית הדין, כי המערער סובל מליקוי שמיעה חמור באוזן ימין, מלידה). המומחה פרופ' אופיר קבע, כי הליקוי ממנו סובל המערער בשמיעתו אינו תוצאה של חשיפה לרעש. לפי קביעת המומחה "חומרת ליקוי השמיעה וחוסר הסימטריה הבולט שוללים כל אפשרות, כי ליקוי השמיעה של התובע נגרם מרעש". בחוות דעת משלימה, שניתנה לאחר שהוצגה בפני המומחה העובדה בדבר היותו של המערער סובל מליקוי שמיעה חמור מלידה באוזנו הימנית, חיווה המומחה דעתו, כי בכל שלוש הבדיקות של המערער קיים ניסיון הונאה. אף שהוצגו בפני המומחה שאלות הבהרה, הוא לא השיב עליהן. בית הדין האזורי החליט למנות מומחה נוסף בעניינו של המערער. על פי אותה החלטה מונה המומחה היועץ הרפואי ד"ר משה גולדשר. המומחה דר' גולדשר קבע בחוות דעתו, כי "הליקוי בשמיעתו של התובע, בשתי אוזניו לא נגרם מחשיפה לרעש". על כך גם חזר בחוות דעתו המשלימה, בהתייחסו לשאלות הבהרה שהופנו אליו. 4. פסק הדין של בית הדין האזורי. בית הדין האזורי הצביע על כך ששני המומחים שמינה הגיעו לאותה המסקנה, כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער בשתי אוזניו לא נגרם ולא הוחמר כתוצאה מחשיפה לרעש. כמו כן התייחס לחוות דעתו של דר' גולדשר שקבע, בהתייחס לכל בדיקות השמיעה שנערכו לתובע באוזן שמאל, שהיא הרלבנטית לדיון, כי הן "חסרות את האיפיונים המתאימים לנזק מחשיפה לרעש", וכי מבנה האודיוגרמות כולן, מצביע על ליקוי שמיעה בתדרים הנמוכים, דבר התואם פגימות על רקע תחלואתי טבעי". בית הדין הוסיף עוד וציין כי לא נעלמו מעיניו הערות דר' גולדשר לגבי האפשרות שהחשיפה לרעש תרמה "תרומה כלשהי" לליקוי השמיעה אלא שלפי העולה מחוות הדעת, האודיוגרמות שנערכו למערער בתאריכים שונים אינן אופיניות לנזק שנגרם כתוצאה מרעש, וכן, האפשרות שהחשיפה לרעש השפיעה על הליקוי מוטלת לדעת המומחה בספק, ומכל מקום היא שולית וזניחה לעומת השפעת התהליך התחלואי, שהוא הגורם הדומיננטי. בית הדין האזורי הוסיף עוד ודחה את טענת המערער, כי יש להעדיף את חוות דעת המומחה מטעמו על פני חוות דעתם של המומחים שמונו על ידי בית הדין. משלא הוכח קשר סיבתי רפואי, הדרוש על פי החוק להכיר בנזק בשמיעה כתוצאה של פגיעה בעבודה, התביעה נדחתה. 5. במסגרת ישיבת קדם ערעור שקוימה בתיק, הודיעה ב"כ המשיב על בקשתה כי הטיעון כפי שנרשם מפיה במסגרת הדיון יחשב כסיכומים בכתב. באותו דיון ביקש ב"כ המערער שהות לשקול אם הוא מבקש להגיש סיכומים בכתב מטעמו, בהשלמה לנימוקי הערעור. לאחרונה התקבלה הודעתו כי הוא מבקש לראות את נימוקי הערעור והחומר שצורף אליו כסיכומים בכתב מטעמו. אשר על כן, הועבר התיק אל המותב למתן פסק דין על סמך הסיכומים בכתב מטעם הצדדים. 6. טענות המערער המערער סבור, כי בית הדין קמא טעה בהסתמכו על חוות דעת המומחים דר' פרופ' אופיר ודר' גולדשר. לטענתו, פרופ' אופיר שלל תחילה קיומו של קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לרעש בעבודה, בעוד שבתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר בו משלילה מוחלטת, ודרש כי המערער ישתף פעולה בבדיקות השמיעה כדי לקבל תמונה אמינה יותר לעניין הנכות. משמעות הדבר לטענת המערער היא, לא עוד שלילת הקשר הסיבתי אלא אישורו, ומחלוקת אך לגבי גובה הנכות. באשר לחוות ד"ר גולדשר, המומחה שלל כל קשר סיבתי, וטען כי מדובר בפגם מלידה לאור העובדה כי אין סימטריות בתלונות בשתי האוזניים, ולכן זה לא מתאים לרעש. כשעומת בשאלות ההבהרה עם הממצא כי לא ניתן להשוות בין שתי האוזניים מאחר שבאחת מהן מדובר בליקוי מלידה, ניסה לטעון ב"אופן מפתיע וכטענה חדשה", כי מאפייני הבדיקה אינם מתאימים לנזקי רעש. לטענת המערער, ממצאי הרופאים "לא היו אחידים, סותרים, ולא ניתן לבסס עליהם דבר. למערער קמה חזקת הסיבתיות ובשל כך היה מקום לקבוע, כי הליקוי בשמיעתו קשור עם עבודתו". 6. עיקרי טענות המשיב בית הדין בא לקראת המערער, במנותו שני מומחים רפואיים לבחינת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל המערער בשמיעתו לבין חשיפתו לרעש. שניהם שללו קשר סיבתי בין הליקוי לבין החשיפה לרעש. בית הדין אימץ את חוות דעת המומחים. פסיקה הפוכה מזו של בית הדין משמעה כינון קשר סיבתי משפטי המנותק מן המציאות. 7. דיון והכרעה לאחר שעיינו בפסק הדין, בחוות דעת המומחים פרופ' אופיר וד"ר גולדשר ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. בית הדין האזורי הסתמך נכונה על חוות הדעת הרפואיות שהובאו לפניו, ומסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל המערער לבין הרעש שהיה חשוף אליו, מעוגנת היטב בחוות הדעת של שני המומחים שמינה. בנסיבות אלו לא נמצא כל טעם משפטי המצדיק התערבותנו בפסק הדין. אשר על כן הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה [סדרי דין] התשנ"ב-1991. למעלה מן הדרוש נוסיף עוד ונדגיש אך נקודות אחדות. 8. מנימוקי הערעור עולה כי אין המערער מפרש נכונה את הצעתו של פרופ' אופיר שהפנה אותו לביצוע בדיקות שמיעה כדי לקבל תמונה אמינה יותר לעניין הנכות. לפי העולה מחוות דעתו של פרופ' אופיר ותשובותיו לשאלות ההבהרה, הצעה זו לא באה על מנת לקבוע את "גובה הנכות" כטענת המערער, כי אם נוכח התרשמותו הקשה של המומחה בדבר חוסר אמינותו של המערער בבדיקות השמיעה. נוכח התרשמות קשה זו של המומחה, סבור היה בית הדין קמא כי נכון יהיה למנות מומחה יועץ רפואי נוסף. 9. אין ממש בטענת המערער, כי בתשובותיו של ד"ר גולדשר לשאלות ההבהרה עולה טענה חדשה "ובאופן מפתיע", כי מאפייני הבדיקה אינם מתאימים לנזקי רעש. בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על קביעותיו ומסקנותיו בדבר העדר קשר סיבתי בין הנזק השמיעתי לבין החשיפה לרעש, והסביר כי כל בדיקות השמיעה חסרות את המאפיינים המתאימים לנזק מחשיפה לרעש. לעניין זה הצביע על האודיוגרמות של המערער שכולן מצביעות על ליקוי בתדרים הנמוכים, התואם פגימות על רקע תחלואי טבעי. 10. אף מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי, כי "העובדה שחוות הדעת של שני המומחים אשר מינה בית הדין אינן 'אחידות' והנימוקים אינם אחידים' אין בה כדי לפגום באמינותן של חוות הדעת או להחליף אותן, משהגיעו שני המומחים לאותה מסקנה, כי ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע בשתי האוזניים לא נגרם ולא הוחמר כתוצאה מחשיפה לרעש, כפי שנימקו והסבירו בחוות דעתם". 11. סוף דבר - הערעור נדחה, אין צו להוצאות. אוזנייםשמיעה