החלטה השופטת רונית רוזנפלד 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פריימן; בל 4215/05), שדחה את תביעת המערער להכרה בליקוי ממנו הוא סובל בשמיעתו כתאונה בעבודה, וזאת, בין כ"מחלת מקצוע" ובין במסגרת תורת המיקרוטראומה. בפסק דינו נסמך בית הדין האזורי על חוות דעת המומחה היועץ הרפואי דר' א. ברקו, שלפי קביעת בית הדין האזורי, מחוות דעתו של דר' ברקו ומתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי לתובע טרם נגרם נזק או פגיעה של ממש בשמיעתו, ואף יתכן כי הממצא שנמצא בבדיקותיו הוא הפיך. 2. מוסכם היה על הצדדים בהליך בפני בית הדין האזורי, כי המערער, יליד שנת 1975, חשוף בעבודתו לרעש מזיק של 85 דציבל ומעלה. חשיפתו לרמה זו של רעש הייתה בתקופות שמאפריל 1994 ועד 1996, וכן מאז חודש ינואר 2000, לרבות בתקופה שבה התנהל ההליך המשפטי בפני בית הדין קמא, וכל זאת למשך שמונה שעות מדי יום. 3. המחלוקת שבין הצדדים נסבה סביב המסקנה הנכונה המתבקשת מחוות דעתו של המומחה, שלפי טענת המערער המסקנה הנכונה להסיק ממנה היא קביעה, כי יש להכיר בפגיעה ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה, בעוד שהמשיב, התומך בפסק הדין של בית הדין האזורי סבור ההיפך מכך. לצורך דיון והכרעה במחלוקת שבן הצדדים, נציג כאן עיקרים מחוות דעתו של המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה, כלשונן. 4. בחוות דעתו של המומחה מינום 24.11.06 נרשם, בין היתר, כדלקמן: "סיכום ומסקנות מדובר בגבר בן 31, שבתאריכים שצוינו ע"י בית הדין נחשף וממשיך להיחשף לרעש מזיק. בסוף שנת 2004 נרשמה לראשונה תלונה על טינטון. בדיקות השמיעה מראות שסובל אולי מתחילתו של ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש, ללא ליווי מקביל של מוליכות העצם ועם תגובות קוכלאריות תקינות בתדרים KHZ 6-1 ב-2 האוזניים. כלומר, יתכן וישנה פגיעה סוב-קלינית קלה, יתכן TTS, אך לא ממש פגיעה בשמיעה כפי שרואים בחשיפות לרעש. זהו השלב שחייבים לתת לו אמצעי מיגון לאוזניים אחרת הנזק השמיעתי יעמיק ויהפוך לפרמננטי. לכן תשובותיי לשאלות כב' השופטת מ. פריימן הן: א. סובל, לכל היותר, מירידה קלה, סוב-קלינית בשמיעה. לתלונתו הסובייקטיבית על טינטון אין תמיכה אודיומטרית, למרות שקיים גם טינטון עם שמיעה. ב. יתכן והתפתחות סוב-קלינית של ליקוי שמיעה זה נגרמה מחשיפתו לרעש במסגרת עבודתו, אך יתכן שזו תופעה הפיכה. ג.- ד. לא נגרם נזק של ממש לאוזן הפנימית (ראה מוליכות עצם), לא נפגעה השמיעה בתדירויות הדיבור. ה. לא מדובר במחלת מקצוע. ו. ליקוי השמיעה הסוב-קליני, ממנו סובל, הוא ליקוי שמיעה שמתפתח בדרך של מיקרו-טראומה אך יתכן שהוא רברסיבילי. לסיכום בשלב זה אי אפשר לדבר במונחים של פגיעה של ממש, פרמננטית, לשמיעה עקב חשיפה לרעש, יתכן שיש כאן הסטה זמנית של סף השמיעה בתדירות KHZ4, מה שקוראים TTS (TEMPORARYTHRESOLD SHIFT) ועובדתית ואוביקטיבית בבדיקה OAE נשמרו כל התגובות הקוכלאריות ב- 6KHZ -1 ב-2 האוזניים". 5. בית הדין האזורי הפנה אל המומחה את שאלות ההבהרה שלהלן: "1. הנך מתבקש להשיב האם נפגעה שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות? 2. במידה והתשובה חיובית, האם יהיה סביר יותר לקבוע כי הפגיעה רברסיבילית או לא?" 6. תשובות המומחה לשאלות ההבהרה היו כדלקמן: "א. כפי שציינתי, ישנה פגיעה סוב-קלינית קלה, יתכן TTS, בתדירויות הגבוהות, אך ללא ליווי מקביל של מוליכות עצם ועם תגובות קוכלאריות תקינות לאורך כל התדרים, כלומר, בשורה התחתונה, אין עדיין פגיעה של ממש כפי שרואים בחשיפה לרעש. ב. אין זה משנה בשלב זה אם הפגיעה היא רברסיבילית או לא, העתיד יראה. בכל מקרה, לעניין שלפנינו, אין עדיין פגיעה של ממש שמחשיפה לרעש - מוליכות העצם עדיין שמורה בתדירות KHZ4, ב-2 האוזניים, יש לכך גם הוכחה אובייקטיבית (OAE). לעצם הממצאים האודיומטריים יש בשלב זה רק חשיבות סמנטית". 7. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כדלקמן: "מחוות דעת המומחה ותשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה עולה בבירור כי לתובע טרם נגרם נזק או פגיעה של ממש. ועוד, יתכן כי הממצא הוא הפיך. אין עדיין פגיעה במובן זה שמוליכות העצם השמורה בתדירויות הרץ בשתי האוזניים, ולממצאים האודיומטריים חשיבות סמנטית בלבד. משעסקינן בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, נדרשות פגיעות זעירות ובלתי הדירות אשר הביאו למצב הקיים. תנאי זה אינו מתמלא בעניננו. כאמור, טרם נגרם נזק של ממש והפגיעה הסוב-קלינית הקלה, אף אינה פרמננטית". לאור האמור דחה בית הדין האזורי את התביעה להכרה בליקוי השמיעה כתאונה בעבודה. 9. בישיבת קדם ערעור הודיע ב"כ הצדדים על בקשתם כי טיעוניהם כפי שהושמעו בדיון כמו גם נימוקי הערעור יחשבו כסיכומים בכתב, וכי התיק יועבר אל המותב למתן פסק דין על יסוד הסיכומים בכתב וכלל החומר שבתיק. 10. עיקרי טענות המערער הם כדלקמן: א. המומחה אישר כי קיימת פגיעה כתוצאה ממיקרוטראומה, אך יתכן שפגיעה זו אינה פגיעה של ממש. משהמומחה אישר קיומו של קשר סיבתי, בית הדין קמא טעה בדחותו את התביעה. ב. יש להבחין בין סמכותו של המומחה בבחינת הקשר הסיבתי, לבין סמכותה של הוועדה לאמוד ולבחון את מידת הנזק, זמניותו או קביעותו. לפי קביעת המומחה קיימת פגיעה הקשורה סיבתית עם תנאי העבודה, ובכך יש די להכרה בפגיעה. הסתייגות המומחה לגבי מידת הפגיעה וזמניותה אינה עולה ואינה מורידה. 11. לדעת המשיב דין הערעור להידחות, מן הטעמים הבאים: במקרה דנן לא נגרם נזק שהוא בלתי הפיך. לכל היותר נגרם נזק זמני, וגם אם נגרם נזק כזה, המומחה אף קובע כי יתכן שיש קשר בינו לבין עבודתו של המערער. המומחה קבע כי יתכן שישנה פגיעה סוב-קלינית קלה. אין קביעה של המומחה בדבר פגיעה ממש. כל עוד אין נזק קבוע אין להכיר בפגיעה במסגרת תורת המיקרוטראומה. דיון 12. בבואנו להכריע במחלוקת שבין הצדדים נתנו דעתנו לכך, כי כמו לעניין הכרה בפגיעה בשמיעה כמחלת מקצוע, כך גם לצורך הכרה בפגיעה בשמיעה במסגרת מיקרוטראומה, יש להוכיח "ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור". בקשר לעניין דומה כבר נקבעו בפסק הדין בעניין אורי נקש, מפי חברי השופט פליטמן, הדברים הבאים, היפים גם לעניין שלפנינו, בשינויים המחויבים: "...ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור לעניין מחלת מקצוע, אין משמעה בהכרח- הוכחת דרגת נכות המתבטאת באחוזי נכות של 5% ומעלה, בגין ירידה בשמיעה על פי סעיף 72(1) למבחני הנכות; אלא משמעה - ירידה בכושר השמיעה בהשוואה למצב אלמלא היה העובד חשוף לרעש מזיק בעבודתו, אף אם דרגת הנכות בגין מצבו על פי מבחני הנכות הינה בשיעור של 0%. ד. ככל שהמקרה יוכר כפגיעה בעבודה, יהא המערער רשאי לטעון בפני הועדה הרפואית כי הוא סובל מטינטון תמידי אשר מקנה נכות בשיעור של 10% על פי סעיף 72(4)(ד)II למבחני הנכות, חבלה אקוסטית עם עקומת שמיעה אופינית 'עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור' (דהיינו עם הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור המקנה נכות בשיעור של 0%) (ראו עב"ל 249/99 אורי נקש - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 8.12.03 (1999) להלן - פסק הדין בעניין נקש, ). 13. לאחר שעיינו בפסק הדין מושא הערעור, בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, ובשים לב לאמור בפסק הדין בעניין נקש , הגענו לכלל החלטה, כי נחוצה הבהרה נוספת מן המומחה קודם להכרעה בערעור. השאלה שתופנה אל המומה היועץ הרפואי תהיה כדלקמן: "האם חלה ירידה כלשהי בכושר שמיעתו של המערער בתדירויות הדיבור עקב חשיפתו לרעש מזיק, אף אם הנכות עקב אותה ירידה בשמיעה הינה בשיעור 0%?"(ראו השאלה שהופנתה אל המומחה בעניין נקש). 14. לאחר שתהיה תשובת המומחה לפנינו, יתבקשו הצדדים להשלים טענותיהם בקצרה, ולאחר מכן יינתן פסק הדין בערעור. שמיעה