פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת עפרה ורבנר; בל 3140/05) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כמחלת מקצוע שהיא בגדר פגיעה בעבודה כמשמעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 ולחלופין כי הליקויים האמורים נגרמו בדרך של מיקרוטראומה. בהסכמת הצדדים, פסק הדין ניתן על יסוד כל החומר שבתיק, לרבות הטענות שהוכתבו לפרוטוקול בית הדין בדיון קדם ערעור. ההליך בבית הדין האזורי 3. בהסכמת הצדדים, מונה מומחה יועץ רפואי בתיק, פרופ' אופיר, כאשר התשתית העובדתית המוסכמת הייתה כמפורט להלן: א. המערער יליד שנת 1965. ב. המערער עובד כפועל ייצור במחלקת אריזה במפעל שטראוס החל מינואר 1982 ועד היום. ג. המערער עובד 5 ימים בשבוע, 9 - 12 שעות ליום. ד. במהלך עבודתו חשוף המערער לרעש מזיק של לא פחות מ- 85 דציבל. ה. המערער עובד ללא אמצעי מיגון לאוזניים. ו. המערער מתלונן על ליקוי שמיעה וטנטון, והוא פנה עקב כך לטיפול רפואי בשנת 2002 לערך. 4. בחוות דעתו קבע פרופ' אופיר כי למערער ליקוי שמיעה קל תחושתי עצבי לא סימטרי הולך ויורד במדרון בתדירויות הגבוהות, וכי על פי תבנית עקומות השמיעה, ליקוי השמיעה של התובע אינו תוצאה של חשיפה לרעש במהלך שנות עבודתו. לכן אין המדובר לא במחלת מקצוע ולא במיקרוטראומה אלא בתהליך תחלואי שאינו קשור לחשיפה לרעש. 5. לבקשת המערער, הופנו לפרופ' אופיר שאלות הבהרה ואלה תשובותיו: א. באף אחת מבדיקות השמיעה אין לתובע ליקוי חושי עצבי מקסימלי בתדר 6000 הרץ. ב. איני צריך להסביר את הירידה בשמיעה של התובע. די אם קבעתי כי לא סביר שליקוי השמיעה של התובע הוא תוצאת חשיפה לרעש. ג. לא רק העדר הסימטריה, אלא גם התבנית הכללית של עקום השמיעה אינה מתאימה לנזק מרעש תעסוקתי. ד. ליקוי שמיעה מרעש הוא כמעט תמיד סימטרי. העדר סימטריה אינו שולל בוודאות, אך מקטין את הסבירות שליקוי השמיעה הוא מרעש. ה. לתובע ליקוי שמיעה בתדרי הדיבור המגיע ל- 30 דציבל, זה אינו אופייני לאחר 20 שנות חשיפה לרעש, על פי כל עקומי השמיעה המתוארים בשאלה. לתובע עקום שמיעה לא סימטרי. לתובע עקום שמיעה הולך ויורד במדרון, ללא ירידה ספציפית בתדר 4000 הרץ או 6000 הרץ אשר אופיינית לנזק מרעש. ו. העובדה שהייתה חשיפה תעסוקתית לרעש עדיין אינה אומרת כי ליקוי השמיעה של התובע נגרם מאותו רעש. יש צורך בקריטריונים אופייניים לנזק מרעש. ז. העדר נתונים קליניים אשר יסבירו את ליקוי השמיעה של התובע עדיין אינו קובע, על דרך השלילה, כי הנזק הוא מרעש. קיימים מקרים רבים של ליקוי שמיעה אשר איננו יודעים את סיבתם. ח. בדיקת BERA אינה יכולה לקבוע את הקשר לרעש. 6. המערער ביקש כי בית הדין האזורי ימנה מומחה רפואי נוסף, בנימוק שחוות דעתו של המומחה אינה מנומקת דיה; מומחים רפואיים אחרים שמונו על ידי בית הדין קבעו שלעתים גם כאשר קיים ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק אין המדובר בעקומות אופייניות. בית הדין האזורי דחה בקשה זו של המערער, בקובעו כי לא ניתן להסיק מסקנות "מחלקי חוות דעת" שנתנו מומחים רפואיים אחרים שהביא המערער לתמיכה בבקשתו, כאשר הנתונים ששימשו בסיס לאותן חוות דעת אינם זהים לנתוניו של המערער. כן קבע בית הדין כי בדוגמאות שהביא המערער רק עקומת השמיעה הייתה בלתי אופיינית, בעוד שבמקרה הנדון המומחה ביסס את חוות דעתו על מספר מרכיבים ולא רק על עקומת שמיעה, דהיינו על הצטברות של עקומת שמיעה בלתי אופיינית, אסימטריה וליקוי שמיעה בתדירויות הדיבור המגיע ל- 30 דציבל אשר אינו אופייני לאחר 20 שנות חשיפה לרעש. לאור האמור, קבע בית הדין האזורי כי יש לדחות את טענת המערער כי מדובר ב"אסכולה רפואית אחרת", המצדיקה מינוי מומחה רפואי נוסף, במיוחד לנוכח העובדה שהמומחה גם לא נשאל אם יתכנו מקרים שבהם תהיה עקומת שמיעה לא אופיינית ובכל זאת המדובר יהיה בנזק שמקורו בחשיפה לרעש מזיק. בית הדין הוסיף וקבע כי אין למנות מומחה רפואי אחר/נוסף כאשר מטרת הבקשה היא לתור אחר מומחה אחר שאולי כן יקבע קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין ליקוי השמיעה של המערער, אלא רק כאשר הדבר נחוץ להבהרת היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין. 7. בהתייחס לטענותיו האחרות של המערער קבע בית הדין האזורי כי צורת עקומת השמיעה היא אחת מאבני הבוחן המרכזיות עליהן נסמכים המומחים בחוות הדעת בשאלה האם מדובר בליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק, אם לאו; מתשובות המומחה עולה כי גם המומחה סבור שלא תמיד אם כי בדרך כלל ליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק צריך להיות סימטרי, וזו גם דעתם של מומחים רבים אחרים, לרבות מומחים של בית הדין; המומחה אינו צריך לתת הסבר מה כן גרם לליקוי השמיעה אלא האם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש; עצם העובדה שמבוטח נחשף לרעש מזיק ולא הוכח כי הוא סובל ממחלה או נוטל תרופה העשויה להשפיע על שמיעתו אין די בה כדי להכיר במבוטח כמי שליקוי השמיעה שלו נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, אלא על המבוטח להוכיח פוזיטיבית על יסוד האודיוגרמים ויתר הבדיקות כי ליקוי השמיעה מקורו ברעש מזיק; קביעותיו הרפואיות של המומחה שמונה על ידי בית הדין עומדות במבחן הסבירות ואין כל נימוק או טעם שלא לאמץ את חוות דעתו. טענות הצדדים בערעור 8. המערער טען בערעורו כי גישתו של פרופ' אופיר היא שחוסר סימטריה והעדר שקע אופייני בעקומה שוללים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין חשיפה לרעש, וזאת בניגוד לגישתם של מומחים רפואיים אחרים. המומחים האחרים אינם מקבלים נתונים אלה כבסיס לשלילת קשר סיבתי, ומסתמכים על ספרות מקצועית לפיה בכ- 20% מהמקרים של פגיעות בשמיעה לא קיימת סימטריה, וכי גם במקרה של עקומת שמיעה "לא אופיינית" עדין קיימת אפשרות שליקוי השמיעה מקורו בחשיפה לרעש מזיק. לתמיכה בטענות אלה צירף המערער להודעת הערעור חוות דעת של מומחים רפואיים אחרים שניתנו בהליכים אחרים; גם הנתון של ירידה בשמיעה של 30 דציבל אינו שולל את הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לבין חשיפה לרעש, שכן אצל כל נפגע בשמיעתו מידת הפגיעה היא שונה; בשל גישתו של פרופ' אופיר, מינויו כמומחה רפואי חרץ את גורל תביעתו של המערער. לאור האמור, יש לבטל את פסק הדין ולהעביר את עניינו של המערער למומחה רפואי נוסף, אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין הליקויים בשמיעתו של המערער לבין תנאי עבודתו. 9. המשיב טען כי לא ניתן להסיק מחוות דעתו של פרופ' אופיר כי הוא נמנה עם "אסכולה" שונה ממומחים אחרים, ובכל מקרה הטענה שמומחה נוקט באסכולה מסוימת אינה עילה למינוי מומחה נוסף; אין להסתמך על חוות הדעת הרפואיות האחרות שצורפו להודעת הערעור, כאשר הן מנותקות מהחומר הרפואי שהועבר למומחה באותם מקרים. אמנם, גם מקרים האחרים מדובר אמנם בחשיפה לרעש מזיק, אולם הנתונים של האודיוגרמים והבדיקות האחרות אינם זהים; המומחה הרפואי שלל את הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש לא רק בשל העדר סימטריות ועקומה לא אופיינית, אלא גם בשל העובדה שליקוי השמיעה ממנו סובל המערער אינו אופייני לאחר 20 שנות חשיפה לרעש. הכרעה: 10. לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. מעבר לאמור נוסיף כי: א. מקריאת חוות דעתו של המומחה הרפואי בשלמותה, עולה כי גם לדעת פרופ' אופיר ייתכנו מקרים בהם יהיה קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין חשיפה לרעש למרות שליקוי השמיעה יהיה אסימטרי, אולם אסימטריה מהווה אינדיקציה לכך שאין מדובר בליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש. יש לציין כי גם בחוות דעתו של דר' ברקו עליה מבקש המערער להסתמך נקבע כי "בדרך כלל או לרוב הפגיעה תהיה סימטרית". מכאן, שאין מדובר ב"אסכולות שונות" כנטען על ידי המערער, אלא בקביעה בכל מקרה לגופו אם האסימטריות שוללת או אינה שוללת את הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש מזיק. ב. בהעדר הנתונים העובדתיים והרפואיים המלאים שעמדו בפני המומחים הרפואיים דר' ברקו ודר' גולדשר בהשוואה לנתונים העובדתיים והרפואיים של המערער, לא ניתן להסיק מסקנה כלשהי מכך שבאותם מקרים סברו המומחים הרפואיים כי מדובר בליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש למרות אסימטריה והעדר עקומה אופיינית לחשיפה מרעש. מכל מקום, עיון בהן מעלה כי במקרים אלה היה מדובר באסימטריה קלה. כמו כן, בחוות דעתו של דר' גולדשר מיום 12.1.06 צוין כי על פי בדיקת השמיעה העדכנית למבוטח עקומה אופיינית לליקוי שמיעה מרעש מזיק. בחוות דעתו של דר' פרדיס מילו שצוטטה בהודעת הערעור הייתה פגיעה בשתי האוזניים, כאשר אוזן אחת הייתה פגועה יותר. מכאן, כעולה הן מחוות דעתו של פרופ' אופיר והן מחוות הדעת עליהן ביקש המערער להסתמך בערעורו, הקביעה אם יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש נעשית בכל מקרה לגופו, על פי מכלול הנתונים העובדתיים והרפואיים. ג. בהתאם לפסיקה, חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244 - 0 המוסד לביטוח לאומי נגד יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377). עב"ל 579/06 צמח - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 23.8.2007). במקרה הנדון, מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי, כי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית שלא לקבל את חוות דעתו של פרופ' אופיר. 11. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. מחלת מקצוערפואהשמיעה