כתב התביעה 2. בכתב התביעה המתוקן נטען כי התובע רכש ביום 18.3.2009 מנתבעת מס' 2 (להלן: היבואנית), באמצעות נתבעת מס' 1 (להלן: הסוכנות), רכב מסוג טויוטה קורולה משנת יצור 2009 (להלן: הטויוטה) וקיבל אותה לחזקתו ביום 14.4.2009. מיד בסמוך לאחר קבלת הטויוטה לידי התובע התגלו בה פגמים שהפכו את הנהיגה בה לקשה מנשוא. בעת נסיעה בעליות אירעו "קפיצות" בתיבת ההילוכים, "דפיקות" נשמעו בעת החלפת הילוכים וביצוע בלימה לווה ברעשים. התובע פנה אל הסוכנות ביום 9.4.2010 והתלונן על הפגמים הללו, אולם בוחן שבדק את הטויוטה פסק כי לא קיימים בה פגמים. מכתב של התובע מיום 12.9.2010 אל שירות לקוחות של חברת טויוטה לא נענה, ורק בעקבות מכתביו מתאריכים 15.12.2010 ו-23.1.2011 אל היבואנית, הוחלפו בטויוטה ביום 31.1.2011 תיבת הילוכים וטורק במסגרת אחריות היצרן. לאחר החלפת החלקיםנעלמו הפגמים ולתובע לא היו כל תלונות על מצב הטויוטה. בתקופה 23.1.2011 - 27.1.2011, בה טופלה הטויוטה במוסך, קיבל התובע מהסוכנות רכב חלופי מסוג טויוטה קורולה, עם תיבת הילוכים רוברטית ולא אוטומטית, כפי שקיימת בטויוטה אותה רכש. 3. התובע תבע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בתקופה שראשיתה באיתורו את הפגמים ברכבו וסופה בהחלפת תיבת ההילוכים. ראשי הנזק שנתבעו (ואשר סכומיהם הופחתו, כאמור בהודעת בא-כוח התובע בישיבת בית המשפט ביום 18.6.2013) הינם: * פיצוי בגין עגמת נפש - 15,000 ₪; * הפסד שכר והוצאות - 5,000 ₪; * הוצאות אחרות, לרבות השבתת הטויוטה ונסיעות - 5,000 ₪ כתבי ההגנה 4. בכתב ההגנה שהגישה הסוכנות היא טענה כי התובע קיבל לחזקתו את הטויוטה, עם רכישתה, כשהיא במצב תקין וללא פגמים, וכי תלונתו הראשונה נעשתה רק בחלוף שנה ממועד קבלתה לחזקתו. נטען עוד כי בדיקות בוחן שבוצעו בתאריכים 9.4.2010, 10.5.2010 ו-21.7.2010, לרבות נסיעות מבחן, לא הצביעו על תקלות כלשהן. שתי בדיקות של הטויוטה נערכו אף באזור מגוריו של התובע, ולאחר הבדיקה השניה הוחלט על החלפת תיבת הילוכים וטורק. 5. בכתב ההגנה שהגישה היבואנית הוכחש קיומם של נזקים לתובע, והודגש כי סוגי הנזקים הנתבעים מוחרגים מתנאי כתב האחריות. נטען כי התופעות בטויוטה עליהן התלונן התובע אינן "תקלה", כי אם רעידה קלה למשך שבריר שניה בעת העברת הילוך שני להילוך שלישי, אשר התרחשה רק בעת היותה של הטויוטה עמוסה בקורות בטון, בנסיעה מאומצת בעליה. הודגש כי תלונתו הראשונה, באפריל 2010, באה לאחר שהטויוטה הייתה מעורבת בתאונה חזיתית במרץ 2010, ובמסגרת תיקונה הוחלפו תושבת מנוע ותיבת הילוכים. שורש המחלוקת 6. התובע הודה בחקירתו הנגדית כי רק לאחר שהטויוטה נפגעה בתאונת דרכים קשה בפברואר 2010, ותוקנה, החלו להישמע דפיקות בתיבת ההילוכים, וכי פנייתו הראשונה אל הסוכנות נעשתה באפריל 2010. במכתבו מיום 8.2.2011 אל היבואנית (ת/2) ציין התובע כי הדפיקות החזקות בתיבת ההילוכים התרחשו בעת נסיעתו בעליות לבית ג'אן, שם הוא מתגורר. בחקירתו הנגדית אישר כי הדפיקות נשמעו כאשר הטויוטה הייתה מועמסת או כאשר במושב האחורי ישבו נוסעים (עמ' 10 לפרוטוקול). כפי שעולה ממכתב הסוכנות מיום 21.2.2011, אשר צורף לכתב התביעה המתוקן בסדר דין מהיר, הרי בסופו של דבר, ביום 31.1.2011, הוחלפה תיבת ההילוכים בטויוטה. בסיכומיו ציין בא-כוח התובע כי מאותו מועד שוב לא אובחנו בה הפגמים עליהם התריע התובע מאז אפריל 2010. 7. אם אכן תוקנה התקלה בטויוטה בדרך של החלפת תיבת ההילוכים, על מה, איפוא, מלין התובע? תמצית עילת התביעה סוכמה במשפט קצר שאמר התובע בחקירתו הנגדית: "אני שנה טורטרתי בחברת טויוטה עד שהגיעו להחלטה לתת לי גיר חדש" (עמ' 9 לפרוטוקול). מכאן עולה כי השאלה המרכזית שבמחלוקת הינה - האם הפרו הנתבעות התחייבות חוזית שלהן כלפי התובע, או האם הן התרשלו באבחון התקלה בטויוטה ובטיפול בה, בפרק הזמן של עשרת החודשים - בין המועד בו התריע התובע לראשונה על הדפיקות בתיבת ההילוכים (אפריל 2010) ועד מועד החלפת תיבת ההילוכים (ינואר 2011)? הטיפול בתלונות התובע והבדיקות שנערכו לטויוטה בין אפריל 2010 לינואר 2011 - ראיות התובע 8. ניסיון לאתר התרשלות או הפרת התחייבויות חוזיות מתוך הראיות שהציג התובע אינו קל, עקב דלות החומר הראייתי שהוגש מטעמו. בתצהיר עדות ראשית שהגיש התובע (ת/1) אין גרסה כלשהי, אלא הפניה לעובדות שפורטו בסעיפים 6-2 לכתב התביעה המתוקן. בסעיפים אלו מתוארת התנהלות הנתבעות באופן הבא: * בעקבות פנייתו הראשונה של התובע, ביום 9.4.2010, קבע בוחן כי בטויוטה אין פגמים. * פניית התובע ביום 12.9.2010 למחלקת שירות לקוחות של חברת טויוטה לא זכתה לטיפול ענייני. * בטרם הוחלפה תיבת ההילוכים התעלמו הנתבעות מתלונת התובע כי הטויוטה היא רכב מסוכן. * בתקופה 23.1.2011 - 27.1.2011, בעת שטופלה הטויוטה במוסך, קיבל התובע מהסוכנות רכב חלופי ובו תיבת הילוכים רוברטית ולא אוטומטית. 9. סעיפים 6-2 לכתב התביעה המתוקן כללו הפניה לנספחים שצורפו ואשר הינם תכתובת בין התובע לנתבעות החל מספטמבר 2010. תכתובת זו שופכת אור נוסף על התנהלות הנתבעות בתקופה שבין ספטמבר 2010 לבין ינואר 2011: (1) במכתב התובע מיום 12.9.2010 אל מחלקת שרות לקוחות של טויוטה צוין כי במחצית השנה האחרונה (דהיינו, מאפריל 2010, עת התלונן התובע לראשונה) הטויוטה נבדקה במוסך פעמים אחדות (כולל על-ידי מומחה) והבעיה לא אותרה. במכתב צוין כי התובע ביקש שנציג ממוסך הסוכנות יתלווה לנסיעה בטויוטה מצומת בית ג'אן ועד לבית ג'אן. (2) במכתב התובע מיום 15.12.2010 אל היבואנית - בו נכללה, לראשונה, דרישה לפיצוי כספי בסך 15,000 ₪ עבור עגמת נפש והוצאות - ציין התובע כי בעקבות פנייתו מספטמבר הגיע לביתו בבית ג'אן חיים, האחראי על המוסך, "והרגיש את הבעיה", והזמין את אילן בוחן הרכב, אשר הגיע לבית ג'אן שלוש פעמים, בחן את הטויוטה בעליות קשות ו"הקליט את הבעיה" (הכוונה להקלטת הנתונים של תיבת ההילוכים - ראו דברי העד אייל , בעמ' 31 לפרוטוקול). מהסוכנות נמסר לתובע כי התקליט הועבר ליבואנית, אולם במשך שבועיים הוא לא קיבל מענה. (3) במכתב היבואנית אל התובע מיום 23.12.2010 אושרה קבלת פנייתו. (4) במכתב התובע מיום 23.1.2011 אל היבואנית - שכלל אזהרה כי תוגש תביעה משפטית אם דרישתו לא תענה - צוין כי למרות שביום 10.1.2011 היה אצלו מהנדס הרכב של טויוטה (ששמו אייל או אילן), והחליט על מתן רכב חלופי, לא סופק לו רכב חלופי עם תיבת הילוכים אוטומטית אלא עם "גיר רוברטי". (5) במכתב התובע מיום 8.2.2011 אל היבואנית (ת/2) - שחזר על הדרישה לפיצוי כספי - נאמר כי לאחר פנייתו מספטמבר 2010 הגיעו אליו אילן ("לפחות חמש פעמים"), חיים אורן מנהל העבודה אצל הסוכנת ("מספר רב של פעמים"), אייל המהנדס הראשי ואילן לוי מהנדס צפון. הטיפול בתלונות התובע והבדיקות שנערכו לטויוטה בין אפריל 2010 לינואר 2011 - ראיות הנתבעות 10. מטעם הסוכנות העיד ליאור ממן (להלן: ליאור). בחקירתו הנגדית הוא העיד - בהתבססו על רישום היסטוריית הטיפולים בטויוטה אצל היבואנית - כי בעקבות תלונת התובע נבדקה הטויוטה ביום 9.4.2010 במוסך הסוכנות בטבריה על-ידי בוחן שערך נסיעת מבחן בעליות והיא נמצאה תקינה. הטויוטה נבדקה בשנית במוסך ביום 9.5.2010 במשך שעות אחדות, ולא אותרה בה בעיה כלשהי. בדיקה שלישית בוצעה ביום 21.7.2010 על-ידי חיים אורן, שהינו המנהל הטכני במוסך הסוכנות. לראשונה נערכה בדיקה זו בקרבת מקום מגורי התובע, בעליות לבית ג'אן, לאור טענתו כי שם ארעה התקלה בטויוטה. למרות זאת, אף בפעם הזו לא שוחזרה התקלה. בסופו של דבר התקלה אותרה על-ידי בוחן מטעם היבואנית, אשר בחן את הטויוטה בעליות לבית ג'אן במצב קיצון, בו הועמסו עליה חמישה אנשים וקורת בטון כבדה. בעקבות זאת הורה הבוחן על החלפת תיבת ההילוכים. 11. מטעם היבואנית הוגש תצהירו של אייל (נ/2), המנהל הטכני של היבואנית (להלן: אייל). בתצהיר צוין כי רק לאחר שהתובע מיקד את תלונתו, והבהיר כי הוא מרגיש את התקלה בטויוטה בעליות בקרבת ביתו, התלווה אייל אל התובע בנסיעת מבחן ביום 10.1.2011. הודגש כי הרעידה ברכב בעת העברת הילוכים הורגשה רק בנסיעה במצב קיצון, כאשר הטויוטה הייתה עמוסה בחמישה אנשים כבדי משקל בצירוף קורת בטון במשקל של עשרות קילוגרמים במהירות גבוהה ביותר בדרך מפותלת. לדעתו, מהעובדה שבטויוטה הוחלפו מדי חודשים ספורים רפידות בלם ניתן ללמוד כי נהיגתו של התובע הייתה פרועה, וכללה האצות מרובות, סיבובים חדים ופניות חדות. מטעם זה, ולאור הקשר האפשרי בין התקלה לבין התאונה החזיתית במרץ 2010, סבר אייל כי חל החריג לאחריות היצרן, באמצעות היבואנית, לגבי תקלות שנגרמות כתוצאה מתאונה או משימוש ברכב שלא בהתאם להוראות היצרן. בחקירתו הנגדית הסביר אייל כי איתור התקלה התאפשר בעקבות רעיון שהעלה התובע: "ההעמסה של הרכב, זה רעיון של הלקוח. לא שלנו. הוא ביקש לייצר מצב של רכב מאוד עמוס. היוזמה הייתה שלו. הוא זה שהזמין את האנשים, והוא פרק את הלוח בטון מהמדרכה ושם בתא המטען של הרכב שלו" (עמ' 32). עם זאת הדגיש אייל כי הרעידה בעת החלפת ההילוכים במצב הקיצון שתואר לעיל אינה מעידה על כך שתיבת ההילוכים בטויוטה לא הייתה תקינה, מאחר ו"רוב הזמן המאפיין הזה לא התבטא" (עמ' 33). הוא אישר כי ההחלפה של תיבת ההילוכים נעשתה רק כמחווה של רצון טוב כלפי התובע (עמ' 34). 12. בנוסף הוגשה כראיה מטעם היבואנית חוות דעת מיום 9.11.2011 (נ/1) של מהנדס הרכב דוד נמרי (להלן: המומחה). בחוות דעתו התבסס המומחה על דו"ח היסטורית הטיפולים בטויוטה הרשומה במחשב היבואנית, על שיחה עם נציגי היבואנית ועל כתב התביעה. מסקנותיו היו כי "דפיקות בהילוכים" עליהן התלונן התובע אינן תקלה משמעותית, לא מהוות בעיה בטיחותית ונבעו מתאונת הדרכים בה קיבלה הטויוטה מכה בחזית ומהאופן האגרסיבי של נהיגת התובע (אשר את דבר קיומו הסיק המומחה מההחלפות התדירות של רפידות בלם בטויוטה). בחקירתו הנגדית, כשנתבקש המומחה להסביר הכיצד התגלתה התקלה בטויוטה רק לאחר שלוש או ארבע בדיקות, הוא השיב: "נסעו ברכב. לא מצאו כלום. במקום מסוים, עם עומס מסוים, הרגישו החלפה בהילוכים, שיכל להיות שבכל רכב היו מרגישים את זה. בנסיעה רגילה לא גילו את זה, כי לא ניתן לגלות את זה. התובע התלונן על בעיה במקום מסוים במצב מסוים" (עמ' 29). העדר התרשלות והעדר הפרת התחייבות חוזית 13. מהחומר הראייתי בכללותו, ומעיון בסיכומיהם של באי-כוח הצדדים (שהושמעו בעל-פה בישיבה ביום 3.12.2013), הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעות התרשלו או הפרו כלפיו את התחייבויותיהן החוזיות: * מהמכתבים ששיגר התובע אל הנתבעות בחודשים ספטמבר - דצמבר 2010 (ושאת העתקיהם צרף לכתב התביעה המתוקן) עולה כי בתקופה זו זכו תלונותיו להתייחסות רצינית ורציפה מצד הנתבעות. טרוניות התובע באותם מכתבים על כך שבמשך שבועיים לא קיבל מענה ושתיבת ההילוכים ברכב החלופי שקיבל לא הייתה זהה לזו שבטויוטה שרכש, אינן בגדר "מחדלים" המגיעים לדרגת התרשלות או הפרת התחייבות, במיוחד כאשר בצד האחר של כפות המאזנים ניצבים מאמציהן המוגברים של הנתבעות לשחזר את התקלה בתיבת ההילוכים, עליה התלונן התובע. * פעולותיהן השקXות והרצופות של הנתבעות לשחזור התקלה אף בתקופה שקדמה לספטמבר 2010 (קרי, בתקופה שבין אפריל 2010 לבין ספטמבר 2010) הוכחו באמצעות עדי ההגנה. ליאור מסר עדות מפורטת (בחקירתו הנגדית) על הבדיקות ונסיעות המבחן בעליות בטבריה החל מיום 9.4.2010 ואילך. * אייל העיד כי התקלה שוחזרה רק לאחר שהתובע מיקד את תלונתו והעלה את הרעיון של בדיקת הרכב במצב קיצון נסיעה בעליה תלולה עם עומס משקל. התובע, שלא הביא חוות דעת מומחה מטעמו, לא הוכיח כי העובדה שהנתבעות לא הצליחו לשחזר את התקלה במועד מוקדם יותר מצביעה על התרשלותן. לדעת המומחה מטעם היבואנית, התקלה ששוחזרה לבסוף הייתה קשה לאיתור, איננה תקלה משמעותית ואינה מהווה סיכון בטיחותי. למעשה הוא נתן תימוכין כמומחה לטענת אייל כי החלפת תיבת ההילוכים לא הייתה הכרחית. * תלונת התובע רק בחלוף שנה ממועד רכישת הטויוטה, וזיהויו את התקלה רק לאחר שהטויוטה נפגעה חזיתית בתאונת דרכים (אותה הוא נמנע מלהזכיר בכתב התביעה), שומטים את הקרקע מהטענה כי הנתבעות מכרו לתובע רכב שאינו תקין. * בסיכומיו לא הצביע בא-כוח התובע על המקור המשפטי להטלת אחריות על הנתבעות. טענתו, לפיה "לא יעלה על הדעת שבעקבות יחס טוב או יחסי ציבור הנתבעות יחליפו לתובע תיבת הילוכים שעולה למעלה מ-30,000 ₪, יביאו לו רכב חלופי ויתעסקו עם הרכב שלו עשרות שעות", עונה לטענות הנתבעות כי הן לא היו מחויבות לתיקון התקלה לאור תנאי האחריות. אולם אין בכוחה של טענת בא-כוח התובע כדי ללמד על התרשלות או הפרת התחייבות. ההפך הוא הנכון. אף בא-כוח התובע הכיר במאמץ הניכר והממושך שנעשה על-ידי הנתבעות על מנת לברר את תלונתו של התובע ולשחזר את התקלה. לא עלה בידו להוכיח כי הנתבעות נהגו שלא כפי שבעל מוסך סביר או מכונאי רכב סביר היה נוהג בנסיבות הענין, או שדרך התנהלותן של הנתבעות כלפי התובע התאפיינה בזלזול או בחוסר התחשבות. 14. משהגעתי למסקנה כי לא נפל דופי בהתנהגות הנתבעות, ולא קמה לתובע עילה חוזית או נזיקית כלפיהן בגין אחריותן להתמשכות הטיפול בטויוטה, אינני נזקק להידרש לשאלת גובה הנזק. עם זאת אעיר כי התובע לא הוכיח את נזקו הממוני. בא-כוח התובע, שהיה מודע לכך שלא הוצגו ראיות המעידות על גובה הנזק, הפנה לפסק דינו של השופט ג'ובראן בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ ( 27.7.2008). אולם באותו פסק דין לא נקבע כי ישנם מקרים בהם פטור התובע מלהוכיח את נזקיו. כל שנקבע שם הוא כי במקרים מסויימים, בהם לא ניתן לחשב את שיעור הנזק במדויק, אין אנו נדרשים לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת, ודי לו לנפגע שיביא נתונים המאפשרים לבית משפט לערוך אומדן להשלמת החסר. בענייננו, לא נעשה הדבר. התוצאה 15. לאור האמור לעיל, התובע לא הוכיח את תביעתו ודינה להידחות. אשר על כן, הנני מורה כדלקמן: (א) התביעה נדחית. (ב) התובע ישלם לכל אחת מן הנתבעות שכר טרחת עורך-דין בסך 2,500 ₪. בנוסף, ישלם התובע לנתבעת מס' 2 את שכר טרחת עדי ההגנה מטעמה בסך 1,000 ₪. לתשלומים אלו יתווספו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. רכבתקלות ברכב