החלטה 1. לפני בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו בת.פ 3024/07, שבו מיוחסות לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה וכן עבירות על פי חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002. 2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 20/2/07, בשעות הצהריים, החנה המשיב את רכבו ברח' בית ישראל בירושלים, והשאיר בחלקו האחורי של הרכב את כלבו מסוג "פיטבול", שהנו "כלב מסוכן" כהגדרתו בחוק הסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2004 (להלן - "הכלב"), כשהוא נטול רצועה וזמם ורשיונו לא הוסדר. בשלב זה, עבר ליד הרכב (להלן - "מחמד"), יליד 1961, העובד בחנות סמוכה ברחוב. הכלב נבח, והמשיב ששמע את ההמולה יצא לרחוב, החל לקלל את מחמד, רץ לעברו ודחפו. בנו של מחמד, יחיא, קטין בן כשש עשרה שנים (להלן - "יחיא"), ראה את הדברים, רץ לעבר המשיב ודחף אותו. או אז פתח המשיב את דלת הרכב, משך את הכלב בשרשרת שעל צווארו, הוציאו מהרכב והורה לו לתפוס את יחיא. יחיא נמלט לתוך חנות סמוכה, אך המשיב והכלב דלקו אחריו. בפתח החנות, צעק המשיב לכלב "תנשוך אותו" והחווה בידו לעבר יחיא. הכלב נעמד על רגליו האחוריות, הניח כפותיו על חזהו של יחיא ונשך אותו באוזנו. כתוצאה מכך, איבד יחיא חלק מאוזנו. ראיות לכאורה 3. ב"כ המשיב לא חלק על כך, שלאחר שהמשיב, מחמד ויחיא התקוטטו ברחוב מסיבה כלשהי, יצא הכלב מהרכב, דלק אחר יחיא ונשכו באוזנו; אך לטענתו, הכלב לא הוצא מהרכב על ידי המשיב, אלא הצליח לצאת ממנו בכוחות עצמו, מן הסתם לאחר שהשתחל דרך חלון הרכב שהושאר על ידי המשיב פתוח בחלקו. זאת ועוד: הכלב, כך נטען, דלק אחר יחיא לתוך החנות באופן ספונטאני וזאת כ"יוזמה של הכלב, ככלב נאמן לבעליו", ותקף את יחיא מבלי שהמשיב הורה לו לעשות כן. אדרבא, כך לטענת הסניגור, המשיב היה זה שהשתלט על הכלב ומנע בעדו להוסיף ולתקוף את הקטין. 4. הנה כי כן, יריעת המחלוקת מתמקדת במעורבותו של המשיב בתקיפתו של יחיא על ידי הכלב. השאלות שבמחלוקת בהקשר זה הן: האם הוצא הכלב מהרכב על ידי המשיב, או שמא הצליח לצאת מהרכב בכוחות עצמו; והאם נשך את יחיא באוזנו ותלש חלק ממנה לאחר ששוסה לעשות כן על ידי המשיב. נפנה ונבחן את הראיות בשאלות אלה. 5. הודעותיו של יחיא: בהודעתו הראשונה, אשר נגבתה ממנו זמן קצר לאחר האירוע בעת שהיה מאושפז בבית החולים, אישר יחיא כי לאחר שהמשיב דחף את אביו, התקרב לעבר המשיב ודחפו. או אז סר המשיב לרכבו, פתח את דלת הרכב "והכלב יצא ונשך אותי באוזן ימין". בהמשך הודעתו זו פירט יחיא, כי לפני שהמשיב פתח את דלת הרכב, קרא לאדם אחר בשם דני. יחיא נמלט לתוך המכולת הסמוכה כאשר המשיב וחברו דולקים אחריו. כדבריו: "ואז 2 הבחורים באו אחרי תפסו אותי ואז נכנס הכלב וקפץ עלי בתוך החנות ונשך אותי באוזן". בהודעתו השנייה מיום 21/2/07 סיפר יחיא, כי לאחר שדחף את המשיב פתח המשיב את דלת הרכב, הכלב יצא מהרכב והמשיב אמר לו "תפוס אותו", ובה בעת גם קרא לחברו דני להגיע למקום. הכלב ניסה לתקוף אותו, אך יחיא נתן לו מכה ונמלט לתוך המכולת. הכלב דלק אחריו לתוך המכולת, קפץ עליו ונשכו באוזנו. להלן הוסיף יחיא, שכאשר נכנס הכלב למכולת היה המשיב ביחד אתו ואמר לו "תפוס אותו". בהמשך הודעתו מסר יחיא, כי חלונות הרכב היו סגורים. בהודעה שלישית מיום 22/2/07 התבקש יחיא לתאר פעם נוספת את שהתרחש בחנות המכולת, ואלה היו דבריו: "הבחור כנס עלי (כך במקור!) עם הכלב לידו, אני הייתי בחוץ, ברחתי לתוך החנות ונכנס הבחור עם הכלב איך הוא רצה לתת לי מכה הבחור, בא עלי הכלב ונשך אותי באוזן. ככה עושים כלבים. זה הכל מה אני זוכר בתוך החנות...". כאשר הסב החוקר את תשומת ליבו, כי בהודעתו הראשונה סיפר, ששני הבחורים - המשיב וחברו דני - נכנסו לחנות ביחד עם הכלב, הסביר, כי בעת שמסר את הודעתו הראשונה נמצא בבית החולים והיה נרגש ועייף, ודבריו עתה משקפים את ההתרחשות במדויק. בשלב זה הזכיר החוקר ליחיא, כי בהודעותיו הקודמות סיפר ששמע את המשיב אומר דבר מה לכלב, ובתגובה שב המשיב ומסר, כי שמע את המשיב אומר לכלב: "תפוס אותו". 6. הודעותיו של מחמד: גם מחמד מסר 3 הודעות. בהודעתו הראשונה, שנגבתה בבית החולים, סיפר, כי לאחר שנדחף על ידי המשיב, קרא המשיב לחברו דני, פתח את דלת רכבו, ואז החלו המשיב והכלב לדלוק אחר יחיא, עד שהכלב קפץ אל יחיא ונשכו באוזנו. בהודעתו השנייה מיום 21/2/07 הוסיף מחמד וציין, כי לאחר שהמשיב דחפו הגיע למקום יחיא וקילל את המשיב. בשלב זה פתח המשיב את דלת הרכב, הוציא את הכלב מהרכב, דלק ביחד עם הכלב אחר יחיא שנמלט למכולת, דחף את יחיא ואמר לכלב לקפוץ עליו ולנשכו. לאחר שהכלב נשך את יחיא באוזן, משך אותו המשיב מיחיא והם יצאו מהחנות. בתחילת ההתרחשות היו חלונותיו של הרכב סגורים. לדברי מחמד, המשיב קרא לחברו דני רק לאחר שכבר יצא מהחנות עם הכלב, והחבר לא היה מעורב בתקיפתו של יחיא. בהודעה שלישית מיום 22/2/07 חזר מחמד על גרסתו האחרונה. הוא הוסיף וציין, כי בעת שהמשיב והכלב נכנסו למכולת הוא נמצא בצדו השני של הכביש ליד הרכב. מסיבה זו לא ראה את אירוע הנשיכה עצמו, שהתרחש בתוך המכולת, ושמע את פרטיו מבנו. עם זאת, לדבריו הוא שמע בעצמו את המשיב צועק לכלב "נשוך אותו" בעת שהמשיב היה בכניסה לחנות. כאשר הוסבה תשומת לב מחמד, כי בין הודעותיו קיימת סתירה באשר לשלב שבו קרא המשיב לחברו דני, הסביר, כי ייתכן שהמשיב קרא לדני פעמיים: הן כאשר עזב את המקום והן לפני כן. 7. הודעות של עדי ראיה נוספים: אסף טפירו, העובד בחנות המכולת, סיפר בהודעתו מיום האירוע, כי בעת שסידר סחורה במכולת שמע צעקות מבחוץ. לפתע נכנסו למכולת שני אנשים עם כלב כאשר בחור ערבי (הכוונה ליחיא) בורח מהם לתוך החנות. "זה היה בשבריר של שניה אני הסתובבתי אליהם ואז ראיתי את הילד מדמם מהאוזן...ראיתי אותם כעבור מספר שניות יוצאים עם הכלב והילד יצא אחריהם מדמם מהאוזן ולא ראיתי את עצם התקיפה של הכלב אבל זה כנראה היה בתוך המכולת שלי". העד לא זכר אם שמע צעקות כלשהן. משה משה הנו בעל חנות ירקות הסמוכה למכולת. על פי דו"ח הפעולה מיום האירוע של השוטרים שהגיעו למקום, סיפר להם משה, כי לאחר שיחיא הצטרף לויכוח שבין המשיב לבין מחמד, שילח אחד משני הבחורים שהיו ברכב את הכלב לעברו של יחיא והכלב נשך את אזנו. כך סיפר משה יום לאחר האירוע גם לעובדו מוסטפא אחמד (ראו: הודעתו של אחמד). אולם, בהודעה פורמאלית שנגבתה ממנו ביום 22/2/07 חזר בו משה מדברים אלה ומסר, כי הבחין ביחיא רק לאחר אירוע הנשיכה כשהוא עומד בכניסה למכולת צועק ובוכה ואוזנו "ממש תלויה והרבה דם משפריץ". כאשר הוסבה תשומת ליבו לכך, שעל פי דו"ח הפעולה מסר לשוטרים גרסה שונה, הסביר: "זה מה שאמרו לי אנשים שאיני יודע את השמות שלהם. אני לא ראיתי כלום. אני ראיתי רק את התוצאה". חיים וולמרק הנו מתנדב מד"א אשר נקרא לזירת האירוע כדי לטפל ביחיא. לדבריו, כאשר הגיע למקום סיפר לו אדם שהיה במקום, כי בעת האירוע עמד בפתח חנותו של משה ביחד עם משה והשניים ראו, כי בעל הרכב פתח את דלת הרכב ושיסה את כלבו ביחיא. לדבריו, "אני שמעתי את זה מהעד כי בקשתי ממנו שיספר לי מה הוא ראה הוא סיפר לי מה הוא בעצמו ראה ולא משמיעה אלא מראייה שלו". ב"כ המבקשת בקש להסתמך על עדות נוספת הקיימת בתיק החקירה, אשר מוסרה סירב להזדהות בפני החוקר, אך מאחר שאותו אדם אינו נמנה על רשימת עדי התביעה, לא ניתן להביאה בחשבון במסגרת בחינתן של הראיות לכאורה ולפיכך, אתעלם ממנה. בתיק החקירה קיימות מספר עדויות נוספות של עדים אשר הבחינו בתוצאותיו של האירוע, אך לא ראו את האירוע עצמו. מאחר שעדויות אלה אינן נוגעות ליריעת המחלוקת, אין צורך לפרטן כאן. 8. הודעותיו של המשיב: בהודעתו הראשונה מיום האירוע הכחיש המשיב כל קשר לאירוע. הוא אמנם קשר עצמו למקום באשרו, כי היה ברח' בית ישראל וראה שם "ויכוח" והבחין גם בכלב. אך לדבריו, לו עצמו אין כלב, הוא לא היה מעורב בויכוח ואינו יודע על מה מדובר. יצוין, כי המשיב סירב לחתום על הודעתו. בהודעתו השנייה מיום 21/2/07 הכחיש המשיב, כי מסר את הדברים שנרשמו בהודעתו הראשונה. בזו הפעם סיפר, כי ביום האירוע הגיע לרח' בית ישראל עם כלבה של חברתו. הוא ירד מהרכב והשאיר את החלון "פתוח קצת". שניים שלושה אנשים עצבנו את הכלב, אשר קפץ לפתע בעד החלון ונשך אחד מהם. המשיב מצדו נמלט מהמקום עם הכלב כי היה בלחץ. להלן הוסיף המשיב, כי השאיר את החלון פתוח "טיפה לאוויר. זה כפתור הזזה שאפשר לפתוח אותו קצת. כנראה שהכלב הצליח לצאת משם...". כמו כן ציין המשיב, כי למעשה לא הבחין באקט הנשיכה. "אני לא ראיתי שהוא נתן ביס. שמעתי צעקות לקחתי אותו הרמתי אותו נלחצתי וברחתי. הכנסתי אותו לאוטו ונסעתי". כאשר התבקש להסביר כיצד הצליח הכלב לצאת מהרכב הסביר: "אולי פתחו לו מי שעצבן אותו. הוא גם כלב קטן יצליח לצאת גם מפתח קטן". להלן הכחיש המשיב בתוקף, כי עובר לנשיכה התקוטט עם יחיא: "לא היה ולא נברא ולא רבתי עם אף אחד משם...אני יריב עם ילד בן 16? אני לא יודע את מי הוא נשך...". בהמשך הדברים הכחיש המשיב, כי נכנס עם הכלב לתוך חנות המכולת. כדבריו: "אני רדפתי אחרי הכלב ותפסתי אותו בכניסה לחנות ולקחתי אותו והכנסתי אותו לאוטו והלכתי משם". כאשר נשאל המשיב, אם אמר משהו לכלב במהלך האירוע, השיב בשלילה, אך בהמשך הסביר, כי כאשר קפץ הכלב מהרכב קרא לעברו: "אין אין", על מנת שלא יתקוף. בהודעתו השלישית הוסיף המשיב, כי קרא לעבר הכלב "אין לא לגעת", גם כאשר היה עמו בפתח החנות. הוא שב והסביר, כי למד על הנשיכה רק מתוך ההתקהלות במקום. 9. על פי ההלכה שנפסקה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י, פ"ד נ(2) 133, על בית המשפט לבחון את חומר החקירה כולו במבט כולל. השאלה שעל בית המשפט להכריע בה היא, האם קיימות "ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" (שם, בעמ' 147). במסגרת זו על בית המשפט לבחון גם את ראיות ההגנה וטענותיה, אולם בשלב זה של הדיון בית המשפט אינו בוחן את מהימנות העדויות והעדפת גרסאות אלו על פני אחרות. "ההסתכלות הכוללת על חומר הראיות אינה מכריעה במהימנותם של העדים" (שם, בעמ' 148). מנגד לכך, בחינתן של הראיות המפלילות אינה טכנית גרידא, אלא בית המשפט "צריך לבחון עניינית אם מתוך מכלול חומר הראיות ובסיום ההליך השיפוטי, יהיה בכוחה של עדות זו, בהשתלבותה ביתר הראיות, להעמיד סיכוי סביר להוכחת האשמה"(שם, עמ' 149). 10. כאמור לעיל, יריעת המחלוקת מתמקדת במעורבותו של המשיב בתקיפתו של יחיא על ידי הכלב. לאחר שבחנתי את חומר הראיות על פי אמות המידה שנקבעו בהלכת זאדה הגעתי למסקנה, כי יש בו כדי לכונן סיכוי סביר להרשעת המשיב במיוחס לו בכתב האישום. להלן יובאו הנימוקים למסקנתי זו. דבר הוצאתו של הכלב מהרכב על ידי המשיב ושיסויו ביחיא מעוגן לכאורה בהודעותיהם של מחמד ושל יחיא. אמנם, בהודעות אלה נפלו סתירות במספר עניינים, וביניהם: השלב המדויק של ההתרחשות, שבו הורה המשיב לכלב "תפוס אותו"; השלב המדויק שבו קרא המשיב לחברו דני; האם גם דני נכנס למכולת ביחד עם המשיב והכלב. זאת ועוד: הורייתו של המשיב לכלב ל"תפוס" את יחיא, אינה נזכרת בהודעות הראשונות שמסרו יחיא ומחמד בבית החולים. עם זאת, הן מחמד והן יחיא עמדו בשלוש הודעותיהם על כך, שבשעה שהמשיב התקוטט עם מחמד ועם יחיא, היו חלונותיו של הרכב סגורים, וכי הכלב הוצא מהרכב על ידי המשיב. הורייתו של המשיב לכלב ל"תפוס" את יחיא, מפורטת כדבעי בהודעות שנגבו מהם בתחנת המשטרה. בזכרנו, כי מדובר באירוע קצר ואינטנסיבי, מחד, ושההודעות הראשונות, שהיו קצרות יחסית ודלות בפרטים, נגבו מהשניים בבית החולים בעת שהיו נרגשים ונסערים, מאידך, אין בסתירות אלה כדי לקעקע את העדויות מן היסוד. בשלב זה של הדיון אין סיבה להניח, כי בסופו של הדיון בתיק העיקרי לא יהיה ניתן לדלות מעדויות אלה את גרעינן הבסיסי ולקבוע, כי הכלב הוצא מהרכב על ידי המשיב ושוסה ביחיא. אכן, הסתירות שהזכרנו, בנוסף לדבר היותם של מחמד ויחיא אב ובן הנוגעים בדבר, יחייבו את בית המשפט לבחון את דבריהם בזהירות יתירה, אך, כאמור, אין בעדויות אלה פגם מובנה, השולל מניה וביה את קיומו של סיכוי סביר לאימוצן. לעדויותיהם המפלילות של מחמד ושל יחיא קיים חיזוק של ממש בהודעתו של עובד חנות המכולת אסף טפירו. במה דברים אמורים: בעוד שהמשיב טען בהודעותיו, כי כלל לא נכנס למכולת אלא תפס את הכלב בכניסה אליה, ואף לא ראה שהכלב נשך את יחיא, הרי שמהודעתו של טפירו עולה, כי המשיב וכלבו (ואדם נוסף שהתלווה למשיב) ממש דלקו אחר יחיא לתוך המכולת. טפירו הוסיף וציין בהודעתו, כי מספר שניות לאחר מכן אף הבחין במשיב ובחברו יוצאים מהמכולת עם הכלב, ואחריהם יוצא יחיא כשאוזנו שותתת דם. הנה כי כן, הודעתו של טפירו תומכת בנקודה מהותית, הנמצאת בגדריה של יריעת המחלוקת שפרש המשיב בהודעותיו. במאמר מוסגר אוסיף, כי לא נעלם מעיני שטפירו לא הזכיר בהודעתו כי שמע שהמשיב שיסה את הכלב ביחיא, אך דבריו בעניין זה היו מהוססים במשהו ("לא זוכר"), מה עוד שבעת ההתרחשות עבד בחנות בסידור סחורה וייתכן שלא שמע את פרטי כל מה שנאמר. המשיב התקשה לתת הסבר של ממש כיצד הצליח הכלב לצאת בכוחות עצמו מהרכב. הסברו, כי כלב שמשקלו 20 ק"ג (וראו גם את צילומי הכלב שבתיק החקירה) הצליח להשתחל דרך חלון, שהיה "פתוח טיפה לאוויר", נראה מעושה ומאולץ, מה עוד שמהראיות עולה כי חלונות הרכב היו סגורים. הוא הדין באשר להסבר החילופי שנתן המשיב, לפיו הוצא הכלב מהרכב על ידי מחמד או יחיא, אשר אף הוא נראה בלתי הגיוני על פניו. בנסיבות אלה אין, לכאורה, מקום לפקפק בעדויותיהם של מחמד ושל יחיא, כי המשיב היה זה שהוציא את כלבו מהרכב לאחר שהתקוטט עם יחיא. מסקנה אחרונה זו משליכה על השאלה הנוספת השנויה במחלוקת, לאמור: האם עם הוצאתו של הכלב מהרכב או בסמוך לאחר מכן, הורה המשיב לכלב לתקוף את יחיא. מכלול הנתונים מלמד, כי המשיב אכן נתן לכלבו הוראה כזו: ראשית, עם דחייתה של גרסת המשיב, לפיה יצא הכלב מהרכב בכוחות עצמו, ובהעדר כל הסבר אחר בפי המשיב, עולה מאליה האפשרות שלה טוענת המאשימה על בסיס עדויותיהם של מחמד ושל יחיא, לפיה הוצא הכלב מהרכב על ידי המשיב על מנת שיתקוף את יחיא. מתן הוראה מפורשת לכלב לעשות כן, מתיישב יפה עם הוצאתו של הכלב מהרכב למטרה זו. שנית, המשיב אישר בהודעותיו, כי לאחר שהכלב יצא מהרכב צעק לעברו: "אין אין", על מנת שלא יתקוף. בהודעתו השנייה סיפר, כי עשה כן כאשר הכלב קפץ מהרכב, ואילו בהודעתו השלישית סיפר, כי עשה כן גם כאשר הגיע עם הכלב לפתח החנות. גרסת המשיב, לפיה דווקא ניסה להרגיע את הכלב ולמנוע בעדו לתקוף את יחיא, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה, שמספר שניות קודם לכן הוציא המשיב את הכלב מהרכב ביוזמתו כדי שיתקוף. ממילא שיש להוסיף ולקבוע, כי תוכנן של הצעקות שהפנה המשיב אל הכלב היה כפי שסיפרו יחיא ומחמד בהודעותיהם, היינו, המשיב הורה לכלב לתקוף. במשקלם המצטבר של הנימוקים שפורטו לעיל די כדי לקבוע, כי יש סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט, תוך בחינתן בחקירות ובקביעת אמינות ומשקל, יוביל להרשעתו של המשיב. כך הם פני הדברים גם בטרם נותנים את הדעת על עדותו של העד וולמרק ועל דבריו של משה משה לשוטרים שהגיעו למקום האירוע, העשויים להתקבל כראיה במסגרת חריג ה"רס-גסטה" לכלל הפוסל עדות שמיעה (וראו לעניין זה בספרו של י' קדמי, על הראיות חלק ראשון, מהד' תשס"ד-2003, בעמ' 516-518). עילת מעצר 11. כנגד המשיב קמה עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, המקים חזקת מסוכנות. מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור עולה מאליה גם מנסיבות האירוע: המשיב לא היסס לשסות את כלבו, שהנו כלב מסוכן, באדם אחר, בעקבות ויכוח על עניין של מה בכך. מעשה כגון זה אינו שונה במהותו מירי בנשק חם לעבר גופו של אדם או מדקירה בסכין, והוא מלמד על שיבוש נורמטיבי חמור ועל מסוכנות בדרגה גבוהה. המסקנה, כי המשיב מסכן את שלום הציבור, מקבלת משנה תוקף נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות רבות בעבירות אלימות, איומים, היזק והונאה. הרשעתו האחרונה של המשיב היא מנובמבר 04', בעבירות של תגרה ואי נקיטת אמצעי זהירות בחיה, אשר בוצעו בשנת 01'. על פי כתב האישום שם, תקף המשיב אדם, כאשר במקביל הותקף אותו אדם על ידי כלב מסוכן, שבו החזיק המשיב באותה העת. הנה כי כן, לא רק שהמשיב לא הפנים את דבר הרשעתו הקודמת בעבירה הקשורה לכלב, אלא הוא אף הסלים את פעילותו בהקשר זה, ובזו הפעם השתמש בכלבו כבכלי נשק של ממש. חלופת מעצר 12. גם כאשר קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר על בית המשפט לבחון, האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעים חמורים פחות. ב"כ המשיב הציע, כי המשיב יתחייב שלא להחזיק כלב עד לסיום משפטו וכי יוטלו עליו תנאים מגבילים כפי שבית המשפט יראה לנכון, לרבות "מעצר בית". דא עקא, למרות שאין לשלול על הסף את האפשרות לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים, חוששני, כי בנסיבות העניין לא ניתן להורות על כך ללא חקירה ודרישה של ממש, אשר ראוי כי יעשו על ידי שירות המבחן. 13. לאור האמור לעיל, בשלב זה יישאר המשיב נתון במעצר. כלבבעלי חייםמעצראלימותנשיכת כלב / תקיפת כלבתקיפה