נשיכת כלב בכף יד ללא מחסום פה

פסק דין 1. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים, שעניינה אירוע של נשיכת כלב המוחזק ע"י הנתבע 1 [להלן: הארוע]. 2. הנתבעים כפרו בחבותם לפצות את התובע על נזקיו ועלי אפוא לדון בשאלת אחריות הנתבע 1 וכן בגובה הנזק. תמצית העובדות 3. ביום 22.4.99, בשעה 16:00, חזר התובע לביתו ובעת שהחל לעלות במדרגות הבית לכיוון דירתו, הבחין בבנם של השכנים מחזיק בידיו ברצועה אליה קשור כלב שהיה ללא מחסום פה, אשר מושך את הילד פנימה אל תוך דירתו של התובע. 4. הילד לא הצליח למשוך את הכלב לאחור ובפתח הדירה ניסתה אשת התובע, עדת תביעה מס' 2, להדוף את הכלב החוצה. 5. בשלב זה, הגיח כלבו של התובע, שהיה בדירה לכיוון כלבם של השכנים, והחלו ביניהם לנבוח והילד שחרר את ידו מהרצועה, מתוך פחד. 6. התובע, אשר היה במקום, תפס את כלבם של השכנים ומהעבר השני תפסה אשתו את כלבם, וכלבם של השכנים נשך את התובע בכף ידו השמאלית [להלן: הארוע]. 7. אין מחלוקת כי הכלב שייך לנתבעת 1 ונמצא בחזקתה. אחריות הנתבעת מס' 1 8. בפני העידו התובע, אשתו ועדת התביעה אדיט פטיה והוגשו תצהירי עדות ראשית, אשר סומנו ת/1, ת/2 ו - ת/5. 9. העדים הנ"ל העידו, כי כלבה של הנתבעת 1 הוא אשר נשך את התובע באגרוף כף ידו השמאלית, לאחר שסובב את ראשו בפתאומיות כשניסה לתפוס אותו ברצועה ולשחרר אותו מנשיכת כלבו של התובע. 10. התובע נהג ככל אדם סביר וניסה להפריד בין הכלבים, לאחר וכלבו שהיה באותה עת בבית נשך את אוזנו של כלב השכנים ועלי אפוא לבדוק את אחריות הנתבעת לארוע נשוא התביעה. המצב המשפטי 11. סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע כדלקמן: בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם ע"י כלב חייב בעליו של הכלב או שמחזיק בכלב דרך קבע [להלן: הבעלים] לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים". 12. סעיף 41 ב', קובע כדלקמן: "בתובענה לפי סימון זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה: (1) התגרות של הניזוק בכלב. (2) תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו. (3) השגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים". 13. במקרה שלפנינו, לא הוכח כי התובע התגרה בכלב לפני הנשיכה וכל אשר עשה הוא שניסה להפריד בין הכלבים, ועל כן, לא מתקיימת אף אחת מן ההגנות הקבועות בסעיף 41 ב' הנ"ל ואחריות הנתבעת 1, הוכחה. 14. העיד בפני מומחה מטעם התובעת, מר רונן ספיר תוכלי, והגיש חוו"ד, אשר סומנה ת/4. עפ"י עדותו וחוות דעתו, הנשיכה באגודל יד שמאל נגרמה מכלבם של השכנים, בניגוד לטענת ב"כ הנתבעים כי הנשיכה נגרמה מכלבו של התובע וכן בניגוד לחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים, מר אביתר כהן. 15. לפי חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, המדובר הוא בכלב מסוג "טרייר", מעורב, השייך לנתבעת ואילו כלבו של התובע הינו מסוג "אמסטף", שגדל ככלב בית עם ילדיו של התובע ולא גודל ככלב שמירה ומעולם לא תקף או נשך אדם זה. 16. אני מעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם התובע על פני חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת. 17. הנתבעת התירה לנער לצאת עם הכלב ללא רצועה וללא מחסום פה, דבר אשר מוסיף על האחריות לאירוע. המצב הרפואי 18. לאחר האירוע, הועבר התובע לבית החולים וולפסון, שם קיבל טיפול ראשוני ואובחן שבר פתוח ומעיכה באיגור הגליל המרוחק של האגודל, בוצעה תפירה והחזר השבר והופיע זיהום של הרקמות ובתאריך 23.8.00 בוצעה כריתה של חלקי עור למקום. 19. הצדדים הסכימו להגשת חוות דעתו של ד"ר אלברט יוסף, ת/1, מטעם התובע, אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% וכמוכ' הסכימו על הגשת חוות דעתו של ד"ר ז'טלני מטעם הנתבעים, אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בלבד. 20. עלי לציין כי הועדה הרפואית של המוסד לבטוח לאומי, בפניה עמד התובע, קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בלבד. 21. לאחר ועיינתי בשתי חוות הדעת, אני קובע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע כתוצאה מן התאונה, הינה בשיעור של 10% בלבד. הנכות התפקודית 22. הנכות הרפואית אינה זהה לנכות התפקודית ועל ביהמ"ש לקבוע את סוג הנכות התפקודית בהתאם למכלול הראיות שמובא בפניו, בשים לב לסוג הנכות ולמקצועו של התובע. 23. בע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד כרך ל"ב(ד), עמ' 589, נקבע כדלקמן: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואית אינם מצביעים בהכרח על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו...יתכן והפגיעה היא חמורה אך בכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה". 24. בע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד כרך מ(4) עמ' 690, נקבע כדלקמן: "יש שקיים פער, לפעמים פער של ממש בין מגבלותיו של הנפגע מבחינה רפואית, המתבטאת בדרגת הנכות הרפואית שנקבע לו, לבין יכולתו של אותו נפגע לתפקד, לעבוד ולקיים את עצמו". 25. כב' השופט קציר בספרו פיצויים בשל נזקי גוף, מהדורה רביעית, עמ' 191, קובע כדלקמן: "נכויות בשיעור נמוך של 5% או אפילו 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מן הישוב: במקרים כאלה הנטיה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה". וכן בע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג מ"ג(1) בעמ' 157, קובע כב' השופט בייסקי, כדלקמן: "אך העיקר הוא, כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תפקוד בעבודה ואף רופא לא קבע אחרת. בפריט נזק זה של הפסד שכר בעבר בעתיד דין ערעור המערערים להתקבל ואת החיובים בנדון יש לבטל". 26. התובע הינו יליד 8.11.58. לפני התאונה עבד בחברת "רדיוס", חברה לניהול מבנים, כעובד כללי בתחזוקה ובנקיון, אם כי הינו מהנדס בתחום הפיזיקה, אך בהיותו עולה חדש, לא מצא עבודה במקצועו. נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 10% עשויה להפריע לו בעבודתו בצורה קלה, ועלי אפוא לקחת זאת בחשבון בראש נזק של אבדן הכנסה בעתיד, שכן נכותו באגודל, הינה נכות תפקודית קלה המשפיעה בתפקודו בעבודה. אבדן הכנסה בעבר 27. התובע עבד בחברת "רדיוס" והשתכר סך של 4500 ₪ בחודש [משוערך לסך של 4710 ₪] ולא היה מסוגל לעבוד במשך 6 חודשים. 28. התובע נאלץ לעבור ניתוח ולא היה מסוגל לעבוד במשך 5 חודשים נוספים והתובע זכאי בתקופה של 11 חודשים, לסכום של 51,810 ₪. אבדן הכנסה בעתיד 29. התובע יליד שנת 1958, ונכותו הרפואית נקבעה לשעור של 10% בגין תלישה של אגודל ידו, וכפי שקבעתי, נכותו הרפואית יכולה להפריע בעבודתו בצורה קלה. 30. מאחר ומדובר בפגיעה באגודל היד, אצל אדם המבצע עבודה גופנית חלקית, אני מעריך ראש נזק זה בסך של 40,000 ₪ וזאת בשים לב כי המדובר בנכות רפואית בשיעור של 10% בלבד. עזרת צד ג' 31. אין לי ספק כי לאחר התאונה נעזר התובע באשתו, אך לא הציג קבלות המעידות על העסקת עוזרת בשכר. 32. אני מעריך ראש נזק זה בסכום של 5000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות 33. מדובר בתאונת עבודה וההוצאות הרפואיות מכוסות גם לפי חוק הבריאות הממלכתי [ראה בנדון ע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד, פד"י כרך נ"א(2), 724, 34. בנוסף לכך, התובע משתתף-חלקית בקבלת התרופות מקופת חולים. 35. לתובע נגרמו הוצאות בגין נסיעות לשם טיפול רפואי, ואני מעריך ראש נזק זה עבור השתתפות בעלות התרופות ונסיעות, בסכום של 3000 ₪. כאב וסבל 36. התובע יליד שנת 1958, ונכותו הרפואית הינה בשיעור של 10% בלבד. 37. מדובר בנכות שנגרמה כתוצאה מתלישה של אגודל ידו שגרמה לפצע דלקתי זיהומי והתובע לא היה מסוגל לעבוד משך 11 חודשים. 38. אני מעריך ראש נזק זה בסכום של 30,000 ₪. ניכויים 39. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה והתובע קיבל דמי פגיעה, גימלת נכות זמנית ומענק נכות, אשר ערכם המשוערך להיום מגיע לסך של 74,769 ₪ ,סכום אשר יש לנכות מהפיצוי המגיע לתובע. 40. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים-הדדית [הנתבעת מס' 2 הוציאה פוליסת בטוח שהיתה בתוקף], לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך 51,810 ₪ - אבדן הכנסה בעבר; ב. סך 40,000 ₪ - אבדן הכנסה לעתיד [גלובלי]; ג. סך 5000 ₪ - עזרת צד ג'; ד. סך 3000 ₪ - הוצאות רפואיות ונסיעות; ה. סך 30,000 ₪ - כאבים וסבל; ו. אגרת התביעה ששולמה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום ההוצאה ועד היום. 41. מסכום פסק הדין, יש לנכות את הסך של 74,761 ₪, גמלאות המל"ל. 42. פסק הדין הכולל, לאחר ניכויי המל"ל, ישא שכר טרחה בשיעור של 15% בצירוף מע"מ. 43. פסק הדין ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. כלבבעלי חייםכף הידמחסוםנשיכת כלב / תקיפת כלב