##כיצד מחושבים דמי הבראה וזכויות סוציאליות בסיום יחסי עבודה?## שאלת חישוב דמי הבראה בסיום יחסי עבודה תלויה במשך תקופת ההעסקה, היקף המשרה, רציפות במקום העבודה והוראות הסכמיות ספציפיות החלות על הענף. בשורה התחתונה, הזכאות נקבעת לפי צבירת ימי ההבראה והתעריף היומי הרלוונטי, תוך קיזוז סכומים ששולמו בפועל במהלך תקופת העבודה ושמירה על הוותק בעת חילופי מעסיקים. ##התחשבות בתקופת העבודה וזכאות יחסית בסיום העסקה## על פי המתואר בתיק ##סע"ש 18422-10-17 (אזורי לעבודה חיפה)##, עלתה שאלת הזכאות לדמי הבראה וחישובם במסגרת תביעה לתשלום זכויות סוציאליות בסיום יחסי עבודה. באותו עניין צוין כי דמי הבראה משולמים בהתאם לתקופה שבה התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, ולכן לכאורה יש להביא בחשבון גם את התקופה שמיום 25.8.2015 ועד לסיום יחסי העבודה לצורך בחינת מלוא הזכויות. במסגרת הדיון בתיק ##סע"ש 18422-10-17 (אזורי לעבודה חיפה)##, נקבע כי העובד זכאי ל-21.375 ימי הבראה, לפי מכפלה של 9 ימים כפול 2.375 שנים. מתוך סך הזכאות הכוללת, נבחנו הסכומים ששולמו לעובד בפועל בתלושי השכר לאורך תקופת העסקתו: תשלום של 3,843 שקלים בתלוש חודש יוני 2014, תשלום של 3,825 שקלים בתלוש חודש יוני 2015, ותשלום נוסף של 1,530 שקלים בתלוש חודש ספטמבר 2015, אשר הצטברו לסכום כולל של 9,198 שקלים ששולמו על חשבון דמי ההבראה. ##הסדרת דמי הבראה לפי צו ההרחבה בענף הבנייה## במקרה שבו נדונה תחולת צו הרחבה ענפי, כפי שעולה מתוך ##סע"ש 44064-07-20 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, נבחנה שאלת הזכאות לדמי הבראה וחישוב יתרת התשלום בהתאם להוראות סעיף 40 לצו ההרחבה בענף הבנייה. על פי התיאור באותו הליך, סעיף 40 לצו קובע כי העובד זכאי לתשלום תמורת דמי הבראה לאחר שנת עבודה, בתעריף הנוהג בענף העסקי, העומד על 378 שקלים ליום הבראה. במסגרת הטיעונים שהובאו בתיק ##סע"ש 44064-07-20 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, נטען בתחילה לקיומה של זכאות עבור 28 ימי הבראה במהלך כל תקופת העבודה ובניכוי 5 ימים ששולמו, המותירים 18 ימים בתעריף של 378 שקלים המסתכמים בסך של 6,804 שקלים. כמו כן אוזכרו תשלומים בשכר לחודשים 1/17 עד 1/18 עבור חגים, חופש ובונוס בסך 11,305.79 שקלים כפול 6% שהניבו 678.34 שקלים דמי הבראה. בפסק הדין עצמו נקבע כי עבור התקופה הנדונה העובד זכאי ל-23 ימי הבראה, ובניכוי 10 ימים ששולמו במשכורות חודשי ספטמבר 2016 ואוקטובר 2019, נותרו לתשלום 13 ימי הבראה המגיעים לסך של 4,914 שקלים. סוגיה נוספת הקשורה לענף זה התבררה במסגרת ##סע"ש 34164-05-18 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##. באותו עניין טען העובד כי בשבע שנות העסקתו האחרונות לא שולמו לו דמי הבראה, ועל כן תבע פיצוי בגין 73 ימי הבראה. על פי המתואר בתיק, בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנייה, נקבע כי עבור השנים החמישית עד העשירית לעבודה (השנים 2010–2015), זכאי העובד ל-9 ימי הבראה בשנה, ואילו עבור יתר השנים ל-10 ימי הבראה בשנה. על בסיס מדרג זה, נקבע כי העובד זכאי ל-65 ימי הבראה, כאשר תעריף יום עומד על 378 שקלים, ובסך הכל נפסק תשלום בסך 24,570 שקלים. ##שמירת רציפות הוותק בעת חילופי מעסיקים במקום העבודה## סוגיית השפעתם של חילופי מעסיקים על צבירת הזכאות לדמי הבראה נדונה בתיק ##סע"ש 36042-12-20 (אזורי לעבודה באר שבע)##. על פי המתואר בתיק, נקבע כי בשים לב לכך שההסכם הקיבוצי אינו נוקט במילים השלמת שנת עבודה אצל המעסיק אלא "במקום העבודה", הרי שבעת חילופי מעסיקים באותו מקום עבודה נשמרת רציפות ההעסקה לצורך חישוב הוותק להבראה. יחד עם זאת, הובהר באופן מפורש כי מדובר ברציפות לצורך חישוב הוותק וקביעת היקף הזכאות בלבד, ולא לעניין חיוב המעסיק החדש בתשלום פדיון הבראה בגין כל תקופת העבודה ההיסטורית. חובתו של המעסיק החדש לתשלום חלה אך ורק על החלק היחסי שבו העסיק את העובד בפועל, כפי שצוין תוך הפניה למקרה שנדון במסגרת ##דמ"ש 40327-03-12##. בהתאם לעקרון זה, נקבע כי היה על המעסיק להביא בחשבון את תקופת העבודה הקודמת לצורך קביעת דרגת הוותק. מבחינה חשבונאית, באותו הליך הוברר כי העובדת קיבלה בתלושי השכר סכום כולל של 5,713 שקלים עבור דמי הבראה: 1,700 שקלים בחודש ינואר 2018, 800 שקלים בחודש מאי 2018, וסך של 189 שקלים במשך 17 חודשים נוספים. בשקלול הוותק שנצבר במקום העבודה והסכומים ששולמו בפועל, הועמדה יתרת הפרשי דמי ההבראה לתשלום על סך של 875.54 שקלים. ##חישוב דמי הבראה במשרה חלקית ובמגבלת התיישנות## במקרה שבו מועסק עובד במשרה חלקית ושאינה רציפה לאורך כל השנה, מיושם תחשיב יחסי בהתאם למגבלות הזמן. בתיק ##ד"מ 66264-06-19 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)## נדונה תביעה לקביעת זכאות העובדת לדמי הבראה וחישוב סכומם בהתאם להיקף משרתה ותקופת עבודתה, תחת מגבלת תקופת ההתיישנות. במסגרת חישוב הזכאות בתיק ##ד"מ 66264-06-19 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, נקבע כי סך הזכאות לימי הבראה בגין שבע השנים האחרונות לעבודה עמד על 47 ימים לפי תעריף של 378 שקלים ליום, סכום השווה ל-17,766 שקלים עבור משרה מלאה. ואולם, מאחר שהעובדת עבדה תשעה חודשים מדי שנה בלבד ובהיקף ממוצע של 5.75 שעות עבודה ליום, נקבע כי אחוז משרתה הכולל עומד על 9.97%. בהתאם לכך, חושב חלקה היחסי בזכאות לדמי הבראה מתוך הסכום המלא, ונפסק לזכותה תשלום של 1,771 שקלים. על פי המתואר ברשימות הפסיקה, תביעות נוספות הכוללות מחלוקות דומות בדבר זכויות סוציאליות ודמי הבראה עלו גם בהליכים כדוגמת ##סע"ש 31105-09-15 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##. ##צעדים מעשיים לעריכת תחשיב דמי הבראה בסיום העסקה## 1. תיעוד תקופת ההעסקה המלאה: יש לאסוף את מועדי תחילת העבודה וסיומה המדויקים, לרבות תקופות עבודה שנמשכו מעבר למועד סיום היחסים המקורי, כדי לבסס את מספר שנות העבודה המזכות. 2. הגדרת שיעור המשרה בפועל: במקרים של העסקה חלקית או העסקה בחלק מחודשי השנה, יש לחשב את היקף המשרה הממוצע באחוזים על בסיס שעות העבודה השבועיות או היומיות. 3. בדיקת רציפות במקום העבודה: כאשר חלו חילופי מעסיקים באותו מקום עבודה פיזי, יש לבחון את הוותק שנצבר אצל הגורם הקודם לצורך קביעת מדרגת ימי ההבראה השנתית. 4. בדיקת תחולת צווי הרחבה: יש לאמת האם חל על העובד צו הרחבה ענפי, כגון צו ההרחבה בענף הבנייה הקובע זכאות לאחר שנת עבודה לפי תעריף יומי של 378 שקלים ומדרג ימים מוגדר לפי שנות ותק. 5. בדיקת תלושי שכר וקיזוז תשלומים: יש לרכז את כלל התשלומים שכבר הועברו לעובד בגין רכיב דמי הבראה בתלושי השכר החודשיים, ולנכות את הסכומים ששולמו כדי לחשב את יתרת ההפרשים לתשלום. ##שאלות ותשובות## ##ש:## מה הדין כאשר מתחלף מעסיק באותו מקום עבודה לעניין חישוב דמי הבראה? ##ת:## על פי המתואר בתיק ##סע"ש 36042-12-20 (אזורי לעבודה באר שבע)##, כאשר ההסכם נוקט בלשון השלמת שנת עבודה "במקום העבודה", רציפות הוותק נשמרת לצורך קביעת היקף ימי ההבראה. יחד עם זאת, המעסיק החדש אינו מחויב בפדיון הבראה עבור כל תקופת העבודה בעבר, אלא רק על החלק היחסי שבו העסיק את העובד. ##ש:## כיצד מחושבים ימי ההבראה לפי צו ההרחבה בענף הבנייה? ##ת:## על פי המתואר בתיק ##סע"ש 44064-07-20 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)## ובתיק ##סע"ש 34164-05-18 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, סעיף 40 לצו קובע זכאות לאחר שנת עבודה בתעריף של 378 שקלים ליום. עבור השנים 5 עד 10 לעבודה זכאי העובד ל-9 ימי הבראה בשנה, ועבור יתר השנים ל-10 ימי הבראה בשנה. ##ש:## כיצד מחושבים דמי הבראה לעובד במשרה חלקית שעבד בחלק מחודשי השנה? ##ת:## על פי המתואר בתיק ##ד"מ 66264-06-19 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, תחילה מחושב סך ימי ההבראה במגבלת ההתיישנות (עד שבע שנים) לפי משרה מלאה בתעריף הרלוונטי, ולאחר מכן נגזר הסכום לפי שיעור המשרה הכולל, המשקלל את מספר חודשי העבודה בשנה וממוצע שעות העבודה ביום. ##צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה## צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. בהתאם לצו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה מחיר יום הבראה החל מיום 1.7.2008 הוא 378 שקלים לכל יום הבראה (גובה דמי ההבראה במגזר הציבורי הוא 432 ש"ח ליום), לעובדים במשרה חלקית ישולמו דמי הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה ועובד זכאי לתבוע את יתרת דמי ההבראה. ## חישוב ימי ההבראה בשנה לפי וותק:## מספר ימי ההבראה עבור השנה הראשונה הוא 5 ימים, עבור השנה השנייה 6 ימים, עבור השנה הרביעית 7 ימים, עבור השנה האחת עשר 8 ימים, עבור השנה השישה עשר 9 ימים, עבור השנה העשרים ומעלה 10 ימים. הנטל להוכחת תשלום דמי הבראה מוטל על המעביד. הפסיקה קבעה כי תשלום דמי הבראה מהווה "תשלום נוסף" כהגדרתו ב סעיף 5 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה – 1995 (עב"ל (ארצי) 14209-03-11 יעקב קפלן נ' המוסד לביטוח לאומי; עב"ל 1166/00 הלפרין נ' המוסד לביטוח לאומי). אשר לתביעה לפיצויי הלנה של דמי ההבראה – דמי הבראה אינם בגדר "שכר מולן" שכן לא נקבעה בחוק הגנת השכר מועד לתשלומם. העובד רשאי לזקוף את הסכומים ששולמו לו כדמי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתו, על חשבון חוב הנתבעות כלפיו בגין דמי הבראה בגין שנים קודמות. הבסיס לכך הוא סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אשר קובע: "סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום. לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן". ##דוגמא לחישוב דמי הבראה:## תביעת התובע לדמי הבראה הוגשה לפני תום יחסי עובד ומעסיק ועל כן תביעתו אינה מוגבלת לשתי שנות עבודתו האחרונות. עם זאת, תביעת התובע לדמי הבראה בגין התקופה שקדמה ל-23.12.08 התיישנה. הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי שילמה לתובע דמי הבראה בגין תקופת עבודתו עד לחודש 12/12. בתצהירו טוען מר ברייש כי התובע מתעלם מסכומים ששולמו לו במזומן עבור זכויותיו עד לשנת 2013, אך סכומים אלה לא הוכחו. התובע זכאי לדמי הבראה כלהלן: עבור התקופה שבין 1/09 עד 7/09 ל-2.5 ימי הבראה לפי 340 ₪ ליום = 840 ₪. עבור התקופה שבין 8/09 עד 7/10 ל-6 ימי הבראה לפי 351 ₪ = 2,106 ₪. עבור התקופה שבין 8/10 עד 7/11 ל-6 ימי הבראה לפי 365 ₪ = 2,190 ₪. עבור התקופה שבין 8/11 עד 7/12 ל-7 ימי הבראה לפי 371 ₪ = 2,597 ₪. עבור התקופה מ-8/12 עד 12/12 ל-2.9 לפי 371 ₪ = 1,080 ₪. על פי תלושי השכר של התובע, שולמו לו דמי הבראה בסך 2,268 בכל אחת מהשנים 2014 ו-2015. בית הדין מניח שזהו הסכום ששולם לתובע בשנת 2013 (במכתבה מיום 30.10.14 אישרה עו"ד ורשה ששולמו לתובע דמי הבראה בשנת 2013). בגין שנת 2013 הגיעו לתובע דמי הבראה בסך 2,618 ש"ח ובגין השנים 2014 ו-2015 הגיעו לו דמי הבראה בסך 2,646 ₪. לפיכך נפסוק לתובע הפרשים בסך 350 ₪ + 378 ₪ + 378, סה"כ 1,106 ₪. סך הכל מגיעים לתובע דמי הבראה בסך כולל של 9,919 ₪. ##דוגמא לחישוב "פדיון דמי הבראה":## העובד תובע "פדיון דמי הבראה" בגין השנתיים האחרונות , ובסך של 5,236 ₪. המעסיקים טע נו בתחילה , כי העובד קיבל דמי הבראה למרות ש הדבר לא מופיע בתלושים. לאחר מכן הודה מר בשארה, כי מגיע לעובד דמי הבראה שלא שולמו. אנו מקבלים לפיכך את תביעת העובד, ופוסקים לזכותו סך של 5,236 ₪ בגין "פדיון דמי הבראה". פיצוי בגין "אי הפרשה לקופת גמל": המדובר בהפרשות לקופת גמל בשיעור 4% משנת 2008 (בהתאם לצו ההרחבה הכללי בדבר פנסיית חובה), ועד לסיום העבודה (72 חודשים). העובד זכאי על כן לסכום של 14,400 ₪, בגין רכיב זה (4% * 5,000 ₪ *72 חודשים) . המעסיקים מצידם, לא הציגו ראיות לגובה הסכומים שנטען כי הופרשו לטובת התובע. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לסכום האמור. במידה וצבורים לזכות התובע אי אילו כספים בקופת גמל ופנסיה , המעסיק יפעל לשחרורם עבור התובע תוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה. "שכר חודש מאי": העובד תובע שכר שלא שולם לו עבור חודש מאי 2015, בסך של 4,500 ₪. המעסיקים לא הציגו תלוש שכר או כל ראיה אחרת, המוכיחה כי השכר שולם לעובד, כטענתם. אשר על כן, זכאי העובד לסך של 4,500 ₪ נוספים בגין רכיב זה. דמי הבראה