עו"ד נזקי רכוש | נזקי שריפה | נזקי הצפה | רונן פרידמן

נגרמו לכם נזקי רכוש ? חשוב לבחור עורך דין נזקי רכוש מנוסה שיכול ללוות אתכם בהליך התביעה מול המזיק וחברות הביטוח עד לקבלת הפיצוי המרבי לו אתם זכאים. ##נטל ההוכחה בתביעות רכוש בגין שריפה: ## בית המשפט קבע בפסיקתו כי אם התבררו העובדות בנוגע להבערת האש והתפשטותה של שריפה, מוטלת על הנתבע החובה לשכנע את בית המשפט שעובדות אלו אינן מגלות רשלנות שלו או של אלה שלמעשיהם הוא אחראי. אולם במקרה שסיבת האש לא התבררה יוכל "להינצל" מאחריות רק אם יש בידו להראות, כי נקט אמצעי זהירות כאלה, עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותו או רשלנותם של אלה שמעשיהם הוא אחראי. בית המשפט ציין כי זוהי חובת הוכחה כבדה, מפני שהנתבע אינו יכול לכוון את מערכת הוכחותיו לעובדות ידועות. במלים אחרות, עליו להראות שאמצעי הזהירות אותם נקט דיים לשלול רשלנות, תהיה סיבת האש אשר תהיה מבין כל הסיבות האפשריות, הבאות בחשבון במידת הסבירות. ברור גם שחובת הוכחה זו תכביד על הנתבע, ככל שהנסיבות האובייקטיביות, אשר הוכחו, מצביעות על אפשרויות רבות יותר של התלקחות שריפות במקום. בעניין ת.א. (ת"א) 49633-06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (22.3.2011), נדחתה טענת התובעת להרחבת חזית בכל הנוגע לטענת הנתבעת לאי תקינות השנאי טרם האירוע או אי ביצוע טיפולי אחזקה כנדרש, ונקבע: "על התובעת להוכיח את מקור הנזק, בין אם תתקבל טענתה בדבר חלות סעיף 41 לפק' הנזיקין ובין אם לאו. על התובעת להוכיח קשר סיבתי בין מעשי הנתבעת או מחדליה לבין הנזק, וזאת עוד טרם דיון בשאלת ההתרשלות. התובעת לא הצליחה להרים נטל זה, שכן על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הגורם לנזק אינו מערכת החשמל שבשליטת הנתבעת, אלא כשל במערכת הפרטית של מבוטחת התובעת". ## נזקי רכוש - הצתה מכוונת: ## בית המשפט דן בשאלה האם יש תחולה לחזקה שבסעיף 39 לפקודת הנזיקין הקובע אחריות מוגברת והעברת נטל ההוכחה על מי שהאש יצאה משטחו. גם משהוכח כי מקור האש בהצתה מכוונת. בדעת הרוב נפסק כי די בממצא שלילי, שאין מדובר בהצתה, כדי להפעיל את חזקת ההתרשלות שבסעיף 39 לפקודה, אולם גם בקיומו של ממצא חיובי שלפיו האש היא תולדה של הצתה, אין כדי ללמד בהכרח על אי-הפעלת חזקת ההתרשלות שבסעיף 39. נפסק כי מעשה פלילי אינו מנתק בהכרח את הקשר הסיבתי שבין התרשלות אדם לנזק שנגרם לאחר, באותם מקרים שבהם המעשה הפלילי הספציפי היה צפוי, אם לא יינקטו אמצעי זהירות סבירים למניעתו. באותו מקרה נמצא כי האש נבעה מהצתה מכוונת, ובית המשפט קבע כי היה צורך להראות שההצתה לא נגרמה עקב התרשלות, וכי כדי לעשות כן, היה צורך להראות אחת מהשתיים: או שההצתה לא הייתה בגדר סיכון צפוי, שאז לא הייתה חייבת לנקוט צעדים למניעה, או שאם זו הייתה צפויה, היא נקטה את כל האמצעים הסבירים למניעתה. עפ"י הוראת סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981, אין הביטוח מכסה את מי שגרם למקרה הביטוח במתכוון. בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נגד שלום גרשון הובלות בע"מ, הבהיר ביהמ"ש העליון כי תנאי בסיסי לחבותו של מבטח הוא היסוד התאונתי שבמקרה הביטוח. גרימת מקרה הביטוח ע"י המבוטח עומדת בסתירה לכך. ביחס לשאלה: האם העובדה שבמקרה הביטוח לא נגרם בידי המבוטח במכוון מהווה יסוד מיסודות מקרה הביטוח (יסוד שלילי), ולכן נטל השכנוע להראות זאת מוטל על המבוטח, או שמא מדובר בחריג לפוליסה ולכן על המבטח להוכיח כי המבוטח גרם לכך בכוונה, תמך ביהמ"ש העליון בגישה לפיה הדין בעניין נטל ההוכחה צריך להיות אחיד בכל סוגי הביטוח, כאשר נטל השכנוע לעניין הוכחת היסוד השלילי רובץ על חברת הביטוח. מטבע הדברים, עצם קרות האירוע הביטוחי אינו ידוע לחברת הביטוח בזמן אמת אלא רק בדיעבד, ובעקבות דיווח המבוטח ו/או סוכן הביטוח על מקרה הביטוח. פועל יוצא מהאמור הינו נחיתות יחסית של חברת הביטוח בכל הקשור לפערי מידע ולנגישות אליו ביחס למבוטח, המוצאת את ביטויה, בקושי לאתר ראיות להוכחת הפעולות וההתנהלות של המבוטח או מי מטעמו קודם להתרחשות האירוע הביטוחי (ראו: ת"א (מרכז) 342-06-14 ק.ב גורמה ויזמות בע"מ נגד הראל חברה לביטוח בע"מ).

צל של שני כבאים על רקע שריפה

לעניין רף ההוכחה נקבע בע"א 391/89 אורית וייסנר נגד אריה חברה לביטוח בע"מ, כי הנטל להוכחת הטענה כי האש נגרמה במתכוון מוטל על כתפי חברת הביטוח, עפ"י מאזן הסתברויות (ראו גם: ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שניה 2009), פרק 22, סעיף 22.13 וההפניות שם). כאשר מדובר במקרה שבו בתום שמיעת הראיות נותרו כפות המאזניים מעוינות יזכה המבוטח (פסקה 12): "...."מקרה הביטוח" יכול להיות תוצאה של סיבות רבות ומגוונות, אש יכולה לפרוץ בדרכים שונות. אש יכולה לפרוץ באופן טבעי, כתוצאה מתנאים סביבתיים. אש יכולה לפרוץ כתוצאה מרשלנות אדם. אש יכולה לפרוץ במזיד, בהצתה מכוונת. כמו בביטוח כל הסיכונים, די לו לכן למבוטח (בהיעדר הוראה אחרת בפוליסה, וכזו אין בענייננו), להוכיח שפרצה אש. הוא אינו חייב להוכיח איך ומדוע פרצה. לא עליו לכן הנטל לשלול, שהאש נגרמה במתכוון על –ידיו או בקנוניה עמו, אלא על המבטח להוכיח, על- פי מאזן ההסתברות, שכך נגרמה. אם בתום העדויות כפות המאזניים נשארו מעוינות והמקרה מתיישב במידה שווה עם שריפה מקרית כמו עם הצתה, כי אז יזכה המבוטח". עוד נקבע בפסק הדין בעניין וייסנר הנ"ל כי חברת הביטוח יוצאת חובת נטל ההוכחה באם ילמדו הראיות שהוצגו על ידה על סבירות למעשה הצתה, על מניע והזדמנות שהיו למבוטח. במקרה כאמור, עובר נטל הראיה למבוטח, ועמו חובת הפרכת החשדות, וההוכחה כי אין בסיס לראיות שהובאו נגדו (פסקה 14 עמ' 856): "הנטל של המבטחת לא יהיה כבד מנשוא כפי שחושש חברי. חברת ביטוח הגונה לא תנסה לטפול אשמת הצתה על מבוטח, אלא אם יש לפחות "קצה חוט" שייתן לה יסוד לכך, בין בדו"ח כבאי האש בין בחומר חקירה של המשטרה או חומר אחר, שבו תוכל להיעזר. היא תוכל לחקור חקירה נגדית את המבוטח, ואם לא יעלה להעיד, תוכל לקוראו כעד מטעמה, ובמקרה המתאים – לבקש להכריז עליו כעד עוין. מידת ההוכחה המוטלת עליה תהיה על- פי מאזן ההסתברות. אך כמות ההוכחה, בהתחשב בכך שהעובדות בידיעת המבוטח, לא תהיה מחמירה. די יהיה לה להצביע שהאש נגרמה בהצתה, מה שבדרך כלל ניתן להוכיח על-ידי כבאי אש, ביחד עם מניע והזדמנות שהיו למבוטח, כדי לצאת חובת הבאת הראיות והעברתה על המבוטח....". ##אחריות רשויות מקומיות (וכיום תאגידי מים וביוב) לנזקי הצפות:## בעבר הרחוק, ובהתאם לגישה הכללית המצמצמת בשעתו לחיוב רשויות ציבוריות בנזיקין, סברה הפסיקה כי ההוראות החקוקות (אז על פי פקודת העיריות 1934 ופקודת העיריות (ביוב, תעול ומים) 1936), אינן בגדר עוולת היפר חובה חקוקה או רשלנות בנזיקין במקרי הצפות (ראה: ע"א 247/55 סרג' עדין בע"מ נ' ראש העיר תל אביב, פ"ד יא 1110). גישה זו השתנתה באופן דרסטי, וכיום אין ספק הוא כי על התרשלות בבניית ובתחזוקת מערכת הניקוז והביוב העירונית ניתן לחייב את הרשות המקומית (וכיום את תאגיד המים והביוב שנכנס בנעליה בנזיקין). לעניין זה ראה: ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 25.5.2006]; ע"א 73/86 שטרנברג נ' עירית בני ברק , פ"ד מג (3) 343 (1989). ראה לעניין חיוב בנזיקין בגין הפרת סעיף 10 לחוק הביוב את פסקי הדין הבאים: ת.א. (שלום צפת) 30325-04-10 ספדי נ' מועצה מקומית מג'דל שמס [ניתן ביום 9.4.2014]; ת.א. (שלום חדרה) 49339-12-11 נדאף נ' מועצה מקומית ג'ת-המשולש [ניתן ביום 8.7.2013]; ת.א. (שלום נצרת) 2000/01 קנאזע גרגורה נ' עירית נצרת [ניתן ביום 21.6.2011]; ת.א. (שלום עכו) 4951/00 כנעאן נ' עירית טמרה [ניתן ביום 25.11.2003]; ת.ק. (פתח תקוה) 2378/02 רחמים נ' עירית פתח תקוה [ניתן ביום 26.12.2002]. לא זו בלבד, אלא שגם מבחינת נטל ההוכחה הוטל הנטל על הרשות והתאגיד להוכחת העדר ההתרשלות, ולא על התובע. הסיבה לכך נעוצה בסיפא לסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע חזקת התרשלות על דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, כאשר הנתבע הוא הבעלים או הממונה על הדבר או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר. לעניין זה נפסק שמים הינם דבר נמלט על פי סעיף זה, ולפיכך הסעיף חל על נזקי הצפות (ראה: ע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ נ' משק אשר אשכנזי ושות' (1968); רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות והשקעות בע"מ נ' מאזן עואד מסחר כללי בע"מ [ניתן ביום 21.9.2009]; ע"א (מרכז) 18079-03-09 חיון נ' חג'ג' [ניתן ביום 5.8.2009]; ע"א (י-ם) 4310/03 החברה לפיתוח משחקי שלמה (1979) בע"מ נ' חברת רהיט להיט בע"מ [ניתן ביום 16.10.2003]). פסיקה זו הוחלה על רשויות מקומיות ותאגידי מים וביוב מתוך ראייתם כבעלי רשת המים ורשת הביוב, או כממונים עליה (ראו למשל: תא"מ (שלום קריות) 2441-09-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עירית טמרה [ניתן ביום 19.4.2014]; ת.א. (שלום תל אביב) 186909/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' איגוד ערים לביוב ולתברואה איזור איילון [ניתן ביום 18.10.2007]; ת.א. (שלום חיפה) 30088-09-11 שלח נ' עירית חיפה [ניתן ביום 16.7.2013]; ת.א. (שלום תל אביב) 71904/06 לופו נ' עירית תל אביב [ניתן ביום 21.5.2009]; תא"מ (שלום חיפה) 3902-10-11 חליל שאויש נ' עירית חיפה [ניתן ביום 16.6.2013]. חובת הזהירות של העירייה למנוע אירוע של הצפה אינה בגדר אחריות מוחלטת בה נדרשת נקיטת אמצעים אופטימאליים, אלא היא מתמצה בדרישה לנקיטת אמצעים סבירים למניעת הצפה של רחובות העיר. כב' הנשיא א' ברק עמד על כך בע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, 509 וכך קבע: "מקובל על הכול כי הסבירות אינה דורשת נקיטת כל האמצעים האפשריים כדי להסיר את הסיכון. הסבירות דורשת נקיטת אמצעי זהירות סבירים להסרת הסיכון ( הצפוי או שהיה צריך לצפותו). השאלה אינה מה הם האמצעים שמבחינה פיזית מונעים נזק. השאלה הינה מה הם האמצעים שיש לדרוש כי יינקטו לשם מניעת הנזק". ##זכות השיבוב בתביעות רכוש:## זכות השיבוב קמה למבטח כלפי צד ג' בהתקיים שלושה תנאים: התגבשות חבות מכוח חוזה של המבטח כלפי המבוטח בהתאם לתנאי פוליסה ברת תוקף, תשלום תגמולי ביטוח בפועל למבוטח מכוח החבות, קיום זכות המבוטח כלפי צד ג' בגין פיצוי בשל אירוע הביטוח (ראו ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חברה לביטוח בע"מ נ' בורכרג ליינס בע"מ (1987). תרחשות מקרה ביטוח עשויה להקנות למבוטח זכות לפיצויים מצד שלישי, נוסף לזכות לקבל מהמבטח תגמולי ביטוח. זכותו של המבוטח לפיצויים עשויה לנבוע מחוזה בינו ובין הצד השלישי, מדיני הנזיקין או מכל דין רלבנטי אחר. עקרון התחלוף (שיבוב), הקבוע בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, מורה כי כאשר עומדת למבוטח, בשל האירוע נשוא הביטוח, זכות פיצוי או שיפוי כלפי צד שלישי, שלא מכוח חוזה הביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למבוטח את תגמולי הביטוח וכשיעור התגמולים ששילם. זכות התחלוף של המבטח נגזרת מעקרון השיפוי ומטרתה למנוע את התעשרותו של המבוטח כתוצאה מקרות מקרה הביטוח על פי הדין ( ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שנייה, עמ' 1085). ## התיישנות תביעות רכוש:## ##תביעת ביטוח רכוש## - מקרים שבהם חברת ביטוח מסרבת לשלם עבור נזקי רכוש, או שהיא מסכימה לשלם רק חלק מסכום הפיצוי תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא 3 שנים לאחר שקרה "מקרה הביטוח", כלומר השריפה או ההצפה וכדומה. ##תביעות נזיקין## - במקרים של נזקים לרכוש, בדירה, נזקים למטלטלין, וכדומה, אשר נגרמו כתוצאה מרשלנות של צד שלישי אחר, ניתן להגיש נגד הגורם לנזק תביעה, עד 7 שנים לאחר אירוע הנזק. הצפהנזקי רכוששריפהנזקי מים