תקופת התיישנות להגשת תביעה הינה 7 שנים מיום התאונה, כאשר מדובר בקטין תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים מיום הגיעו לגיל 18, כלומר עד שהקטין מגיע לגיל 25 חשוב לציין כי לא מומלץ להשתהות ולחכות יותר מדי זמן לפני שמגישים את התביעה. ##(1) ממתי מתחילים לספור את ההתיישנות ? ## "מטרתו של סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] היא כפולה: ראשית, להוסיף הוראה פרשנית, המיוחדת לתובענות שיסודן בפקודה, לתיבה "היום שבו נולדה עילת התובענה", האמורה בסעיף 6 ל חוק ההתיישנות; ושנית, לקבוע בסעיף-קטן (2) סיפא מחסום אחרון וסופי להתיישנותן של תביעות, שבהן הנזק מתגלה לאחר התרחשותו. כמו כן נקבע שם שההוראות הכלליות של חוק ההתיישנות חלות גם במקרים בהם קיים דין מיוחד כדוגמת זה המצוי בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בע"א 165/83 יתרו בוכריס נגד דיור לעולה בע"מ (ׁ1984ׂ (נפסק שלא די בהתגלות נזק כלשהו על מנת שמרוץ תקופת ההתיישנות יחל אלא גילוי הנזק יחל את מרוץ ההתיישנות זאת אם הניזוק, כאדם סביר, היה בנסיבות העניין כולו מגיש תביעה. אם, לעומת זאת, הנזק בהתגלותו הוא נזק של "מה בכך", אשר אדם בר דעת ומזג רגיל לא היה תובע בגינו, כי אז אין לראות בהתגלות זו את מועד תחילת ההתיישנות. הווה אומר שיש לדחות את המועד לתחילת מרוץ ההתיישנות עד להתגלותו של אותו נזק, שאדם סביר היה תובע בנסיבות העניין כולו בגינו. במקרה של מפגע חוזר או כאשר אירוע הנזק הינו תהליך מתמשך וכאשר אי אפשר להפריד את הנזק ותקופותיו אזי תידחה טענת התיישנות. (ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נגד בן הרוש, ניתן בשנת 1989). ## (2) התיישנות נזק שהתגלה מאוחר:## סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין קובע אם כך שמקום בו עילת התובענה היא נזק שנגרם על-ידי מעשה או מחדל- רואים את היום שבו אירע אותו נזק כיום שבו נולדה עילת התובענה לצורך מניין תקופת התיישנות לפי אותו סעיף. כלל זה כוחו יפה גם לעניין הוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות. (זלמן יהודאי, דיני התיישנות בישראל כרך א', עמ' 155). סעיף זה אינו יוצר באופן עצמאי תקופת התיישנות מיוחדת אלא הוא קשור בטבורו לחוק ההתיישנות הכללי. המירכאות ברישא לסעיף 89 הנ"ל מבטאות ציטוט מתוך חלקו השני של סעיף 6 לחוק התיישנות ומתייחסות אליו. (ראה בהרחבה, יהודאי סעיפים 132-137 עמ' 148-155). יצוין שפקודת הנזיקין לא התנתה את תחילתה של תקופת ההתיישנות באפשרות לקבוע את היקף הנזק, אלא בגרימתו בלבד וכפי שנפסק בע"א 2919/07 מדינת ישראל- הוועדה לאנרגיה אטומית נגד עדנה גיא-ליפל: "גילוי הנזק כמוהו כיריית הזנקה של התובע לתחילת מסלול מרוץ ההתיישנות, אך אין להמתין עד לגילויו המלא של הנזק ודי בסימני הנזק, ומשנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו" הפסיקה וגם לשון החוק בסעיף 89(2) אימצו את "כלל ההתגלות" ונקבע שכאשר עילת התובענה הינה נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל אזי היא נולדה ביום שבו אירע הנזק, ואם לא התגלה ביום שאירע אזי המועד יהיה היום בו נתגלה הנזק אלא שבמקרה כזה תתיישן התביעה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום שאירע סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין - בדומה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות - מאמץ "כלל גילוי", אשר מטרתו היא "להושיט עזרה לתובע באותם מקרים בהם נגרם לו נזק סמוי שסימניו מופיעים רק במרוצת הזמן" (ע"א 74/60 נמר נ' שירותי נמל מאוחדים; אולם, בשונה מסעיף 8 ל חוק ההתיישנות, מטיל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין מגבלת זמן על "כלל הגילוי" הקבוע בו, כאשר התובענה היא בגין נזק שנגרם. אם רכיב הנזק לא נתגלה במועד בו אירע, יקבע יום גילוי רכיב הנזק כמועד היווצרות העילה, אך התובענה תתיישן אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין אינו מיטיב, אפוא, את מצבו של התובע, שכן אלמלא נקבע בו כי תובענה תתיישן אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק, היה התובע זוכה לתחולת "כלל הגילוי" בסעיף 8 ל חוק ההתיישנות, שאינו קובע מגבלת זמן לתחילת מרוץ ההתיישנות ( ע"א 4954/94 מינהל מקרקעי ישראל נ' מזרחי). ##(3) התיישנות מיום גילוי הקשר הסיבתי בין המעשה המזיק לנזק:## הפסיקה קבעה שסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין חל רק במקרים בהם לא נתגלה לניזוק רכיב הנזק עצמו, להבדיל ממקרים בהם לא נתגלה לניזוק רכיב הקשר הסיבתי בין המעשה או המחדל של המזיק לבין הנזק או רכיבים אחרים של עילת התובענה. המשיכה כב' השופטת בייניש בעניין אורה אברהם הנ"ל (עמ' 8-9) לפרט לעניין היחס בין שני הסעיפים וקבעה: "שאלת היחס בין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין לבין סעיף 8 ל חוק ההתיישנות נדונה רבות בפסיקה (ראו: ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לח(3) 673; ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עיזבון בליבאום ז"ל; י' גלעד "התיישנות בנזיקין - הצעה לשינוי החוק" משפטים יט (תשמ"ט) 81, 141-138. לא בכדי התעוררו קשיים רבים בכל הנוגע לקביעת היחס בין הסעיפים האמורים, אשר קשה להצדיק את השוני ביניהם; מגמת הפסיקה, כפי שהתגבשה באותם פסקי דין, כוונה לצמצם את תוצאתה של האנומליה המתקיימת כאשר הסעיפים חלים בעת ובעונה אחת. כלל הגילוי המיוחד הקבוע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין יחול רק במקרים שבהם רכיב הנזק נתגלה באיחור, ואילו במקרים בהם הגילוי המאוחר אינו מתייחס לרכיב הנזק כי אם לרכיבים אחרים של עילת התובענה, סעיף 89(2) הנ"ל לא יגרע מן ההסדר הכללי שבסעיף 8 ל חוק ההתיישנות. אם כך ובהתאם לפסיקה לעיל, על מנת לקבוע אימתי התיישנה עילת תביעה נזיקית, יש במישור העקרוני לבחון שלוש שאלות שונות: מתי אירע הנזק נשוא עילת התובענה, מתי נתגלה הנזק נשוא עילת התובענה ומתי נתגלה הקשר הסיבתי בין הנזק נשוא עילת התובענה לבין מעשיו של הנתבע . ## (4) התיישנות בנזיקין - סיכום:## סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין היא שבע שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע חריג לכלל הקבוע בסעיף 5 הנ"ל ומורה כי אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. על פי "כלל הגילוי" הקבוע בסעיף 89(2), כאשר קיים פער בזמן בין התרחשות הנזק לבין התגלותו, מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ מיום ההתגלות ולא מיום ההתרחשות. סעיף 89(2) הנ"ל לפקודת הנזיקין קובע הסדר מיוחד להתיישנות תביעה בגין עוולה נזיקית, שלפיו מירוץ ההתיישנות יחל ביום שבו אירע הנזק, למעט במקרים שבהם הנזק לא התגלה ביום שאירע - אז מירוץ ההתיישנות יחל עם גילויו. הסעיף מורה עוד כי במקרה אחרון זה - התובענה תתיישן לכל המאוחר בחלוף עשר שנים מיום אירוע הנזק, כך שבמקרה של פער זמנים בין מועד קרות הנזק למועד גילויו - עשויה תחילתו של "מירוץ ההתיישנות" להידחות עד שלוש שנים לאחר מועד התרחשות הנזק. תכליתה של הוראה זו היא לבוא לקראתו של תובע באותם מקרים בהם נגרם לו נזק סמוי שסימניו מופיעים רק במרוצת הזמן. נזקי גוףנזיקיןהתיישנות