תאונת דרכים - פגיעה נפשית פסיכיאטרית (של הנהג הפוגע)

##הקדמה:## אין מחלוקת, כי זעזוע נפשי הנגרם לאדם המעורב אישית ופיסית בתאונה, הינו בגדר נזק בר פיצוי לפי חוק הפלת"ד. הזעזוע הנפשי המתלווה לפגיעה פיסית, או בהיעדר פגיעה פיסית, הנגרם מתחושת סיכון של פגיעה, מזכה את הנפגע לפיצויים על פי החוק. השאלה מתעוררת כאשר ההלם אינו תוצאה של סיכון עצמי, אלא של חוויית האירוע בדרך חוש הראייה או השמיעה ..." (י. אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, ירושלים, תשס"ה-2005), עמ' 156). ##האם הנהג הפוגע יכול לטעון לנכות נפשית ?## המלומד, השופט (בדימוס) פרופ' ח. אנגלרד, התייחס לסיטואציה שבה הנהג הפוגע הוא הסובל מבעיה נפשית עקב התאונה, ועיינו בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" – מהדורה רביעית (הוצאת יהלום ירושלים התשע"ג-2013) בעמ' 186: "לעיתים, קרבן התאונה, שנגרמה על ידי הנוהג, הוא אדם זר, עובר אורח המצוי מחוץ לרכב. בהנחה שהנוהג הפוגע סובל, בעקבות חווית התאונה ורגשי אשמה אפשריים, ממחלת נפש מהותית, האם נשללת ממנו הזכאות בשל היעדר יחס קרוב לקורבן התאונה? התשובה לשאלה זו אינה פשוטה. מן הצד האחד, שיקולי המדיניות שהניעו את בתי המשפט לצמצם את הזכאות לזעזוע נפשי, כגון הרחבה יתרה של האחריות בנזיקין, אינם תופסים במקרה זה. כי הרי המדובר אינו בחוג בלתי מסוים של נפגעים בכוח, אלא בנוהג עצמו, ובו בלבד. יתרה מזו, מה לי חרדה מן התאונה או כמעט תאונה, לגביה יש זכאות, ומה לי זעזוע מפגיעה בפועל באדם אחר? מן הצד האחר, מדוע להעדיף את הנוהג האחראי לתאונה, על אדם אחר שגם הוא הזדעזע מן התאונה וסבל נזק נפשי מהותי? דא עקא, גם הוראותיה של פקודת הביטוח אינן עוזרות לנו הרבה לפתרון הבעיה: ליד ההוראה הרחבה של ס' 3(א)(2) לפקודה עומדת ההוראה של ס' 3(ב) לפקודה, המשווה את הזכאות לזו של נפגע אחר לפי החוק. הפסיקה המועטה יחסית של בתי המשפט בערכאות ראשונות אינה אחידה: יש שוויתרו על יחס של קירבה, ויש שעמדו על קיומו. עם זאת נראה שהמגמה כעת היא לוותר במקרה של נזק נפשי מהותי על יסוד הקירבה. אני נוטה לדעה כי לגבי הנוהג, העומד ביתר התנאים של הלכת אלסוחה, ניתן לוותר על יחס הקירבה המיוחד הנדרש במסגרת תביעת האחריות. כאמור, הבסיס הוא הביטוח האישי, ובעדרו אין זכאות ". ##רגשות אשם בעקבות תאונת דרכים## בת"א 150131/09 (שלום תל אביב) המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ו" אבנר" נדונה תביעת שיפוי שהגיש המוסד לביטוח לאומי בגין גמלאות ששילם וישלם עקב תאונת דרכים בה נפצע נהג הרכב, אושפז ל – 10 ימים, ואולם לאחר כארבעה חודשים התאבד מחמת רגשות אשמה קשים שחש בהם הואיל ובתאונת דרכים זו נהרג חברו. גם במקרה זה נדונה השאלה האם יש לראות בנהג המנוח ניזוק ישיר או משני ובית המשפט פסק שיש לראות בנהג המנוח ניזוק ישיר (למרות שהמל"ל בתביעת השיפוי לא נקט בלשון מפורשת לפיה המנוח הינו נפגע ישיר) ועיינו, שם, בסעיף 15: "כפי שציינתי לעיל, הנני סבור כי מהעובדות שתוארו בכתב התביעה לפיהן המנוח התאבד עקב רגשות אשמה שחש בעקבות מות חברו, עולה כי המנוח הינו ניזוק עיקרי וישיר, אשר פגיעתו הנפשית, בעקבותיה שלח ידו בנפשו, אירעה כתוצאה מכך שהוא גרם באשמתו למותו של חברו וכתוצאה מהפחד מהמשפט הצפוי לו. קרי: מעורבותו של המנוח בתאונה, ותחושת האחריות והאשמה להתרחשותה הם שגרמו לנזק הנפשי ממנו סבל המנוח עובר להתאבדותו". ובנוסף, שם, בסעיף 20: "בית המשפט בעניין חטיב קבע כי יש להחיל במקרה זה את עניין אלסוחה, תוך כך ששב והדגיש כי עסקינן בענייננו בנזק לתובעים שנגרם עקב התרשמות ישירה מהפגיעה שנפגע קרוב המשפחה, אך לא בנזק שנגרם להם עקב פגיעה שסבלו הם עצמם בתאונה. המדובר בנזק נפשי שנגרם מעצם הנוכחות בעת הפגיעה בלבד. בנקודה זו טמונה האבחנה למקרה שלפניי, שהרי כפי שכבר ציינתי לעיל, הנזק הנפשי שנגרם למנוח אשר הביא להתאבדותו נגרם לו בעקבות רגשות אשמה שחש ולא בגין התרשמותו מפגיעת חברו בתאונה". ##פגיעה נפשית - האם מדובר בניזוק ישיר או עקיף ?## בת"א (שלום הרצליה) 9308-10-09 טרנוב נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (מיום 22.2.12) (להלן: " עניין טרנוב"). באותו מקרה היה הרכב בו נהג התובע מעורב בתאונת דרכים בה נהרג אדם כשהמנוח הוטח לעבר חזית רכבו של התובע, אשר לטענתו, גרמו לו נסיבות התאונה פגיעה נפשית קשה. אחת השאלות שנבחנה על ידי בית המשפט בעניין טרנוב הייתה האם התובע הוא ניזוק משני או ניזוק ישיר, ובסעיף 32 של פסק הדין נקבע: "אמור מעתה: אם נדייק בהגדרות נמצא, כי נפגע עיקרי משמעו נפגע שהיה מצוי בתחום הסכנה הפיזית שנוצרה עקב האירוע הנזיקי (בהקשר זה ראוי לציין כי גם הנשיא שמגר, בהלכת אלסוחה בעמ' 436, העיר ש"בענייננו, הניזוק הישיר מן המעשה הרשלני הוא מי שנהג, נפצע או הועמד בסכנה. כלפיו הופרה החובה שלא לגרום לו נזק גוף" ( הדגשה הוספה – ש.א.)) זאת, להבדיל מנפגע משני, שהיה מצוי מחוץ לתחום הסכנה הפיזית, בין אם היה עד לאירוע ובין אם לאו (ר' גם בהגדרת "נפגע משני" אצל וינפילד, עמ' 265)" (ההדגשה במקור). בית המשפט הוסיף וקבע בעניין טרנוב, כי: "34. על פני הדברים האירוע נשוא התובענה נכנס בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בהוראות סעיף 1 לחוק הפיצויים, שכן בעת האירוע – בו נפגע רכב התובע מהמנוח אשר הוטח לעברו מתוך רכב הסוזוקי – התובע נהג ברכבו, דהיינו: עשה שימוש ברכבו למטרות תחבורה, ונגרם לו, לטענתו, נזק גוף". עוד ציין בית משפט השלום בעניין טרנוב כי התובע, נהג הרכב, היה מצוי בתחום הסכנה הפיזית של התאונה הואיל ובעת התאונה נפגע רכבו עקב התאונה: "השאלה היחידה הטעונה הכרעה היא, אפוא, אם התובע היה בבחינת נפגע עיקרי בתאונה ולנוכח כל האמור לעיל התשובה החיובית לשאלה זו מתבקשת מאליה. אין כל ספק כי התובע אמנם היה מצוי בתחום הסכנה הפיזית של התאונה, שכן בעת התאונה רכבו של התובע נפגע עקב התאונה" ##אחוזי נכות בגין פגיעה נפשית## פגיעות נפשיות עלולות להיגרם כתוצאה מתאונות שונות. טראומה נפשית אשר נובעת מתאונת דרכים לכולה להתבטא בתגובות סכיזופרניות מכל הסוגים, פסיכוזות אפקטיביות ותסמונות מוחיות, חריפות או כרוניות עם תגובות פסיכוטיות. אחוזי הנכות במקרים של פגיעה נפשית בתאונת דרכים נקבעים לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. ##הפרעות פסיכונוירוטיות:## במקרים של הפרעות פסיכונוירוטיות אחוזי הנכות יקבעו לפי הפגיעה בהתאמה הסוציאלית. מצב של סימנים קלים אך אין הפרעות בהתאמה הסוציאלית, כושר העבודה לא מוגבל לא מקנה נכות. מצב של סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה מקנה עשרה נכות, מצב של סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה מקנה עשרים אחוזי נכות. מצב של סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה מקנה שלושים אחוזי נכות, מצב של סימנים קליניים מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות המגבילות את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה באופן ניכר מקנה חמישים אחוזי נכות, מקרים קשים הגובלים ודומים למצבים פסיכוטיים והמלווים בחוסר התאמה סוציאלית מקנים שבעים אחוזי נכות. מקרים חמורים הגובלים ודומים למצבים פסיכוטיים והמלווים בחוסר מוחלט של התאמה סוציאלית במשך שנים רבות מקנים מאה אחוזי נכות. ##הפרעות פסיכוטיות :## מצבי רמיסיה שלמה או מצבי רמיסיה (הפוגה במחלה) המלווים סימנים בלתי ניכרים של חוסר התאמה, ישנה הגבלה של כושר העבודה והסתגלות סוציאלית מקנים עשרה אחוזי נכות, מצבי רמיסיה המלווים סימנים קלים של אי התאמה סוציאלית, ישנה הגבלה של כושר העבודה מקנים עשרים אחוזי נכות, מצבי רמיסיה המלווים סימנים בינוניים של אי התאמה סוציאלית, ישנה הגבלה של כושר העבודה מקנים שלושים אחוזי נכות, מצבי רמיסיה חלקית המלווים סימנים ניכרים של אי-התאמה סוציאלית, ישנה הגבלה של כושר העבודה מקנים חמישים אחוזי נכות, סימנים אופיניים של הגבלה קשה בהתאמה סוציאלית ובכושר העבודה מקנים שבעים אחוזי נכות, חוסר מוחלט של התאמה סוציאלית, אי-כושר עבודה מוחלט, זקוק לאשפוז במוסד או להשגחה מתמדת מקנים מאה אחוזי נכות. ##פגיעה נפשית (פסיכיאטרית) - פוסט טראומה:## קטין נפגע בתאונת דרכים כנוסע באוטובוס שהתהפך, הוא הובהל ממקום התאונה לבית החולים ולאחר שעבר מספר צילומים, אושפז ולאחר מכן שוחרר עם המלצות למנוחה. הוא אובחן כסובל מפגיעת ראש ושחרורו היה כרוך בהמלצה להשגחה צמודה למשך 48 שעות, מעבר לאשפוז. הוגשה תביעת פיצויים באמצעות עורך דין תאונות דרכים. בתביעה נטען כי התובע סובל מפגיעה נפשית מאחר והיה עד לתמונות מזעזעות של גופות תלמידים מוטלות ושל תלמידים אחרים לכודים. עוד נטען כי מאז התאונה הפך להיות מופנם, מבוהל ומפוחד. מאז התאונה, ובעטיה, הוא מפחד מנסיעה ברכב, מתרחק מחבריו, נוטה לעצבנות ורגישות המלווים בבכי, רגיש לביקורת, סובל מהפרעות בשינה ובריכוז בעת הלימודים. עוד נטען כי הוא חושש להיות לבד, חושש מהמוות, מאיבוד הוריו ובעיקר אמו וכן חש רגשי אשמה וסיוטים וממעט לצאת ולבוא בעצמו. מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי התובע סובל מתסמונת בתר חבלתית כתוצאה מתאונת הדרכים בה היה מעורב. המומחה המליץ על נכות נפשית של 20% מתאריך התאונה ועד להשלמת הטיפול הפסיכיאטרי בו השתתף התובע, במשך כשנה וחצי. מאז ואילך המליץ המומחה על נכות נפשית צמיתה של 10%, כאשר הוא אינו צופה שיפור משמעותי בעתיד. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך של כ- 110,000 ש"ח. תאונת דרכיםפסיכיאטריההתחום הנפשי