מה שכר הטרחה של עורכי דין בתיק תאונות דרכים ?

##תשלום לעורך דין תאונות דרכים:## פעולותיו של עורך דין תאונות דרכים מוגבלות על פי החוק והכללים שהותקנו לפיו ובראש ובראשונה כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) ונקבעה בהם מסגרת פעולותיו. הוראות אלה נועדו לשמור על כבוד המקצוע, המערכת המשפטית בכללותה וכמו כן גם לוודא שהשירות הניתן ללקוח הוא הגון וראוי. ההוראות הנ"ל נועדו למנוע תחרות בלתי הוגנת במקצוע עריכת הדין ולאפשר לבית המשפט לעשות משפט. עורך דין מוגבל בגביית שכר טרחה בטיפול בנפגעים בתאונות דרכים, זאת לפי סעיף 16 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אם שכר הטרחה נקבע לפי תוצאות הטיפול בתיק, כלומר לפי אחוזים, הוא לא יעלה על 8% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע, כאשר התיק נסגר בפשרה לאחר שהוגשה תביעה: 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע ואם היו הליכים משפטיים וניתן פסק דין 13% מהסכום שנפסק. עוד קובע החוק כי מי ששילם שכר טרחה העולה על התעריף המקסימלי, זכאי להחזר העודף. החוק קבע תקרת שכר טרחה בשים לב לשני עקרונות: האחד, תכליתו הסוציאלית של החוק והשני, העובדה כי משטר האחריות המוחלטת שהונהג במסגרתו, מביא לפישוט הטיפול שיידרש מעורכי הדין (עניין רע"א 7204/06 ישראלה ארליך נ' עו"ד יהושע ברטל (22.8.12) - סעיפים 18, 21 ו- 25 לפסק הדין, להלן: עניין ארליך). התכלית הסוציאלית של החוק הביאה את בתי המשפט, פעם אחר פעם, לנהוג באופן דווקני באשר למגבלת שכר הטרחה באחוזים. כך, נקבע (בדעת רוב) כי התקרה כוללת מע"מ (ע"א 3099/11 בוקאעי בלאל נ' חדוה אביטל (11.10.2011) (להלן: הלכת בוקאעי). עוד נקבע כי תקרת שכר הטרחה תחושב על בסיס הסכומים שנפסקו בפועל וללא הכללת ניכויים דוגמת תגמולי המוסד לביטוח לאומי (ע"א 311/85 איטק (יצחק) אפראימוב (קטין) נ' יעקב גבאי, פ"ד מב(3) 191). בנוסף, נקבע בעניין ארליך כי התקרה כוללת את שכר הטרחה בכל הערכאות. ##האם עורך דין תאונות דרכים יכול לקבל 20% מהפיצויים שהלקוח שלו קיבל במידה והלקוח חתם כי הוא מסכים לכך בהסכם שכר הטרחה המהווה חוזה בין הצדדים ?## הסעיף הרלוונטי החולש על הנושא הנו סעיף 16 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפיצויים"), שכותרתו: "שכר טרחה" ולשונו כדלקמן: "16(א) המועצה הארצית של לשכת עוה"ד תקבע, באישור שר המשפטים, תעריף מקסימלי לשכ"ט של עו"ד בעד הטיפול בתביעות לפי חוק זה, ובלבד ששכ"ט שנקבע לפי תוצאות הטיפול לא יעלה על 8% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע, ואם היו הליכים משפטיים על 13% מהסכום שנפסק; מי ששילם שכ"ט העולה על התעריף המקסימלי, זכאי להחזר העודף. (ב) הרשות הנתונה לועד מחוזי של לשכת עוה"ד לפי הסיפא של סעיף 82 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, לא תהא נתונה לו לגבי תעריף שנקבע לפי סעיף זה". בסעיף 82 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, נאמר בסעיף 82, שכותרתו "תעריף מקסימלי": "82. קבע שר המשפטים בתקנות סוגי שירותים מסוימים שיש לקבוע בעדם תעריף מכסימלי לשכ"ט, תקבע המועצה הארצית של הלשכה את התעריף; משנקבע בתעריף שכר מכסימלי לשירות מסוים, לא יתנה ולא יקבל עוה"ד שכר גבוה ממנו, אלא ברשות שניתנה ע"י הועד המחוזי לעניין מסוים". עפ"י כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכ"ט בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977 (להלן:"הכללים"), נקבע בכללים 2-5 כך: שכר טרחה בטיפול בפסק-דין: "שכר טרחה בעד הטיפול בתביעה לפי החוק שהוגשה לביהמ"ש, לא יעלה על 13% מהסכום שנפסק". שכר טרחה בפשרה: "על אף האמור בסעיף 2, שכ"ט בעד הטיפול בתביעה לפי החוק שהוגשה לביהמ"ש שהסתיים בפשרה לא יעלה על 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע עפ"י הפשרה". שכר טרחה כשאין הליכים משפטיים: "שכ"ט בעד הטיפול בתביעה לפי החוק שהסתיים ללא הגשת תביעה לביהמ"ש לא יעלה על 8% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע". מס ערך מוסף: "השיעורים שנקבעו בכללים אלה אינם כוללים מע"מ, שבו נתחייב עוה"ד לפי חוק מע"מ, תשל"ו-1976". מהחיקוקים הנ"ל עולה שמדובר בתעריף מקסימלי לשכ"ט שנקבע בחוק, כשלעוה"ד אסור לגבות מעל 13%+מע"מ מ"הסכום שנפסק" ואם גבה מעל לכך עליו להחזיר את העודף. חוק והכללים מדברים בלשון ברורה על שכר מקסימלי ותעריף מקסימלי. בהצעת החוק 1079 מיום 12/07/73 נאמר שהחוק בא לקבוע תעריף מקסימלי לעוה"ד המטפל בתביעות של נפגעי תאונות דרכים. בדברי ההסבר לכנסת, כרך 68 עמוד 3954, במהלך הקריאה השניה והשלישית, ניתן לראות מדברי יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט דאז, ח"כ זרח ורהפטיג, שהכוונה הייתה להציע תעריף מקסימלי שיגביל את שכה"ט של עוה"ד ושבכל מקרה לא יוכל האחוז, בתביעות המסתיימות במשפט, לעבור את השיעור של 13% בתעריף מקסימלי לשכ"ט עו"ד. בנוסף, ביהמ"ש העליון פירש את הביטוי "הסכום שנפסק" כסכום שמחויב הנתבע לשלם בפועל לתובע. כך, בע"א 311/85 אפראימוב נ' גבאי ואח', פד"י מב(3)191 נפסק ששכה"ט על פי הוראות סעיף 16(א) לחוק מחושב על הסכום שנפסק לתובע ללא תשלומי מל"ל. בע"א 575/88 קריכלי נ' ביהם ואח', פד"י מג(3)602 נתקבלה פרשנות זו לגבי הסכום שהנתבע מחויב לשלם בפועל לתובע, כשנאמר בפס"ד זה בעמ' 610 לפסה"ד: "כל מטרתה של ההוראה בסעיף 16(א) הנ"ל למנוע 'נגיסה' יתרה בכספים המשתלמים לידיו של הנפגע, בין עפ"י הסכם שבין הצדדים ובין מתוקף פסק-דין". דהיינו, המטרה של ההוראה בסעיף 16(א) לחוק שהנפגע לא יינזק ושלא תהא נגיסה בכספים שישתלמו על ידו ומטרה זו תסוכל לפי פרשנות הנתבע - שנוגסת בכספים שמשולמים לידי הנפגע. תכלית החוק לשרת ערכים יסודיים ואינטרסים בסיסיים של החברה, ביניהם שלום הציבור, קידום הרווחה, זכות היסוד של האדם, השוויון בפני החוק ועוד. חזקה על המחוקק שהוא מבקש בכל חוק וחוק לקדם ערכים ואינטרסים אלה, או למזער, לצמצם את הפגיעה בהם ככל שניתן בנסיבות העניין ראה רע"א 1367/95 פרופורציה מרכז רפואי בע"מ נגד מד"י, פד"י מט(3)28. ##שכר טרחה במקרה של החלפת עורך דין תאונות דרכים## תקנה 473 לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה את ייצוגו של לקוח ע"י עורך דין בפני ביהמ"ש וקובעת כי בעל דין שמייצגו עורך דין רשאי להחליף את עורך דינו בכל תובענה או ענין או לסלקו. זהו הכלל בבית המשפט ובשלב שבו טרם הוגשה תביעה אין מוחלש כלל זה, נהפוך הוא. אומנם תקנה 473 מחייבת את בעל הדין להודיע על דבר הפסקת הייצוג לביהמ"ש ולשאר הצדדים אך בכך אין דבר לעינייננו משלוש סיבות, הסיבה הראשונה כי כי מרגע שהוגשה תביעה ישנה חשיבות פרוצדורלית ממעלה ראשונה בדבר הידיעה מי מייצג את מי, למי צריך להמציא מסמכים ומי רשאי לפעול בשם צד למשפט. הסיבה השניה היא כי לבית המשפט מוגש יפוי כח וע"מ שיפוי כח זה יפקע יש צורך במתן הודעה כי אין המיופה רשאי עוד לפעול בשם המייפה. סיבה שלישית היא כי עפ"י לשון התקנה אין חובה על בעל הדין להודיע לעו"ד שלו על הפסקת הייצוג. אומנם נכון והוגן לעשות כן אך גם המחוקק השאיר ענין זה ללקוח ולעורך הדין ואין באי מתן הודעה לעורך הדין כדי למנוע את שחרורו מהייצוג. מערכת דינים אחרת שחולשת על היחסים שבין עורך דין ללקוח ולצד שלישי היא מערכת דיני השליחות, סעיף 14 א' לחוק השליחות קובע כי השליחות מסתיימת בביטולה ע"י השולח או השליח. שכר טרחת עורך דין במקרה של קבלת פיצויים מביטוח לאומי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מחושב שכר טרחת עורך הדין בהתאם לסכום שנפסק לנפגע. היות ותשלומי המוסד לביטוח לאומי מופחתים מהנזק, אין עורך-הדין זכאי לתשלומי שכר טרחה עבורם. הלכה זו יפה בין אם מדובר בסכום שנפסק בפסק-דין ובין אם מדובר בסכום שהוסכם לשלמו בפשרה ללא הגשת תביעה. ##חופש החוזים בנושא שכר טרחת עורך דין תאונות דרכים## כלל יסוד הוא, כי חוזים יש לקיים - pacta sunt servanda. חופש ההתקשרות ניצב ביסוד דיני החוזים. מהזכות להתקשר בחוזה, נגזרת החובה, לכבד חוזים. מכאן המקור לתרופת האכיפה, אשר מצאה את ביטויה בסעיפים 1 ו-3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971. סעיף 3 הנושא כותרת "הזכות לאכיפה", קובע: "הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה: (1) החוזה אינו בר ביצוע; (2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי; (3) ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל; (4) אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין." עם הכרתה של הזכות לקניין כזכות יסוד (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), עלתה זכות האכיפה מדרגה. על מנת להצדיק סטייה מכלל היסוד, נדרשים אנו להצביע על קיומן של נסיבות חריגות, המקוממות את חוש הצדק הטבוע בנו, (ע"א 4781/01 מדינת ישראל נ' סנפיר השקעות בע"מ תק-על 2003(1)). ודוק, על בית המשפט להיזהר בכיבוד רצונם של הצדדים ולהעדיפו על התערבות באומד דעתם או "שכתוב" החוזים שנכרתו על ידם. בעזרת מדיניות זו תשמר היציבות ותוגשמנה ציפיות לגיטימיות של צדדים לחוזה: "גם בית המשפט הישראלי, כמו בית המחוקקים הישראלי, מכיר בעקרון חופש החוזים, ולא רק מן השפה ולחוץ. בשורה ארוכה של פסקי-דין הצהיר בית המשפט העליון על עקרון חופש החוזים כעל עיקרון מנחה ויישם אותו הלכה למעשה, בהכירו בהרחבה בחוזים שנכרתו מתוך רצון חופשי ובאוכפו התחייבויות הכלולות בהם." (ג' שלו, דיני חוזים, (מהדורה שניה, ירושלים - תשנ"ה), 29). בדבר החובה לכבד התחייבויות אמר כב' השופט מ' חשין ב- בג"צ 1930/94 - יובל נתן ואח' נ' שר הבטחון ואח', פ"ד מח(4), 643, 657: "עותר המתכחש להתחייבותו לא יזכה בסעד 'למען הצדק' ". מבחן הצדק שמציב המחוקק כסייג לאכיפת חוזה מוסכם בין הצדדים, הוא מבחן רחב ויש להזדקק לו בזהירות רבה (ראה: ג. שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה) (הוצאת דין, תשנ"ה),532). בבואו ליישם מבחן זה, מתערב, למעשה, בית המשפט באוטונומיה החוזית ובזכותם הלגיטימית של צדדים להגיע להסכם ולהבשילו לכדי חוזה. עיקרון "חופש החוזים" קרי, זכותם של הצדדים להתקשר בחוזה כראות עיניהם כפי הבנתם ועפ"י המוסכם ביניהם, הנו עיקרון יסוד בדיני החוזים, כנקבע במפורש בסעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973: "תוכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים". עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוכר עיקרון זה כמציב זכות יסוד חוקתית. (ד"נ 22/82 בית יולס נ' רביב, פ"ד מג (1) 441). על כן לא בנקל יתערב בית המשפט בתכניו של חוזה שנחתם בין צדדים או יקבע כי אין החוזה בר אכיפה כלל. שיטת המשפט הישראלי מבכרת את סעד האכיפה על פני סעד הפיצויים ומשכך, אכיפת חוזה הנה תרופה ראשונה במעלה והיא קודמת לכל תרופה אחרת.(השוה ע"א 91/75 פרץ נ' ביטון, פ"ד ל(1) 367,363, ע"א 158/77 רבינאי נ' מן שקד, פ"ד ל"ג (2) 282,292. ד"נ 20/82 אדרס נ' הרלו אנד ג'ונס, פ"ד מב(1) 221, 256) . "צדק בדיני חוזים איננו צדק מוחלט או צדק חברתי, אלא אך ורק צדק יחסי, בין הצדדים לחוזה לבין עצמם.במקרים המעטים שבהם מופיע מושג זה בחקיקה החוזית יש לפרשו כמורה על איזון בין האינטרסים של הצדדים לחוזה... כדי להביא לידי שלילת זכות האכיפה של הנפגע ולשכנע את בית המשפט כי מתן צו אכיפה יהא בלתי צודק בנסיבות העניין, על המפר להראות כי העוול שיגרם לו אם ייאכף החוזה, רב באורח משמעותי מן העוול שייגרם לנפגע אם תידחה תביעתו לאכיפה, ויהיה עליו להסתפק בפיצויי כסף". ג. שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה) (הוצאת דין, תשנ"ה),532 (וכן ראה ע"א 91/75 פרץ נ' ביטון, פ"ד ל(1) 367) . בע"א 254/86 ניניו נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד מב(1)1, העיר השופט שלמה לוין (כתוארו אז): "... שקיימים מקרים נדירים, שבהם רשאי בית המשפט לקבוע, שאכיפת חוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין, גם כשמדובר בחיוב כספי". ברוח זו החליט בית המשפט גם בע"א 3437/93 אגד, אגודה לתחבורה שיתופית בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד (1) 817. ובמקום אחר נאמר: "כאן מבקשת המדינה לטעון כי לפי סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, אין לאכוף עליה את חיובה הנובע מהחוזה. אף טענה זו אין לה על מה שתסמוך. אין המדינה מביאה נימוק לחוסר הצדק שבאכיפת החוזה אלא זה בלבד שהמשיבה מתעשרת מעבר למה שכנראה נראה ראוי וצודק בעיני המערערת...ברור כי אין הסעיף בא להתערב בחוזה עצמו וליצור שינויים בתניות באופן שיועברו כספים מכיסו של צד אחד לחוזה אל המתקשר השני. בית המשפט איננו שוקל את הכדאיות הכלכלית של הצדדים מקום שהחוזה מפורש. (ע"א 11/87 מדינת ישראל נ' חירם לנדאו, פ"ד מג (4) 287,293). מדברים אלו אנו למדים כי החלתו של סעיף 3(4) הנ"ל במקרים של חיובים כספיים, הנו יוצא מן הכלל ונעשה רק במקרים בעלי נסיבות מיוחדות. בבוא בית המשפט לשקול שיקולים של צדק עליו להתחשב גם בגורם הזמן. כך, הנשיא שמגר בע"א 48/81 פומרנץ נ' ק.ד.ש, פ"ד לח (2) 813. שכר טרחהשכר טרחת עורך דיןשאלות משפטיותתאונת דרכיםעורך דין