##מהי הלכת אוסם ?## הלכת אוסם באה לפרש את הגדרת סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בדבר "שימוש ברכב מנועי". לאור המחלוקות הרבות בקרב המשפטנים וריבוי פסקי דין שהוקדשו לבירור ההגדרה ביקש השופט ריבלין להבהיר את סוגיית ה"תחרות" בין פעולות פריקת רכב וטעינתו (המכונה חזקה ממעטת) לבין פעולות עלייה וירידה מהרכב (המכונה חזקה מרבה). השופט ריבלין בחר במודל לפיו די בכך שהאירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות על-מנת שתקום תחולה לחוק הפיצויים. על פי מודל זה, אין בעובדה שהאירוע מקיים גם את הוראת ההמעטה שעניינה פריקה וטעינה כדי לאיין את נפקות קיומו המקביל של "שימוש ברכב מנועי" על-פי הגדרת החוק. מודל זה נשען על תפיסה שלפיה אירוע המקיים הן את הריבוי הן את ההמעטה מגלם בתוכו למעשה שתי פעולות, ומתוך שאחת מהן הוכרה במפורש על ידי החוק כדרך של "שימוש ברכב מנועי", אין להדירה מן החוק אך משום שבמקביל נתקיימה גם פעולה אחרת, שאינה מהווה שימוש כזה. משמע - פעולות הפריקה והטעינה הן פעולות שנעשות לצורך שימוש תחבורתי ברכב. לפיכך, הירידה מן הרכב לצורך טעינה או פריקה היא בעלת אופי תחבורתי, ונותרת ככזו על אף שפעולות הטעינה והפריקה עצמן הוחרגו מתחולת החוק. ## הנימוקים בבסיס הלכת אוסם:## בהמשך, בעמדו על הנימוקים בבסיס הלכת אסם, ציין השופט ריבלין, כי מודל זה מתיישב עם התפיסה, שהובעה עוד בטרם נחקק תיקון מס' 8, ולפיה פעולת הטעינה והפריקה היא בעלת אופי תעבורתי. קביעת החריג הסטטוטורי אינה גורעת מתפיסה זו ואינה משנה מאופיין התחבורתי של פעולות הפריקה והטעינה. לפיכך אף שפעולות הטעינה והפריקה, כשהרכב עומד, אינן נמנות עם דרכי השימוש המוכרות בחוק הפיצויים, לא תתאיין נפקותן של פעולות אחרות, המהוות. ## ירידה ועליה לרכב - טעינה ופריקה:## סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע הגדרה בסיסית לתאונת דרכים, הגדרות משנה, חזקות מרבות וחזקות ממעטות, כללים וחריגים, הוראות כלליות והוראות מיוחדות. "תאונת דרכים" הינה מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. "שימוש ברכב מנועי" הוגדר, מעבר לנסיעה עצמה ברכב (השימוש הקלאסי) גם ככניסה לתוכו או ירידה ממנו, המכונה החזקה המרבה. הלכה פסוקה היא כי "ירידה מרכב אינה חייבת בהכרח להיות רצונית. במילים אחרות, גם ירידה לא רצונית כגון נפילה או החלקה, הינה בגדר "ירידה" לצורך החזקה המרבה. פעולות של פריקה וטעינה הוכרו בעבר כשימושים קלאסיים לצורך "תאונת דרכים" אך "הודרו" מגדר השימושים במסגרת תיקון 8 לחוק. ##הלכת אוסם - תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים:## בטרם תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים הכירה הפסיקה בכך שפעולות פריקה וטעינה הן פעולות שנעשות לצורך תחבורתי. נקבע כי הטעינה והפריקה נועדו לאפשר הובלה, שהיא ייעודו התחברותי של הרכב, ולפיכך הן בגדר שימוש לצורכי תעבורה בהלכת אוסם התייחס השופט ריבלין להלכה ולשינוי שחל בעקבות התיקון, וציין כי טעינה ופריקה של מטען כאשר הרכב עומד אינן באות בגדר "שימוש ברכב מנועי" אף שהן מקיימות כאמור את המבחן התחבורתי כמו גם את המבחן הייעודי. שימוש מוכר, אף אם נעשו בזיקה לטעינה ופריקה, שהיא עצמה שימוש תחבורתי ברכב. ##זמן פעולת הטעינה והפריקה: ## בהלכת אוסם לא הבחין בית המשפט בין מקרה של ירידה מהרכב או כניסה אליו בתחילתן או בסיומן של פעולות הטעינה והפריקה לבין מקרה של ירידה או כניסה בעיצומן של הפעולות ונפסק כי ניתן להניח כי גם פעולה של עלייה למשאית או ירידה ממנה לצורך טעינה ופריקה עשויה להיחשב פעולת לוואי של הטעינה והפריקה. זאת, מקום שבו נועדו הפעולות האלה לאפשר להקל את מלאכת הטעינה והפריקה שטרם נסתיימה או להשלימה. עוד צוין בהלכת אוסם כי מצבי הכניסה והירידה אינם עשויים מיקשה אחת לעניין זה. לא הרי אדם היושב ברכב פרטי ויורד ממנו בתום הנסיעה תוך שהוא "פורק" סל מצרכים המצוי במושב שלידו, כהרי אדם היורד דרך הפתח האחורי של משאית ועל גבו מטען. במקרה השני יקל לראות בירידה מן הרכב כ"חלק אינטגראלי" מפעולת הפריקה. דוגמאות אלה, הנמצאות בשוליים אך מדגישות את הקושי שהיה עלול להיווצר במקרים המצויים בתווך לוּ בחרנו במודל הראשון, שעל-פיו אין השימוש המוכר, שהוא גם חלק אינטגרלי מהפריקה או הטעינה, בא בגדר החוק וגם אם נראה בפעולת העלייה לרכב או הירידה ממנו, כפעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינה או לפריקה, גם אז לא תישלל תחולת החוק. שאלות משפטיותהלכת אוסם