פריקת סחורה משאית - האם תאונת דרכים ?

אדם הגיע למקום המיועד לפריקת בלוני גז ממשאית, בזמן שסידר את הבלונים שהיו מיועדים להמשך הנסיעה בלון גז נפל על רגלו. בפני בית המשפט עמדה השאלה האם האירוע הינו "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. להלן לקציר נרחש של פסק דין חלקי שניתן בבית משפט השלום בתל אביב ע"י השופט אבי זמיר: ##מבוא:## תביעת פיצויים בגין נזקי גוף - התובע, עובד חברת "אמגזית פ.ק. בע"מ" (להלן: הנתבעת 2), נפגע בתאונה ביום 7.9.04, בזמן שבלון גז שהוביל במשאית (שבוטחה על ידי הנתבעת 2 אצל הנתבעת 1), נפל על רגלו. הדיון פוצל, כך שתחילה התבררה שאלת סיווגו האפשרי של האירוע כ"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים"). התובע טוען לתחולת החוק (לחלופין עתר בתביעתו גם לפי עילה נזיקית); הנתבעות מבקשות לטעון ההיפך; תאונת דרכים או לא תאונת דרכים, זאת השאלה. ##תחולת החוק - כללי:## כידוע, תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק כדלהלן: " 'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על שימוש ברכב מנועי. ההגדרה כוללת הגדרה בסיסית, שלוש חזקות חלוטות מרבות וחזקה חלוטה ממעטת אחת. ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 532 (1996), נקבע אופן הבדיקה בגדרה יתברר האם האירוע עומד בהגדרה זו אם לאו. ראשית, יש לבדוק האם מתקיימת הגדרת הבסיס; במידה שנשללה אפשרות זו, יש לבדוק את תחולתן של החזקות המרבות, ואם אחת מהן מתאימה, יש לוודא כי המקרה אינו נופל בגדרה של החזקה הממעטת. הגדרת הבסיס כוללת בחובה שבעה רכיבים: (1) מאורע; (2) נגרם; (3) לאדם נזק גוף; (4) עקב; (5) שימוש; (6) רכב מנועי; (7) למטרות תחבורה. הדיבור "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק כדלהלן: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה על ידי משתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן, התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט, טעינתו של מטען או פריקתו, שהרכב עומד. על הפעולה שנעשתה "למטרות תחבורה" להכניס את כלי הרכב בגדרם של אותם סיכונים שיוצרת הובלת אנשים או מטענים ממקום למקום (ראו ע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור ואספקה בע"מ נ' סובח (פ"ד נ (3) 819 (1996), וכן עניין עוזר הנ"ל, בעמ' 563). בבירור מטרת השימוש יש לבדוק את מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש אלא אם כן השימוש כרוך מעצם טבעו בסיכון תחבורתי (ראו גם רע"א 7509/98 כהן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח, פ"ד נד(1) 250 (2000) וכן דנ"א 1963/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' כהן. ##גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה:## לפי הנטען בכתב התביעה, התובע הגיע ביום פגיעתו למחסן רשת "הום סנטר" בחיפה, שם היה אמור לפרוק סחורה, אלא שהמחסן טרם נפתח, והוא ניצל את הזמן לסידור בלוני הגז אשר אוחסנו בארגז הרכב, ואשר התגלגלו בזמן נסיעתו ממקום מגוריו (משם יצא לנסיעה) אל המחסן הנ"ל. בעת הרמת אחד מבלוני הגז החליק האחרון ונפל על רגלו השמאלית. התובע חזר על גרסתו זו לאורך כל ההליך. כך למשל עוד לפני הגשת התובענה (תצהיר עדות ראשית תובע, נספח ג'- טופס בל 250), ובהמשך בתצהיר שהגיש בהתאם להחלטת בית המשפט לעניין נסיבות התאונה: "כאשר הגעתי למחסן הום סנטר כרמל בחיפה הוא היה עדיין סגור. כדי לנצל את הזמן נכנסתי לארגז המשאית כדי לסדר את הסחורה, ואז ראיתי שבלוני הגז מפוזרים, וחמור מכך- הם שכבו על הצד באופן לא בטיחותי. חששתי שבמהלך הנסיעה לתחנה הבאה יקבלו הבלונים חבטות ויתפוצצו חלילה, ולכן, למען בטיחות הנסיעה, סידרתי אותם שוב באופן האמור לעיל. עת הרמתי את אחד הבלונים הוא החליק מידי ונפל על רגלי השמאלית וגרם לי לפציעה נשוא התביעה." (סעיפים 4 - 7 לתצהיר נסיבות). בתצהיר עדותו הראשית שב ומסר כי: "חששתי שבמהלך הנסיעה לתחנה הבאה יקבלו הבלונים חבטות ויתפוצצו חלילה, אם מהחבטה ואם מניצוץ שיבעיר גז דולף, ולכן, למען בטיחות הנסיעה, סידרתי אותם שוב באופן האמור לעיל." (תצהיר עדות ראשית, ס' 12). בעדותו במהלך חקירתו הנגדית, השיב כי: "ש. תאר בבקשה את נסיבות התאונה במספר מילים? ת. בזמן שהמתנתי אמרתי לעצמי שבינתיים אעלה לארגז לסדר את הסחורה, שתמיד בנסיעה זזה מצד לצד, כי אינה קשורה. כשפתחתי את הארגז, נוכחתי שהסחורה אכן זזה ממקומה ובלוני הגז על צידם. הסבירו לנו שלפי חוק זה מסוכן, גם אילן הסביר לי כמה פעמים שהבלונים יהיו על הצד, הם צריכים להיות בעמידה וקשורים. נשאל התובע בנוגע לנסיבות התאונה כפי שאלה מתוארות בדו"ח החקירה (נ/1), והעיד כך: "ש. בחקירתך נשאלת לשם מה נכנסת לתא המטען (עמ' 2, ש' 3-4). מסכים עם זה? מסכים, בטח, לא מכחיש. זו הייתה המטרה הראשונית, לסדר את הסחורה. ש. גם בכתב התביעה שלך אמרת שניצלת את הזמן כדי לסדר את הסחורה? ת. נכון, זו הייתה המטרה וכשפתחתי את הדלת זיהיתי את הסכנה. חיזוק לדברים אלו, אשר יכול ללמד על המניע להרמת בלון הגז ניתן לחלץ מתשובתו של התובע בחקירתו החוזרת: "ש. נשאלת על סחורה שפורקים ועל תחנות בדרך. לגבי בלוני הגז באותה תחנה שהיית הם היו אמורים להיות משווקים לאותה תחנה, להום סנטר?ת. לא, לתחנות אחרות, עתידיות. בשביל זה הייתי צריך לסדר, כי אני ממשיך בחלוקה." (שם, עמ' 5). אמירה זו מגובה במסמך המאשר את הסחורה אשר היה צריך התובע לפרוק בסניף הום סנטר אליו הגיע (תצהיר עדות ראשית, נספח א'). לפי מסמך זה התובע היה צריך לפרוק רק 36 בלוני גז חד פעמיים, ובכל אופן לא את בלוני הגז הגדולים או את זה שנפל ופגע ברגלו. מסתבר יותר, אם כך, כי התובע רצה לסדר את בלון הגז הפוגע מאחר והיווה סיכון להמשך שימושו במשאית בחלוקת הסחורה; התובע לא עסק בפעילות פריקה או פעילות לוואי לפעילות פריקה. הנתבעות במטרה לקעקע את גרסת התובע נתלו בעובדה כי: "ש. הפעם הראשונה ששמענו ממך על הסכנה בבלוני הגז זה בתצהירך?." (פרוטוקול, עמ' 4), קרי בעובדה שאלמנט ה-"סיכון" לא עלה מפי התובע בשלבים המוקדמים של ניהול ההליך. אם רכיב הסיכון איננו מתקיים אזי פעולתו של התובע ניצבת ללא כל זיקה להמשך שימושו במשאית ולהמשך נסיעתו. כך גם מתפוגגת הזיקה לחוק. להשקפתי, אין לצפות מתובע לתאר אירוע בעיניים ובניסוח משפטי הדומה לרוח החוק. אין בידיו את הכלים לכך. משהוברר לתובע על ידי גורמי הנהלה כי הובלת בלוני גז מעין זה שנפצע ממנו עלולה להיות מסוכנת, ולשם כך אף הומלץ על פתרון חביקה וקיבוע באמצעות רצועות, ברור כי התובע היה מודע לסכנה הטמונה בקיומם של מספר בלוני גז מלאים המפוזרים בתא המטען של המשאית, ופעל להסרתו או להקטנתו של סיכון זה. התובע לא יכול היה להרשות לעצמו להמשיך בנסיעה ליעד החלוקה הבא אפילו כשבלון גז אחד חופשי ואינו חבוק על ידי ארגזים ולכן ניצל את הזמן לסידור הבלונים ולייצבם במקום בטיחותי יותר. טענה בדבר נסיעת התובע מרחק 150 ק"מ עם בלוני גז מפוזרים בתא המטען לא הוכחה, וכך גם ידיעתו בדבר קיומם של בלוני גז שהתפזרו מביתו בעיר בית שמש משם יצא בבוקר התאונה ועד לחיפה. אלמנט הסיכון הטמון בבלוני גז היה ידוע לחב' אמגזית כפי שהעיד מר אילן דרמון - מנהל תפעול מטעמה: "ש. איך אפשר לקבע בלון גז בגובה 40 ס"מ לרצועה בגובה 80 ס"מ? ת. כיוון שבאחריות הנהג להעמיס את הסחורה, כשיש חבילה שהיא יותר נמוכה מהרצועה הנהג יכול להכניס עגלות גבוהות שיש לנו ולקשור. אני לא מתייחס לבלוני גז, אלא לחבילות. בתוך המשאית יש פסים שאפשר לקשור, היום אחת הפעולות המתקנות הן שאנו שמים שני פסים, אחד יותר נמוך והשני גבוה יותר וזה מאפשר לנהג לעשות הצלבה באיקס" (פרוטוקול, עמ' 8). המשמעות היא שבלוני הגז היו והנם סיכון תעבורתי אותו ניסתה חב' אמגזית למזער, ולשם כך בדיוק פעל התובע בהרימו את בלון הגז כדי לסדרו. התובע מסר כי נהג לעגן את בלוני הגז: "ת. הסחורה שאני מחלק בדרך כלל שמים אותה בקרטונים את כולה. אין בעיה שאלה יזוזו. הבעיה היא עם המיכלים, אותם מסדרים בין הקרטונים שיחזיקו אותם מלזוז במהלך הנסיעה, אך ברגע שהקרטונים זזים- יזוזו גם המיכלים. כשהעמסתי סידרתי את המיכלים בין הקרטונים. בנסיעה עצמה מבית שמש לחיפה לא בדקתי." (פרוטוקול, עמ' 5). לאור דברים אלו ניתן לקבל את גרסתו, שלפיה, כפי שהוא נוהג בדרך כלל בסידורי בטחון כלפי בלוני גז שאותם הוא מוביל, כך פעל גם כשהרים את בלון הגז שממנו נפגע. לסיכום - גרעין גרסתו של התובע בפניי לא נסתר, אלא להיפך; התובע הרים את בלון הגז כדי לסדרו לא לשם פריקה ולא לשם סידור גרידא, אלא מטעמי וצרכי בטחון להמשך נסיעתו בקו החלוקה. אילולא סידר את הבלונים אכן היה יכול לקום סיכון ממשי במהלך נסיעתו. עדותו אינה "עדות יחידה" במובן הרגיל, שכן היא נתמכת, בעיקרה, באמרות קודמות ובתיעוד הרפואי. ##נסיבות האירוע במבחן החוק:## אין למעשה חולק, כי המשאית המדוברת הינה רכב מנועי לכל דבר ועניין, אשר שימש בין היתר להעברת בלוני גז, היינו למטרת תחבורה יבשתית. בענייננו סידר התובע את בלוני הגז בין הארגזים השונים על מנת למנוע את הסיכון התעבורתי הטמון בייעודו של הרכב, היינו, הובלת בלוני גז. מכאן ברור כי הרמת בלון הגז ע"י התובע עולים בגדר המונח "נסיעה". ראו גם א' ריבלין, בספרו תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב פיצויים (1999), עמ' 154 - 156, לפיו גם אירועים שהתרחשו בעת עצירת הרכב יכולים לבוא בגדרו של המונח "נסיעה". בע"א (מחוזי ת"א) 1974/03 ינטל נ' אגד בע"מ (ניתן ביום 14.8.05) נדונה השאלה האם פגיעתו של נהג האוטובוס מדופן אחד מכיסאות האוטובוס בעת ביצוע סריקה ביטחונית לפני התחלת נסיעה מהווה תאונת דרכים. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי המדובר בתאונת דרכים, וכי יש לייחס למושג "נסיעה" רמת הפשטה גבוהה, ולכלול בו מצבים הנכללים בגדר "שימוש" לפי המבחן התחבורתי; סריקה ביטחונית המבוצעת בפנים האוטובוס מהווה פעולה שבלעדיה לא תתאפשר נסיעה ולפיכך, כך נפסק, מדובר ב"שימוש ברכב מנועי" (עם זאת ראוי לציין, כי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון - רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל - טרם ניתן פסק דין). על אותו משקל, גם המשך הנסיעה במשאית המיועדת להובלת סחורה, אשר בלון גז המצוי בה אינו יציב או היה יציב ומקובע אך זז ממקומו, אינו אפשרי מפאת הסיכון שיוצר מצב זה עבור המשתמשים בדרך, ומכאן ברור כי האירוע נשוא התביעה נכנס בגדר המונח נסיעה. דרכי השימוש ברכב שיש בהן כדי להקנות לנפגע זכאות לפיצויים כוללות, על-פי ההגדרה שבחוק, גם "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". בהתאם לפסיקה, המונח "טיפול" מתייחס לפעולות המבוצעות ברכב שלא אגב תקלה בו. נפסק כי, הטיפול הוא "טיפול דרך" אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית (ראו, למשל, רע"א 1300/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, דינים עליון נח, 252 (2000)). בענייננו, התאונה אירעה בשעה שהתובע ניסה לטפל במפגע הבטיחותי, על מנת שיוכל להמשיך את הנסיעה ללא חשש. אין המדובר גם בטעינתו של מטען, כפי שניתן להקיש מע"א (מחוזי ת"א) 2556/01 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' שיוביץ, דינים מחוזי, לד9, 50 (2004)). באותו מקרה נדון אירוע שבו נהג משאית עצר בצד הדרך לאחר ששמע רעשים מכיוון דופן המשאית, ראה כי הדופן אינה במקומה, אולם לא הצליח לתקן את התקלה והמשיך בנסיעתו למפעל, שם ניסה עובד אחר להחזיר את הדופן למקומה באמצעות מלגזה ובשלב זה הדופן נהדפה על הנהג והוא נפגע. בית המשפט המחוזי אישר את קביעת בית משפט השלום לפיה האירוע מהווה תאונת דרכים, בפוסקו כי "… המשיב החנה רכבו בשטח שונה משטח הטעינה במפעל במטרה לנסות ולסדר את דופן משאיתו. המשיב ירד לסדר תקלה ולא לבצע פעולה יומיומית המהווה חלק ממהלך כל טעינה ו/או פריקה. הוא ביצע תיקון חד פעמי במשאית עצמה, אשר לא ניתן לראות בו חלק אינטגראלי מפעולות חיצוניות למשאית עצמה". מהאמור עולה כי נסיבות האירוע נשוא התביעה עולות כדי "טיפול דרך", כמשמעותו בחוק הפיצויים. במקרה שלפניי דין הרמת בלון הגז לשם סידורו למטרת נסיעה בטוחה יותר ומניעת אותו סיכון תעבורתי כדין ביצוע תיקון חד פעמי במשאית כפי שמתואר לעיל. סעיף ההגדרות של חוק הפיצויים קובע כי שימוש ברכב מנועי כולל גם "התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא עקב טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד. ##הדיון בבית המשפט:## בענייננו, התובע נפגע מבלון הגז אשר נפל במשאית חונה בהיותו מטען בה, ועל כן התאונה נשוא התביעה מהווה תאונת דרכים גם מכוח החזקה המרבה דלעיל. ודוק - הסייג המוציא מתחולת החוק התנתקות או נפילה של חלק או מטען מרכב עומד עקב טיפולו של אדם ברכב המסגרת עבודתו אינו חל, שכן בהתאם לפסיקה סייג זה בא להוציא מגדר הזכאות אך ורק פעולות טיפול ותיקון המבוצעות ע"י מי שמקצועו בתיקון כלי רכב או בטיפול בהם, ולא כך במקרה שבו עסקינן בנהג שעיסוקו הובלת סחורה. ברע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' דואני, פ"ד נו (3) 495 (2002) דן בית המשפט העליון בשאלה האם הישמטות חלק ממטען קורות ברזל ממשאית חונה, לאחר שהנהג הוציא ממקומם את העמודים שהיו מורכבים על דופן המשאית ונועדו לתמוך במטען - כהכנה לקראת פריקה - מהווה תאונת דרכים. באותו מקרה פסק בית המשפט העליון, מפיו של כב' השופט ריבלין, כי התאונה לא אירעה במהלך פריקתו של מטען או טעינתו, ואף לא במהלך ביצוע פעולה הנלווית לפריקה, והכריע כי התאונה מהווה תאונת דרכים. כדבריו: "ההינתקות של המטען, במקרה שבפנינו, אירעה באחד השלבים אשר שמשו חוליה בשרשרת שסופה שימוש ברכב ושימוש זה שימוש למטרות תחבורה היה. ודוק: העובדה שהחוליה הזו שבשרשרת לא נקשרה בפריקה ואף לא שימשה פעולה נלווית לפריקה, כי אם, במקרה זה, באה כהכנה לנסיעה דווקא, אינה גורעת מן העובדה כי השימוש הרלבנטי ברכב היה, בסופו של יום, שימוש למטרות תחבורה. המשיבים סבורים כי התאונה אירעה תוך כדי נסיעה וזאת כיוון שהמנוע של המשאית פעל, גם בעומדה, והעמידה לא הייתה אלא לצורך נסיעה, מעין פסק זמן בדרך אל משטח הפריקה. כיוון שהנסיעה ממילא לצורכי תחבורה באה - כך גורסים הם - קמה תחולה לחוק. בשל התוצאה אליה הגענו, אין לנו צורך להידרש לשאלת נכונותה של הנחה זו כאן" (עמ' 505). כאמור, התובע היה צריך לפרוק 36 בלוני גז חד פעמיים בלבד ובכל אופן לא את בלון הגז ממנו נפגע. בכך נשמטת טענת הפריקה. כך גם טענת הטעינה מאחר ובלון הגז היה מועמס בתא המטען זה מכבר. ##סיכום:## התובע נפגע בתאונת דרכים, והנתבעות חייבות לפצותו בגין נזקיו. תאונת דרכים בזמן פריקה וטעינהמשאיתשאלות משפטיותתאונת דרכיםסחורה