10% נכות בגין אי התאמה סוציאלית כתוצאה מהתאונת עבודה

10% נכות בגין אי התאמה סוציאלית כתוצאה מהתאונה, לפי סעיף ליקוי 34 (ב)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), ה'תשט"ז-1956 ("התקנות"). יתר טענות המערערת נדחו: "כאמור בפרוטוקול וועדת ערר מתאריך 1.1.13. מבחינה כירורגית - הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי אין נכות. מבחינה אורטופדית - הוועדה דוחה את הערר מכיוון שלא נמצאו מגבלות המקנות אחוזי נכות בגין הצוואר,גב תחתון ויד שמאל. כמו כן נקבע כי אין קשר סיבתי בין ה- CTS ביד שמאל לתאונה הנדונה מבחינה נוירולוגית - אין כל נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה הנדונה. בנוסף נקבע כי אין קשר סיבתי בין כתף שמאל לתאונה הנדונה. הוועדה עיינה בחוו"ד דר' אברבוך מיום 23.12.12 ואינה מקבלת את מסקנותיו כפי שפורט בפרוטוקול מיום 1.1.13. הוועדה עיינה בחוו"ד פסיכיאטר דר' ברוך יהודה מתאריך 7.2.13 אשר קבע כי קיים קשר סיבתי בין מצבה הנפשי לתאונה הנדונה וכן נקבעה נכות בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב)(2) ומקבלת אותה. הוועדה משאירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג I לעניין הנכויות הזמניות - נכות בשיעור 20% מתאריך 11.8.11 ועד 31.10.11, ונכות בשיעור 10% מתאריך 1.11.11 ועד 31.12.11. הוועדה קובעת כי אין מקום להפעלת תקנה 15. התובעת חזרה לעיסוקה ללא ירידה ניכרת בהכנסותיה". ("הוועדה") 6. על החלטה זו הערעור שבפניי. טיעוני הצדדים 7. לטענת המערערת, שגתה הוועדה בקובעה כי אין קשר בין התאונה לבין הנכות בידה השמאלית של המערערת וזאת הן מאחר ומתעודת חדר המיון עולה כי המערערת התלוננה על כאבים ביד שמאל והן מאחר והמערערת נפגעה בתאונת דרכים במנגנון של פגיעה רב מערכתית (בצוואר, בגב וביד שמאל). מוסיפה וטוענת המערערת כי שגתה הוועדה בכך שלא נתנה משקל לחוות דעתו של ד"ר אברבוך. לבסוף, טענה המערערת כי שגתה הוועדה בקובעה כי לא נמצאו הגבלות תנועה בצווארה ובגבה התחתון. המערערת ביקשה כי בית הדין יקבע בעצמו קשר סיבתי בין הפגיעות בכתף שמאל לבין התאונה ולחלופין, ישיב את עניינה לוועדה בהרכב אחר. 8. לטענת המשיב, לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה נימקה החלטתה להעדר קשר סיבתי בין התאונה לנכות הנטענת ביד שמאל, בכך שהמערערת לא נחבלה בכתפה השמאלית בתאונה, בכך שמהערערת לא נפגעה בשורש כף ידה השמאלית ובכך שה- CTS ממנו סובלת המערערת הינו דו צדדי. כמו כן, ציינה הוועדה שבבדיקתה הקלינית נמצא CTS רק מצד ימין. עוד ציין המשיב כי אף בתעודת חדר המיון נרשם כי המערערת נחבלה בצוואר ובגבה התחתון בלבד. הוסיף המשיב וטען כי הוועדה התייחסה בסיפא עמוד 3 לפרוטוקול מיום 1.1.13 לחוו"ד ד"ר אברבוך והסבירה מדוע אין היא מקבלת את מסקנותיו. אשר לקביעת הוועדה כי אין הגבלות בעמוד שדרה צווארי ומותני המזכות בנכות, טען המשיב כי מדובר בקביעה רפואית מובהקת. לבסוף טען המשיב כי הוא מתנגד לסעד המבוקש, שהרי בית הדין אינו מוסמך להכריע בעניינים רפואיים, לקבוע נכות או קשר סיבתי רפואי. כמו כן התנגד המשיב להחלפת ההרכב, משאין בנמצא אינדיקציה לכך שהוועדה נעולה בדעתה. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים - דין הערעור להדחות, מהנימוקים המפורטים להלן: 9. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת [עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 28/04/99]. 10. בדב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה כי: "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". ומן הכלל אל הפרט. 11. הוועדה שמעה את תלונות המערערת, ערכה לה בדיקה קלינית ורשמה את ממצאיה, כדלקמן (הציטוט אינו מובא במלואו, מאחר וכתב היד אינו קריא דיו): "מיפוי עצמות מ- 28.6.11 מוקד קליטה בצלע 7 משמאל. פיענוח CT צווארי מ- 11.6.11 ללא ממצא פתולוגי. בדיקתEMG מ- 25.11.11 CTS קל מימין בינוני משמאל ובדיקת EMG מ- 13.12.12 CTS יותר מימין מאשר משמאל. בבדיקה הליכה חופשית ללא צליעה ללא כיווץ שרירים לכל אורך הע"ש, טווח תנועות ע"ש צווארי מלא כח גס ותחושה תקינים ב- 4 הגפיים, סימנים של CTS מימין ... חיובי מימין. החזרים הופקו בכל אבחנות ... שווים. אין סימנים פתולוגיים, תחושה תקינה במבחן רומברג יציבה קורדינציה תקינה. ע"ש מותני בכיפוף לפנים מגיעה עם אצבעותיה עד למרחק של 5 ס"מ מעל הקרסוליים, טווח תנועות בכל המישורים תקין, SLR שלילי דו"צ. בבדיקת בית החזה: מציינת רגישות של הסקופלה משמאל שטוענת ששם מבנה בית החזה סימטרי. דפורמציה וכניסת אויר טובה לשתי הריאות. קולות הלב תקינים ללא קוצר נשימה במהלך שהותה בחדר הבדיקה. תנועות הכתפיים מלאות". (סעיף 21 לפרוטוקול הוועדה מיום 1.1.13). 12. הוועדה סיכמה מסקנותיה, כדלקמן: "מבחינה כירורגית הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי אין נכות הקשורה לחבלה בבית החזה. מבחינה אורטופדית הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא נמצאו מגבלות המקנות אחוזי נכות הן בצוואר ובגב תחתון והן ביד שמאל. מבחינת הקשר הסיבתי בין הופעת ה- CTS ביד שמאל ולבין התאונה - הוועדה דוחה קשר סיבתי מאחר ולא נחבלה בשורש כף יד שמאל. וכן מדובר ב- CTSשהינו דו"צ והיום בבדיקת הוועדה מבחינה קלינית נמצא CTS רק מצד ימין. מבחינת תלונות על כאבי ראש הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה ולא נחבלה ישירות בראש. ולכן אין כל נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה הנדונה. הוועדה עיינה בחוו"ד דר' אברבוך מ- 23.12.12 ואינה מקבלת מסקנותיו מאחר ולא נמצאו מגבלות בתנועות ע"ש הצווארי והמותני בבדיקת הוועדה CTS אינו קשור סיבתית לתאונה הנדונה וכן בקשר לכתף שמאל הוועדה מציינת כי אין קשר סיבתי בין כתף שמאל לתאונה הנדונה מאחר ולא נפגעה מתאונה הנדונה. לדיון סיכום הוועדה מבקשת חוות פסיכיאטרית תוך קביעת קשר סיבתי. סיכום ללא נוכחות". (סעיף 23 לפרוטוקול הוועדה מיום 1.1.13) 13. אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה שגתה הוועדה בקובעה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות הנטענת בידה השמאלית. באשר לקשר הסיבתי בין ה- CTS בידה השמאלית של המערערת לבין התאונה - הוועדה נימקה החלטתה בכך שהמערערת לא נחבלה בשורש כף ידה השמאלית, ובכך שממצאי בדיקתה הקלינית העלו כי המערערת סובלת מCTS- דו צדדי, יותר מימין. קביעה זו היא קביעה רפואית מובהקת, ואין מקום להתערב בה. ממצאים רפואיים אלה, אכן אינם מתיישבים עם הטענה לפיה ה- CTS בידה השמאלית של המערערת נגרם כתוצאה מהתאונה. באשר לכתף, קבעה הוועדה כי המערערת לא נפגעה בתאונת הדרכים בכתפה השמאלית. עיון בתעודת חדר המיון שצורפה לנימוקי הערעור, מעלה כי בתעודה זו נרשם כי המערערת נחבלה באזור הצוואר והגב התחתון, ולא נרשם בה כי המערערת נחבלה בידה השמאלית. לפיכך, אין בנמצא אינדיקציה לכך שהמערערת נפגעה במסגרת התאונה בידה השמאלית. לאמור לעיל יש להוסיף, כי הוועדה בדקה, כאמור, את תנועות הכתפיים של המערערת ומצאה כי "תנועות הכתפיים מלאות" (ראה ציטוט סעיף 21 לפרוטוקול לעיל), כך שממילא לא נותרה למערערת נכות בכתפה השמאלית כתוצאה מהתאונה. בנסיבות אלה, מצאתי כי החלטת הוועדה לפיה אין קשר סיבתי בין נכותה של המערערת בידה השמאלית לבין התאונה הינה מפורטת ומנומקת דיה, וניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ומשכך, אין מקום להתערב בה. 14. לא מצאתי לקבל אף את טענתה הנוספת של המערערת, לפיה שגתה הוועדה בכך שלא נתנה משקל לחוות דעתו של ד"ר אברבוך. הוועדה ציינה כי עיינה בחוות דעתו של ד"ר אברבוך מיום 23.12.12 אולם לא מצאה לקבלה, מאחר ולא מצאה מגבלות בתנועות עמוד השדרה המותני והצווארי. עיון בסעיף 21 לפרוטוקול, מעלה כי הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ומצאה כי "טווח תנועות עמוד שדרה צווארי מלא", ובאשר לעמוד השדרה המותני קבעה "טווח תנועות בכל המישורים תקין". עפ"י הפסיקה, שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169). 15. אף טענת המערערת לפיה, שגתה הוועדה בקבעה כי לא נמצאו הגבלות תנועה בעמוד השדרה הצווארי ובגב התחתון - ראויה להדחות. קביעת הוועדה בעניין זה היא קביעה רפואית מובהקת, הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדי, ובית הדין אינו מוסמך "להכנס לנעליה" ולהתערב בה. 16. משלא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ממילא מתייתר הדיון בשאלת סמכותו של בית הדין לקבוע קשר סיבתי, ובטענת המערערת בעניין החלפת הרכב הוועדה. סוף דבר 17. הערעור נדחה. כמקובל בהליכים שעניינם זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו. תאונת עבודהנכותהתאמה סוציאלית