נטען כי היה על הוועדה הרפואית להמתיןעד לקבלת תוצאות בדיקת ה-C.T בטרם החלטה

נטען כי היה על הוועדה להמתין עם ההחלטה עד לקבלת תוצאות בדיקת ה-C.T שביצע המערער ביום 13.5.2013 המצביעה על בלטי דיסק עם לחץ על השק בחוליות L4-L3 ו-L5-L4. עוד נטען כי הוועדה לא התייחסה לטענות המערער לפיה שייך את ההגבלה בתנועות לפגיעה בצלעות ולשבר בצלע התשיעית ורק מאוחר יותר התברר לו כי נפגע גם בגב כתוצאה מהתאונה. המערער טען כי יש להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב אחר. מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. לעניין הפגיעה בצלעות נטען כי הוועדה בדקה את המערער, עיינה בבדיקות ההדמיה וקבעה על יסודן כי אין לו נכות בגין הפגיעה בצלעות. לעניין עמוד השדרה המותני נטען כי הוועדה שללה את הקשר הסיבתי לתאונה משני נימוקים עיקריים: האחד, תלונות המערער על כאבים בעמוד השדרה המותני החלו רק כעשרה חודשים לאחר התאונה בעוד שחודשיים קודם התלונן על כאבים במותן ימין בלבד. השני, עברו הרפואי של המערער בגב התחתון ותוצאות בדיקת ה-C.T מיום 4.5.13 המצביעות על היצרות בין חוליות S1 - L5. בנסיבות אלה נטען כי יש לדחות את הערעור. הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". לעניין הפגיעה בצלעות - הוועדה לעררים בדקה את המערער, פירטה את ממצאיה ועיינה בצילום רנטגן מיום 29.12.2012 אשר הדגים שבר ישן. בנסיבות אלה, ניתן להבין את קביעת הוועדה לפיה נכותו הזמנית של המערער היא עד ליום 31.12.2013. עם זאת, לא מובן מדוע החליטה הוועדה להפחית את אחוזי הנכות הזמנית של המערער מ-100% שנקבעו על ידי הוועדה מדרג ראשון ל-20%. הוועדה לא נימקה כלל קביעתה ולכן לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה. בנסיבות אלה, נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה. לעניין עמוד השדרה המותני - הוועדה קבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונות המערער על כאבים בעמוד השדרה המותני והגבלת התנועות. הוועדה נימקה החלטתה במספר נימוקים: האחד, העדר תלונות ביום התאונה או לאחריה. השני, היעדר תלונות בכל שנת 2012, כאשר התאונה הייתה בחודש יולי 2012. השלישי, תלונה ראשונה לאחר שמונה חודשים על כאבים ורגישות במותן ימין ולא בעמוד השדרה המותני. הרביעי, תלונה ראשונה בנוגע לעמוד השדרה המותני רק כעשרה חודשים לאחר התאונה, פרק זמן ממושך שאינו יכול להצביע על קשר סיבתי. החמישי, עבר רפואי בגין כאבים בגב התחתון קודם לתאונה וממצא של היצרות בחוליות L5-S1. החלטת הוועדה בדבר שלילת הקשר הסיבתי מנומקת וברורה, אולם אין בה התייחסות לטענת המערער לפיה לא התלונן על כאבים בעמוד השדרה המותני מכיוון ששייך את הגבלות התנועה לפגיעה בצלעות ולשבר בצלע התשיעית. לעניין טענת המערער בנוגע לבדיקת ה-C.T מיום 13.5.2013 אציין מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי המערער ובא כוחו לא טענו שהמערער עתיד לעבור בדיקת CT ביום 13.5.2013 ולא ביקשו מהוועדה להמתין עם החלטתה עד להמצאת תוצאות אותה בדיקה. בנסיבות אלה, לא הייתה כל חובה כי הוועדה תמתין עם החלטתה בעניין. עם זאת, משממילא מוחזר עניינו של המערער לוועדה סבורני כי יש מקום שהוועדה תשקול בשנית עמדתה בסוגיית הקשר הסיבתי ותבחן אם אין בממצאי בדיקת ה-C.T מיום 13.5.2013 המצביעים על בלטי דיסק בחוליות L4-L3, L5-L4 ו-S1-L5 כדי לשנות החלטתה. כמו כן, תתייחס הוועדה לטענת המערער לפיה לא התלונן על כאבים בעמוד השדרה המותני מכיוון ששייך את הגבלות התנועה לפגיעה בצלעות ולשבר בצלע התשיעית. לעניין החלפת הרכב הוועדה - כידוע על המבקש להעביר את עניינו לוועדה בהרכב אחר להראות טעם מיוחד לכך שכן הכלל הוא שעניינו של מבוטח יוחזר לאותה וועדה שכבר דנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר. עוד נקבע כי החלפת הרכב ייעשה באותם מקרים נדירים בהם יש חשש ממשי כי הוועדה תהיה מקובעת על עמדתה או שהרכב הוועדה אינו נאות. במקרה שלפניי נדון עניינו של המערער בפעם הראשונה על ידי הוועדה, הפגמים שנמצאו בהחלטה וועדה אינם מצביעים על היות הוועדה מקובעת על עמדתה ולא מצאתי עילה כלשהי להורות על החלפת הרכב הוועדה. סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול בשנית קביעתה בנוגע לאחוזי הנכות הזמנית שנקבעו למערער ותנמק החלטתה באופן ברור. כמו כן, תשקול הוועדה בשנית החלטתה בסוגיית הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעמוד השדרה המותני לבין התאונה. הוועדה תתייחס בהחלטה, בין היתר, לממצאי בדיקת ה-C.T מיום 13.5.2013 ולטענת המערער לפיה לא התלונן על הפגיעה בעמוד השדרה המותני מכיוון ששייך את הגבלת התנועות לפגיעה בצלעות ולשבר בצלע התשיעית. הוועדה תנמק החלטה. המערער ובא כוחו יוזמנו לדיון בפני הוועדה. המשיב יישא בהוצאות המערער בסכום של 1,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ועדה רפואיתבדיקת סי.טי (CT)רפואה