תביעה בגין תאונת עבודה של עוזר מפעיל במכונת "מגללה" החותכת נייר מגליל של כ- 20 טון

תביעה בגין תאונת עבודה כעוזר מפעיל במכונת "מגללה" החותכת נייר מגליל של כ- 20 טון 1. התובע יליד 1965, נפצע לטענתו בתאונת עבודה ביום 20.11.06, במהלך עבודתו כשכיר אצל נתבעת 1. מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש קבע כי לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורטופדי. מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטרי קבע 5% נכות צמיתה. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע נכות צמיתה בשיעור 10% בתחום הנפשי. הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות, האחריות וגובה הנזק. 2. נסיבות אירוע התאונה, מתוארות בתצהירו של התובע בסעיפים 4-10: "ביום 20/11/06 נפגעתי תוך כדי עבודתי כעוזר מפעיל במכונת "מגללה" מס' 7 החותכת נייר מגליל של כ- 20 טון. על מגללה עובדים: מפעיל מגללה שבאותו היום היה אלכס לוקיאנסקי, עוזר מגללה שהוא אני ושני עובדי במה. שני עובדי הבמה אינם קבועים במגללה הזו ועובדים על שתי מגללות 4 ו-7. תפקיד עובדי הבמה הוא לשלוח סטים, לשים מדבקות על כל גליל בנפרד ולשלוח למשקל. באותו זמן, אלכס לא היה. הוא יצא לעשן. בשל תקלה במכונה היא לא ביצעה את חיתוך הנייר ולפיכך שני עובדי הבמה התחילו להפוך את הסט כדי להפריד את הגליל. באותה מקרה הינו צריכים לחתוך גליל לששה חלקים שווים ולהפריד את החלקים. אבל, אחד העובדים הפעיל באופן פתאומי את המחשב האחראי על פעולת הבלמים והמסור של המגללה. כל הבלמים שעל שולחן העבודה הורמו והסט (גליל נייר החתוך שהיה על רצפת המכונה שהיא בעצם שולחן העבודה) קפץ ממקומו נזרק עלי כאשר עמדתי במרחק של כחצי מטר ואני נזרקתי מעוצמת הפגיעה עד לבלמים (עמודי הברזל) של המסוע". 3. בהמשך התצהיר שוקד התובע על הבהרות המתייחסות לתפקיד המגללה (סעיף 11 לתצהיר); שיטת העבודה של הפרדת החלקים של הגליל (סעיף 12 לתצהיר); שני עובדי במה ניסו להפריד את הסט כאשר התובע היה במגללה ועובד נוסף בא לעזור (סעיפים 13 - 14 לתצהיר); התובע נחלץ אף הוא לעזרתם (סעיף 15 לתצהיר) ומתאר את שארע לטענתו שלב אחר שלב בסעיפים 16-17 לתצהיר: "אני הוצאתי את הקרטון האמצעי תוך כדי שאני דוחף קצת את הסט כדי לשחרר את הקרטון שהיה בעצם מתחת לסט ולכן עמדתי מעבר לבלמים של שולחן העבודה עם הפנים שלי למגללה כשמאחורי המסוע ושלשה בלמים גדולים שמצידי כל אחד מהם שני עמודי עמודים בגובה של כ- 1.70 מטר, הבלמים שבין העמודים עולים ויורדים בהתאם לפעולת המחשב, אחרי המסוע (המסוע ניצב למגללה ומוביל את הסט הצידה). המרחק ביני ובין הבלמים היה בערך כמטר. עובדי הבמה עמדו מצידי הסט (אינני זוכר אם כל אחד מהם עמד בצד אחר או שניהם עמדו באותו הצד) ואז הבלמים התרוממו כי מישהו הפעיל אותם באמצעות המחשב ואז הסט קפץ ונזרק עלי בעוצמה גדולה ביותר באזור הבטן התחתונה והעכוז. אני נזרקתי נמעכתי ונצמדתי מעוצמת הסט לבלמים (עמודי הברזל), הסט עף חזרה לשולחן עבודה כמעט עד לבלמים, בינתיים אני נפלתי לרצפה ואז הסט התחיל לחזור חזרה לכיוון שלי ואז טאהר ושני עובדי הבמה הצליחו לתפוס את הסט כדי למנוע ממנו להיזרק עלי שוב. טאהר צעק לי "תצא משם". אני הצלחתי לברוח משם (למרות שעד היום אני לא זוכר איך הצלחתי לצאת במצב שבו הייתי). 4. לא באה בפני ביהמ"ש עדות נוספת לעניין הנסיבות של אירוע התאונה בזמן אמת מלבד עדותו של התובע. בחקירה נגדית נדרש התובע להגדרת תפקידו של מפעיל המגללה (אלכס), אל מול התפקיד שלו כעוזר המגללה, והסמכות להפעלת הכפתורים: "לא אסור, לא היה אסור לי להפעיל כפתורים כי אני הייתי בלימוד מגללות בשביל אסמכה חתמתי כולם מנהל היה בחו"ל רק חתימה שלו היתה חסר לי..." (עמ' 15 לפרו'). התובע תיאר כיצד אלכס (מפעיל המגללה) יצא החוצה לעשן, בהמשך כאשר הגלילים נתקעו ולא נפרדו, ניגש לעזור לעובדים על הבמה וכאשר נכנס להוציא קרטון מהאמצע על מנת לנסות להפריד, נפגע. בתשובה לשאלה ישירה לפיה נאמר לעובדים שאסור לעמוד בין שני הבלמים על הבמה, השיב התובע: "אמרו שאסור לעמוד, אבל לפני מישהו שם ואני צריך לפתור את הבעיה ונכנסתי להוציא קרטון מהאמצע ואז זה נזרק עלי" (עמ' 16 לפרו'). לתובע לא היה מענה מדוע לא המתין לחזרתו של אלכס או למנהל המשמרת על מנת לפתור את הבעיה ו/או התקלה שנוצרה, למעט הטענה שהיה לחץ של עבודה. (עמ' 17 לפרו'). התובע מאשר את חתימתו על נספח ב' לתצהיר עד ההגנה (14 עמודים) שעניינו: "נוהלי בטיחות למפעיל מגללה במכונת נייר" (ראה עמ' 17 לפרו'). בהמשך החקירה הנגדית נדרש התובע לסוגית הפגיעה הרפואית והתפקודית וכן לרקע רפואי קודם ועברו התעסוקתי. בשלב זה בסערת רגשות, בטרם הסתיימה החקירה הנגדית, הצהיר התובע: "אני לא רוצה שום חקירה אל תיתנו לי כלום אני הולך..." ועזב את אולם בית המשפט. (ראה עמ' 18 לפרו'). 5. מטעם המעביד הוגש תצהירו של מר תמיר הן, ממונה על בטיחות ומנהל הבטיחות של קבוצת נייר חדרה, אשר עיקרו ציטוט מתוך דו"ח התאונה (ראה סעיף 4 לתצהיר). נטען כי התובע הפעיל את המכונה בניגוד להוראות הבטיחות ובאופן לא תקין, בזמן שמפעיל המכונה אלכסנדר לופליאנסקי יצא להפסקה לעישון סיגריה. במקום לדווח על התקלה, בחר התובע על דעת עצמו להתגבר עליה כשהוא עומד בניגוד להוראות הבטיחות במקום בו נפגע. בחקירתו הנגדית התברר שעל דו"ח התאונה (נספח א' לתצהיר) חתומים שלושה והעד ביניהם, עובדים נוספים נחקרו, אך העדות אינה מוזכרת בדו"ח, למעט סיכום התחקיר. בתשובה לשאלת ביהמ"ש, העד הבהיר כי מאחר ולא היה עד ראיה לאירוע, הוא יכול לשער את שארע - המכונה הושארה במצב עבודה כאשר המפעיל אלכס יצא להפסקה, מישהו ביצע שינוי של כיוון הסכינים שיצר בעייה של הצמדת הגלילים והתובע עמד בצד הלא נכון ונמחץ ברגע שהגליל ירד והתגלגל לכיוונו. (עמ' 20-21 לפרו'). 6. בסיכומי ב"כ התובע נטען כי המעביד חב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי העובד, אשר הופרה וגרמה לנזק ואין לזקוף את הפסקת החקירה הנגדית כשהיא לקראת סופה, לחובת התובע שהיה נסער מאובדן מקור פרנסתו. בסיכומי הנתבעות נטען כי לתצהיר עדותו הראשית של התובע אין משקל ראייתי מאחר ולא ניתן היה לסיים את החקירה הנגדית, מדובר בעדות יחידה של בעל דין, לפיכך לא הורם נטל השכנוע המוטל על התובע להוכיח את גירסתו לאירוע התאונה. לחילופין, התובע הפעיל את המכונה בניגוד להוראות הבטיחות, מדובר בהסתכנות מרצון ו/או באשם תורם בשיעור גבוה. 7. לאחר הגשת הסיכומים, הוגשה בקשה בכתב מטעם הנתבעות להורות על דחיית התובענה מאחר והתובע נטש את אולם בית המשפט במהלך חקירתו הנגדית. הבקשה הועברה לתגובה וניתנה החלטה לפיה תבוא התיחסות במסגרת פסק הדין. לא נעלמה מעיני הטענה לעניין חשיבותה של חקירה נגדית, יחד עם זאת בנסיבות המייחדות את העושה והמעשה בתיק זה, שוכנעתי כי ניתנה להגנה שהות לברר את הגירסה המתייחסת לנסיבות אירוע התאונה נשוא התביעה. המדובר אמנם בעדות יחידה של בעל דין, אך היא לא נסתרה בחקירה נגדית ולא מצאתי להטיל דופי במהימנותה. מטעם ההגנה לא הובאו עדויות של עובדים נוספים אשר אין ספק כי ניתן היה בנקל לאתר ולהביא לעדות על מנת להבהיר ו/או ליתן גירסה אחרת למה שארע בזמן אמת. בנסיבות, מצאתי לקבוע כי התובע נפגע במהלך עבודתו כעוזר מפעיל מגללה, בעת שניסה להפריד גלילים, הבלמים התרוממו והסט נדחף קדימה ומחץ את העובד בין הדחפן לגליל. תשתית עובדתית זו לא נסתרה - ואף מוצאת ביטוי בדו"ח סיכום תאונת העבודה מיום 3.12.2006 (נספח א' לתצהירו של עד ההגנה). התנהלות התובע על פני ציר הזמן מצביעה על בעייתיות בהפעלת שיקול הדעת. התובע בחר להיחלץ לפתרון תקלה, מבלי שנתבקש, כאשר מפעיל המגללה בהפסקה והכל כך נדמה מבלי לנקוט באמצעי זהירות המתחייבים והוראות הבטיחות שעל כל עובד למלא. 8. שאלת האחריות של הנתבעות נגזרת מקיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, אשר אינה שנויה במחלוקת במסגרת יחסי עובד - מעביד. הפרת החובה והקשר הסיבתי לנזק, עומדים במבחן נסיבותיו של תיק זה אל מול פסיקה מנחה לפיה יש להקפיד דווקא עם המעביד ולהקל במידה רבה עם העובד. המעביד הוא המופקד על מקום העבודה ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה יהיו בטוחים, כי נוהלי העבודה יבוצעו הלכה למעשה, וכי העובד יודרך כראוי כיצד לבצע את עבודתו. (ראה בין היתר ע.א. 530/70 רביבו נ. חב' החשמל). בנסיבות, היה על המעביד לנקוט בצעדים סבירים כדי להרחיק את עובדיו מסכנות אותן ניתן היה לצפות מראש בשל אופי העבודה והמקום בו התבצעה. מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של עובד וזאת אפילו בא אותו מעשה בניגוד לחובות מפורשות ואף שהעובד מודע לסכנה במעשהו (ר' ע.א 688/79 יזבק נ. קובטי). 9. בשקלול הנסיבות בהן ארעה התאונה נשוא התביעה, העמדת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם, תוך בחינת התנהגותם במקרה הקונקרטי, כאשר לא ניתן לדרוש מהעובד שישקול בישוב דעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את העבודה "כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באווירה השקטה של אולם המשפטים ..." (ר' ע.א. 1958/97 בן שטרית)- שוכנעתי לקבוע כי עיקר האחריות מוטלת על המעביד ורשלנותו התורמת של התובע הינה בשעור 30%. 10. הפגיעה בתאונה והשלכותיה: התובע אושפז להשגחה בבית החולים "הלל יפה" בחדרה ובהתאם לסכום המחלה, נחבל בבטן לאחר שנמחץ על ידי גליל נייר במשקל 5 טון. בחוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, פרופ' תום הלל,ישנה התייחסות לתולדות המקרה; תלונות התובע (כאב גב תחתון); ממצאי הבדיקה (רגישות למישוש בעמוד שידרה, ממצאי בדיקות עזר); בפרק סכום ומסקנות נקבע כי :"הממצאים בצילום ה- CT וה- MRI אשר בוצעו טרם התאונה, לאל נבדלו באופן משמעותי מהממצאים באותן הבדיקות אשר בוצעו לאחר התאונה.... ... אני מעריך שלא נותרה נכות צמיתה בתחום האורטופדי-נוירולוגי בעקבות התאונה" המומחה הרפואי התייחס בשולי חוות הדעת לנכות זמנית של 100% לתקופה של 4 חודשים, 50% לתקופה של חצי שנה , 30% למשך עוד חצי שנה. 11. בחוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' שמואל פניג, ישנה התייחסות להיסטוריה האישית והמשפחתית; היסטוריה רפואית; התפתחות והפרעה נפשית לפי התיעוד הרפואי; בדיקה הפסיכיאטרית; פרק סכום ומסקנות: "להערכתי מבחינה נפשית נותרה נכות מינימאלית של 5% לפי 34 ב' 2 מותאם לתקנות החדשות אותה ניתן ליחס לתאונה." המומחה הרפואי העריך כי אחרי התאונה התפתחה הפרעת הסתגלות בגינה קבע 10% נכות זמנית לשלוש שנים, לאחריה הצליח התובע לשקם את עצמו ולהשתלב בעבודה. 12. המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, לא זומנו לחקירה נגדית, ממצאי חוות הדעת לא נסתרו ומעבר לנכות הזמנית, נותרה נכות רפואית צמיתה של 5% בתחום הפסיכיאטרי. ב"כ התובע טענה בסיכומיה כי: "עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע הינה עצומה. התאונה שינתה את פני חייו, הפכה הקערה על פיה ומאדם שחייו יציבים הפך לתלוי על חוט השערה. חוסר הוודאות היה גדול..." (ראה סעיף 43 לסיכומים בכתב). ב"כ הנתבעות טען בסיכומים בכתב כי "לנכות הנפשית ההסתגלותית הקלה אין השפעה של ממש על תפקודו של התובע וברי כי כושר ההשתכרות לעתיד כלל לא נפגע..." (עמ' 4 לסיכומים). אל מול תרחישי הקיצון בסיכומים בכתב מטעם הצדדים, בעיקר לעניין ההשלכה התפקודית, יש לבחון את פסיפס הראיות המייחד את הנסיבות כאן, בשים לב לעקרונות הפיצוי בדיני הנזיקין, השבת המצב לקדמותו, הקטנת הנזק כמו גם העיקרון לפיו אין המזיק אחראי אלא לנזק שגרם והוא מוצא את הניזוק כמו שהוא. בשקלול מלוא הנתונים וביניהם גילו של התובע, עברו התעסוקתי, סיפור חייו על פני ציר הזמן, התרשמות בלתי אמצעי במהלך העדות בבית המשפט ובעיקר שיעור הנכות הרפואית, טיבה והיקפה- המסקנה היא כי הגריעה מכושר ההשתכרות, אינה עולה על שיעור הנכות הרפואית ואין בה פגיעה תפקודית משמעותית. 13. חישוב הנזק - התובע יליד 1965, (בין 41 ביום אירוע התאונה). בסיס השכר בהתאם להכנסה רבע שנתית מוצהרת למל"ל 31,769 ₪ (10,590 ₪ לחודש). המוסד לביטוח לאומי קבע תקופת אי כושר מלא וחלקי בהתאמה מיום התאונה 20.11.2006 ועד ליום 1.5.2008 המועד בו נקבעה הנכות הצמיתה. בהתאם לנספח ה' בתיק המוצגים של הנתבעות שולמו לתובע תגמולי מל"ל בסך כולל של 246,838 ₪, בגין דמי פגיעה, קצבת נכות זמנית, מתוכם סך של 36,679 ₪ מענק בגין 10% נכות צמיתה. (סך תגמולים משוערך ליום מתן פסק הדין 313,000 ₪ במעוגל). הקביעות של המומחים הרפואיים שמונו מטעם בית המשפט מהוות את התשתית ואמת המידה לבחינת היקף הפגיעה והשלכותיה. בנקודה זו מציין המומחה הרפואי מטעם בית המשפט , פרופ' שמואל פניג:"חוות דעתי נערכה לאחר שהנבדק שיקם את עצמו באופן מלא יחסית למצבו הגופני. כיום הוא עובד כשומר בחברה למשלוחים, מוערך בעבודתו ואף התקבל כעובד החברה, אליה נשלח מטעם חברה לכוח אדם.הנבדק עשה צעדים משמעותיים מאז הפגיעה בעבודה. כיום איננו נמצא בטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי ואיננו נוטל טיפול תרופתי". (ראה פרק סכום ודיון בחוות הדעת מיום 23.12.12). 14. לאחר בחינה מושכלת של הנתונים באיזון הראוי ובהלימה לקביעות המומחים מטעם בית המשפט- לא מצאתי הצדקה ו/או קשר סיבתי בין התאונה והשלכותיה לבין חישובי הנזק בסעיף 91 לתצהיר התובע, אליהם מפנה ב"כ התובע בסיכומים בכתב. התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד הכנסה מלא וחלקי בהתאם לנכות הזמנית שנקבעה ע"י המומחים מטעם בית המשפט -בתחום האורטופדי - 100% למשך 4 חודשים, 50% למשך 6 חודשים, 30% למשך 6 חודשים נוספים וכן קביעה של 10% נכות זמנית בתחום הפסיכיאטרי למשך 3 שנים. סך הפיצוי בחישוב נומינלי על בסיס השכר בעת ארוע התאונה- הינו 114,400 ₪ במעוגל, משוערך ליום מתן פסק הדין סך של 160,000 ₪ במעוגל . התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאות ועזרת צד ג' בתקופה הסמוכה לתאונה. בהתאם לעדות רעייתו וכמפורט בתצהירה (ת/2) מדובר בעזרת בני משפחה החורגת מעזרה רגילה (עמ' 18 לפרו') - לפיכך מעריכה את הפיצוי בסך של 15,000 ₪. מעבר לכך אין מקום לפיצוי נוסף בגין נזק מיוחד, התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע זכאי להחזר הוצאות מהמל"ל. התובע זכאי לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, בשים לב לנתונים בהם התובע חזר והשתלב במעגל העבודה, שיעור הנכות הרפואית והשלכותיה, גילו ועברו התעסוקתי - פיצוי גלובלי על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪. בנתוני הפגיעה בתאונה, שעור הנכות הרפואית הזמנית והצמיתה, תקופה ממושכת של טיפול רפואי ושיקומי, מעריכה את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 30,000 ₪. סה"כ הפיצוי 255,000 ₪, בניכוי אשם תורם של 30%, היתרה בסך 178,500 ₪. 15. בנסיבות, בכל חישוב סך תגמולי המל"ל עולה על גובה הפיצוי לו זכאי התובע בהתאם לקביעות בפסק הדין. לציין כי אין זכאות לפי סעיף 330 (ג) לחוק ביטוח הלאומי לתוספת של 25% מגובה הפיצוי גם כאשר התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל, מאחר ומדובר בתביעה שהוגשה כנגד מעביד. אשר על כן, התביעה נדחית. כל צד ישא בהוצאותיו. תאונות עבודה עם מכונהתאונת עבודה