בית הדין הנכבד מתבקש בזאת: להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט בגין קנס מינהלי שהוטל על המבקש, ולראות בבקשה שהוגשה לבית הדין כבקשה להישפט, וכן להורות על השבת הסכומים ששולמו על ידי המבקש בגין הקנס. ## ואלו נימוקי הבקשה: ## ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקש, מר אלי כהן, ת.ז. _________, תושב _________, רמלה, הינו אזרח ותיק ונכה צה"ל, אשר הוטל עליו קנס מינהלי בגין העסקת עובד זר שלא כדין. 2. המשיבה 1, רשות האכיפה והגבייה, הינה הגוף המנהלי שהטיל את הקנס על המבקש ופעל לגבייתו. 3. המשיבה 2, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, הינה הגוף האחראי על הליכי הגבייה בפועל כנגד המבקש. ## ב. מסכת העובדות ## 4. ביום 26.11.01 הוטל על המבקש קנס מינהלי בסך 5,000 ₪ בגין העסקת עובד זר שלא כדין, בהתאם לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985. 5. הודעת הקנס המקורית, אשר נשלחה לכתובת המבקש, חזרה ביום 9.1.02 בציון "לא נדרש", ועל כן, לטענת המבקש, מעולם לא הומצאה לו כדין. 6. ביום 9.4.02 נשלחה למבקש הודעת קנס נוספת, בה צוין חוב בסך 5,250 ₪ בצירוף תוספת פיגורים, וזו ההודעה הראשונה ממנה נודע למבקש על הטלת הקנס. 7. ביום 28.4.02, זמן קצר לאחר קבלת ההודעה השנייה, פנה המבקש למשיבה 1 בבקשה לביטול הקנס, בטענה כי מעולם לא העסיק עובד זר. 8. ביום 4.8.02 נדחתה בקשת המבקש לביטול הקנס על ידי התובע המוסמך, אך החלטה זו, לטענת המבקש, מעולם לא הומצאה לו כדין. 9. המבקש טוען כי נודע לו על דחיית בקשתו רק עם קבלת תגובת המשיבה 1 לבקשה הנוכחית, וכי עד אז סבר בתום לב שהפרשה הסתיימה. 10. בחודש ינואר 2004 קיבל המבקש דרישה לתשלום חוב, וביום 1.2.04 פנה למשיבה 1 בבקשה להישפט, אך גם פנייה זו, לטענתו, לא זכתה למענה. 11. בחודש אפריל 2006 קיבל המבקש דרישה נוספת לתשלום חוב, וביום 26.6.06 פנתה באת כוחו למשיבה 1 בבקשה לביטול הקנס או לחילופין בבקשה להישפט, אך גם פנייה זו ותזכורת שנשלחה בעקבותיה לא נענו. 12. המשיבה 2 החלה לנקוט בהליכי גבייה כנגד המבקש, לרבות הטלת עיקול על רכבו, למרות פניותיו החוזרות ונשנות של המבקש והעובדה כי הוא נכה צה"ל. 13. ביום 1.1.07 הוגשה הבקשה דנן לבית הדין, ובה נתבקשה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט ועיכוב הליכי גבייה. 14. בדיון שהתקיים ביום 3.1.08, המשיבה 1 לא הצליחה להמציא אישור משלוח של תשובת התובע המוסמך למבקש בדואר רשום, דבר המעלה ספק בדבר המצאת ההחלטה למבקש. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## ספק בהמצאת החלטת התובע המוסמך ## 15. הפסיקה קבעה כי כאשר עולה ספק בדבר המצאה כדין של מסמך מהותי, יש לפרש ספק זה לטובת האזרח, במיוחד כאשר מדובר בהחלטה המשפיעה על זכותו להישפט. 16. אי-הצגת אישור מסירה של החלטת התובע המוסמך על ידי המשיבה 1, למרות דרישת בית הדין, מחזקת את טענת המבקש כי ההחלטה לא הומצאה לו מעולם. 17. בהיעדר המצאה כדין של החלטת התובע המוסמך, לא יכול היה המבקש לדעת על דחיית בקשתו לביטול הקנס, ועל כן לא יכול היה להגיש בקשה להישפט במועד הקבוע בחוק. 18. סעיף 8א(ה) לחוק העבירות המנהליות קובע במפורש כי מי שהגיש בקשה לביטול הודעה אינו רשאי להודיע על רצונו להישפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו, ועל כן, בהיעדר המצאה, לא קמה חובה זו. 19. העובדה שהמבקש פנה שוב ושוב לרשויות, מיד עם קבלת כל דרישה או הודעה, מעידה על תום ליבו ועל רצונו לברר את העניין, ומחזקת את הטענה כי לא ידע על דחיית בקשתו. ## טעם מוצדק וסביר לאיחור ## 20. הפסיקה קבעה כי אמת המידה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט היא קיומו של טעם מוצדק או סביר לאיחור, וכי יש לבחון את מכלול נסיבות המקרה. 21. התנהלות המשיבה 1, אשר לא השיבה לפניותיו הרבות של המבקש ולא המציאה לו כדין את החלטת התובע המוסמך, מהווה טעם מוצדק וסביר לאיחור בהגשת הבקשה להישפט. 22. המבקש פעל ללא דיחוי בכל פעם שנודע לו על הקנס או על דרישת תשלום, דבר המעיד על כך שהאיחור לא נבע מזלזול או מהתרשלות מצידו, אלא מכשלים בהתנהלות הרשויות. 23. יש לזקוף לחובת המשיבה 1 את הסחבת והיעדר המענה לפניות המבקש, אשר גרמו לו להאמין בתום לב שהפרשה הסתיימה, ובכך מנעו ממנו לממש את זכותו להישפט במועד. 24. בחינת נסיבותיו האישיות של המבקש, נכה צה"ל, אשר טוען לחפותו ומעולם לא העסיק עובדים זרים, מחזקת את הצורך לאפשר לו את יומו בבית הדין. ## זכות הגישה לערכאות ## 25. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד חוקתית, ואין למנוע מאדם את יומו בבית הדין אלא מטעמים כבדי משקל ובנסיבות חריגות ביותר. 26. מניעת הארכת המועד במקרה זה, כאשר המבקש פעל בתום לב ופנה שוב ושוב לרשויות, תפגע בזכותו הבסיסית להישמע ולהוכיח את חפותו. 27. הפסיקה מדגישה את חשיבות מתן האפשרות לאזרח להישפט על עבירה המיוחסת לו, במיוחד כאשר קיימים ספקות מהותיים לגבי המצאת המסמכים והתנהלות הרשויות. 28. במקרה דנן, כאשר המבקש טוען לחפותו המלאה וכי מעולם לא העסיק עובד זר, יש לאפשר לו להציג את טענותיו בפני בית הדין, וזאת במסגרת זכותו להליך הוגן. 29. דחיית הבקשה להארכת מועד תהווה פגיעה בלתי מידתית בזכותו של המבקש להישפט, במיוחד לאור העובדה שהאיחור נבע מכשלים בהתנהלות המשיבה 1. ## תכלית חוק העבירות המנהליות ## 30. תכלית חוק העבירות המנהליות היא לייעל את האכיפה, אך לא על חשבון פגיעה בזכויות יסוד של אזרחים או מניעת גישה לערכאות במקרים מוצדקים. 31. אמנם "המסלול המנהלי" הוא דרך המלך, אך "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל, אשר יש להפעילו במקרים מתאימים. 32. המקרה דנן, על מכלול נסיבותיו, ובמיוחד הספק בדבר המצאת החלטת התובע המוסמך והתנהלות המשיבה 1, מהווה מקרה חריג המצדיק סטייה מן הכלל. 33. מתן הארכה במקרה זה אינו פוגע בתכלית החוק, אלא מבטיח כי האכיפה תתבצע באופן הוגן ושקוף, תוך שמירה על זכויות הנקנס. 34. יש לפרש את הוראות החוק באופן המאפשר גמישות במקרים חריגים, על מנת למנוע עיוות דין ופגיעה בזכויות אזרחים תמימים. ## חוסר תום לב וסחבת מצד המשיבה 1 ## 35. התנהלות המשיבה 1, אשר לא השיבה לפניותיו הרבות של המבקש במשך שנים, מהווה חוסר תום לב וסחבת מובהקים, אשר פגעו ביכולתו של המבקש לממש את זכויותיו. 36. אי-מענה לפניות חוזרות ונשנות של אזרח, ובמיוחד כאשר מדובר בטענות מהותיות לגבי חפותו, אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המנהל התקין. 37. המשיבה 1 לא פעלה בשקיפות הנדרשת ולא סיפקה למבקש את המידע הדרוש לו על מנת לטפל בעניינו כראוי, ובכך תרמה לאיחור בהגשת הבקשה. 38. חוסר תום הלב של המשיבה 1 בא לידי ביטוי גם באי-יכולתה להציג אישור מסירה של החלטה מהותית, דבר המעיד על כשלים מערכתיים בהתנהלותה. 39. אין לאפשר למשיבה 1 ליהנות מפירות התנהלותה הלקויה, ולדחות את בקשת המבקש להישפט, כאשר האיחור נגרם במידה רבה כתוצאה מכשלים מצידה. ## טענות לגופו של עניין ## 40. המבקש טוען כי מעולם לא העסיק עובדים זרים, וכי למיטב זכרונו, בתקופה הרלוונטית בוצעו עבודות בכביש בו מצויה המסעדה שבבעלותו, וייתכן כי העובד הזר הועסק על ידי גורמים אחרים. 41. טענות אלו, ככל שיוכחו, עשויות להוביל לביטול הקנס המנהלי, ועל כן יש לאפשר למבקש להציגן בפני בית הדין. 42. מניעת האפשרות להישפט תמנע מהמבקש להוכיח את חפותו ולברר את העובדות לאשורן, ובכך תגרום לו עוול. 43. הפסיקה מכירה בחשיבות מתן האפשרות לנקנס להעלות טענות לגופו של עניין, במיוחד כאשר קיימים ספקות לגבי עצם ביצוע העבירה. 44. יש לאפשר למבקש להציג את גרסתו העובדתית בפני בית הדין, וזאת במסגרת הליך משפטי הוגן ושקוף. ## נסיבות אישיות של המבקש ## 45. המבקש הינו נכה צה"ל, עובדה המצדיקה התייחסות רגישה ומיוחדת לבקשתו, ומתן אפשרות לממש את זכויותיו. 46. עיקול רכבו של המבקש, המשמש אותו לצרכי קיום בסיסי והתניידות כנכה, מהווה פגיעה קשה בזכויותיו ובכבודו. 47. הפסיקה מכירה בחשיבות בחינת נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות מצבו הבריאותי והכלכלי, בעת הכרעה בבקשות להארכת מועד. 48. במקרה זה, מצבו של המבקש כנכה צה"ל, יחד עם טענותיו לחפותו, מחזקים את הצורך לאפשר לו את יומו בבית הדין. 49. יש להתחשב במצבו המיוחד של המבקש ולאפשר לו להסדיר את ענייניו המשפטיים באופן הוגן וראוי. ## המצאה כדין של הודעת קנס ## 50. סעיף 35(א)(2) לחוק העבירות המנהליות ותקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות קובעים כי הודעת קנס הנשלחת בדואר רשום נחשבת כאילו הומצאה כדין, אלא אם הוכח שלא התקבלה מסיבות שאינן תלויות בנמען. 51. במקרה דנן, הודעת הקנס המקורית חזרה בציון "לא נדרש", דבר המעלה ספק אם המבקש קיבל אותה בפועל, ועל כן יש לבחון את נסיבות אי-הקבלתה. 52. המבקש טוען כי מעולם לא קיבל את ההודעה המקורית, וכי נודע לו על הקנס רק עם קבלת ההודעה השנייה, וטענה זו לא נסתרה באופן מוחלט. 53. יש לפרש את הוראות ההמצאה באופן המגן על זכויות הנמען, ולוודא כי אכן קיבל את ההודעה בפועל, או כי אי-קבלתה נבעה מסיבות התלויות בו. 54. בהיעדר הוכחה חד-משמעית כי המבקש קיבל את ההודעה המקורית, יש לזקוף ספק זה לטובתו ולאפשר לו להישפט. ## מידת האיחור ## 55. אמנם חלף זמן רב מאז הטלת הקנס, אך יש לבחון את מידת האיחור בהקשר למכלול הנסיבות, ובמיוחד לכשלים בהתנהלות המשיבה 1. 56. המבקש פעל ללא דיחוי בכל פעם שנודע לו על הקנס או על דרישת תשלום, ועל כן אין לראות באיחור ככזה הנובע מזלזול מצידו. 57. האיחור נבע במידה רבה מהעובדה שהמבקש לא קיבל מענה לפניותיו הרבות, ולא ידע על דחיית בקשתו לביטול הקנס. 58. הפסיקה קבעה כי מידת האיחור היא שיקול אחד מבין מכלול שיקולים, ואין בה כשלעצמה כדי לדחות בקשה להארכת מועד כאשר קיימים טעמים מוצדקים אחרים. 59. בנסיבות המקרה, כאשר המבקש טוען לחפותו והאיחור נגרם כתוצאה מכשלים מערכתיים, יש להעדיף את זכותו להישפט על פני שיקול מידת האיחור. ## השבת סכומים ששולמו ## 60. משהתקבלה הבקשה להארכת מועד ולהישפט, הרי שיש להורות על השבת הסכומים ששולמו על ידי המבקש בגין הקנס, שכן הליכי הגבייה ננקטו שלא כדין. 61. עיקול רכבו של המבקש וגביית כספים ממנו, כאשר זכותו להישפט טרם מומשה, מהווים פגיעה בזכויותיו ועל כן יש להשיב לו את הכספים. 62. השבת הכספים תבטיח כי המבקש לא ייפגע כלכלית כתוצאה מהליכי גבייה שבוצעו טרם בירור עניינו לגופו. 63. הפסיקה מכירה בזכותו של אזרח להשבת כספים שנגבו ממנו שלא כדין, או כאשר הליכי הגבייה ננקטו טרם מיצוי זכויותיו המשפטיות. 64. השבת הכספים תאפשר למבקש להתנהל באופן תקין עד לבירור עניינו בבית הדין, ותמנע ממנו נזקים נוספים. ## ד. סיכום הסעד ## לאור האמור לעיל, בית הדין הנכבד מתבקש להורות על הארכת המועד להגשת בקשה להישפט, לראות בבקשה שהוגשה לבית הדין כבקשה להישפט, וכן להורות על השבת הסכומים ששולמו על ידי המבקש בגין הקנס. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.בקשה להישפטהארכת מועדקנסקנס מנהלי