תאונת דרכים פגע וברח

##הקדמה:## אדם שנחבל באירוע תאונת דרכים פגע וברח שהסבה לו נזקי גוף רשאי לתבוע את "קרנית" (קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) על פיצויים כספיים מאחר ומדובר בתאונת "פגע וברח" זהות חברת הביטוח לא ידועה, זאת בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. ##הוכחת הנזק בתאונת דרכים פגע וברח:## במקרים של תאונת דרכים פגע וברח ניתן להגיש,באמצעות עורך דין תאונות דרכים, תביעת פיצויים לבית המשפט בצירוף בקשה למינוי מומחה לקביעת נכותו של הנפגע, במידה ובית המשפט מוצא ראשית ראיה לקיומה של נכות (לאחר עיון במסמכים המצורפים לבקשה) רשאי למנות מומחה מטעמו לבדיקת התובע. יש לציין כי עו"ד של הצדדים לתביעה יכולים להגיע להסכמה דיונית על מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה יפסק בשאלה האם נותרה לתובע בגין תאונת דרכים פגע וברח נכות צמיתה ואם כן כמה אחוזי נכות נותרו לתובע. ##האם תאונת דרכים פגע וברח תוכר כתאונת עבודה ?## תאונת דרכים פגע וברח כאשר הנפגע היה בדרכו לעבודה או בחזרה ממנה או במהלך העבודה תוכר כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי אשר רשאי לפסוק לתובע דרגות נכות זמנית וצמיתה, כמו כן רשאי ביטוח לאומי להעלות את דרגת הנכות הצמיתה במידה והוחמרה עם השנים. ##איך מוכיחים תאונת דרכים פגע וברח ?## בית המשפט פסק כי אין די בכך שהנפגע - התובע הוא עצמו אינו יודע, בעת הגשת התביעה, מיהו הנוהג האחראי. עליו להראות, ששקד במידה סבירה לאתרו ושהדבר לא עלה בידו. המקור החוקי להוראה זו הוא סעיף 12(א)(1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ואולם, בית המשפט קבע כי אין מניעה לחייב את קרנית לשאת בפיצוי הנפגע, מקום שזהות הנוהג ברכב הפוגע אינה ידועה בנסיבות של תאונה שאיננה תאונת "פגע וברח". לפיכך, במקום בו מתקשה הנפגע לזהות את האחראי, מתוך קבוצה של נהגים שהיו נוכחים במקום התאונה, אין בכך כדי לשלול את זכותו לקבלת פיצוי, הגם שידוע כי אחד מהנוהגים גרם לתאונה, אך לא נמצאו ראיות מבוררות מי מביניהם אחראי לה. סעיף 12 (א) (1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 מקים את חבותה של קרנית לפצות נפגע אשר אין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, מחמת שהנוהג האחראי לתאונה אינו ידוע. לאורך השנים, פירשו בתי המשפט סעיף זה באופן מחמיר הדורש מן התובע להוכיח במאזן הסתברויות, ששקד שקידה סבירה בניסיון לאתר את הנהג הפוגע. ## גישת בית המשפט:## בית המשפט פסק כי שיקולים של מדיניות משפטית מחייבים להטיל נטל מסוים ולו מינימאלי, על מי שנפגע בתאונת דרכים, בהתחשב בטיבו של האירוע, במידת פגיעותו ויתר נסיבות העניין ולדרוש ממנו, במקרים המתאימים, לנקוט בפעולות הבסיסיות, לאיתור זהותו של נהג הרכב הפוגע. לפיכך, מקום בו נפגע בתאונה שוהה במקום האירוע זמן ממושך ולאחריו, עוזב את המקום מטעמים עסקיים ועל אף כל האמור בוחר שלא לקבל את פרטי נהג הרכב ולמצער, שלא לקבל קבלה בגין התשלום עבור הנסיעה, אין לומר שהתנהגותו מלמדת על "שקידה סבירה" ועל אף התכליות הסוציאליות, העומדות ביסוד החוק, קבלת טענתו, בנסיבות אלו, יש בה כאמור לרוקן מכל תוכן את הוראת הסעיף ועלולה לפתוח פתח רחב לניצול לרעה. ##גישה "מקלה" של בית המשפט:## עם זאת בית המשפט ציין כי על פי תכליתו ומגמתו הכללית של החוק, יש להקל, עד כמה שניתן, עם הנפגע בבירור זהות הנהג הפוגע ואולם, אין לפטור אותו לחלוטין מחובתו לעשות כן, מקום שלכאורה לא היתה כל מניעה לקבל את פרטי נהג הרכב הפוגע וכל שנדרש ממנו, היא מידה סבירה של שקידה לאיתורו. ביום 18.3.08, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בעניין ע"א (ת"א) 1344/07 קורן שרה נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, שראה לשוב ולבחון את הדרישה שהשתרשה בפסיקה ל"שקידה סבירה" מצד הנפגע. כב' השופט ד"ר ורדי מציין בפסק הדין, כי הגיעה העת להעמיד דברים על דיוקם, לקבוע גבולות ברורים ואחידים להפעלת המבחן השולל את זכאות הנפגע לפיצוי ביחס לסעיף 12 (א) (1) לחוק, באופן אחר ממבחן השקידה הסבירה, המקל יותר עם הנפגע ומחמיר יותר עם המבקש לשלול את הפיצוי מהנפגע, שיביא לידי ביטוי את מטרת ותכלית החוק תוך העברת הנטל למבקש לשלול את הפיצוי מהנפגע. דהיינו לקרנית, לאחר שהנפגע יוכיח שהנהג שפגע בו אינו ידוע. המטרה הינה שאדם שנפגע בתאונה יאתר את הנהג הפוגע ושלא יתנהג באופן חסר תום לב או מזלזל לאי איתור הנהג הפוגע, שכן הוא יודע שבכל מקרה יפוצה ע"י קרנית ולכן לא ינקוט כל פעולה לאתר את הנהג הפוגע למרות שיכל לעשות כן. יחד עם זאת , אין הצדקה לדידי, להטיל על הנפגע להוכיח שלא נהג ברשלנות אלא בשקידה סבירה, שזהו לטעמי, נטל כבד מדי שאינו עולה בקנה אחד עם תכלית ומטרת החוק. בכל הנוגע לנטל ההוכחה מגיע כב' השופט ורדי לכלל מסקנה כי על הנפגע מוטל אך הנטל להוכיח שאינו יודע מי פגע בו. תאונת פגע וברח / הפקרהתאונת דרכיםמשפט תעבורה