##(1) הגדרת רכב מנועי בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים:## ההגדרה של "רכב מנועי" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הינה כדלקמן: רכב הנע בכוח מכאני על הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית לרבות רכבת, טרקטור, מכונה הכשירה לנוע בכוח מכאני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות. ##(2) הגדרת רכב בפקודת התעבורה:## הגדרת המחוקק ל"רכב מנועי" (סעיף 1 לפקודה) הינה "רכב המונע בכוח מכני מכל צורה שהיא לרבות תלת אופן ואופנוע עם רכב צדי או עם גרור או בלעדיהם ולמעט רכב הנגרר על ידי רכב מנועי". בהתאם להגדרה, רכב מנועי נדרש להיות רכב המונע בכוח מכני כלשהו. אין החוק מצביע על אבחנה בין סוגים שונים של צריכת אנרגיה על ידי המנוע לצורך החרגה מהגדרת "רכב מנועי". סעיף 10(א) לפקודה עוסק באיסור לנהוג ללא רישיון נהיגה ברכב מנועי: "לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר". משמעות הדבר היא , כי הפעלת "רכב מנועי" מכל סוג מחייבת את הנוהג בו לקבלת רישיון נהיגה מבעוד מועד כקבוע בסעיף. ## (3) טענת חברת ביטוח בדיעבד כי לא מדובר ברכב מנועי:## בית המשפט קבע כי מעצם ההתקשרות בפוליסת ביטוח כנגד נזקי גוף בתאונות דרכים, בין חברת ביטוח לנפגע בתאונה, יש ללמוד כי הצדדים הסכימו לראות בכלי הרכב, רכב מנועי כמשמעו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולהחיל עליו את הוראות פקודת הביטוח וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כאילו היה רכב מנועי במובן החוק. העובדה כי בדיעבד מסתבר שאין מדובר ברכב מנועי לפי חוק הפיצויים, אינה משנה את תוכן ההסכמה האמורה ואין בה כדי לפגוע בתוקף ההתקשרות בין הצדדים. על פי התקשרות זו, ההנחה היא כי כלי הרכב הוא רכב מנועי כמובנו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולכן על חברת הביטוח, ביחסיה עם המבוטח, לשלם פיצויים לכל נפגע בתאונה בה מעורב הרכב המבוטח, אם חובה כזו הייתה חלה עליה לפי חוק הפיצויים. ## (4) ההיסטוריה החקיקתית לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים:## בפסק דין מקיף עמד בית המשפט העליון בע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור והפסקה נ' מוחמד סובח, על ההיסטוריה החקיקתית לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בקובעו : חוק הפיצויים המקורי (סעיף 1) הגדיר "רכב מנועי" או "רכב " בזו הלשון : "רכב המונע בכוח מיכני לרבות אופנוע עם רכב צידי, תלת- אופנוע , אופניים ותלת- אופן עם מנוע עזר ולרבות רכב הנגרר או נתמך על ידי רכב מנועי" . בפרשו הוראה זו הדגיש בית המשפט העליון כי הוא נמנע מלקבוע הגדרה מקיפה למונח "רכב המונע בכוח מיכני", תוך שבחר בגישה פרגמטית הבוחנת כל מקרה לגופו (ראו ע"א 133/79 בוכמן נ' אלנסארה, פ"ד לה (68 ,64 (2); ע"א 680/80 עזבון המנוח צבי פריימן ז"ל נ' חברת קו צינור הנפט אילת- אשקלון בע"מ, פ"ד לו (586 ,578 (2); ע"א 674/85 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' ז'ק, פ"ד מג (361 ,356 (1). על יסוד בחינה זו נקבע כי רכבת היא "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים (המקורי) (ע"א 133/79 הנ"ל). הוא הדין בטרקטור המשמש לעבודה חקלאית (ע"א 326/80 סואעד נ' טאהא, פ"ד לה(197 (3). לעומת זאת נקבע כי כלי תחבורה ימי או אווירי אינו "רכב מנועי" כמשמעות דיבור זה בחוק הפיצויים, שכן "כלי רכב" לעניין חוק הפיצויים הוא כל כלי הנע על פני היבשה (ע"א 680/80 הנ"ל). כלי עבודה, המשמשים בתעשיה או בחקלאות והנעים על פסים או על גלגלים והמונעים על ידי כוח מיכני, נתפסו על ידי ההגדרה של "רכב מנועי" (ראו ע"א 81/82 לה נסיונל, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד לז(807 (1). כמו כן צויין כי "כלי רכב, שנועד לנוע בשדות, או בהרים, או על שפת הים, או בחצרות בית החרושת, ושלא נועד כלל לנוע בכביש, כלול בוודאי במסגרת חוק הפיצויים". בית המשפט הוסיף וציין כי יתכן וגם "הכרמלית החיפאית (שנעה מתחת לפני האדמה) ורכבל (הנע באוויר בין שתי נקודות על הקרקע) אף הם בגדר 'רכב מנועי' אף שאין הם נעים, ולא נועדו לנוע, על הכביש" (ע"א 133/79 הנ"ל, בעמ' 67; ראו גם: ת.א. (נצרת) 897/81 דובינסקי נ' חברת סקי החרמון, צלטנר 187). בצריך עיון הושארה השאלה, אם מעלית או מדרגות נעות הן "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים (ע"א 133/79 הנ"ל, בעמ' 68). בספרות המשפטית צויין כי כסא גלגלים חשמלי כלול בהגדרת "רכב מנועי". לעומת זאת, ספק אם מכוניות ורכבות קטנות בלונה פארק כלולות בו (ראו י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 1978) 10)). פרשנות זו קובע בית המשפט העליון הינה על רקע הפירוש שניתן לדיבור "שימוש" ואשר עליו עמד ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ - הובילו להצעות לצמצום היקף פריסתו של חוק הפיצויים. הממשלה הגישה לכנסת את הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 4), התשמ"א-1981 (ה"ח 1550, התשמ"א, עמ' 453). הצעה זו ביקשה לקבוע את המבחן התחבורתי כמבחן העיקרי לאחריות על פי חוק הפיצויים. לשם הגשמת מטרה זו הוצעו שני תיקונים עיקריים: האחד, בהגדרת הדיבור "תאונת דרכים", הוצע לקבוע כי תאונת דרכים היא מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי "למטרות תחבורה"; התיקון השני הוצע בהגדרת הדיבור "רכב מנועי" או "רכב". הוצעה הגדרה חדשה בזו הלשון: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות טרקטור ומכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש, ולמעט רכבת, כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות; כלי נגרר או נתמך על ידי רכב אחר אינו רכב בפני עצמו, אולם אם הוא מחובר לרכב, דינו כחלק מאותו רכב". בדברי ההסבר להצעה זו - שפורסמה בטרם נפסק כי כלי תחבורה ימיים ואוויריים אינם בגדר "רכב" לעניין חוק הפיצויים (ע"א 680/80) - נאמר: "חוק הפיצויים יוצא מן ההנחה כי משמעותו של המונח 'רכב' גלויה וידועה לכל, אולם מכיוון שתאונת דרכים כמשמעותה בחוק יכולה לקרות לאו דווקא בדרך, רבו הנוטים להרחיב את משמעות המונח רכב, ויש השואלים אם אין נכללים בו כלים ימיים, מטוסים, כלי עבודה למיניהם, כלי שעשועים לילדים, עגלות נכים, מדרגות נעות, מעליות וכדומה. ... מוצע למנוע הרחבת יתר של המונח 'רכב' ולמעט מההגדרה כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות. תרופתו של מי שנפגע באחד מאלה אינה מצויה בהסדר שלפי חוק פיצויים זה" (שם, עמ' 454). הצעה זו - לאחר שהוצעה מחדש בהצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ב-1982 (ה"ח 1556, התשמ"ב, עמ' 81) - התקבלה רק בחלקה בתיקון מס' 4. הכנסת לא שינתה מההגדרה של "תאונת דרכים" ולא קבעה כי השימוש ברכב מנועי צריך להיות "למטרות תחבורה". שינוי זה התרחש אך שבע שנים, לאחר מכן, בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התשנ"א-1990 (להלן - תיקון מס' 8). לעומת זאת, הכנסת קיבלה את הצעת הממשלה, כי רכב מנועי הוא רכב הנע על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית. עם זאת, הצעת הממשלה התקבלה אך בחלקה. כך, למשל, הממשלה הציעה כי רכבת לא תיכלל בהגדרת "רכב מנועי", ואילו הכנסת קבעה במפורש כי רכבת נכללת במסגרת ההגדרה. כן חל שינוי בהצעת הממשלה בעניין "רכב נגרר או נתמך". ההגדרה החדשה של "רכב מנועי" או "רכב" קובעת לאמור: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". ## (5) ניתוח הגדרת "רכב מנועי":## "רכב" בתיקון מס' 4: ניתוח ההגדרה של "רכב מנועי" או "רכב" בתיקון מס' 4 מצביע על כך, שההגדרה מתחלקת לשלושה חלקים. החלק הראשון עוסק בהגדרה הבסיסית של "רכב מנועי" או "רכב". על פי הגדרה זו רכב מנועי הוא "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". החלק השני עוסק במספר מצבים מיוחדים המתווספים להגדרה הבסיסית ("מצבי הריבוי"). החלק השלישי עוסק בשלושה מצבים מיוחדים הבאים למעט מההגדרה הבסיסית ("מצבי המיעוט") (ראו ע"א 149/89 עזבון המנוח הרצל בורנשטיין ז"ל נ' יעקבי, פ"ד מז(630 (2). "מצבי הריבוי" הם מצבים שמטעם זה או אחר החוק ביקש להבטיח כי יראו בהם "רכב מנועי" אף אם על פי ההגדרה הבסיסית אין הם כאלה .. ניתוח מדוקדק עשוי היה להוביל למסקנה כי חלק מהם כלולים ממילא בהגדרה הבסיסית, כגון: רכבת (ראו ע"א 133/79 הנ"ל) או טרקטור (ראו ע"א 326/80 הנ"ל). משנקבעו מצבים אלה "כמצבי ריבוי", אין עוד צורך לערוך בדיקה זו. גם אם אין הם ממלאים את יסודותיה של ההגדרה הבסיסית, יש לראותם כ"רכב מנועי". כך, למשל, "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש" תהווה "רכב מנועי". גם אם עיקר יעודה אינו לשמש לתחבורה יבשתית. עמד על כך השופט מצא, בציינו (ע"א 149/89 הנ"ל, בעמ' 636): "חלקה השני של ההגדרה מוסיף לכלל, על דרך ה'לרבות', סוגי רכב נוספים, כ'טרקטור' וכ'מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש...'. עיקר ייעודם של אלה אינו 'לשמש לתחבורה יבשתית', ואלמלא צויינו במפורש לא היו נכללים. כן מוסיף הוא סוגי רכב, כ'רכבת' וכ'רכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי', שאלמלא צויינו במפורש ספק אם היו נכללים" (ע"א 149/89 הנ"ל, בעמ' .(636 "מצבי המיעוט" הם מצבים שמטעם זה או אחר החוק ביקש להבטיח כי לא יראו בהם "רכב מנועי". יתכן כי ניתוח ענייני עשוי היה להוביל ממילא למסקנה, כי מצבים אלה אינם נופלים להגדרה הבסיסית או למצבי הריבוי; אך יתכן והשאלה היתה פתוחה, תוך אפשרות לפתרונות נוגדים. כדי למנוע מחלוקת פרשנית, נקבע הדבר במפורש. על כן, ממעט החוק כלים (כגון: "כסא גלגלים" או "עגלת נכים") אשר יתכן ולולא המיעוט, היו נכללים בהגדרה הבסיסית. עמד על כך השופט מצא, בציינו (שם, שם): "בחלקה השלישי של ההגדרה מוצאים מן הכלל, על דרך ה'למעט' 'כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות'. אלמלא הוצאו שלושת אלה במפורש, אפשר שהיו נכללים, אם כחלק מן הכלל שבחלק הראשון (ככל שמתקיימים בהם שני יסודותיו של הכלל) ואם כחלק מן הנוספים לכלל על פי החלק השני. כך, למשל, כסא גלגלים המונע בכוח מכאני והכשיר לנוע בכביש, עשוי היה להתפרש כ'מכונה ניידת'" (שם, שם). נעבור עתה לבחינת חלקיה השונים של ההגדרה, ונתחיל בהגדרה הבסיסית. ## (6) ההגדרה הבסיסית של "רכב מנועי":## ההגדרה הבסיסית קובעת, כפי שראינו, כי "רכב מנועי" או "רכב" הוא: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". הגדרה זו מבוססת על ארבעה מרכיבים: (א) "רכב"; (ב) "הנע בכוח מיכני"; (ג) "על פני הקרקע"; (ד) "ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". נעמוד בקצרה על מרכיבים אלה. ##(א) "רכב"## המרכיב הראשון של הגדרת "רכב מנועי" או "רכב" הוא הביטוי "רכב". לפנינו, איפוא, הגדרה שאינה שלמה, שכן היא כוללת בחובה את האובייקט אותו היא מבקשת להגדיר (ראו ע"א 680/80 הנ"ל, בעמ' 585). את הדיבור "רכב" בהגדרה הבסיסית יצטרך בית המשפט למלא תוכן על מנת להגשים את תכליתו של חוק הפיצויים. אין תועלת רבה בהגדרות שניתן למצוא בדברי חקיקה אחרים (בישראל או מחוצה לה) לדיבור "רכב". אין גם תבונה בניסיון לתת מראש הגדרה מקיפה לדיבור "רכב",העשוי להשתנות במשך השנים עם השינויים הטכנולוגיים (ראו ע"א 133/79 הנ"ל, בעמ' 68). בוודאי שכלי בעל גלגלים המסיעים אותו ממקום למקום, נופל לגדר "רכב" כמשמעות ביטוי זה בחוק הפיצויים (ראו ע"א 81/82 הנ"ל, בעמ' 809), בין אם הוא נע על כביש, בשדה או על מסילה. על כן קטר של רכבת הוא בוודאי "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים. ##(ב) "הנע בכוח מיכני" ## חוק הפיצויים קובע משטר חדש של אחריות מוחלטת לנזק גוף הנגרם על ידי רכב "הנע בכוח מיכני". בכך מבחין החוק בין רכב הנע בכוח פיסי (כגון אופניים או עגלה הרתומה לסוס) לבין רכב הנע בכוח מיכני (כגון מכונית נוסעים, טרקטור או קטר) (ראו י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 18 (מהדורה שניה, התש"ן)). ודוק: השאלה אינה אם בשעת התאונה הונע הרכב בכוח מיכני. השאלה הינה אם בשעת התאונה ניתן היה לעשות שימוש בכוח המיכני של הרכב. עמד על כך השופט ריבלין בציינו: "המבחן הרלוונטי לעניין חוק הפיצויים לרכיב 'ההנעה' בהגדרת 'הרכב המנועי', אינו השימוש שנעשה בפועל ברכב בשעת המקרה, אלא אפשרות השימוש בכוח, שניתן היה לעשות באותו רכב באותה שעה" (ריבלין, תאונות הדרכים (מהדורה שניה מורחבת 1995), עמ' .(56 ##(ג) "על פני הקרקע" ## מרכיב נוסף בהגדרת "רכב מנועי" הוא שהרכב נע "על פני הקרקע". למסקנה זו הגיע בית המשפט העליון לפני תיקון מס' 4, שעה שמרכיב זה ("נע על פני הקרקע") לא היווה חלק מההגדרה. הנשיא שמגר ציין כי המשמעות הלשונית הרגילה והמקובלת לדיבור "רכב" או "רכב מנועי" היא "כלי, הנע על גבי היבשה" (ע"א 680/80 הנ"ל, בעמ' 586). משמעות זו - כך נפסק - מתבקשת מתכליתו של חוק הפיצויים, שנועד לחול על כלי תחבורה יבשתיים ולא על כלי תחבורה ימיים או אוויריים. עתה תוקנה ההגדרה, ועל פי תיקון מס' 4, ייחשב כ"רכב מנועי" רק רכב הנע "על פני הקרקע". בכך אומץ, בדרך החקיקה, הפירוש ההלכתי לדיבור "רכב". "מיקומו הגיאומטרי" הוזז, עם זאת, מהדיבור "רכב" אל המרכיב הנוסף שעניינו תנועה "על פני הקרקע". הדיבור "על פני הקרקע" מבקש, בראש וראשונה, להוציא מכלל הדיבור "רכב מנועי", כלים המשמשים לתנועה אווירית או ימית. תכליתו של חוק הפיצויים לא היתה לחול על הסיכונים שכלים אלה יוצרים. עם זאת, הדיבור נע "על פני הקרקע" אין משמעותו שתנועת הרכב צריכה להיות צמודה כל העת לקרקע (ראו אנגלרד, שם, עמ' 21). על כן ניתן לשער - אך נשאיר עניין זה בצריך עיון - כי רכבל - המחבר שתי נקודות על הקרקע והנתמך בעמודים המוצבים על הקרקע - מקיים את הדרישה כי הרכב נע "על פני הקרקע" (ראו ת.א. (נצרת) דובינסקי נ' חברת סקי חרמון בע"מ, צלטנר .(187 ## (ד) "עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית" ## הוספת רכיב זה להגדרה "רכב מנועי" היא אחד החידושים העיקריים בתיקון מס' 4. על פי הדין הקודם, די היה בכך שהרכב מונע בכוח מיכני, כדי לקיים את ההגדרה של "רכב מנועי". על כן מכבש, בולדוזר, קומביין וכיוצא בהם כלים המונעים בכוח מיכני והמשמשים בחקלאות, בתעשיה או בבניין, נפלו לגדר ההגדרה הישנה של "רכב מנועי". לאחר תיקון מס' 4 - ובעקבות הדרישה כי עיקר יעודו של הרכב הוא לשמש לתחבורה יבשתית - שוב אין כלים אלה מהווים "רכב מנועי" כמשמעות דיבור זה בחוק הפיצויים. על כן, עגורן, הנע על מסילה, ותפקידו העיקרי פריקה וטעינה, אינו "כלי רכב", שכן "אין עיקר יעודו לשמש תחבורה יבשתית" (השופט אור בע"א 81/82 הנ"ל, בעמ' 811). מכאן גם שכלי שעשוע - כגון מכוניות המתנגשות בלונה פארק - אינם "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים, שכן עיקר יעודם אינו לשמש לתחבורה יבשתית. הדרישה "לתחבורה יבשתית" קיבלה את השלמתה הרעיונית בתיקון מס' 8, אשר קבע בהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" כי הרכב המנועי שימש "למטרות תחבורה". שתי דרישות אלה מהוות את הבסיס לשינוי העיקרי שהוכנס בחוק הפיצויים, ושהביא בעיקרו של דבר - וכפוף למקרים מיוחדים בהם החוק מרחיב תחולתו על סיכונים שאינם תעבורתיים (ראו רע"א 8061/95 הנ"ל) - להחלפת המבחן היעודי להתרחשותה של "תאונת דרכים" במבחן התעבורתי. על פי המבחן התעבורתי, תאונת דרכים מתרחשת כאשר נוצר סיכון תעבורתי. לא די בכך שהרכב שימש לייעודו הטבעי והרגיל. הדרישה הינה כי הרכב משמש ליעוד תעבורתי. כפי שציינו, תיקון מס' 8 התקבל מספר שנים לאחר תיקון מס' 4. כל עוד תיקון מס' 4 עמד בבדידותו נוצר מצב דברים בלתי מאוזן, בו המבחן התעבורתי הוגבל לזיהוי ה"רכב המנועי", אך משזה נקבע על פיו, הוחל החוק גם על סיכון שאינו תעבורתי. בכך נוצרה - כלשונו של פרופ' אנגלרד - "בריאה חקיקתית משונה, הדומה לאדם הצולע על רגל אחת. בהגדרה החדשה של רכב מנועי מופיע יסוד של ייעוד תחבורתי, יסוד הנעדר במקום המכריע בהגדרה של תאונת דרכים" (אנגלרד, שם, עמ' 16). עם זאת, גם בתקופה שבין שני התיקונים, מבטאת הדרישה בדבר "תחבורה יבשתית" את הרעיון של "למטרות תחבורה", כאשר תחום הפריסה של רעיון זה מוגבל להגדרת הדיבור "רכב מנועי" ולא להגדרת הדיבור "תאונת דרכים". הדרישה כי "עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית" משמעותה, כי התחבורה היבשתית צריכה להיות הפונקציה העיקרית - אם כי לא הבלעדית - של הרכב. על כן מכונית משא ועליה מנוף לפריקה ולטעינה של מטען לצורכי הובלתו ממלאת דרישה זו, שכן עיקר יעודה של המשאית הוא לתחבורה יבשתית. הפריקה והטעינה הם שימוש לוואי. (ראו ברע"א 8061/95 הנ"ל). לעומת זאת, כלי אשר עיקר תפקידו הוא פריקה וטעינה אינו מקיים את הדרישה של שימוש לתחבורה יבשתית גם אם הוא נע ממקום למקום. הוא הדין בכלי טיס הנע על פני הקרקע. עיקר יעודו של כלי הטיס הוא לשמש לתחבורה אווירית, ועל כן אין לראות בו "רכב מנועי" גם אם הוא עשוי לנוע על הקרקע. ביסוד הגדרת הדיבור "רכב מנועי" או "רכב" עומדת הדרישה כי עיקר יעודו של הרכב לשמש לתחבורה יבשתית. בהקשר זה מתעוררת השאלה - "תחבורה יבשתית" מהי? דומה כי התשובה הינה כי תחבורה היא יבשתית, כאשר ענינה הובלת אנשים או מטען ("תחבורה") ממקום "יבשתי" אחד למקום "יבשתי" אחר. בכך באה לידי ביטוי תכליתו של תיקון מס' 4 להעמיד ביסוד החוק את המבחן התעבורתי, הבא לקבוע אחריות מוחלטת בגין סיכון תעבורתי. בהקשר זה ניתן לטעון כי הובלת אנשים או מטען בחלקיו השונים של מקום אחד - כגון העברת מטען מחלק אחד של מבנה תעשייתי לחלקו האחר של אותו מבנה - אינו "לתחבורה יבשתית". למושג "תחבורה יבשתית" - על רקע התכלית התעבורתית שהוא נועד להגשים - יש היבט "גיאוגרפי" שעניינו העברת אנשים או מטען ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי שני. אין לדבר על "תחבורה יבשתית" ועל סיכון תעבורתי בגדריו של מקום גיאוגרפי אחד. הגדרתו של "מקום גיאוגרפי" וקביעת גבולותיו היא בעיה פרשנית קשה. כך, למשל, לעתים "מקום גיאוגרפי" הוא כה ניכר וגדול, עד כי ניתן לדבר על מקומות גיאוגרפיים שונים בגדריו. התשובה לשאלות השונות תימצא לא בהבחנות ארכיטקטוניות או גיאוגרפיות, אלא בפנייה למטרת החוק ותכליתו. עניין לנו בשני מקומות גיאוגרפיים רק כאשר המעבר מהאחד לשני יוצר סיכון תעבורתי. סיכון כזה אינו קיים במסגרתו של מקום גיאוגרפי אחד. ##(ה) "מצבי הריבוי"## החלק השני של הגדרת "רכב מנועי" מוסיף מספר "כלים" - אם להשתמש בביטוי נייטרלי, שאינו חוזר על הדיבור "רכב" - אשר תיקון מס' 4 ביקש לראות בהם "רכב מנועי" או "רכב" גם אם מטעם זה או אחר אין הם נכללים בהגדרה הבסיסית. כן נכללים בקטיגוריה זו "כלים" אשר יתכן ויועלה לגביהם הספק, שמא אין הם נכללים בהגדרה הבסיסית. למניעת אותו ספק נקבעה רשימה ממצה אשר החוק ביקש לראות בה "רכב מנועי", תהא עמדתה של ההגדרה הבסיסית אשר תהא. תיקון מס' 4 קובע, איפוא, כי "רכב מנועי" או "רכב" - "לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי". אכן, רכבת נכללה בהגדרה המקורית של "רכב מנועי" (ראו ע"א 133/77 הנ"ל). היא מקיימת גם את דרישותיה של ההגדרה הבסיסית. הוספתה למצבי הריבוי היא, איפוא, מיותרת. היא באה כנראה בתגובה להצעת תיקון מס' 4 אשר ביקשה למעט את הרכבת. אשר לטרקטור: דומה שסוגים מסויימים של טרקטור - אלה שעיקר יעודם הובלת מטענים או אנשים - נכללים בהגדרה הבסיסית. סוגים אחרים של טרקטור - אלה שעיקר יעודם לשמש מקור כוח למכשירים חקלאיים, או תעשייתיים - אינם נכללים בהגדרה הבסיסית. החוק ביקש לכלול את כל סוגי הטרקטורים - בין אלה שיעודם העיקרי לשמש לתחבורה יבשתית ובין אלה שיעודם התחבורתי הוא משני - בדיבור "רכב מנועי". מגמה זו מתיישבת עם תיקון מס' 8 אשר קבע חזקה חלוטה מרבה, לפיה יראו כתאונת דרכים "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". טרקטור הוא רכב אשר יעודו המקורי עשוי להיות דו (או רב) תכליתי, כאשר תכליתו האחת - שאינה בהכרח עיקר יעודו - היא תעבורתית ותכליתו האחרת - בין אם זו תכליתו העיקרית ובין אם היא תכליתו המשנית - אינה תעבורתית. שני סוגים נוספים של כלים הנכללים במצבי הריבוי הם "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש" ו"רכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי". כל אחד משני הסוגים הללו מעורר בעיות פרשניות קשות. אין לנו צורך לדון בהן במסגרת דיון זה. ##(ו) "מצבי המיעוט"## החלק השלישי של הגדרת "רכב מנועי" כולל שלושה כלים אותם ביקש תיקון מס' 4 שלא לראות כ"רכב מנועי" או "רכב"; תיקון מס' 4 קובע: "ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". יתכן שחלקם של כלים אלה לא היו נכללים מאליהם בהגדרה הבסיסית (כגון, מדרגות נעות). יתכן שחלקם של הכלים היו נכללים בהגדרה הבסיסית - או במצבי הריבוי - והחוק ביקש להבהיר כי אין הוא רואה בהם "רכב מנועי" או "רכב" (כגון, כסא גלגלים). רכברכב מנועיהגדרות משפטיות