נזק נפשי לקרוב משפחה של אדם שנפגע בתאונת דרכים

מעגל הנפגעים נפשית מפגיעת יקיריהם עשוי להיות רחב ורב היקף והפגיעה הנפשית בהם אמיתית היא והיא מתבטאת בצער, ביגון, באבל ובכאב וישנה הכרה עקרונית כיום בצורך לפצות את הניזוק בגין נזקי גוף שאינם מוחשיים גם בהעדר המגע הפיזי בין המזיק לניזוק שגרם לנזק לדוגמא פיצוי עבור סבל שעבר על משפחה עקב הצפייה במות יקירה. אולם, לצד ההכרה בצורך לפסוק פיצוי גם לניזוק משני הוכרה גם הסכנה בהכרה מעין זו היות והרחבת מעגל החבות של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים במצב זה אינה פשוטה ומצריכה עורך דין תאונות דרכים מנוסה. בית המשפט קבע ארבעה תנאים שרק בהתקיימם ניתן יהיה לפצות ניזוק במעגל המשני בגין נזקי גוף לא מוחשיים. התנאי הראשון הינו מידת הקרבה של התובע לנפגע - על הנפגע המשני להיות קרוב מדרגה ראשונה של הנפגע העיקרי, אל אף שקיימת גם אפשרות במקרים חריגים לפצות גם דרגה רחוקה יותר. התנאי השני הינו התרשמות ישירה מן האירוע המזיק - על הנפגע המשני להיות עד לאירוע או לתוצאות המידיות של אירוע. התנאי השלישי הינו מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק התנאי הרביעי הינו קיומו של נזק נפשי ממשי- חומרת הפגיעה הנפשית הנדרשת היא פגיעה נפשית חמורה. ##ת.א. (מחוזי – חי') 476/96 אשטמקר נ. "איילון" חב' לביטוח בע"מ## התובע נפגע קשות בתאונת דרכים ונקבעה לו ע"י המל"ל נכות צמיתה בשיעור של 91%. במהלך הדיון נתאפשר לאשתו להצטרף כתובעת לאור טענתה שיש לפצותה בגין הנזק הנפשי שנגרם לה מחמת חבלתו הקשה של בן-זוגה בתאונה האמורה. התובעת טענה כי בעקבות התאונה של בעלה חייה הפכו לגיהנום וכי מאז שבעלה עבר את ניתוח הקטיעה - מצבה הנפשי הוחמר וכי היה מצידה אף ניסיון להתאבד. המומחה הרפואי שמונה קבע את נכותה הצמיתה בשיעור של 30% כסובלת ממצב דיכאוני מתמשך. בשנים הראשונות לאחר התאונה תפקדה ללא דופי אולם בעקבות תהליך השחיקה של בעלה מצבה הוחמר וכי שלושה גורמים הביאו למצבה הנוכחי:- א. השינויים שחלו במצבה הגופני של בעלה (זיהומים חוזרים, כאבים בלתי נשלטים והקטיעה מתחת לברך). ב. השינויים שחלו במצבו הנפשי (עצבנות, דיכאון ודרשנות). ג. הירידה במצב הכלכלי כתוצאה מאובדן כושרו של הבעל להתפרנס. לדברי המומחה, התובעת הינה "קרבן משני מאוחר" של התאונה. ביהמ"ש פסק כי נכותה הנפשית של התובעת בגין התאונה מגיעה לכדי 20%. ##ע"א (ת"א) 1893/99 מילשטיין נ. צייטלין ## הנתבע פגע באמה של התובעת עת נהג ברכבו. האם נפגעה אנושות ונותרה שותתת דם על הכביש, מול עיני התובעת, ונפטרה כעבור שלוש שעות כשהתובעת נמצאת עמה כל זמן זה. הפסיכיאטר שמונה ע"י ביהמ"ש קבע את נכותה בשיעור של 10% בגין תסמונת פוסט – טראומטית סובייקטיבית ואובייקטיבית המגבילה את תפקודה וכושרה באופן בינוני. הוא קבע שהתסמונת שייכת לתחום הנוירוזות וכי לא מדובר בתגובות אבל בלבד. לאור זאת קבע ביהמ"ש קמא כי התובעת זכאית לפיצוי עפ"י הלכת "אלסוחה". בערעור זה נפסק: אחוז הנכות לבד אינו יכול להכריע בשאלה האם להחיל את הלכת "אלסוחה", שכן מצטרפים אליו נתונים נוספים, והם, בין היתר, משך הזמן של קיום התוצאות המתוארות בפסק הדין בשילוב עם מהות הסימנים הנפשיים וכן התצפית לעתיד. האם התוצאות המצטברות מצביעות על יכולת התובעת להשתחרר ממצבה. בתמונה הכללית יש להביא בחשבון כי המכה שנחתה על התובעת היתה קשה בנסיבות המקרה שכן מדובר בעולה חדשה ששאר בשרה הקרוב ביותר והיחידי נהרג למול עיניה. נגרמו לתובעת כתוצאה מכך דיכאון, התקפי בכי, חוסר יכולת ריכוז, כאבי ראש, חולשה, קשיי שינה, עצבנות, חרדה ומתח. תיפקודה בעבודה נפגם כתוצאה ישירה מן התופעות הנפשיות המתוארות. היא בטיפול פסיכיאטרי ונזקקת לתרופות אנטי דכאוניות. פיטוריה החוזרים ונשנים מן העבודה, הם לא רק פועל יוצא ממצבה הנפשי אלא יוצרים מעין מעגל קסמים שכן הם מעכבים או מפריעים לשיקומה. זהו מצב קשה העולה בקנה אחד עם הדרישה שבהלכת "אלסוחה". לאור האמור קבע ביהמ"ש שאין להתערב במסקנותיו של בית-המשפט קמא במקרה זה ודחה את הערעור. ##ת"א (שלום-י-ם) 1828/85, עזבון המנוח דהאן ז"ל נ. "המאגר" הישראלי לביטוח רכב ואח' ## המונח "נזק גוף" בסעיף 1 לחוק כולל הלם נפשי להורי נער בן 10 שנפטר לאחר 26 ימי יסורים בבית-חולים, הגם שלא היו נוכחים בתאונה; שכן סעיף 76 לפקודת הנזיקין שהוחל בחוק הפיצויים מאפשר תביעה כזו. הגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים המדברת על נזק עקב השימוש ברכב מנועי אינה מונעת תביעה כזו. ההחלטה בוטלה ב-ע"א (י-ם) 172/86, אולם אושרה ב-רע"א 444/87. ##ת"א (שלום-עכו) 832/89, כהנא ואח' נ. "שמיר" חברה לביטוח בע"מ## על-פי המלצת רופא, נסעו הורי ילדה שנהרגה בתאונת דרכים, לטיול קצר לאיטליה על-מנת להינתק מהשפעת הטרגדיה. בתביעה זו ביקשו לכסות את ההוצאות הכרוכות בטיול זה. בדחותו את התביעה פסק בית-המשפט: "לא הם (ההורים) הוא הנפגע כהגדרתו בחוק אלא הנפגע היא הבת. הם לא היו חלק מן הארוע ולא נפגעו מן התאונה אלא מן האובדן… זכאותם לפיצויים היא זכות בגין הירושה ולא בגין נזקי הנפש שנגרמו להם בעקבותיה, אך לא כחלק ממנה." החלטה זו בוטלה בהלכת "אלסוחה" – רע"א 444/87. ##ת"א (שלום-עכו) 2459/90, עטאללה נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ ואח'## לאחר שמומחה רפואי קבע לתובע, קרוב נוכח, נכות נפשית בשיעור 10% ובטרם שמיעת ראיות, דחה בית-המשפט את טענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות לאור הלכת "אלסוחה" ופסק: בית-המשפט העליון לא יצר בהלכת "אלסוחה" רשימה סגורה של סוג תביעות מהסוג הנדון שיזכו בפיצויים, ובוודאי שלא התכוון ליצור שתי קבוצות של נפגעים: הקבוצה הראשונה שנפגעה קשות ותזכה בפיצויים והקבוצה השנייה שנפגעה קלות ולא תזכה בפיצוי. בית-המשפט סבור כי רק המקרים בהם היתה פגיעה, אך זו לא הביאה לנזק קבוע, הם המקרים שבהם לא יפסקו פיצויים. נכות רפואית בתחום הנפשי מספיקה כדי להוות תשתית לכאורה לשמיעת התביעה, וכל-כן אין לדחותה על הסף. רק לאחר שבית-המשפט ישמע את העדויות ואת המומחה הרפואי ויגבש עמדה לגבי השפעת הנכות על תפקודה של התובעת, הוא יוכל להחליט אם הנזק בר-פיצוי. ##ת"א (שלום-עפולה) 1089/91, סלמאן נ. "אררט" חברה לביטוח בע"מ## בית-המשפט פסק כי משמדובר בתובע הטוען לנזק פסיכיאטרי שנגרם לו כמי שנכח בתאונה, זכאותו לא תיבחן על-פי התנאים המוקדמים שנקבעו על-ידי בית-המשפט העליון בפרשת "אלסוחה". שם מדובר היה בתובעים שלא היו נוכחים בתאונה וטענו לנזק נפשי כתוצאה מהפגיעה בקרוביהם. החלטה זו בוטלה ב-ע"א 5803/95. ##ת"א (שלום-חי') 19313/91, אורלי נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ ואח'## לתובעת, שהיתה עדת ראיה לתאונה בה נהרג בעלה, נקבעו על-ידי מומחה רפואי 15% נכות בגין תגובה פוסט טראומטית עם סיכון גבוה להתפתחות נוירוטית שאף התחילה, וזאת על-פי סעיף 34 (ב) + (ג) לתקנות המל"ל. בית-המשפט דחה את תביעתה, ופסק: "… אין זה משנה כלל אם התובעת היתה עדה להשתלשלות התאונה ולמות המנוח, אם לאו, בשני המקרים כאחד קובעת מידת הנזק הנפשי כפי שנתחמה בהלכת "אלסוחה". משאין מדובר במקרה הנדון ב"נזק נפשי קשה", שכן אין התובעת סובלת ממחלות נפש או מנוירוזיה קשה, לא התמלאו תנאי הזכאות על-פי הלכת "אלסוחה". ##ת"א (שלום-י-ם) 3099/92, רחמן ואח' נ. "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ## להורי המנוח שלא היו נוכחים בתאונה קבע המומחה נכות תוך שימוש בתקנה 34 (ב) ו- 34(ג) לתקנות המל"ל, וזאת משמצא שהם סובלים מאבל פתולוגי והאם סובלת גם מסימנים פוסט-טראומטיים. בדחותו את טענתם כי יש לראותם כנפגעים בתאונה, פסק בית-המשפט: על-פי הלכת "אלסוחה", משמדובר במעגל נזוקים משני לא די להראות שנגרם להם נזק נפשי כלשהו כדי שיהיו זכאים לפיצויים, אלא יש להראות כי מדובר בנזק נפשי מהותי. היות וסעיפי הנכות שקבע המומחה במקרה הנדון דנים בתסמונת ולא במחלה, אין מדובר בפגיעה נפשית המזכה את ההורים בפיצויים לפי הלכת "אלסוחה". ##ת"א (שלום-י-ם) 12707/92, בנימין נ. "אררט" חברה לביטוח בע"מ ## לנפגע נפסקו 15% בגין נוירוזה פוסטטרואמטית עם סיכון גבוה להתפתחות נוירוטית, שאף התחילה כתוצאה מכך שבתו נהרגה ואשתו ושני בניו נפצעו בתאונה בה לא היה נוכח. בית-המשפט מחק את תביעתו כקרוב נעדר מחמת העדר עילה, משפסק כי הנכות הנ"ל אינה משקפת מחלת נפש או נוירוזיס קשה כנדרש בפסק-הדין המנחה של "אלסוחה" בעניין קרוב נעדר. ת"א (שלום-י-ם) 15598/92, רייש חגית נ. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ (פסק-דינה של כב' השופטת י' צור מה- 7.5.95, ראה עמ' 2669). נפסק: כפי שעולה מהלכת "ברנע" (ע"א 4446/90) עצם העובדה שאדם עצמו נפגע בתאונה אינו מייתר את תנאי הלכת "אלסוחה" אם הוא תובע בגין נזק נפשי כתוצאה מתגובתו הנפשית לנזקיו של קרובו. יש לבחון את שאלת הסיווג על-פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה ובעיקר יש לבחון אם לאור מכלול הנתונים העובדתיים וחוות-הדעת הרפואית ניתן לקבוע שמדובר בפגיעה ישירה שנגרמה על-ידי התאונה עצמה או האם נגרמה כתוצאה מהנזק שנגרם לקרוב ואז יחשב התובע לנפגע רק אם התמלאו תנאי הלכת "אלסוחה". במקרה הנדון נפסקו לנפגעת כתוצאה מהתאונה 10% החמרה למצבה הנפשי הקודם וזאת כתגובה למות אביה בתאונה בה נכחה ובית-המשפט קבע כי לא התמלאו תנאי הלכת "אלסוחה" ותביעתה נדחתה. ##ת"א (שלום-ת"א) 32325/92, אלקסלסי נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים## התובעת סבלה מנכות נפשית בשיעור 10% עוד בתקופה שקדמה לתאונה. כתוצאה מהיותה נוכחת בתאונה בה נפגע בנה, פסק לה המומחה הרפואי נכות נפשית נוספת בשיעור 10%. בית-המשפט קיבל את טענת התובעת כי הינה נפגעת במובן הלכת "אלסוחה", ופסק: לצורך הקביעה אם התובעת נכנסת להגדרת "נפגע" יש להתייחס למצבה הכולל לאחר התאונה. מכיוון שהיא סובלת מנכות כוללת של 20% ומפגיעה נפשית משמעותית יש לכללה במסגרת הגדרת "נפגע". ת"א (שלום-ת"א) 37333/92, מרים קלמנסון נ. "סהר" חברה ישראלית לביטוח בע"מ (החלטתה של כב' השופטת דותן מה- 19.9.93, ראה עמ' 1508). המבטחת התנגדה למנוי מומחה פסיכיאטרי לבדיקת נכותה של בתה של המנוחה שטענה לזכאות כ"קרוב נעדר", בטענה כי לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה ובין הפטירה שבועיים מאוחר יותר. בית-המשפט דחה טענה זו, ופסק: "ניתן להוכיח קשר סיבתי בין מות הנפגע לארוע המזיק גם בלי שתבוצע נתיחה שלאחר המוות. כפי שנפסק ב-ע"פ 307/76. שופט השלום המלומד יצא מתוך הנחה נכונה כי עקב סמיכות בזמן בין התאונה למוות, קיימת חזקה כי המוות נגרם כתוצאה מהתאונה… ברם, מלבד הסמיכות באה עדותו של בנה של המנוחה שעל אף גילה המופלג היא היתה בעלת כושר גופני טוב, ולפיכך כל מחשבה שמא מתה המנוחה פתאום מחמת לקוי גופני היא השערה בעלמא שאין לה כל יסוד בחומר הראיות." ת"א (שלום-י-ם) 1069/93, ציון שרה נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ ואח' (פסק-דינו של כב' השופט בן-זימרה מה- 12.7.94, ראה עמ' 2390). נפסק: 1. התנאים שנקבעו בהלכת "אלסוחה" יפים לא רק לגבי קרוב נעדר אלא גם לגבי קרוב נוכח. 2. אף שנקבעה לנפגעת נכות פסיכיאטרית בשיעור 15% עקב תסמונת פורסטראומטית ואבל פתלוגי בגין מות אמה, קבע בית-המשפט כי הנפגעת אינה זכאית לפיצוי, שכן לא נגרמה לה מחלת נפש או נוירוזה קשה. ##ת"א (שלום-עכו) 4791/94, סלפיתי נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ## התובע, קטין, נסע אם אביו ברכב. כתוצאה מהתנקשות ברכב אחר, נהרג האב והתובע הקטין נחבל ונזקק לטיפול רפואי. המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטרי, שמונה על-ידי בית-המשפט, קבע את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור של 15% בשל תגובת אבל כרונית שנתפתחה אצלו לפי סעיף 34 (ב) ו-(ג) לתקנות המל"ל. במחלוקת בין הצדדים היתה, האם זכאי התובע, לאור הנכות שנקבעה, לפיצוי על-פי הלכת "אלסוחה". תשובת בית-המשפט היתה שלילית מהנימוקים הבאים: א. המגמה המסתמנת בפסיקה היא שלא להכיר בנכות של 15% כנכות הנכנסת לגדרה של הלכת "אלסוחה". ב. הפסיקה נוטה שלא להשוות את נכותו הרפואית של קטין לנכותו התפקודית ולהפחית את נכותו התפקודית עד כדי מחצית משיעור הנכות הרפואית. במקרה שבפנינו די בהפחתה קטנה של הנכות הרפואית כדי להוציאה מגדר הפגיעה הקשה והמהותית הנדרשת לפי הלכת "אלסוחה". ג. העליה בציוניו של התובע לאחר התאונה אף היא מהווה "תוספת משקל" בהפחתת נכותו התפקודית, ודי בהפחתה זו כדי להוציא את התובע מגדרה של אותה נכות נפשית קשה הנדרשת לפי הלכת "אלסוחה". ד. המומחה הרפואי איבחן את נכותו הנפשית של התובע כתגובת אבל כרונית להבדיל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. הפרעה פוסט-טראומטית קשורה ישירות בארוע הטראומטי, קרי בתאונת הדרכים. לעומת זאת, תגובת היגון נובעת מאובדן קרוב בתאונה ולא מחוויית התאונה עצמה. שעה שמדובר בצער ואבל על אובדן חבר משפחה, המדיניות המשפטית הראויה היא לצמצם את מעגל הנפגעים. לעומת זאת, אם הפגיעה הנפשית נובעת מהארוע הטראומטי גופו, מדיניות משפטית ראויה תרחיב את מעגל הזכאים גם במקרה של פגיעה קלה יותר. ##ת"א (שלום-ת"א) 55469/94, גולדמן נ. "צור שמיר" חברה לביטוח בע"מ ## התובעת, נערה בת 20 בזמן התאונה, היתה נוסעת ברכב בו נהג אביה והיתה עדה לתאונה בו נהרג אביה. היא עצמה נפגעה בברך בלבד ואין כל טענה או הוכחה רפואית כי סבלה ישירות מנזק נפשי כתוצאה מהתאונה. הטענה היחידה היא כי היתה נוכחת בתאונה והנזק נגרם לה עקב נוכחותה או עקב הידיעה על מות אביה בבית-החולים, ועל-כן יש לבחון את מצבה הנפשי לפי הלכת "אלסוחה". אין מחלוקת כי במקרה זה נתקיימו שלושת המבחנים של הלכת "אלסוחה" (קירבה משפחתית, התרשמות ישירה מהארוע וזירת הארוע), אולם לא נתקיים המבחן הרביעי של מחלת נפש (פסיכוזה) או מקרה קשה של נוירוזה. "אין זה משנה כלל באם נפגע הטוען לנזק נפשי עקב היותו נוכח בתאונה בה נפגע קרוב משפחה, נפגע גם הוא עצמו". יש לנהוג בזהירות יתר בהלכת "אלסוחה" שתחולתה מצומצמת ונועדה למקרים מיוחדים וקשים ולמנוע נסיונות להרחיבה. ##ת.א. (שלום-י-ם) 5203/96 בנימין נ. "הפניקס הישראלי", חב' לביטוח בע"מ## התובע, נהג אוטובוס אגד, פגע בהולכת רגל וגרם למותה. התובע עצמו לא נפגע באופן פיזי מהתאונה ואולם היו לתאונה השלכות נפשיות לגביו. הוא אושפז למשך 4 ימים ועבר שורה ארוכה של בדיקות וטיפולים נפשיים ופיזיים. המל"ל הכיר בכך שהוא נפגע בתאונת עבודה, והעניק לו 20% לצמיתות בגין סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. כתוצאה מהתאונה הפסיק התובע את עבודתו כנהג וחברת "אגד" מצאה עבורו תפקידים מנהליים. המבטחת טענה כי נכותו של התובע לא נגרמה מהתאונה עצמה, אלא מאירועים שאירעו בסמוך ולאחר התאונה כמו "קריאות גנאי, הטחות האשמה ויריקות אותן התובע ספג מעוברי אורח שהזדמנו למקום, הליכי החקירה שהתנהלו נגדו ומעצרו למשך 48 שעות ושלילת רשיונו למשך 3 חודשים – הם אלה שגרמו לפגיעה הנפשית ממנה סובל התובע". בית המשפט דחה טענות אלה בקובעו כי "מראות התאונה ומראה גופתה של הולכת הרגל מוטלת לפניו מתה. והכרה שהוא זה אשר קיפח את חייה, ביחד עם האצבע המאשימה שנשלחה לעברו, הם שעומדים ביסוד הפגיעה הנפשית שנפגע בה התובע, אשר הגיעה לכדי נכות של ממש". ביהמ"ש דחה את טענת המבטחת כי בתובע לא התקיימו התנאים שנקבעו בהלכת אלוסחה בקובעו שהמדובר כאן בתובע שהיה מעורב באופן ישיר בתאונת הדרכים, אין המדובר במי שצפה מן הצד בתאונה "זרה" שהתרחשה לנגד עיניו. התובע הוא שגרם בנהיגתו למותה של הולכת הרגל והוא נפגע נפשית כתוצאה מכך. הפגיעה הנפשית נובעת לא מדברים שראה כמשקיף מהצד, אלא ממעורבות ישירה בתאונה. מכאן, שאין המדובר במעורבות עקיפה אלא במעורבות ישירה. לפיכך, נפסק כי יש להחיל את הלכת אלוסחה ולפצות את הנהג התובע בגין הנזק הנפשי שנגרם לו כתוצאה מהתאונה. פועל יוצא מפסק דין זה הוא, שכאשר מדובר "במעורבות ישירה" של התובע (להבדיל ממעורבות עקיפה), ניתן להחיל הילכת אלוסחה ללא צורך בתנאי הראשון בדבר הקרבה המשפחתית הנדרשת בין התובע לבין מי שנפגע ישירות מהתאונה. ##ת.א. (שלום- כ"ס) 6549/96 מגיס נ. "כלל" חב' לביטוח בע"מ ## התובע נהג ברכב כשהוא מסיע את אחייניתו. לפתע ארעה תאונת דרכים בה נפגעה האחיינית באורח אנוש, ולאחר כשבוע נפטרה מפצעיה. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה שנגרמה באשמתו, וכתוצאה ממות אחייניתו התדרדר מצבו הנפשי. ע"ס חוות הדעת הרפואיות שהומצאו ע"י המומחים הרפואיים קבע ביהמ"ש את נכותו הנפשית הצמיתה בשיעור של 25%. כמו כן נקבע שהנכות הנ"ל נגרמה כתוצאה ממות האחיינית ולא בגין פגיעה ישירה בתובע עצמו. המבטחת טענה כי ע"פ הלכת אלסוחה אין התובע זכאי לפיצוי כנפגע משני. נפסק:- במקרה זה נתמלאו ארבעת הקריטריונים שנקבעו בהלכת אלסוחה: - א. מידת הקירבה של הניזוק לנפגע – חוג הקרובים לנפגע הישיר הזכאים לתבוע עשוי להתרחב כאשר מוכח קשר נפשי חזק בין התובע לנפגע. במקרה זה הוכח קשר הדוק בין התובע לאחייניתו המנוחה שהייתה יקרה לו כבתו. כמו כן הוכחה השפעת התאונה על כלל המשפחה, כשמעבר לתחושת הצער והזעזוע שעבר התובע בעקבות מותה, הוא היה נתון ללחצים משפחתיים שנבעו מכך שהיא נולדה לאחר שנים רבות של טיפולי פוריות ואשמתו לקרות התאונה. הצטברות הנסיבות האמורות לרבות איכותו של הקשר הנפשי המיוחד בין התובע לאחייניתו, ראוי שיביאו את התובע למעגל החריגים שאינם בני- משפחה מדרגה ראשונה. ב. אין מחלוקת להתרשמותו הישירה של התובע מן האירוע וממידת הקירבה במקום ובזמן לאירוע המזיק. ג. הפסיקה קבע כי נכות נפשית נמוכה בין 5% ל- 15% אינה בבחינת פגיעה נפשית חמורה כנדרש עפ"י הלכת אלסוחה. במקרה דנן נקבע כי פגיעתו של התובע היא פגיעה אמיתית ומשמעותית, הוא סובל ממצוקה נפשית מתמשכת על פני שנים ומצריכה טיפול תרופתי שוטף וכל אלה מפריעים לתפקודו בנכות צמיתה של 25%. לאור האמור נפסק כי התובע מקיים את ארבעת התנאים של הלכת אלסוחה והתובע נכנס למעגל הנפגעים הזכאים לפיצוי עפ"י הלכת אלסוחה. ##ת"א (שלום-חי') 12440/97, קרה ואח' נ. "אליהו" חב' לביטוח בע"מ## התובעים הם אמו ואביו של בנם הקטין בן 5 שנים אשר נפגע בתאונה הקשה בה ראו את בנם שוכב בצידי הכביש ללא רוח חיים. תביעתם היא תביעת "קרוב נוכח" עפ"י הלכת "אלסוחה" אשר דורשת קיום 4 התנאים: א. קירבה מדרגה ראשונה. ב. התרשמות ישירה מהארוע. ג. קירבה לארוע מבחינת המקום והזמן. ד. תגובות נפשיות מהותית כמו מחלות נפש כפשוטה (פסיכוזיס) או פגיעות נפשיות רציניות (נירוזיס). המחלוקת היתה לגבי התנאי הרביעי בלבד: ביהמ"ש מינה מומחה רפואי אשר קבע לגבי האם כי שקעה כתוצאה מהתאונה בתהליך אבל בלתי פטור וכי קיימת אצלה תסמונת בתור חבלתית (PTSD) בשחזור כפייתי, בחלום ובהקיץ, את חריקת הבלמים והחבטה, המהדהדים בראשה באופן יום יומי וקבע את נכותה הצמיתה בשיעור של 20%. באשר לאב קבע המומחה שהוא סובל מתגובת אבל ממושכת, דיכאון ממושך, המתבטא בירידה בכוח הפיזי, בתחושת עייפות, בתחושת אשם ובשינויים בהרגלי החיים וקבע את נכות הצמיתה בשיעור של 10%. לאור האמור פסק ביהמ"ש כי התנאי הרביעי הדרוש לקיום הלכת "אלסוחה" התקיים לגבי תביעת האם שתגובותיה לארוע קשות והשלכתן משמעותית על תפקודה היום יומי הן בעבודתה כפקידה והן בניהול משק הבית. לעומת זאת לא קוים התנאי הרבעי הנ"ל לגבי תביעת האב אשר אף אצלו קיימות תגובות אבל לארוע אולם הן אינן מגיעות לכדי פסיכוזיס או נירוזס. אי לכך התקבלה תביעת האם ונדחתה תביעת האב. ##ת"א (שלום–חי') 24987/97 קיסרי נ. "כלל" חב' לביטוח בע"מ## התובע נפגע עת נהג ברכב והתנגש בתמרור ובעץ. כתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף. התאונה היתה תאונה קטלנית שכן מלבד התובע שנפצע, נהרגו שניים מחבריו הטובים. לתובע נקבעו 5% נכות בתחום האורטופדי, 5% בתחום הפלסטי אשר, לדעת המבטחת, בעקבות ניתוח נעלמו. המומחה בתחום הנוירופסיכיאטרי קבע בחוות דעתו כי בתחום הנוירולוגי לא נותרה כל נכות, אולם את הנכות הנפשית העריך ב – 20%, כאשר רק 15% מהנכות הכוללת יש לייחס לתאונה, וכל זאת עקב ההשפעה על התובע בשל מות חבריו בתאונה. ביהמ"ש סרב להחיל את הלכת "אלסוחה" בדבר נזק משני. אומנם התנאי של השפעה ישירה של הארוע על התובע והתנאי של קיום סמיכות זמנים בין הארוע לתאונה לבין הנזק הנפשי – אכן מתקיימים, אולם התנאי של קירבה משפחתית מהמדרגה הראשונה ובעיקר התנאי הדורש נזק נפשי עד כדי ניורוזה או פסיכוזה של ממש – לא התקיימו. תנאי הלכת "אלסוחה" חלים, עפ"י הפסיקה, גם כאשר התובע נפגע ישירות בתאונה, אולם נכות נפשית בשיעור של 15% אינה מגיע כדי ניורוזה או פסיכוזה של ממש (ראה ע"א (עליון) 2935/98). לפיכך, נדחתה התביעה בגין נזק נפשי משני והתובע פוצה רק בגין הנזק האורטופדי והפלסטי שנגרם לו. ##ת.א. (שלום-נתניה) 2520/98 אסרף יוסף נ. "קרנית" ## השאלה הרלבנטית לענינינו היתה האם התובע הינו "נפגע ישיר" בתאונה או שמא מדובר "בנפגע משני" הטוען לנזק נפשי. הפגיעה הישירה של התובע בתאונה בהתאם לקביעות בפסק הדין, באה לידי ביטוי במגע בין רכבו לבין רוכב האופניים אשר כתוצאה מכך נהרג רוכב האופניים. הפגיעה גרמה להתנפצות השימשה הקידמית אשר רסיסיה פגעו בתובע ואף ייתכן כי ספג טלטלה פיזית ונפשית. אין חולק כי כתוצאה מהתאונה סבל התובע ממיחושים בחזה. הגדרת "נזק גוף" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, כוללת גם אירוע מינורי אשר לא הצריך טיפול רפואי מעבר לבדיקת רופא מגן דוד אדום, ואף אם לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, במידבה והוכח הקשר הישיר בין התאונה לבין פגיעת הגוף, הכוללת פגיעה נפשית. הגדרת "נזק גוף" בחוק הינה: "מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שיכלי...". מהראיות שהובאו אין כל ספק כי כתוצאה ישירה מהתאונה ותוצאותיה הטרגיות, סבל התובע מהלם והיה במצב נפשי קשה מיד ובסמוך לאירוע התאונה. לענין עצם הפגיעה, די בכך לצורך ההגדרה כדי לקבוע כי מדובר "בנזק גוף". אין נפקא מינה אם בסופו של יום, לא נותרה נכות צמיתה בתחום הנפשי הקשורה לתאונה. הנזק הנפשי הוכר כבר פיצוי בדין הישראלי, אף אם לא נתלוותה אליו פגיעה פיזית ממשית והקושי שהתעורר התייחס לזכאותם של "נפגעי משנה" בגין פגיעה נפשית נטענת בעקבות פגיעה פיזית שהוסבה לאחרים. לאור האמור נפסק כי התובע הינו "נפגע ישיר" בתאונה ומכאן אין רלבנטיות להלכות המתייחסות לנזק נפשי "לנפגעי משנה" שלא היו מעורבים פיזית בתאונה עצמה. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים)תאונת דרכיםהתחום הנפשינזק נפשי / נכות נפשית