## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע: מר ראובן כהן, ת.ז. _________, מרחוב הגליל 15, אשקלון (להלן: "התובע"). 2. הנתבעת 1: בית החולים "הדסה הר הצופים", תאגיד רפואי המפעיל בית חולים ברחוב שמואל הנביא 30, ירושלים (להלן: "הנתבעת 1" או "בית החולים"). 3. הנתבעת 2: חברת הביטוח "מגן ישראל בע"מ", ח.פ. _________, מרחוב החרמון 22, תל אביב (להלן: "הנתבעת 2" או "חברת הביטוח"). ## ב. הסעד המבוקש ## 4. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהרשלנות הרפואית של הנתבעת 1, בסך כולל של 2,500,000 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 5. הסכום המבוקש כולל, בין היתר, פיצוי בגין כאב וסבל, הפסדי שכר והכנסה לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות ושיקומיות, עזרת צד ג' וניידות, והפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים. 6. כבוד בית המשפט מתבקש להצהיר כי מחסום ייחוד העילה, הקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו חל על הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהרשלנות הרפואית של הנתבעת 1, וכי התובע זכאי לתבוע את הנתבעת 1 בגין נזקים אלו. 7. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, או כל אחת מהן בנפרד, בתשלום הפיצויים המפורטים לעיל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ. 8. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על מינוי מומחים רפואיים בתחומי הרפואה הרלוונטיים, ככל שיידרש, על מנת להעריך את נזקיו של התובע ואת הקשר הסיבתי בינם לבין הרשלנות הרפואית. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 9. ביום 15.03.2022, בסמוך לשעה 10:00 בבוקר, היה התובע מעורב בתאונת דרכים קלה ברחוב הנגב 7, באר שבע, במהלכה נפגע באורח קל. 10. בעקבות התאונה, פונה התובע לטיפול רפואי בבית החולים "הדסה הר הצופים" (הנתבעת 1). 11. במסגרת הטיפול הרפואי שניתן לתובע בבית החולים, ומבלי שנערכה בדיקה מקדימה לסוג דמו או לרגישויותיו, קיבל התובע עירוי דם מסוג דם שאינו תואם לסוג דמו. 12. כתוצאה מקבלת עירוי הדם הלא מתאים, סבל התובע מתגובה חמורה ביותר, אשר גרמה לו לנזקים חמורים ובלתי הפיכים, לרבות פגיעה רב-מערכתית, אי ספיקת כליות חריפה ופגיעה נוירולוגית קשה. 13. נזקים אלו, אשר נגרמו כתוצאה ישירה מהרשלנות הרפואית של הנתבעת 1, שונים במהותם ובחומרתם מהנזקים הקלים שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים המקורית. 14. עילת התביעה בגין הרשלנות הרפואית נולדה ביום 15.03.2022, עם מתן עירוי הדם השגוי וגרימת הנזקים החמורים לתובע. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 15. עניינה של תביעה זו הוא נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מרשלנות רפואית, ועל כן הסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית משפט השלום. 16. סכום התביעה הכולל, העומד על 2,500,000 ש"ח, מצוי בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום. 17. מקום מושבה של הנתבעת 1, בית החולים "הדסה הר הצופים", הוא בירושלים, ועל כן הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום בירושלים. 18. מקום מושבה של הנתבעת 2, חברת הביטוח "מגן ישראל בע"מ", הוא בתל אביב, ועל כן הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה גם לבית משפט השלום בתל אביב. 19. לאור האמור לעיל, כבוד בית המשפט הנכבד מוסמך לדון בתביעה זו. ## ה. פירוט הטענות ## ## רשלנות רפואית של בית החולים ## 20. הנתבעת 1, באמצעות צוותה הרפואי, התרשלה באופן חמור במתן הטיפול הרפואי לתובע, כאשר העניקה לו עירוי דם מסוג שאינו תואם, מבלי לבצע בדיקות מקדימות הכרחיות לסוג דמו ורגישויותיו. 21. התרשלות זו מהווה הפרה בוטה של חובת הזהירות המוטלת על בית חולים ועל צוותו הרפואי, לפעול במיומנות ובמקצועיות סבירה, ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים למניעת נזק למטופלים. 22. מתן עירוי דם שגוי, ללא בדיקה מקדימה, נחשב לרשלנות רפואית חמורה ביותר, שכן הוא עלול לגרום לתגובות קשות ומסכנות חיים, כפי שאכן אירע במקרה דנן. 23. הנתבעת 1 לא עמדה בסטנדרט הטיפול המקובל והסביר, ולא נקטה באמצעי זהירות בסיסיים, כגון בדיקת סוג דם כפולה או תשאול מקיף אודות היסטוריה רפואית ורגישויות, ובכך גרמה לנזקים בלתי הפיכים לתובע. 24. התרשלותה של הנתבעת 1 היא הגורם הישיר והבלעדי לנזקים החמורים שנגרמו לתובע, והיא נושאת באחריות מלאה לפיצוי התובע בגין נזקים אלו. ## ניתוק הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לנזק ## 25. הנזקים החמורים שנגרמו לתובע כתוצאה מעירוי הדם השגוי אינם קשורים בקשר סיבתי עובדתי או משפטי לתאונת הדרכים המקורית, אלא נובעים באופן בלעדי מהרשלנות הרפואית של הנתבעת 1. 26. מעשה הרשלנות החמור של הנתבעת 1, שהתבטא במתן עירוי דם שגוי, מנתק את הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין הנזקים הסופיים שנגרמו לתובע, שכן מדובר ברשלנות בדרגה גבוהה שלא ניתן היה לחזותה מראש. 27. הפסיקה קבעה כי התרשלות חמורה של רופא, בשעת הטיפול בקורבן של מעשה רשלני של אחר, שוללת את הקשר הסיבתי שבין אשמו של המזיק הראשון לבין הנזק הסופי, וזהו המקרה דנן. 28. הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהרשלנות הרפואית אינם בגדר הסיכון שנוצר בתאונת הדרכים, ואינם מהווים התפתחות טבעית או צפויה של הפגיעה המקורית, אלא אירוע נפרד ועצמאי. 29. לולא הרשלנות הרפואית של הנתבעת 1, היה התובע סובל מנזקים קלים בלבד כתוצאה מתאונת הדרכים, והנזקים החמורים הנוכחיים לא היו נגרמים כלל. ## אי תחולת מחסום ייחוד העילה ## 30. לאור ניתוק הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהרשלנות הרפואית, מחסום ייחוד העילה, הקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו חל על נזקים אלו. 31. הנזק הנוסף שנגרם לתובע כתוצאה מהרשלנות הרפואית אינו בא בכלל המאורע המוגדר "כתאונת דרכים", ועל כן אין מניעה לתבוע את הנתבעת 1 בגין נזקים אלו במסגרת עוולת הרשלנות. 32. הפסיקה קבעה כי מקום שבו הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לנזק הנוסף נותק, ממילא אין הנזק הנוסף בא בכלל המאורע המוגדר "כתאונת דרכים", ועל כן לא חל לגביו המחסום של ייחוד העילה. 33. מטרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא להעניק פיצוי מהיר וקל לנפגעי תאונות דרכים, אך אין הוא בא למנוע תביעה בגין רשלנות רפואית חמורה שגרמה לנזקים נפרדים ועצמאיים. 34. פרשנות אחרת, שתחיל את מחסום ייחוד העילה גם על נזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנות רפואית חמורה ומנתקת קשר סיבתי, תרוקן מתוכן את עקרונות האחריות בנזיקין ותפגע בזכותו של נפגע לקבל פיצוי מלא על נזקיו. ## חובת הזהירות של בית החולים ## 35. על הנתבעת 1, כבית חולים, מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי מטופליה, ובכלל זה כלפי התובע, להעניק טיפול רפואי סביר, מקצועי וזהיר, ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים למניעת נזק. 36. חובה זו כוללת, בין היתר, את החובה לבצע בדיקות מקדימות הכרחיות לפני מתן טיפול רפואי פולשני, כגון עירוי דם, ולוודא את התאמת הטיפול למטופל. 37. הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, כאשר לא ביצעה בדיקות סוג דם כנדרש, ולא וידאה את התאמת מנת הדם לתובע, ובכך חשפה אותו לסיכון בלתי סביר וגרמה לו לנזקים חמורים. 38. הפרת חובת הזהירות של הנתבעת 1 היא הפרה יסודית של עקרונות הרפואה המודרנית ושל הסטנדרטים המקצועיים המקובלים, והיא מצדיקה הטלת אחריות מלאה עליה. 39. הנתבעת 1 הייתה צריכה לצפות, כאדם סביר וכמוסד רפואי מקצועי, כי מתן עירוי דם שגוי עלול לגרום לנזקים חמורים ביותר, ועל כן הייתה צריכה לנקוט בכל האמצעים למניעת אירוע כזה. ## נזקי הגוף שנגרמו לתובע ## 40. כתוצאה מהרשלנות הרפואית של הנתבעת 1, סבל התובע מנזקי גוף חמורים ובלתי הפיכים, אשר שינו את חייו מן הקצה אל הקצה. 41. הנזקים כוללים, בין היתר, פגיעה רב-מערכתית, אי ספיקת כליות חריפה הדורשת טיפולי דיאליזה קבועים, פגיעה נוירולוגית קשה שהובילה לשיתוק חלקי, ופגיעה קוגניטיבית משמעותית. 42. התובע סובל מכאבים עזים, סבל רב, אובדן כושר עבודה מלא, תלות מוחלטת בעזרת צד ג' לביצוע פעולות יומיומיות, ואובדן הנאות חיים. 43. נזקים אלו דורשים טיפול רפואי ושיקומי מתמשך ויקר, לרבות תרופות, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, עזרים רפואיים והתאמת סביבת המגורים. 44. התובע, שהיה אדם עצמאי ופעיל לפני האירוע, הפך לנכה קשה, ואיבד את יכולתו לתפקד באופן עצמאי ולפרנס את עצמו ואת משפחתו. ## הקשר הסיבתי העובדתי בין הרשלנות לנזק ## 45. קיים קשר סיבתי עובדתי ישיר וברור בין מעשה הרשלנות של הנתבעת 1 (מתן עירוי דם שגוי) לבין הנזקים החמורים שנגרמו לתובע. 46. מבחן "הסיבה בלעדיה אין" מתקיים במלואו: לולא מתן עירוי הדם השגוי, הנזקים החמורים שנגרמו לתובע לא היו מתרחשים כלל. 47. הנזקים שנגרמו לתובע הם תוצאה ישירה ובלתי נפרדת מהתגובה החמורה של גופו לעירוי הדם הלא מתאים, אשר נגרם כתוצאה מהתרשלות הנתבעת 1. 48. אין כל גורם אחר, למעט הרשלנות הרפואית, שיכול להסביר את התפתחות הנזקים החמורים והפתאומיים שפקדו את התובע לאחר קבלת עירוי הדם. 49. הראיות הרפואיות, לרבות תיעוד רפואי וחוות דעת מומחים, יעידו באופן חד משמעי על הקשר הסיבתי העובדתי בין הרשלנות הרפואית לבין הנזקים. ## הקשר הסיבתי המשפטי בין הרשלנות לנזק ## 50. קיים קשר סיבתי משפטי בין מעשה הרשלנות של הנתבעת 1 לבין הנזקים שנגרמו לתובע, שכן הנזקים היו צפויים באופן סביר כתוצאה ממתן עירוי דם שגוי. 51. מבחן הצפיות מתקיים במלואו: כל מוסד רפואי סביר וכל רופא סביר היו צריכים לצפות כי מתן עירוי דם שגוי עלול לגרום לתגובה חמורה ולנזקים קשים, כפי שאכן אירע. 52. מבחן הסיכון מתקיים אף הוא: הנזקים שנגרמו לתובע הם בדיוק מסוג הסיכונים שמתן עירוי דם שגוי נועד למנוע, והם נכנסים למתחם הסיכון שיצרה הנתבעת 1 בהתרשלותה. 53. אין כל גורם זר מתערב שניתק את הקשר הסיבתי המשפטי בין הרשלנות לנזק, שכן הרשלנות הרפואית היא הגורם הדומיננטי והמכריע בהתפתחות הנזקים. 54. הפסיקה קבעה כי מעשה רשלני של מזיק שני לא די בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי אם עובדת קרות המעשה הרשלני של המזיק השני הייתה בגדר הצפייה, אלא אם מדובר ברשלנות חמורה שלא ניתן היה לחזותה. במקרה דנן, מדובר ברשלנות חמורה שלא הייתה צפויה. ## אחריותה של חברת הביטוח ## 55. הנתבעת 2, חברת הביטוח "מגן ישראל בע"מ", מבטחת את הנתבעת 1 בפוליסת אחריות מקצועית או אחריות צד ג', המכסה נזקים הנגרמים כתוצאה מרשלנות רפואית. 56. בהתאם לתנאי הפוליסה ולדין, הנתבעת 2 חבה בכיסוי הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהרשלנות הרפואית של הנתבעת 1, עד לגבולות הכיסוי הנקובים בפוליסה. 57. התובע זכאי לתבוע את הנתבעת 2 ישירות, מכוח חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, בגין נזקיו. 58. הנתבעת 2, כחברת ביטוח, מחויבת לפצות את התובע בגין נזקיו, שכן האירוע נכנס לגדרי הכיסוי הביטוחי. 59. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת 2, יחד ולחוד עם הנתבעת 1, בתשלום הפיצויים המגיעים לתובע. ## חובת הגילוי וההסכמה מדעת ## 60. הנתבעת 1 הפרה את חובתה להשיג הסכמה מדעת של התובע לטיפול הרפואי, שכן לא יידעה אותו על הסיכונים הכרוכים במתן עירוי דם ללא בדיקת סוג דם מקדימה. 61. התובע לא נשאל לסוג דמו או לרגישויותיו, ובכך נמנעה ממנו האפשרות לקבל החלטה מושכלת ומבוססת על מידע מלא אודות הטיפול המוצע והסיכונים הכרוכים בו. 62. הפרת חובת הגילוי וההסכמה מדעת מהווה עילה נוספת להטלת אחריות על הנתבעת 1, שכן היא פגעה באוטונומיה של התובע על גופו ועל זכותו לבחור את הטיפול הרפואי המתאים לו. 63. לו היה התובע מיודע על הסיכונים הכרוכים במתן עירוי דם ללא בדיקה מקדימה, סביר להניח שהיה מסרב לטיפול או דורש את ביצוע הבדיקות הנדרשות. 64. הפסיקה קבעה כי הפרת חובת הגילוי וההסכמה מדעת עלולה להקים עילת תביעה נפרדת, גם אם לא הוכחה רשלנות בביצוע הטיפול עצמו, ועל אחת כמה וכמה במקרה דנן שבו הוכחה רשלנות חמורה. ## נזקים עתידיים והפסדי השתכרות ## 65. התובע סובל מנכות קשה וצמיתה, אשר מונעת ממנו לחזור לעבודתו הקודמת או לכל עבודה אחרת, ועל כן נגרמו לו הפסדי השתכרות מלאים לעתיד. 66. הפסדי ההשתכרות יחושבו על בסיס שכרו הקודם של התובע, בתוספת עליית שכר צפויה, ועד לגיל פרישה, תוך התחשבות בתוחלת חייו. 67. בנוסף להפסדי ההשתכרות, נגרמו לתובע גם הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, אשר ישולמו לו כחלק מהפיצויים. 68. התובע יידרש להוצאות רפואיות ושיקומיות כבדות למשך כל ימי חייו, לרבות טיפולים רפואיים, תרופות, עזרים רפואיים, טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, והתאמת סביבת מגורים. 69. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע פיצויים הולמים בגין כלל נזקיו העתידיים, לרבות הפסדי השתכרות, הפסדי פנסיה והוצאות רפואיות ושיקומיות. ## עזרת צד ג' וניידות ## 70. כתוצאה מנכותו הקשה, התובע זקוק לעזרת צד ג' צמודה וקבועה לביצוע פעולות יומיומיות, כגון רחצה, אכילה, לבוש, ניידות בתוך הבית ומחוצה לו. 71. עזרת צד ג' זו כרוכה בהוצאות כבדות, אשר ישולמו לתובע כחלק מהפיצויים, הן עבור העבר והן עבור העתיד, על בסיס הערכה של צרכיו. 72. בנוסף, התובע זקוק לעזרים מיוחדים לצורך ניידות, כגון כיסא גלגלים, רכב מותאם, והתאמות בביתו, אשר עלותם גבוהה ותשולם לו כחלק מהפיצויים. 73. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע פיצויים הולמים בגין עזרת צד ג' וניידות, בהתאם לצרכיו המיוחדים ולמצבו הרפואי. 74. הפיצויים בגין עזרת צד ג' וניידות יחושבו על בסיס הערכה מקצועית של צרכיו של התובע, תוך התחשבות בתוחלת חייו ובשינויים הצפויים במצבו. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהעירוי דםמסמכיםרפואהתאונת דרכיםבית חולים