גילוי מחלה בחו''ל - ביטוח נסיעות לחו"ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גילוי מחלה בחו''ל: השופט לויט: .1העובדות לא היו במחלוקת. ביום 6.4.82נסעו משיב מס' 1ואשתו המנוחה ז"ל לאוסטרליה. לפני ולצורך נסיעתם עשו ביטוח אצל המערערת (באמצעות סוכן שלה) ונמסרה להם פוליסה (מסמך ב' בבימ"ש קמא) שכותרתה: "אלומה לנוסע - בטוח מורחב לנוסעים לחו"ל" (להלן: הפוליסה). בעת שהייתם באוסטרליה, חשה המנוחה ברע, וביום 4.5.82 היא אושפזה בבי"ח שם ואובחנה אצלה מחלה שכינויה "מילומה נפוצה", שהיא אחת ממחלות סרטן הדם. המנוחה נפטרה ביום 2.6.82בביה"ח באוסטרליה, כתוצאה ממחלתה הנ"ל. המנוחה והמשיב 1 לא נתבקשו למסור, וממילא לא מסרו, הצהרה כלשהיא, למערערת או לשלוחיה, לפני או אחרי הוצאת הפוליסה, בדבר מצב בריאותם. כאן ייאמר, שביום 6.9.81 אושפזה המנוחה בבי"ח הדסה בירושלים, ואובחנה אצלה מחלה בשם טרומבוציטופניה, שהיא איננה המחלה ממנה נפטרה המנוחה. במסגרת הטיפול השגרתי במחלת הטרומבוציטופניה, נעשתה למנוחה בדיקת חלבוני הדם. תוצאות הבדיקה אבדו ולא נודעו. ביום 23.11.81אושפזה המנוחה, בשנית, בבי"ח הדסה, לאחר שנתגלו שינויים חריפים באישיותה, ושוב אובחנה מחלת הטרומבוציטופניה, ובמסגרת זו הוצא הטחול מגפה, ונקבע שיש לבצע בדיקה חוזרת של חלבוני הדם. משום מה הבדיקה בוצעה רק ביום .21.3.82תוצאות בדיקה זו נודעו רק לאחר שהמנוחה ובעלה נסעו, כאמור, לאוסטרליה. התוצאות גילו מימצאים שהיה בהם כדי להעיד על מחלת סרטן הדם שממנה נפטרה המנוחה באוסטרליה. אין חולק, שלפני הנסיעה לאוסטרליה, המנוחה וכן משיב 1וגם הרופאים שטיפלו במנוחה, לא ידעו שהמנוחה לקתה במחלה ממנה נפטרה. הצדדים הסכימו ביניהם, שאם תוצאות הבדיקה מיום 6.9.81היו מגיעות לרופאים, היה נודע להם, כבר אז, על קיומה של המחלה ממנה נפטרה המנוחה. .2המשיבים, שהם יורשיה של המנוחה, עתרו לבימ"ש קמא בבקשה לסעד הצהרתי שיקבע שהמערערת אחראית וחייבת לפצות את המשיבים עפ"י הפוליסה. זאת, לאחר שנסיונותיהם לשכנע את המערערת לשלם להם את ההוצאות שבהן נשאו לאישפוזה של המנוחה בבי"ח באוסטרליה, הטסת הגופה לישראל וכיו"ב, לא נשאו פרי. עמדת המערערת היתה, שהמנוחה לקתה במחלה, ממנה נפטרה בחו"ל, עוד בהיותה בארץ, ושהמערערת לא נטלה על עצמה ולא ביטחה, במסגרת הפוליסה, את הסיכון לגבי מחלה שכבר קיננה בגופה של המנוחה ואף היתה ניתנת לאיבחון, לפני הנסיעה לחו"ל. יתרה מזו, מחלת המילומה הנפוצה אובחנה בבי"ח הדסה על סמך בדיקות שבוצעו לפני שהמנוחה נסעה לחו"ל. לכן, לדעתה, אין זה רלבנטי כלל אם המנוחה או המשיב 1או אף רופאי המנוחה בישראל, ידעו או לא ידעו על קיומה של מחלת המילומה הנפוצה. לדעתה, הדבר המכריע הוא, שמבחינה אובייקטיבית, המנוחה היתה חולה במחלת סרטן הדם לפני שיצאה מגבולות המדינה. .3המחלוקת בין הצדדים היא, האם המנוחה חלתה לראשונה בחו"ל במחלה שממנה נפטרה (סעיפים 1, 2לפוליסה), או שסבלה מן המחלה הנ"ל עוד בהיותה בישראל, לפני עשיית הביטוח אצל המערערת. התשובה לשאלה כרוכה בפרשנות של סעיפים 2, 1ושל סעיף 7שבפוליסה שכותרתו: "חריגים כלליים", הקובע: "המבטח לא ישלם בגין תביעות הנובעות או הקשורות ב: ...... .4מחלה או מום גופני שהמבוטח סבל מהם לפני תחילת התקופה." .4שופט השלום הנכבד (כתוארו אז, מר א' מצא), קבע בפסק-דינו (ת"א 25789/83 של בימ"ש השלום בת"א-יפו) ש"את כוונת הנתבעת, בדבר היקף התחייבותה עפ"י הפוליסה, ניתן לאמוד אך ורק עפ"י העובדות שהיו ידועות לה, או שביקשה לדעתן, קודם להתקשרות... העיון בנוסח "הצהרת המבוטח", המהווה חלק מן ההצעה (אותה הצהרה שהמנוחה ובעלה לא נתבקשו כלל לחתום עליה) ובסופה נאמר כי "תהווה בסיס לביטוח זה", מעלה, כי הנתבעת לא ביקשה לדעת הרבה על מצב בריאותם... הנתבעת ניאותה ליטול על עצמה אחריות גם לביטוחו של נוסע חולה, או חולני, ובלבד שלא התחייב בגין סיבה או צורך לאישפוז, לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי, הידועים למבוטח בעת ההתקשרות, או לתוצאותיהם של מחלה או מום גופני קיימים." לפיכך, לא המצב האובייקטיבי שנתגלה בדיעבד, אלא המצב כפי שהיה לנגד עיני הצדדים, בתום לב, בעת ההתקשרות, הוא שנראה לשופט קמא הנכבד כמכריע לענין פרשנותו של סעיף 4.7שבפוליסה. הסעד המבוקש ניתן למשיבים בבימ"ש קמא. על כך הוגש הערעור שלפנינו. .5(א) המתקשר בחוזה ביטוח, כבכל חוזה אחר, צריך לנהל את המו"מ לקראת ההתקשרות החוזית ב"דרך מקובלת ובתום לב", ולאחר שהחוזה נקשר יש לקיימו "בדרך מקובלת ובתום לב". (סעיפים 12ו- 39לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973[7]). זאת בנוסף לחובתו של מבוטח להשיב למבטח, לפני כריתת חוזה הביטוח, תשובה "מלאה וכנה" על כל שאלה שהמבטח מציג למבוטח "בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן: ענין מהותי)" (סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981[8] (להלן: חוק הביטוח). במקרה הנדון, המערערת לא הציגה כל שאלה למבוטח לפני הוצאת הפוליסה, ולכן אין צורך לדון בסעיף 6לחוק הביטוח, לא כשלעצמו, ולא בהקשר לסעיפים הנ"ל שבחוק החוזים. (ב) נקודה שהיתה ראויה לדיון היא, האם המנוחה היתה חייבת להודיע למערערת, מיוזמתה ומבלי שנשאלה, על הבדיקות שעשתה סמוך לפני בקשת הביטוח וכן שטרם קיבלה את תוצאותיהן עד לאותו יום, כל זאת במסגרת חובתה הכללית לנהל מו"מ "בדרך מקובלת ובתום לב". ראה להשוואה: Insurance co. Joel v. Law union crwon[9] אלא, שהמערערת לא טענה כלל, בכתב ההגנה המתוקן, שהמנוחה היתה חייבת להודיע זאת ושיש נפקות לאי מתן הודעה כזו, ולכן אין מקום לעסוק בכך. (ג) בשאלה שבמחלוקת, איני מקבל את עמדת המערערת. אכן, היקף הסיכון שהמערערת נטלה על עצמה והסכימה לבטח עפ"י הפוליסה (לעניננו) הוא מחלות שהמבוטח חלה בהן לראשונה בחו"ל, בתקופת הביטוח. אולם, יש לפרש את האמור לפי אומד דעתם של הצדדים בעת ההתקשרות ולא בדיעבד. בעת ההתקשרות המנוחה ובעלה וכן רופאיה לא ידעו כלל שהמחלה הממארת קיננה בגופה של המנוחה, ולא הועלתה כלל טענה שהיתה הזנחה או רשלנות של מי מהם בענין זה. אילו "מתערב טרדן" היה שואל את הצדדים בעת ההתקשרות, האם הפוליסה תחול על מחלות שלמיטב ידיעת המבוטח - שנהג בדרך מקובלת ובתום לב - אין המבוטח לוקה בהן, בוודאי שהתשובה היתה חיובית. שהרי, עיקרו של "ביטוח בריאות" הוא לבטח מפני מחלות (ומפני פגיעות ואבדן כושר זמני או קבוע) שלא נתגלו במבוטח ושאין למי מהצדדים המתקשרים ידיעה או חשד שהמבוטח יחלה בהן בעתיד. אילו קבענו, כדעת המערערת, שהמבחן הוא אובייקטיבי ולא עפ"י ידיעת וכוונת הצדדים בעת ההתקשרות, אזי בביטוח בריאות "קצר מועד" שנעשה לצורך ולתקופת נסיעה לחו"ל, כמעט שלא תהיה משמעות לביטוח רפואי, שהרי, בדרך כלל, אין מחלה פורצת "יש מאין" אלא היא מתפתחת בשלבים, שהראשונים בהם, לעיתים, סמויים, כך שברוב המקרים שבהם יחלה מבוטח בחו"ל תהא חברת הביטוח פטורה אם תוכיח - בדיעבד ולמרות שהוציאה פוליסת בטוח למבוטח - שהמחלה קיננה, ולו גם באופן סמוי, בגופו של המבוטח טרם שיצא לחו"ל. אינני סבור שזו פרשנות הוגנת והגיונית לפוליסת ביטוח רפואי לנסיעה לחו"ל. (ד) אין לייחס לצדדים, בעת ההתקשרות בחוזה לביטוח חיים או בחוזה לביטוח בריאות, ידיעה קונסטרוקטיבית על מחלות שמקננות בגופו של המבוטח אך טרם אובחנו ע"י רופאיו; אילו ייחסנו להם זאת, היינו מחטיאים את מטרת החוזים הללו, שכך מבוטח, במקרה שכזה, לא היה יכול לשים מבטחו בבטוח. וכבר נאמר ע"י לורד מנספלד ב-willes v. Poole: ."...we are all born with the seeds of mortality in us" (המובאה מתוך [10] macgillvary parkington, on insurance). אין להתיר לחברת ביטוח, שהסכימה לבטח את מבוטחה ונטלה ממנו את תשלומי הפרמיות ברצון, להתחמק מאחריותה, בדיעבד, על סמך עובדות שנתגלו, למשל, בניתוח לאחר המוות שבוצע במבוטח. בחוזים שכאלה, היקף הביטוח חייב להיות על פי הידוע לצדדים "בדרך מקובלת ובתום לב", בעת ההתקשרות, לאמור, כשהם פועלים זה כלפי זה בהגינות, ביושר, וללא הזנחה או רשלנות. (ה) לדעתי, הפירוש ההולם למילים מחלה "שהמבוטח חלה" בה או שהמבוטח סבל" ממנה, שבפוליסה, הוא, שהמחלה נתגלתה או שנעשתה פעילה לראשונה בתקופת הביטוח ובעת שהמבוטח שהה בחו"ל, ושלפני כן המבוטח ורופאיו לא ידעו על קיומה בגופו של המבוטח. ראה: . 972Corpus juris secundum, insurance, p 45[6]: Policy provisions precluding recovery for disease or" disability originating before a prescribed time have been Held to be valid... Such clauses have been strictly Construed against the insurance company, and an illness The disease first becomes manifest or active, and not at or disability have been deemed to have its inception when . The earlier time when the medical cause of the disease"may have begun or had its origin (ו) במקרה שלפנינו, אין חולק שהמנוחה ובעלה לא ידעו ולא חשדו שהמנוחה חולה במחלה הממארת שממנה נפטרה, וגם רופאיה לא איבחנו את המחלה הזו לפני תחילת הביטוח. פרופ' רחמילביץ כותב בחוות דעתו, שהוגשה לבימ"ש קמא בהסכמה, בהסכמה, "ההתבטאות של המחלה עד לנסיעה היתה כזו שכלל לא ניתן היה לאבחנה, וזאת מאחר והסימנים התאימו למחלה אחרת לגמרי." לאמור, שבמהלך הענינים הרגיל ומבלי שהיתה הזנחה של המנוחה או רשלנות של רופאיה, מחלת הסרטן לא אובחנה לפני הנסיעה לחו"ל. משום כך, מחלה זו כלולה, לדעתי, במסגרת הפוליסה. מבלי להביע דעה לגבי השאלה הכללית שהצגתי בס"ק (ב) לעיל, הרי שבנסיבות המקרה, באין טענה שהמנוחה נהגה שלא "בדרך מקובלת ובתום לב", אין זה מעלה או מוריד שהמנוחה עשתה בדיקות דם לפני נסיעתה לחו"ל, משום שלא היתה חייבת, כלפי המערערת, לעשות בדיקות אלה, והתוצאות לא היו ידועות לפני שהמנוחה יצאה מן הארץ. מה גם שהבדיקות הללו נעשו במסגרת אבחון וטפול במחלה אחרת. אני סבור שנסיונה של המערערת להתנער מהתקשרותה עפ"י הפוליסה אינה עולה בקנה אחד עם חובתה לקיים את החוזה "בדרך מקובלת". (בג"צ 59/80, בעמ' 834- 836[1]). כפי שציין שופט קמא הנכבד בפסק-דינו, המערערת לא התעניינה, לפני הוצאת הפוליסה, בחלייה של המנוחה והסתפקה באמור בפוליסה לגבי היקף אחריותה. לפיכך, המערערת היתה רשאית, אחר פטירת המנוחה, לבדוק את כנות התביעה, אך לא לנסות ולנער חוצנה מחבותה עפ"י הפוליסה. (ע"א 723/80, בעמ' 717[2]). .6בנסיבות אלה, אני סבור, ששופט השלום הנכבד צדק בקבלו את התביעה. אני מציע לחברי הנכבדים שנדחה את הערעור ונחייב את המערערת לשלם למשיבים הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד בערכאתנו בסך 000, 750שקל בצרוף מע"מ, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. השופט אילן: עם כל הכבוד, אינני מסכים עם דעתו של חברי המכובד השופט לויט וגם לא עם דעתו של השופט בבית-משפט קמא. לדעתי, לא מתעוררת כלל שאלה של תום לב בביצוע חוזה או תום לב במו"מ לקראת כריתתו. אין ספק, שהמשיב מס' 1אינו נגוע בחוסר תום לב, הוא לא ידע על מהות מחלת אשתו וממילא לא יכול היה לגלות למערערת מאומה על כך. אף על פי כן אני סבור שמן הדין לקבל את הערעור. השאלה היא, לעניות דעתי, שאלה פשוטה, של פרשנות חוזה, ואין בענין הספציפי שאדון בו הבדל בין חוזה ביטוח לבין כל חוזה אחר. (ראה ע"א 185/75, 353, 484בעמ' 829מול האות ו' מפי הנשיא זוסמן [3]). לפי סעיף 1של חוזה הביטוח: " המבטח ישלם לבית החולים או יפצה את המבוטח בגין הוצאות האשפוז שנגרמו עקב מחלה או תאונה שהמבוטח חלה או נפגע בה לראשונה בחו"ל במשך התקופה כמפורט להלן: -" ואילו בסעיף 7, סעיף "החריגים הכלליים" נאמר: "המבטח לא ישלם בגין תביעות הנובעות או הקשורות ב: .... .1 .... .2 .... .3 .4מחלה או מום גופני שהמבוטח סבל מהם לפני תחילת התקופה". ידע עליהם, לא נאמר, אלא "סבל מהם". אני מסכים עם חברי המכובד, שהחריג לא חל במקרה שאדם מבחין לראשונה בסבל הנגרם ע"י המחלה בתוך התקופה, אלא שלאחר מעשה מתברר שהמחלה כבר קיננה בגוף קודם. אני מסכים שלענין זה יש להפעיל מבחן סובייקטיבי מהטעמים שמציין חברי המכובד בחוות דעתו, אולם אינני חושב, שהחריג לא יחול כאשר החולה סבל וידע שסבל, אלא שאינו יודע את הדיאגנוזה. אילו הדיאגנוזה היתה מגיעה בזמן לידי המשיב מס' 1והמנוחה והם היו בכל זאת מבטחים עצמם, גם כן לא היה בזה משום פסול או חסר תום לב, שכן לא החתימום על הצהרה כלשהי, אלא שהתוצאה היתה שלא היו מבוטחים לגבי סיכונים הקשורים עם מחלת סרטן הדם של המנוחה. המצב אינו שונה, לדעתי, כאשר הם יודעים שהיתה חולה אלא שתוצאות הבדיקה עוד לא הגיעו אליהם. המשפט בבית-משפט קמא התנהל על יסוד רשימת עובדות מוסכמות וחוו"ד רפואית של פרופ' רחמליביץ שהוגשה בהסכמה. לפי העובדות המוסכמות המנוחה אושפזה לראשונה ב- 6.9.81עקב טרומבוציטפניה. נעשתה לה בדיקת חלבונים בדם אשר תוצאותיה משום מה לא הגיעו לתעודתם. לפי העובדה המוסכמת מס' 10שברשימת העובדות המוסכמות: "מוסכם בין הצדדים כי אם היתה הבדיקה שנעשתה ביום 6.9.81מגיעה לתעודתה, הרופאים המטפלים היו יודעים על קיום המחלה ממנה נפטרה החולה בחו"ל." זאת עדיין לא ראיה שהיא כבר סבלה מהמחלה ב- 6.9.1ואני מבחין בין מצב שהמחלה כבר מקננת בגוף החולה אך הוא אינו יודע עליה, לבין מצב שהמחלה כבר נותנת אותותיה והוא סובל ממנה, גם אם עדיין אין דיאגנוזה או שיש דיאגנוזה שגויה. לפי העובדה המוסכמת הראשונה, המנוחה אמנם סבלה ב- 6.9.81מטרומבוציטפניה. יתירה מזאת, העובדה שנעשתה לה בדיקת חלבונים אינה מצביעה על כך שמישהו חשד, באותו שלב שהיא סובלת ממילומה (המחלה ממנה נפטרה), שכן פרופ' רחמילביץ מציין בחוות דעתו, כי הבדיקה הזאת נעשית "כחלק מהרוטינה" ולא בגלל חשד כלשהו שהחולה סובלת ממחלה מסוג המחלה שממנה נפטרה אחר-כך. יחד עם זאת הוא אומר בחוות-דעתו, בהתייחסו ל-8.9.81: "באותו עת לא נמצאה כל עדות מחלת רקע אחרת, אשר טרומבוציטפניה עלולה להוות אחת מסמניה". מתוכן חוות-הדעת משתמע, שטרומבוציטפניה יכולה להוות מחלה עצמאית בפני עצמה ויכולה להיות אחת מסמניה של מחלה אחרת. מכל מקום, ב- 23.11.81אושפזה המנוחה בשנית לאחר שנתגלו שינויים חריפים באישיותה, באבחנה של טרומבוציטפניה, וכחלק מהטיפול המקובל באבחנה זו, הוצא הטחול. (עובדה מוסכמת מס' 3). המנוחה אמנם שוחררה אחרי ניתוח כריתת הטחול, עדיין באבחנה של טרומבוציטפניה, אולם בטחול שנכרת נמצאו תאי פלסמה שהמריצו את הרופאים לחזור על בדיקת הדם ואמנם בוצעה בדיקה כזאת ב-21.3.82, אלא שתוצאותיה התקבלו רק ב-15.4.82, מועד בו היתה המנוחה כבר בחו"ל (עובדות מוסכמות 4, 5, 6, 7). לפי תוצאות בדיקה זאת אובחנה המחלה ממנה נפטרה (עובדה מוסכמת מס' 7). לדעתי, העולה מן המקובץ הוא, כי המנוחה כבר סבלה ממחלת המילומה ממנה נפטרה כאשר אושפזה ב- 6.9.81ובכל אופן, באשפוזה השני ב .23.11.81והגם שפשר הסבל נודע לרופאים עם קבלת תוצאות הבדיקה ב15.4.81, היא סבלה כבר לפני קבלת התוצאות והסבל נבע ממחלה זו. אני מסכים, כאמור, עם חברי המכובד שבפירוש הסעיפים 1ו- 7צריך לנהוג לפי ההנחיות שבאסמכתאות שהוא הזכיר ולפרשם על דרך הצמצום, לכן גם אני מסכים שהפטור לא יחול במקרה שהמחלה אומנם קיננה בגופו של החולה אולם לא נתנה שום סימנים חיצוניים. לי נראה, שהפירוש שאני מציע, עולה גם בקנה אחד עם האמור ב- corpus juris secundum, insurance 45בעמוד 972[6] המאוזכר ע"י חברי. נאמר שם: ...And an illnes or disability have been deemed to" Manifest or active and not at the earlier time when have its inception when the disease first becomes Medical cause of the desease may have begin or had its".origin (ההדגשה שלי - מ' א'). אין ספק, שהמחלה נעשתה פעילה כאשר החולה אושפזה ובוודאי באישפוזה השני, הגם שהאבחנה עוד לא היתה ידועה. בימ"ש קמא דן בהנחיה כללית של פירוש מצמצם לטובת המבוטח, אבל בסופו של דבר מדובר בפירוש חוזה וצריך לפרשו לפי נוסח הסעיף המסויים בחוזה המסויים שדנים בו. לפי הניסוח של סעיף 7שבפוליסה שלנו, הפטור חל לגבי מחלה שהמבוטח סבל ממנה לפני תקופת הביטוח ולא רק לגבי מחלה שאובחנה לפני תקופת הביטוח. המשיב אומר בתצהיר התומך בבקשתו בבית-משפט קמא: "בתאריך 1.4.82וקודם נסיעתנו לאוסטרליה, ביקשנו מסוכן הביטוח שלנו, מר דוד ברמן, כי יוציא עבורנו "פוליסת אלומה לנוסע ביטוח מורחב לנוסעים לחו"ל". עוד מצהיר הוא, כי לא ראה את תוכנה של הפוליסה קודם שהומצאה לו, אבל אין טענה שהמבוטח לא קראה או לא יכול היה לקרוא אותה כאשר קיבלה לידיו, לפני נסיעתו. אין אני חושב שיש חשיבות לשאלה אם קרא את תנאי הפטור, כל זמן שהיתה לו הזדמנות לכך ובתנאי שמדובר בתנאים מקובלים אצל המבטח והם עולים בקנה אחד עם מה שהוזמן. (ראה ע"א 723/80 לה נסיונל חב' לביטוח בע"מ נ' חיים [2]). טענה נוספת שטען בא-כוח המשיבים בסיכומיו בכתב הוא שאין המבטח, במקרה זה, זכאי להסתמך על סעיף החריגים שכן לא התקיימו התנאים האמורים בסעיף 3של חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981[8]. טענה זאת אני מציע לדחות. בסעיף 3לחוק הנ"ל נאמר: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת". אלו שני תנאים חלופיים, אולם במקרה שלנו מתקיימים שניהם. בסעיף 1מופיע הסייג "בסמוך לנושא" שהוא נוגע לו: "המבטח ישלם... בגין הוצאות אישפוז שנגרמו עקב מחלה או תאונה שהמבוטח חלה או נפגע בה לראשונה בחו"ל במשך התקופה, כמפורט להלן: -" (ההדגשה שלי - מ' א'). החריג מובן כבר מקריאת סעיף זה, חלה או נפגע ראשונה נאמר, לא אובחנה ראשונה. אני מסכים, כאמור, שהסעיף לא יחול כאשר המחלה מקננת בגופו של החולה עוד לפני התקופה ואינה נותנת שום אותות, אבל אם המחלה נתנה סימניה והחולה ידע שהוא חלה אלא שלא היתה אבחנה, לא תחול האחריות. אולם במקרה שלנו מתקיימת גם החלופה השניה שבחוק חוזה הביטוח, החריגים מופיעים בצורה בולטת בסעיף 7, סעיף החריגים, הנושא כותרת ברורה ובולטת: "חריגים כלליים". אם דעתי תהיה מקובלת על חברי, יתקבל הערעור. פס"ד קמא יבוטל, התביעה תידחה והמשיבים ישלמו למערערת הוצאות בערכאתנו בסך 000, 500שקל בתוספת מ.ע.מ. השופט אדר: .1 המימצאים העובדתיים, כפי שנקבעו ע"י השופט שלדין, כבוד השופט אליהו מצא, מוסכמים על עמיתי; והוויכוח הנטוש ביניהם נוגע לפרשנות המילים האמורות ב"תנאים" שבמסמך "אלומה לנוסע - בטוח מורחב לנוסעים לחו"ל" (להלן - הפוליסה), והן: (א) בסעיף 1, לגבי הוצאות אישפוז: "...שנגרמו עקב מחלה... שהמבוטח חלה... בה לראשונה בחו"ל..." (ב) בסעיף 7: "...מחלה ומום גופני שהמבוטח סבל מהם לפני תחילת התקופה". .2 במאמר מוסגר אומר שסעיף 5שבפוליסה: "במקרה של מות המבוטח ישלם המבטח ליורשיו החוקיים או מנהל עזבונו של המבוטח את הוצאות העברת הגופה לארץ ובתנאי שהסכום לא יעלה על 000,5$". סעיף זה עומד בפני עצמו, אין בו תנאי מגביל כלשהו, פרט לגובה הסכום; והוא בר חיוב ללא כל קשר לשאלת הפרשנות המתעוררת בערעור זה. .3אבן הבוחן בשאלת הפרשנות, המתייחסת למעמד כריתת הפוליסה, היא: האם ידיעת המבוטח, הסובייקטיבית והסבירה, היא הקובעת; או שהמצב האובייקטיבי הוא הקובע; ואין כל חשיבות לידיעת המבוטח, אפילו אם נקט בכל האמצעים הסבירים על-מנת לוודא את מצב בריאותו לטובתו הוא וללא כל קשר לנסיעה לחו"ל. .4הוויכוח בין עמיתי המכובדים לעניין דרך פרשנותו של מסמך, נעוצה בתפיסה העקרונית, של רעיון ואסכולה: האם פרשנות דווקנית ומצומצמת, המתייחסת בלבד למילים המופיעות במסמך ועומדות כשלעצמן; דהיינו: המובן המילולי והמבנה הדקדוקי שלהן, אף אם הן מביאות, בנסיבות המיוחדות, לאי-צדק ולעתים לאבסורדיות; או הפרשנות הרחבה והכוללנית, המתייחסת גם למהות המסמך, למטרתו, נסיבות הרקע ואכיפתו הנכונה - שתוצאתה, באותן נסיבות, סבירות, הגיוניות וצדק. וכבר היו דברים מעולם. ב-ע"א 453/80 [4] נאמר: "לפי גישה אחת... יש לנקוט כאן בפרוש מילולי מצמצם... הגישה השניה... צופה את תוכנו ולמטרתו של הסכם ואינה נצמדת באדיקות למילותיו הכתובות דווקא... משום עקיפת משמעותה האמיתית של ההגבלה שבהסכם ושיבוש מטרתה. דומה שפסיקתם של בתי המשפט בשנים האחרונות מצביעה יותר ויותר על אותה מגמה להתיר את מוסרותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית... סוף דבר, לפי השקפה מודרנית לא נוכל עוד לקדש את מלותיו של הסכם אשר כזה ועלינו לחקור היטב את כוונותיהם ומטרותיהם של עושיו על רקע הפרשה כולה... כפי שפסק אדוננו הרמב"ם: "אסור לרמות את בני האדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם... ואפילו לגנוב את דעת הבריות בדברים אסור" (מכירה, יח, א [א]). אין כאן תמימות, אין כאן תום לב, אבל גניבת דעת יש כאן". .5גישתו של עמיתי המכובד, אב בית-הדין, השופט מנחם אילן, לעניין פירוש המלים: מחלה שסבלה המנוחה, המילומה, עובר לכריתת הפוליסה - הנה התפיסה המצמצמת; והדגש הוא על המלה סבלה שיש לקרוא, לדעתו, כפשוטה, לאור המבחן האובייקטיבי של הראיות. עמיתי דוחה את החשיבות שבידיעה של המנוחה או בידיעה של רופאיה, אותה שעה, על המחלה ש"סבלה". אין כל חשיבות לדעתו אם תוצאות הבדיקה נתקבלו ביום 14.4.82, לאחר נסיעתה; ואין לדעתו כל חשיבות אם המנוחה נפטרה כשלא ידעה כלל על קיום מחלה זו בגופה. (אם הייתי מדבר על "אילו" - אינני יודע מה עשוי היה להיות מצבה באוסטרליה, אם היתה מקבלת את תוצאות בדיקתה שם, במועד המתאים). התוצאה המעשית של עמדת חברי היא, מתן הפירוש הרחב ביותר למילים בפוליסה, לטובת המבטח. .6גישתו של עמיתי המכובד, השופט ישי לויט - המקבלת את עמדתו של השופט בערכאה הראשונה - הנה התפיסה המרחיבה, תוך התחשבות ברקע של המסיבות, כשעקרון ההתקשרות החוזית נעשה בדרך מקובלת ובתום לב, כשהמבוטחת מסרה אינפורמציה הידועה לה. לדעת עמיתי השופט אין יש לפרש את המלים ש"המבוטח חלה... בה לראשונה בחו"ל" וכן "מחלה שהמבוטח סבל מהם לפני תחילת התקופה" לפי אומד דעתם של הצדדים במועד כריתת הפוליסה. אותה שעה לא ידעה כלל המנוחה על מחלתה. .7 מצטרף אני לדעתו של עמיתי המכובד השופט ישי לויט; מסכים אנוכי לנימוקיו ותומך אני במסקנתו הסופית. .8 לעניין פרשנות של מסמך: "אלא שבפרשנות מסמך יש לנסות לרדת לכוונתו האמיתית, על יסוד הדברים הכתובים במסמך, בהתחשב ברקע הידוע של העניין, ולא תמיד קובע המובן המילולי של המלים שהשתמשו בהן, שעה שהנסיבות מצביעות על כוונה אחרת מזו העולה מן הפירוש הרגיל של הכתוב (ע"א 324/63 [3] בעמ' 373), והמגמה היא "להתיר את מוסרותיהן של המלים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית, שהיתה לנגד עיניהם של המתקשרים" (ע"א 453/80 [4] בעמ' 145). או כדברי השופט י' כהן (כתוארו אז) בע"א 46/74 [5] בעמ' 481: "כלל גדול הוא בדיני פירוש חוזים, שמחובתו של בית המשפט לפרש את החוזה באופן המשקף את כוונת הצדדים ואם כי יש לגשת לבדיקת הכוונה למה שהם כתבו בחוזה, הרי לא פעם ניתן על-ידי בתי-המשפט פירוש לחוזים, שאינו מתיישב עם המובן הרגיל של המילים שבהן השתמשו הצדדים". (ע"א 603/79 [5א] בעמ' 637, 638). "עניין לנו איפוא, בראש ובראשונה, בפירוש הוראות החוזה. תהליך זה עניינו מיצוי האמור בטקסט עצמו. תהליך זה נשלט על-ידי הוראת סעיף 25לחוק החוזים (חלק כללי). לעניין זה קובע "אומד דעתם של הצדדים", כפי שהוא עולה מתוך הטקסט עצמו או מנסיבות שהן חיצוניות לטקסט. מכיוון שעניין לנו בפעולה משפטית דו-צדדית, אומד הדעת הוא של שני הצדדים. עלכן יש להתחשב בכוונות סובייקטיביות של צד אחד רק עד כמה שהן הובאו לידיעתו של הצד השני. מעבר לכך יש להתחשב באומד הדעת שניתן לייחס לצדדים, הפועלים כאנשים סבירים". (ע"א 154/80 [5]). .9 עיון בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981[8] (להלן - החוק) מאפשר לנו לדלות את רוחו ועקרונותיו. סעיף 7שבחוק [8], הדן בחובת הגילוי לגבי עניין מהותי קובע: "ג. הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של עניין שהוא ידע כי הוא עניין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה. " .26"הופרה חובה... או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הבטוח או בנוגע לחבות המבטח והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו". מהציטטות הבאות אפשר ללמוד: (א) המילים "הסתרה בכוונת מרמה" או "העלמת עובדות" הן המילים שכנגד "בדרך המקובלת ובתום לב" שבסעיף 39של חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-.1973 (ב) המעמד הקובע הוא יום כריתת חוזה הביטוח. ואין לי אלא להביא מספר ציטוטים מספרם של davies, law of& houseman[11] 26 .life assurance, p: Disclosure. It is the duty of the proposer voluntarily to" Representation all material facts- known to him or which he ought to have known if he disclose without mis .had made reasonable enquiries As a general rule, however, an answer to a question in" facts themselves and not to the proposer's knowledge a proposal form will be construed as relating to the .or opinion of them A man cannot disclose what be does not know, and he" cannot be expected to disclose matters, immaterial in Themselves, which if further examined might lead to The duty is a duty to .information which is material .disclose and you cannot disclose what you do not know Upon the knowledge you possess. The obligation to disclose, therefore, necessarily depends - posal and 'acceptance' of the proposal by the company the duty to disclose extends beyond the time of pro ."until the contract is binding on both parties לפיכך, אנו פוסקים, ברוב דעות, כאמור בחוו"ד של השופט לויט. ביטוח נסיעות לחו"לרפואה