נאמנות פרטית

במשך שנים, בעיקר בשנים שלפני קום המדינה, ובשנים הראשונות שלאחריה, שללה הפסיקה את קיומו של מוסד הנאמנות הפרטית במשפט הארץ (ראה: בג"צ 77/31 עליאש נ' מנהל רישום המקרקעין [1]; ע"א 125/43 מלצקי נ' לזר (1945) [2]; ע"א 24/45 - 16בן-יעקב נ' פורר (1945) [3]; ע"א 604/77 מוברמן נ' סגל [4], ועוד). דעה זו השתרשה בפסיקה עד כדי כך, שבדברי ההסבר להצעת חוק הנאמנות. תשל"ה- 1974[28], נאמר, ש"בתי-המשפט בארץ פסקו הן בתקופת המנדט והן בתקופת המדינה שהמוסד של נאמנות פרטית לא נקלט בדין הארץ". לעומת דברי הפסיקה האלה, ניתן גם להצביע על דברי פסיקה שונים: ע"א 87/50 ליברמן נ' ליפשיץ [5] בעמ' 97-99; ע"א 307/64 חברת הלוואות בע"מ נ' קדר בע"מ [6] בעמ' 491- שם נאמר, שבית-המשפט ששלל את קיומה של הנאמנות הפרטית בארץ (בג"צ 77/31 [1] הנ"ל) "לא הזכיר (ואולי אף לא נתבקש לשקול) את הוראת סימן 46לדבר המלך במועצתו, 1922, אשר העשיר את מערכת המשפט של הארץ בדיני היושר האנגליים"; ע"א 181/74 ענזל נ' קוגלמס [7]; ע"א 400/67 הווארד נ' מלמד [8] בעמ' 105, שם תוארו מצבים משפטיים, שיצרו יחסי אמון והקימו נאמנות בין נאמן לבין נהנה; ת"א (חי') 843/75 [11] בעמ' 49, ששם בית-המשפט הביע את דעתו בזכות קיומה של נאמנות במשפט הארץ, על אף שלא נדרש להכריע בכך באותו ענין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נאמנות פרטית: .1א. רמתיים אגודה שיתופית חקלאית כללית בע"מ (להלן האגודה השיתופית) היתה, בשעתו, בעלים של מספר חלקות קרקע ברמתיים, וביניהן - חלקה 386בגוש 6455(להלן - החלקה). כל החלקות האלה, ובתוכן החלקה, יועדו, ע"י האגודה השיתופית, למטרות ציבוריות. חברי האגודה השיתופית היו פעילי ציבור, שנמנו על מפלגת הציונים הכלליים, כפי שכונתה אז. בשל חששם של חברי האגודה השיתופית, שהרשות המקומית תפקיע את קנייני המקרקעין של האגודה השיתופית, החליטה האגודה השיתופית להעביר את החלקה על שמה של שיכון אזרחי בע"מ (להלן הנתבעת), שהיתה, באותו זמן, בשליטתם של פעילי מפלגת הציונים הכלליים. ואכן, ביום 28.12.48נחתם הסכם (ת/1, להלן - ההסכם) בין האגודה השיתופית לבין הנתבעת. לפי סעיף 4להסכם, התחייבה הנתבעת "לממן ו/או להשיג את הממון הדרוש לפיתוח הנכסים הנ"ל (החלקות המועברות, ובתוכן החלקה, מ' ב') למטרות ציבוריות, ולפתחם למטרות אלה תוך שיתוף פעולה מלא" עם האגודה השיתופית. לפי הוראות ההסכם, נקבע, ששיתוף הפעולה האמור ייעשה באמצעות ועדה (להלן - הועדה), שחבריה היו פעילי ציבור מרמתיים, ונימנו על חברי האגודה השיתופית, או שהיה להם קשר איתה. לפי סעיף 6להסכם, נקבע, שהנתבעת תיוועץ בועדה ותעמוד איתה "בקשר המיידי בכל הנוגע לביצוע תוכניות הפיתוח, וזה עד להוצאתן לפועל במלואן". הנתבעת גם קיבלה על עצמה התחייבות (סעיף 7להסכם), שלא להשתמש ב"נכסים לכל מטרה שהיא אלא בהסכמתה המלאה של הועדה ובהתאם לתנאים שיוסכם עליהם מדי פעם לפעם". תמורת מילוי התחייבויותיה של הנתבעת, התחייבה האגודה השיתופית, לפי סעיף 8להסכם, להעביר את הנכסים על שמה של הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין, ללא תמורה. התחייבות זאת בוצעה ביום 6.1.49(ראה: נסח הרישום ת/3). בהסכם נקבעו הוראות נוספות (סעיפים 1- 3להסכם), לפיהן הנתבעת הילוותה סכום כסף לאגודה השיתופית, לשם סילוק חובותיה. עיון בהסכם יעלה, שהוראותיהם של סעיפים 1-3, שנוגעות למתן ההלוואה ופרעונה, הן הוראות נפרדות מן ההוראות שנוגעות להעברת החלקות על שם הנתבעת, לפיתוחן של החלקות ולקשר שבין הצדדים בנוגע לכך. ב. בשנות הששים, הוקמה אגודה עותומנית בשם אגודת מייסדי הדר רמתיים ובוניה (ראה: ת/10). לימים, אגודה עותומנית זאת נרשמה בתור עמותה (להלן - העמותה), לפי סעיף 61לחוק העמותות, התש"מ- 1980(ראה: ת/9). בין החברים המייסדים של העמותה (ראה, שוב: ת/10) נמנים שלושה מחברי הועדה, שנקבעו בסעיף 5להסכם. מטרותיה של העמותה, כפי שהדבר נקבע ב-ת/ 10וב-ת/9, הן: "להקים ולהחזיק ולפתח מוסדות אשר ישמשו ויהיו לתועלת כלל התושבים בהדר רמתיים ובסביבתה, ובפרט מוסדות אשר ישמשו למטרות: תרבות, חינוך, ספורט, הרצאות, כנסים וימי עיון ועזרה הדדית". מטרות אלה תואמות את "המטרות הציבוריות", שהוצהרו בהסכם, כמטרות, שלשם השגתן נכרת ההסכם ונעשתה העברת החלקות, ובתוכן - החלקה, על-שם הנתבעת. ג. בשנות החמישים (ראה: פרטיכל עמ' 36, 37) פורקה האגודה השיתופית. היא הוקמה ונרשמה מחדש, תחת אותו שם, ביום 5.12.86(ראה: ת/22). בתקופה, שבין פירוקה של האגודה השיתופית ובין התאגדותם מחדש, היא לא היתה קיימת. לא הובאה ראיה בדבר המשכיות או קשר פורמלי, בין האגודה השיתופית, בטרם פירוקה, לבין האגודה השיתופית עם התאגדותה המחודשת. עם זאת, לפי העדויות שהובאו, מייסדי האגודה השיתופית, בטרם פירוקה, מייסדי האגודה השיתופית החדשה ומייסדי העמותה הם אותם אנשים עצמם או אנשים שנמנים על אותה קבוצת בני-אדם, שיש להם אינטרס משותף: הקמה ופיתוח של מוסדות ומבנים לצרכים ציבוריים ברמתיים. ד. עד ליום 20.11.77, השליטה בנתבעת היתה בידי המפדה האזרחי בע"מ, שהיא חברה בשליטת המפלגה הליברלית (מקודם - מפלגת הציונים הכלליים). ביום 20.1.77נכרת זכרון דברים (ת/24, להלן - זכרון הדברים בין המפדה האזרחי בע"מ לבין נכסי גילרן בע"מ). לפי זכרון הדברים, הועברה השליטה בנתבעת לידי נכסי גילרן בע"מ, שהיא חברה שנמצאת בשליטה של בעלי מניות פרטיים. לפי סעיף 1(א) לזכרון הדברים, התחייבה המפדה האזרחי בע"מ להקנות לנכסי גילרן בע"מ את השליטה בנתבעת ובחברה נוספת, כאשר שתי חברות אלה הן בעלות זכויות בנכסי מקרקעין, שפורטו "בנספח א'" לזכרון הדברים. עיון בנספח א' יעלה, שהחלקה אינה נמנית על נכסי מקרקעין אלה. עוד לפני שהשליטה בנתבעת הועברה לידי נכסי גילרן בע"מ, ננקטו פעולות ע"י הנתבעת להעברת החלקה על שמה של העמותה (ראה: ת/ 11עד ת/15). בין הפעולות האלה, ניתן לציין חתימה על פרטיכל להעברת החלקה, חתימה על בקשה לרשום ההעברה הזאת, חתימה על שטר מכר לביצוע ההעברה הזאת וחתימה על הצהרה בדבר מכירת הזכות במקרקעין אלה (כל אלה סומנו כ-ת/15). לאחר שהועברה השליטה בנתבעת לידי נכסי גילרן בע"מ, הפנתה הנתבעת לב"כ העמותה דרישה שנתקבלה אצלה לתשלום מס רכוש עבור החלקה (ראה: ת/16). הדרישה שנתקבלה, והועברה לתשלום כאמור, נוגעת, בין היתר, גם לתקופה שלאחר העברת השליטה בנתבעת לידי נכסי גילרן בע"מ. ה. לבסוף, יש לציין, שייעודה של החלקה, לפי תוכנית מפורטת שחלה עליה (ראה: תעודת עובד ציבור - ת/23), היא, להקמתם של בנייני ציבור בלבד, ולא לשום מטרה אחרת. .2טענות הצדדים א. לאחר שנתבעת סרבה להענות לדרישת העמותה, להעברת החלקה על שמה, הגישה העמותה, ולאחר-מכן הצטרפה אליה האגודה השיתופית, שנרשמה בינתיים מחדש, את התובענה שבפנינו. תובענה זאת היא למתן פסק-דין הצהרתי ולמתן צו עשה, שלפיהם יוצהר, שהבעלות בחלקה היא של האגודה השיתופית או של העמותה, ולפיהם תרשם החלקה בלשכת רישום המקרקעין, עפ"י הצהרה זאת. הטענה המרכזית של האגודה השיתופית ושל העמותה היא, שההסכם יצר יחסי נאמנות בין האגודה השיתופית לבין הנתבעת. לפי הטענה, יחסי נאמנות אלה נוצרו בשל הבעלות הציבורית המשותפת, שהיתה גם באגודה השיתופית וגם בנתבעת. לאחר שהשליטה בנתבעת עברה לבעלי-מניות פרטיים, נפגמו יחסי נאמנות אלה ושמט הבסיס לנאמנות, ועל-כן יש להעתר לתובענה, למתן פסק-הדין ההצהרתי ולמתן צו העשה כאמור. כפי שכבר נאמר, התובענה הוגשה, מלכתחילה, ע"י העמותה. בשלב יותר מאוחר, עם הגשת התובענה בסדר דין רגיל, כמונח בפנינו, הצטרפה אליהם האגודה השיתופית. האגודה השיתופית והעמותה טוענת עוד, שההסכם כלל גם הסכם בוררות (סעיף 12). לטענתן, בוררות כזאת אכן התקיימה, בפני מר חיים לבנון, איש המפלגה הליברלית, והוא נתן פסק בוררות בין הצדדים (ראה: ת/2), שאימץ את טענותיה של העמותה בתובענה שבפנינו. ב. הנתבעת מעלה שתי טענות הגנה עיקריות: האחת - שאין יריבות כלשהי בינה לבין האגודה השיתופית או בינה לבין העמותה. הטענה היא, שהאגודה השיתופית המקורית, זו שחתמה על ההסכם ת/1, התפרקה וחלפה מן העולם. האגודה השיתופית החדשה אינה ממשיכתה של האגודה השיתופית המקורית, ואין קשר פורמלי בין השתיים. כך גם לגבי העמותה, שכן זו לא חתמה על ההסכם ת/1, לא היתה הבעלים של החלקה ולא היתה לה, מעולם, כל זכות בה; השניה - שההסכם לא יצר נאמנות ולא הקים נאמנות בין הנתבעת לבין האגודה השיתופית. הטענה היא, שהיתה דרושה הצהרה מפורשת, לצורך יצירת הנאמנות, ושנאמנות במקרקעין היתה חייבת ברישום. זו כמו זה נעדרים בענייננו. הנתבעת מעלה עוד שתי טענות, משניות בחשיבותן. לטענתה, ההסכם ת/ 1הוא הסכם מסחרי רגיל, למתן הלוואה, שתמורה בצידה. ועוד היא טוענת, שלא נתקיימה בוררות בפני מר לבנון, ומכתבו (ת/2) אינו אלא חוות-דעת ואינו מסמך שמשקף פעולה משפטית כלשהי. ג. לדעתי, המקרה שבפנינו מחייב דיון בעניינים אלה: האם ההסכם ת/ 1יצר יחסי נאמנות בין האגודה השיתופית לבין הנתבעת, והאם קמה מכוחו נאמנות בנוגע לחלקה; האם הנאמנות האמורה חדלה עם התפרקותה של האגודה השיתופית; מהו הדין שחל במקרה של חדילתה של הנאמנות, ומה הם חובותיו של הנאמן במקרה כזה; האם חובותיו של הנאמן פוקעות במקרה שיוצר הנאמנות חדל להתקיים, או - האם הן קיימות כלפי מי שבא במקום יוצר הנאמנות; ולבסוף - מי התאגיד שניתן לראות בו את מי שבא במקומה של האגודה השיתופית המקורית, שחדלה להתקיים. .3הנאמנות הפרטית לפי הדין בטרם שנחווה את דעתנו בשאלות שפורטו לעיל, עלינו לתת את הדעת על טיבו של מוסד הנאמנות, לפי הדין שנוהג בארץ. נבחן, תחילה, את טיבו של מוסד זה לפי הדין באנגליה, ולאחר-מכן לפי הדין בארץ, והכל - בטרם תחילתו של חוק הנאמנות, תשל"ט- 1979[20]. א. הדין באנגליה - המשפט האנגלי מכיר במוסד הנאמנות כחלק חשוב מהשיטה המשפטית. טיבו של מוסד הנאמנות זכה להתיחסות ולקלסיפיקציה פנימית ע"י הפסיקה ועל-ידי הספרות המקצועית. אחד הנסיונות הראשונים למיון נעשה ע"י לורד נוטינגהם בענין: (1976) fountain[12]..cook v בספרות המקצועית, ניתן למצוא הגדרות אלו: (1) keeton and sheridan, the law of trusts[29]: The main division is between trusts which arise as a" Result of the act of parties and trusts arising by ."operation of law (וראה שם את הדיון המפורט בעמ' 34-39). (2) halsbury's law of england[30] עמ' 285, סעיף 523-524: Trusts are either express trusts, which are created" expressly or impliedly by the actual terms of some Instruments or declaration.... Or trusts arising ." by operation of law Resulting trusts and constructive trusts arise or are" ."implied by operation of law (3) הגדרה נוספת ניתן למצוא בדברים אלה: Philip h. Petit, equity and the law of trusts[31], בעמ' 54-56: Express trust. This is where the settlor has expressed" .his intention to set up a trust One sense. In one sense an implied trust arises where implied trust. The term implied is used in more then The intention of the settlor to set up a trust is inferred Not directly expressed but presumed ... From his words or actions, i.e. where his intention is By a court of equity regardless of the intention of the constructive trust. A constructive trust is one imposed .The property"owner of ."...resulting trusts" (4) על הבעייתיות בקלסיפיקציה בין הנאמנות המפורשת ובין הנאמנות מכללא מלמדים הדברים האלה: The distinction between an implied and an express" trust is one of degree. As maitland said, it is hard to . Draw a strict line of demarcation between them, and in"any event the division is not usually of importance The function of the court in enforcing implied and" resulting trusts is to carry out the presumed intention ."... Of the settlor עתה, שעמדנו על סוגי הנאמנות השונים, שמוכרים במשפט האנגלי, ראוי לעמוד על דרכי יצירתם. לשם יצירת נאמנות, נדרשים במשפט האנגלי שלושה יסודות אלה: ."certainty of words, certainty of subject, and certainty" ."of object .(1840) knight v. Knight[13] דברים אלה שימשו יסוד לפסיקתם של פוסקים רבים אחרים, ולדבריהם של מלומדים רבים. הם קיבלו ביטוי בהיר יותר בדברים אלה: There can be no trust unless there is certainty in" respect of the intention on to create a trust, and in respect . Of the property which is the subject matter of the"trust, and in respect of the benficiaries Maudsley, trusts and trustees cases and materials[32], בעמ' .37 עם זאת, ניתן למצוא בהולסבורי, שם [30], בעמ' 279ס' 547, גם דברים אלה: A trust can be created by any language which is clear" ."enough to show an intention to create it לדיון מפורט יותר בכל אחד מהיסודות הנדרשים ראה: ספרם של sheridan keeton[29] הנ"ל, בעמ' 90-102; ספרו של petit[31] הנ"ל בעמ' 38-47; ספרו של maudsley[32] הנ"ל, בעמ' 37- 55(וכן הפסיקה המובאת שם). כמו-כן, להשוואה עם מערכות הדינים האמריקאית והאירופית- יבשתית, ראה: (editor) ,. Wilson w.a[33] like devices- and trust .Trusts ב. הדין בארץ - כאמור, אנו עוסקים בבחינתו של הדין שחל בארץ בנושא הנדון בטרם תחילתו של חוק הנאמנות, התשל"ט- 1979[20]. מספר פקודות מנדטוריות ומספר חוקים ישראליים הזכירו את המונחים "נאמנות" או "נאמן", מבלי שהבהירו את טיבם של מונחים אלה. בין מעשי החקיקה האלה ניתן למנות את: חוק להשקעות משותפות בנאמנות, התשכ"א 1961[21]; חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962[22]; חוק השליחות, התשכ"ה- 1965[23]; פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969[24]; חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה- 1974[25]; פקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה- 1975[26] (וכמובן, רשימה זו אינה ממצה). האם באיזכורם של המונחים "נאמנות" או "נאמן" במעשי חקיקה אלה יש להעיד על קליטתו של מוסד הנאמנות המפורשת במשפט הארץ? האם מעשי חקיקה אלה יצרו מקור עצמאי למוסד הנאמנות? האם באמצעות מעשי חקיקה אלה נקלטו סוגי "הנאמנות הקונסטרוקטיבית" או "הנאמנות הנובעת" המוכרים במשפט האנגלי? - הפוסקים וחכמי המשפט בארץ חלוקים בדעותיהם בתשובות לשאלות אלו. נסקור תחילה, בקצרה, את דעותיהם של המלומדים. בין השוללים את קיומו של מוסד הנאמנות במשפט הארץ, ניתן למנות את אלה: ד"ר ז' צלטנר, אשר במאמרו "נאמנות פרטית בישראל" [34], מציין, כי אינו רואה באיזכור המונח "נאמנות" במעשי חקיקה מנדטוריים כוונה לקלוט את מוסד הנאמנות לדין המקומי (ראה: שם, עמ' 224[34]); ר' דקשטיין, אשר במאמרו "על הדרכים להשלמת המשפט בארץ ועל הנאמנות הפרטית" [35] נוקט גישה דומה לגישתו של ד"ר צלטנר, תוך ביקורת על עקרון "האוטונומיה הפרטית", שהותווה על-ידי פרופ' טדסקי (ראה להלן) (שם, עמ' 4-5). לעומתם, בין המדברים בזכות מוסד הנאמנות, ניתן למנות, את אלה: א' ויטקובסקי, אשר במאמרו "הנאמנות הפרטית בארץ ישראל" [36] מבקר את הפסיקה הקיימת (המובאת במאמר) וקובע, כי מוסד הנאמנות נקלט בארץ דרך סימן 46לדבר המלך במועצתו [27] (שם [36], בעמ' 103); פרופ' טדסקי, אשר במאמרו "על הנאמנות הפרטית בנוסח אנגליה בא"י" [37] מבקר, אמנם, את נימוקיו של ויטקובסקי, אך הוא שותף לדעתו, בדבר תחולת הנאמנות במשפט הישראלי. לדעתו, העדר הנאמנות בנוסח האנגלי מהשיטה המשפטית בארץ אינה בהכרח חוסר ולפיכך, אין לייבא מוסד זה דרך סימן .46ההכרה במוסד הנאמנות במשפט הישראלי צריכה לבוא "מכוח העקרון... של האוטונומיה של הרצון הפרטי". לפי עקרון זה, "רשאים הפרטים להשתמש בכל מוסד ואף במוסד הנוטל ממשפט זר, ובלבד שלא יתנגד לו כלל מכללי "חוק לא יעבור" של השיטה המשפטית שהפרטים כפופים לו" (שם, בעמ' 307[37]); מ' שרף, שנוקט במאמרי "האם קיימת בארץ נאמנות פרטית" [38], גישה דומה לגישתו של ויטקובסקי, לאמור - שמוסד הנאמנות נקלט בארץ באמצעות סימן 46, לאור השימוש במונח, שנעשה בידי המחוקק המנדטורי (ראה, שם, עמ' 239- 240[38]). ראוי להזכיר גם את דעתו של ש' כרם, במאמרו "דיני נאמנות בישראל" [39], שגורם כי מוסד הנאמנות קיים לפחות מאז חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, מכוח חוזה לטובת צד שלישי (ראה, שם, עמ' 239- 241[39]). חכמי משפט נוספים שדנו בשאלה האמורה, אולם לא הכריעו בה, לכאן או לכאן, הם אלה: פרופ' ברק, חוק השליחות, תשכ"ה-1965, בתוך: פירוש לחוקי החוזים (ג' טדסקי - עורך), בעמ' 423[40]; פרופ' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, בעמ' 332[41]; פרופ' ויסמן, במאמרו "אבני נגף בחוק הנאמנות" [42]. עד כאן, דבריהם של המלומדים וחכמי המשפט בשאלה שבדיון, ומכאן לפסיקה. במשך שנים, בעיקר בשנים שלפני קום המדינה, ובשנים הראשונות שלאחריה, שללה הפסיקה את קיומו של מוסד הנאמנות הפרטית במשפט הארץ (ראה: בג"צ 77/31 עליאש נ' מנהל רישום המקרקעין [1]; ע"א 125/43 מלצקי נ' לזר (1945) [2]; ע"א 24/45 - 16בן-יעקב נ' פורר (1945) [3]; ע"א 604/77 מוברמן נ' סגל [4], ועוד). דעה זו השתרשה בפסיקה עד כדי כך, שבדברי ההסבר להצעת חוק הנאמנות. תשל"ה- 1974[28], נאמר, ש"בתי-המשפט בארץ פסקו הן בתקופת המנדט והן בתקופת המדינה שהמוסד של נאמנות פרטית לא נקלט בדין הארץ". לעומת דברי הפסיקה האלה, ניתן גם להצביע על דברי פסיקה שונים: ע"א 87/50 ליברמן נ' ליפשיץ [5] בעמ' 97-99; ע"א 307/64 חברת הלוואות בע"מ נ' קדר בע"מ [6] בעמ' 491- שם נאמר, שבית-המשפט ששלל את קיומה של הנאמנות הפרטית בארץ (בג"צ 77/31 [1] הנ"ל) "לא הזכיר (ואולי אף לא נתבקש לשקול) את הוראת סימן 46לדבר המלך במועצתו, 1922, אשר העשיר את מערכת המשפט של הארץ בדיני היושר האנגליים"; ע"א 181/74 ענזל נ' קוגלמס [7]; ע"א 400/67 הווארד נ' מלמד [8] בעמ' 105, שם תוארו מצבים משפטיים, שיצרו יחסי אמון והקימו נאמנות בין נאמן לבין נהנה; ת"א (חי') 843/75 [11] בעמ' 49, ששם בית-המשפט הביע את דעתו בזכות קיומה של נאמנות במשפט הארץ, על אף שלא נדרש להכריע בכך באותו ענין. ג. לדעתי, הדין שחל בארץ, בטרם חקיקתו של חוק הנאמנות, התשל"ט- 1979[20], קלט את מוסד הנאמנות מן הדין האנגלי, כשם שקלט את דיני היושר מן הדין הזה, וזאת - באמצעות הצינור של סימן 46לדבר המלך במועצתו, 1922[27]. מכוח קליטתם של דיני היושר, אני סבור שנקלטו גם הכללים הנוגעים ליצירתה של נאמנות קונסטרוקטיבית, שיסודה בדיני היושר (ראה, שוב: ע"א 400/67 [8] הנ"ל). דברים אלה נכונים גם לקליטתו של סוג אחר של מוסד הנאמנות - הנאמנות הנובעת (resulting trust) לעומת זאת, הנאמנות המוצהרת או המפורשת והנאמנות מכללא נקלטו גם הם, לדעתי, מכוח "העקרון... של האוטונומיה של הרצון הפרטי", כדברי פרופ' טדסקי, במאמרו הנזכר [37]. כך או כך, תהיה זו התעלמות מלאכותית מן המציאות שהיתה נהוגה בארץ, בטרם תחילתו של חוק הנאמנות, התשל"ט-1979, לקבוע, שהדין אז לא הכיר במוסד הנאמנות, שכן, מציאות החיים, שהיתה נהוגה אז בארץ, בטאה שימוש נרחב בסוגי נאמנות שונים, כדי כך שניתן להחיל עליהם את דבריו של ד"ר צלטנר (במאמרו הנזכר [34]), ש"המוסד של נאמנות, ככל מוסד משפטי אחר, כגון בעלות, חזקה... משקף, על הבמה המשפטית, תופעה כלכלית וחברתית, המהווה תשובה לשאלה מזדקרת ופתרון למצוקה המתגלה בשטחים אלה של החיים". נמצא, איפוא, שדעתי היא, שמוסד הנאמנות הפרטית, על סוגיו השונים, הוכר ע"י משפט הארץ ונקלט על-ידו, עוד בטרם תחילתו של חוק הנאמנות, התשל"ט-.1979 .4טיבו של ההסכם ת/ 1ויצירת נאמנות מכוחו עיון בהסכם ת/ 1יעלה, שלא נעשה בו שימוש במונחים "נאמנות" או "נאמן". כיוון שכך, ניתן לקבוע, שלא נוצרה מכוחו נאמנות מפורשת. אולם, כבר מצאנו, שנאמנות יכולה להיווצר גם מכללא. מצאנו עוד, שהמשפט האנגלי מכיר בהיווצרותה של נאמנות, ובלבד, שהפעולה המשפטית שנוצרה בין הצדדים בהירה מספיק, על-מנת להצביע על כוונה ליצור יחסי נאמנות. אני סבור, שעיון בסעיפיו השונים של ההסכם ת/ 1מעלה, שהצדדים להסכם אכן התכוונו ליצור ביניהם יחסי נאמנות. כזכור, התחייבה הנתבעת לפתח את החלקות המועברות, ובתוכן - את החלקה, למטרות ציבוריות, תוך שיתוף פעולה מלא עם האגודה השיתופית עוד נאמרת שלמען מימושו של שיתוף הפעולה הזה, תוקם ועדה של האגודה השיתופית, שהסכמתה תהיה דרושה לכל שימוש שתעשה הנתבעת בחלקות המועברות. וכן נאמר, שהנתבעת תיוועץ בועדה ותעמוד איתה בקשר הדוק לשם ביצוען של תוכניות הפיתוח של החלקות. דעתי היא, שהוראות אלה, שנקבעו בהסכם ת/1, מצביעות על יצירתם של יחסי נאמנות בין האגודה השיתופית לבין הנתבעת. לא ניתן להבין הוראות אלה אלא למטרה אחת: פיתוח החלקות המועברות לצרכי ציבור, בעצה אחת ובהסכמה עם האגודה השיתופית. לצורך זאת, הועברו החלקות על שם הנתבעת, ללא תמורה. דעתי היא, איפוא, שמעמדה של הנתבעת בחלקות המועברות אינו אלא מעמד של נאמן, שעליו לפעול בחלקות עפ"י הוראות האגודה השיתופית ולמען מימוש מטרותיה. כפי שנאמר כבר, למעלה מכאן, הוראות הסעיפים 1- 3להסכם, בדבר מתן הלוואה לאגודה השיתופית, הן הוראות נפרדות מהוראותיהם של הסעיפים האחרים בהסכם. כיוון שכך, גם אם ניתן למצוא הגיון מסחרי בהוראותיהם של סעיפים 1-3, הגיון שאינו נוגע ליצירת יחסי הנאמנות בין צדדים ואינו קשור בהם, אין בכך לסתור את הכוונה המשתמעת של הצדדים ליצור ביניהם יחסי נאמנות, כפי שהדבר נובע מהסעיפים האחרים בהסכם. תמיכה במסקנה זאת, בדבר יצירת יחסי הנאמנות בין האגודה השיתופית לנתבעת, ניתן למצוא גם בראיות נוספות שהובאו בענין שבפנינו. בסעיף 1למכתבה של הנתבעת מיום 20.7.75(ת/11), נאמר, ש"כידוע לכם אנו מחזיקים מזה שנים רבות בנכסים מסויימים ברמתיים אשר הוקנו לנו בשעתו עי "רמתיים - אגודה שיתופית חקלאית כללית בע"מ"... על-מנת שנחזיק בהם בנאמנות למטרות ציבוריות וננהג בהן בהתאם להוראות "ועדה" אשר נתמנתה עפ"י האמור בסעיף 5בהסכם בנדון בינינו ובין האגודה מיום 28.12.48". אמנם, במכתבה זה, שללה הנתבעת את הדרישה להעביר את החלקה על-שם העמותה (ראה סעיף 6למכתב), אולם היא הסירה כל "התנגדות להעברת הנכס על-שם מאן דהוא כחוק וזאת בתנאי כי לא נחשוף את עצמנו לתביעות מצד אנשים או גופים אחרים כלשהם" (ראה: סעיף 7למכתב). נמצא, שהנתבעת הכירה בחובת הנאמנות, שהיא חבה בקשר לחלקה האמורה, וכל חששה היה מפני תביעות של גופים אחרים. גם הראיות האחרות שהוצגו (ת/15, ת/16), שפרטיהן הובאו לעיל, מצביעות היטב על חובת הנאמנות שהנתבעת חבה בקשר לחלקה. ראיות אלה מצביעות על-כך, שמצד אחד הנתבעת לא ראתה את עצמה כבעלים "אמיתי" של החלקה (העברת דרישות התשלום למס רכוש - ת/16), ומצד שני, היא נתנה ביטוי מעשי להסכמתה להעברת החלקה על-שמה של העמותה (ת/15). ביטויים מעשיים אלה תומכים ביחסי הנאמנות שנוצרו מכללא בין האגודה השיתופית לבין הנתבעת, לפי ההסכם ת/ .1מכל מקום, ביטויים מעשיים אלה, משקפים את התנהגותו של נאמן כלפי נהנה, ואין להם, בעיני, משמעות אחרת זולת המשמעות הזאת. מסקנתי היא, איפוא, שהנתבעת קבלה את הבעלות בחלקה, והחזיקה בה בנאמנות, עבור האגודה השיתופית, לשם מימוש מטרותיה של האגודה השיתופית, בהקמה ובפיתוח של מוסדות ציבור ומבנים למען הציבור ברמתיים בכלל, ובחלקה האמורה בפרט. .5 חדילתה של הנאמנות א. כפי שנאמר, בשנות החמישים פורקה האגודה השיתופית. מאחר שהאגודה השיתופית היתה יוצרת הנאמנות, ולמימוש מטרותיה הוקמה הנאמנות, יש לבחון מה יהא טיבה ומעמדה של הנאמנות, עם חדילתה של האגודה השיתופית. ב. כדי לעמוד על גישתו של הדין האנגלי לשאלות אלה, ראוי לבחון דברים שנאמרו בענין זה בהולסבורי (שם [30], ס' 564, עמ' 307-308) לאמור - Apart from such restrictions, after it has become" Operative an express trust may be terminated by the The trust, or by the cessation of particular circumstances subsequent failure or satisfaction of the purposes of ."...for which the trust was created to provide מדברים אלה ניתן להסיק, שגישתו של המשפט האנגלי היא, שתקפה של הנאמנות והמשכה מותנים בהמשך קיומן של אותן נסיבות, ששימשו בסיס ליצירתה של הנאמנות. מכאן, ששינוי בנסיבות אלה או חדילתן של נסיבות אלה יצדיקו גם שינוי בקיומה של הנאמנות או יצדיקו את חדילתה. ג. גישה דומה ניתן למצוא גם בדין האמריקאי. כך ניתן למצוא ב- . 92, S921 ., P . 89Corpus juris secundum, vol[18] את הדברים האלה: A trust may be made to determine on the happening" of a certain event or contingency, and will terminate on ."the happening of the event or contingency וכ ראה פסקי-הדין שנזכרים שם: Chicago . Yedor v[14] ; jordan v. Price[15] ;hauser v. Catllctt [16]. City bank בקשר למקרים, בהם אין ציון מפורש של משך הנאמנות, נאמר כך: ,the duration of a trust is, in the absence of provision" dependent on its purpose, and not by the technical form ."...of the words creating it On the other hand, no trust can survive the purpose" of its creation, and regardless of the nominal duration Of the trust, it will not continue any longer than the Will terminate... When the necessity for the trust or the thing sought to be secured by the turst demands. A trust ."purpose for which it was created has ceased ראה: . C.j.s[18] בעמ' .923 לכלל בדבר סיום הנאמנות כאשר הופסקו הצורך או המטרה שלשמה נוצרה, ראה גם: hopfan v. Knauth[17] (הנזכרים ב-. ,c.j.sשם [18]). מקרה שקרוב לענייננו הוא, כמובן, מותו של יוצר נאמנות. הכלל הרחב, בענין זה, בדין האמריקאי קובע כך: Whether a trust terminates on the death of the setllor" depends largely on the intention of the settlor as gathered ."from the terms of the trust instrument חשוב להדגיש כי - A trust terminates on the settlor's death where, under" ."the trust, he is the sole or surviving beneficiary ראה גם . C.j.s89, בעמ' 932סעיף 94[18]. ד. בענייננו, התפרקה האגודה השיתופית וחדלה מלהתקיים, בתור אישיות משפטית, בשנות החמישים. מצב זה הביא, בהכרח, לשינוי באותן נסיבות, שהביאו ליצירתה של הנאמנות מכוחו של הסכם ת/.1 כפי שראינו, במצב שיש בו שינוי כזה של הנסיבות, הכירו הדין האנגלי והדין האמריקאי בצידקת השינוי של הנאמנות ובצידקת חדילתה. עוד ראינו, שהדין האמריקאי ראה הצדקה לחדילתה של הנאמנות עם מותו של היוצר הפרטי של הנאמנות. האנלוגיה מכללי משפט אלה לענייננו מובנת מאליה, ועל-כן, דעתי היא, שחדילתה של האגודה השיתופית הביאה לקיצה של הנאמנות, שנוצרה מכוחו של ההסכם ת/.1 .6 הדין שחל עם חדילתה של הנאמנות ועם חדילתו של יוצר הנאמנות א. עם חדילתה של הנאמנות, מחייב הדין באנגליה את השבת נכסי הנאמנות למי שזכאי להם. כך, אנחנו מוצאים בהולסבורי, שם [30], ס' 363בעמ' 355, את הדברים האלה: When a trust has terminated, the persons who have" become absolutely entitled to the trust property may . Require the trustee to transfer it to them at their"...expense כלל דומה נהוג לפי הדין האמריקאי, וניתן לעמוד עליו מן המובאות האלה: On the terminatin of a trust, the estate of the" trustee ceases, and the legal, as well as the ."equitable, title vests in the beneficial owner ראה: . 96S938 . C.j.s. p 89[18] וכן: Duty of trustee to transfer title or possession .345" .on termination of trust The trustee to the person beneficially entitled to the upon the termination of the trust it is the duty of Trustee has possesion but not title, to deliver possession to trust property to transfer the property to him or, if the ."him ראה: . 193P345 ..restatement second, trusts s זאת גם דעתם של המלומדים בספרות המשפטית המאריקאית, בנושא זה: When the time fixed by the terms of the trust for its" termination has arrived, it is the duty of the trustee to . Convey the title to the trust property to the persons"...beneficially entitled to it ראו: [43] 345scott, the law of trusts .austin w .., S . 4Vol(.rd ed3) מצאנו, איפוא, שעם חדילתה של הנאמנות, חלה חובה על הנאמן להעביר את נכסי הנאמנות ליוצר הנאמנות. לכן, בענייננו, חלה על הנתבעת חובה להעביר את החלקה, שהיא נכס הנאמנות, ליוצר הנאמנות. ב. השאלה שנובעת מן הכלל האמור, ככל שהדבר נוגע לענייננו, היא, מהן הדין, כאשר יוצר הנאמנות חדל גם הוא מלהתקיים? כפי שכבר ראינו, הכלל הרחב, שמוכר הן בדין האנגלי והן בדין האמריקאי, הוא, שנכסי הנאמנות יוחזרו למי שזכאי להם. אולם, ניתן למצוא בדין האמריקאי (scott . ,austin wשם [43], ס' 354.3), גם דברים אלה: ,if there is no provision in the terms of the trust" whether express or implied, as to who shall receive ,the trust property on the termination of the trust Resulting trust for the settlor or his successors the trustee will ordinarily hold the trust property upon a ."in interest אני סבור, שיש לאמץ גישה זאת, ויש לראות את הנתבעת כמי שמחזיקה את החלקה בנאמנות עבור מי שזכאי לקבל את החלקה עם חדילתה של הנאמנות האמורה. בשל חדילתה של האגודה השיתופית, חובת הנאמנות האמורה של הנתבעת פועלת כלפי מי שבא במקום האגודה השיתופית (המקורית) ותחתיה. .7התאגיד שבא במקום האגודה השיתופית המקורית א. כפי שראינו, מייסדי האגודה השיתופית, בטרם פירוקה, ומייסדי העמותה הם אותם אנשים. ראינו עוד, שלפחות שלושה מהמייסדים של העמותה נימנו על חברי הועדה, שנקבעו בהסכם ת/ .1וכן ראינו, שהנתבעת עצמה ראתה את העמותה כזכאית להנות מן הנאמנות בחלקה, במקום האגודה השיתופית (המקורית). די לעיין במוצגים ת/ 11ת/15, ו-ת/ 16כדי להיווכח בכך, אל-נכון. המכתב ת/ 11הופנה אל מר יוסף קריגר, שהוא אחד ממייסדי האגודה השיתופית, אחד מחברי הועדה ואחד ממייסדי העמותה. המכתב הופנה גם אל עו"ד צבי דרזנר, שהיה ב"כ של העמותה. קובץ המוצגים המאוגד ב-ת/ 15מעיד, היטב, על הכרתה של הנתבעת במעמדה של העמותה, כזכאית להנות מן הנאמנות בחלקה. דרישות התשלום למס רכוש הופנו (ראה: ת/16) לעו"ד צבי דרזנר, שהיה, כאמור, ב"כ של העמותה. בשל כל העובדות האלה, דעתי היא, שעם חדילתה של האגודה השיתופית (המקורית), מייסדיה זכאים לקבל, במקומה, את נכס הנאמנות. משהתאגדו מייסדים אלה, למען מימושן של המטרות הציבוריות של האגודה השיתופית שנתפרקה, במסגרת העמותה, באה העמותה במקום מייסדי האגודה השיתופית. ככזו, הפכה העמותה לזכאית לקבלת נכס הנאמנות. נכון, שהכלל הרחב הוא, שיש להבחין בין אישיותו המשפטית של תאגיד לבין אישיותם של חבריו או של מייסדיו. עם זאת, המשפט הכיר, לא פעם, בצורך בבחינת זהותם של חברי התאגיד או של מייסדיו. ככל שהדבר דרוש בענייננו, אין ספק, שקיימת זהות מלאה בין מייסדי האגודה השיתופית המקורית לבין מייסדי העמותה. זהות זאת אינה רק אישית, אלא היא גם זהות במטרות. על-כן, יהיה זה מלאכותי בלבד, להתעלם מזהות זאת, בשל העקרון המשפטי העיוני, בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד. ב. כאן גם ראוי להוסיף עוד כמה מילים על דבר התנהגותה של הנתבעת כלפי העמותה. כבר אמרנו, שמוצגים שונים (ת/11, ת/15, ת/16) מעידים על הכרתה של הנתבעת במעמדה של העמותה, כזכאית להנות מנכס הנאמנות. בעיני, התנהגות זאת יצרה השתק, שחוסם את טענותיה של הנתבעת כלפי מעמדה של העמותה, כנהנית מנכס הנאמנות. כיוון שכך, ועפ"י המצב המשפטי שנבחן לעיל, משמעותה של הכרה זאת אינה רק בדבר זכאותה של העמותה להנות מנכס הנאמנות, אלא גם בדבר זכאותה של העמותה לקבל אותו, בשל חדילתה של הנאמנות. בכל מה שקשור ליצירתו של השתק בשל התנהגות (estoppel by conduct), ראוי להפנות למקורות אלה: הולסבורי, שם [30], כרך 16ס' 1609עמ' 1082; אמריקן ג'וריספרודנס, כרך 19ס' 34, עמ' 634[44]; ע"א 392/80קדר נ' אתרים בחוף תל-אביב, חברה לפיתוח אתרי תיירות בתלאביב-יפו [9]; בג"צ 135/75 סאייטקס קורפוריישן נ' שר המסחר והתעשיה [10] 675-.676 .8 סיכום עפ"י האמור לעיל, אני סבור, שיש לקבל את התביעה, ואני מורה כך: א. הבעלות במגרש הידוע כחלקה 386בגוש 6455שייכת לאגודת מייסדי הדר רמתיים ובוניה. ב. הנתבעת תעביר את החלקה הנ"ל על-שם התובעת מס' 2, באמצעות רשם המקרקעין בפתח-תקוה. ג. הנתבעת תשלם לתובעת מס' 2את הוצאותיה במשפט זה, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום כולל של 500, 7ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית משמעותם בחוק, החל מהיום ועד לפרעון המלא. אמנה בינלאומיתנאמנות