פסק דין דוגמא בנושא פיטורים בהריון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין דוגמא בנושא פיטורים בהריון: .1 א) התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה לפיצויי פיטורים ולשכר עבודה, לאחר שפוטרה על-ידי הנתבע בהיותה בהיריון, בניגוד לאמור בסעיף 9(ב) לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954(להלן - החוק); ב) שמעתי את עדויותיהם של התובעת, של בעלה של התובעת, ושל הנתבע. .2 א) בדיון הוסכם בין הצדדים: התובעת התחילה את העבודה אצל הנתבע ב-19.2.1981, במשכורת חודשית. התובעת פוטרה. ביום 25.7.1982, נולדה בתה של התובעת; ב) הפלוגתות הן: (1) מתי התובעת פוטרה - האם כגרסתה ב-8.1.1982, או שמא כגרסת הנתבע ב- .15.12.1981 (2) האם כאשר פוטרה ידע הנתבע שהתובעת בהיריון, או שמא פוטרה ללא כל קשר עם ההיריון ועל רקע העדרויותיה המרובות מהעבודה. (3) האם שבועיים לאחר פיטוריה חזרה התובעת לנתבע, ורק אז נודע לנתבע על הריונה, וביקשה אישורים פיקטיביים על עבודה לצורך הצגתם בפני הביטוח הלאומי, או שמא כגרסת התובעת - לא היו דברים מעולם. (4) מה היתה משכורתה האחרונה של התובעת. (5) האם התובעת קיבלה דמי לידה מהביטוח הלאומי. .3 א) התובעת העידה שפוטרה ביום .8.1.1982גרסתה עדיפה בעיני על פני גרסת הנתבע. כפי שיובהר בהמשך - גרסתו של הנתבע, שפיטר את התובעת ב-15.12.1981, איננה מתיישבת עם פרטים שונים בעדותו; ב) התובעת הודתה שנעדרה מספר ימים במחצית הראשונה של חודש דצמבר, אך טענה שהודיעה לנתבע על כך שהיא איננה מרגישה טוב, מבלי לציין את הסיבה להעדרה, ובעדותה אף נימקה שלא יכלה לספר לנתבע על הריונה לפני שמשפחתה ידעה על כך, ולפני שעשתה סידורים לחתונתה. התובעת העידה, שהודיעה לנתבע על הריונה ביום 13.12.1981, כאשר באה למשרד של הנתבע עם בעלה ישר מהרבנות, כאשר בידיהם היה האישור ת/1; או, לפי עדותה של התובעת, שנתמכת גם על-ידי עדות הבעל, גם הודיעו היא ובעלה לנתבע על כך שהם נישאים. התובעת העידה שעבדה עד שפוטרה למעט הימים שנעדרה מחמת הרגשתה הרעה בשל ההיריון. בעלה של התובעת העיד שהתובעת עבדה עד החתונה. גם אם הבעל לא מדייק בתאריך הפסקת העבודה, שכן החתונה היתה ב12.1.1982, והתובעת עבדה עד ה-8/1, כדבריה, אציין שהבעל עשה עלי רושם מהימן. הבעל לא התיימר לומר פרטים שלא זכר, ואפילו לא בתצהירו. הוא לא זכר אם קופל פיטר את אשתו באמצע דצמבר. לפי זכרונו, אשתו לא פוטרה באמצע דצמבר. הוא לא התבייש לא לזכור פרט זה שעמד במרכז העדויות, על אף שיכול היה לומר אחרת גם בתצהיר וגם בעדות (ראה ע' 5). אך בכך שאמר כי "מבית-הדין הרבני נסענו מייד לקופל. לפני שנכנסנו אליו הוא לא ידע על ההיריון, רק לאחר מכן". הבעל למעשה תומך בגרסת התובעת על מועד פיטוריה, שלא היו במחצית דצמבר. הבעל הודה שדובר אז על פיטורים, אך על דרך התלוצצות, ומכל מקום התובעת המשיכה לעבוד, עד לפיטוריה. בא-כוח הנתבע תמה בסיכומיו על כך שלקח לתובעת חודשיים עד שספרה לנתבע על ההיריון. עובדה זו כלל אינה תמוהה, וההסבר שנתנה התובעת בעדותה - הגיוני. בסיטואציה בה נמצאה התובעת, שנכנסה להיריון לפני החתונה, זה מאד טבעי שקודם תדאג לאישור אבהות ותדאג לספר על ההיריון למשפחתה, ותדאג לסידורי חתונתה, ורק אחר כך תספר על היותה בהיריון למעבידה; ג) הנתבע העיד כי התובעת נעדרה מהעבודה ימים רבים במחצית הראשונה של חודש דצמבר 1981, והואיל והיא היתה הפקידה היחידה במשרד, העדרה הכביד עליו, והוא לא יכול היה להמשיך להעסיקה כך. התובעת, לטענתו, נעדרה ללא כל הודעה מוקדמת וגם לא נתנה סיבה להעדרויות, ולכן ב- 15/12, כאשר התובעת באה למשרד, הוא הודיע לה שהיא מפוטרת. הנתבע העיד שהתובעת הודיעה לו על הריונה רק כ- 10ימים לאחר שפוטרה, כשבאה עם בעלה לדרוש ממנו אישורים פיקטיביים לביטוח הלאומי. כן העיד הנתבע, שכאשר התובעת פוטרה, לא היה מודע לכך שאסור לפטר נשים בהיריון. .4א) אינני מקבלת את גרסת הנתבע שפיטר את התובעת ב-15.12.1981, וכן אינני מאמינה לעדותו, שרק אחרי כ- 10ימים באו אליו התובעת ובעלה וסיפרו לו על ההיריון, ובעצם באו אליו כדי לקבל ממנו אישורים פיקטיביים לעבודתה אצלו, כדי לקבל דמי לידה מהביטוח הלאומי. "הסיפור" הזה איננו מתיישב עם עדותו של הנתבע בחקירה הנגדית. אם נכונה גרסת הנתבע בקשר למועד פיטורי התובעת (15/12), והתאריך שבו נודע לו על הריונה (25/12-30/12), עולה מעדותו שעד סוף דצמבר היה ללא פקידה. זה לא מתקבל על דעתי, משום שאם התובעת היתה הפקידה היחידה במשרדו, לא ייתכן ששבועיים לאחר שפיטר אותה עוד לא לקח לו פקידה אחרת, זאת לאחר ששמענו שהיא היתה היחידה במשרד, והיא היתה חיונית ולכן הנתבע התאונן שהעדרויותיה של התובעת הכבידו עליו מאד. ועם כל הקשיים הנ"ל הוא מצפה, ללא פקידה, שאולי התובעת תזדעזע מפיטוריה ותחזור לעבודה. אם להאמין לגרסת הנתבע, הוא חיכה לתובעת בין עשרה ימים לשבועיים עד שהיא הגיעה עם בעלה למשרדו. ובכלל מניין היה לנתבע לדעת שהתובעת תגיע למשרדו, האם גם הוא בנביאים? זאת ועוד. רק כאשר נשאל הנתבע בחקירה הנגדית מה יש לו לומר על כך שהתובעת ובעלה העידו שיומיים לפני ה-15/12, דהיינו ב-13/12, כבר היו אצלו במשרד והודיעו לו על הריונה של התובעת ועל החתונה, "נזכר" הנתבע שאכן הם היו אצלו ודיברו אתו על היריון וחתונה, אך זה היה כ- 10ימים לפחות אחרי הודעת הפיטורים. מכל מקום הנתבע היה בטוח בעדותו, שההודעה על ההיריון היתה אחרי הפיטורים. המפתיע הוא, שעד לחקירה הנגדית שמענו רק שהתובעת לא היתה במשרד עד לפיטוריה במחצית דצמבר, ולנתבע לא היה מושג על הריונה. בחקירה הנגדית היה הנתבע פחות החלטי, ופחות בטוח בעצמו בכל הנוגע לאישורים הפיקטיביים; ב) כאמור אינני מאמינה לנתבע שהתובעת פוטרה בתאריך .15/12 אני מאמינה לתובעת שהנתבע פיטר אותה ב-8/1, לכן גם לא היה כל צורך לקחת פקידה אחרת במקומה למשרד. מה שבוודאי נכון הוא, שכאשר התובעת הרגישה ברע ונעדרה מהמשרד, ביקש הנתבע את אשתו שתשב במקומה במשרד. אין שום היגיון בגרסת הנתבע, שפיטר את התובעת במחצית דצמבר וחיכה לתובעת שמא תזדעזע מפיטוריה ואולי תחזור לעבודה. זה לא רציני. גם אם אצא מתוך הנחה, שהנתבע פיטר את התובעת כדי לגרום לה זעזוע, וכי חשב שבכך יגרום לה שתחזור לעבודה - הייתכן שהנתבע, בעל משרד שנשען על פקידה אחת, ישב ויחכה לתובעת שבועיים, או אפילו חודש. הנתבע הרי לא יכול היה לדעת או לצפות שהיא תבוא אליו דווקא כעבור שבועיים למשרדו; ג) לאור כל האמור לעיל אני קובעת, שגרסת הנתבע על הפיטורים במחצית דצמבר, לפני שהנתבע ידע על היותה של התובעת בהיריון, אינה אמת. אני מרחיקה לכת והגעתי למסקנה, שהתאריך של פיטורים ב-15/12, הומצא לצורך ההגנה לתביעה, כי הנתבע הוטעה לחשוב, שכך יצליח להימלט מתשלום פיצויי פיטורים ושכר עבודה לכל תקופת הפיטורים ולעוד שלושה חודשים במקום דמי לידה, שלא קיבלה בשל פיטוריה בתחילת ההיריון. הגרסה איננה אמינה בעיני, ואני דוחה אותה. הנתבע אמנם לא זכר תאריכים, ובמהלך החקירה הנגדית, כשראה שהוא "מסתבך", הוא ביקש שלא "לתפוש" אותו בתאריכים. ואכן, הגם שניתן לגלות הבנה לכך שאחרי ארבע שנים קשה לדקדק בפרטים, אין להשלים עם כך שהנתבע לא זכר פרטים בסיסיים. הנתבע לא אמר אמת בבית-הדין בכל הנוגע למועד פיטוריה של התובעת, ועובדה שלא ידע שהתובעת בהיריון כאשר פיטר אותה. אני מאמינה שנמאסו לנתבע העדרויותיה התכופות של התובעת והוא החליט לשים לכך קץ, כאשר פיטר אותה. אני מאמינה שהנתבע לא ידע שזו עבירה פלילית לפטר עובדת בהיריון, אולם אין לכך שום רלבנטיות לענייננו, כפי שיובהר בהמשך. אני מאמינה לתובעת שהיא אמרה לנתבע שאיננו יכול לפטר אותה כשהיא בהיריון, וחבל שהנתבע לא קיבל את דבריה ברצינות. מה שברור לי הוא, כי לראשונה הבין הנתבע את משמעות האיסור לפטר עובדת בהיריון רק כאשר התובעת הגישה נגדו תביעה בביתהדין. הנתבע הסתבך כאן שלא לצורך. אילו רק התייעץ עם מישהו בזמנו, היה חוסך לעצמו הרבה בעיות. אני מתפלאת על פרקליטו של הנתבע, שלא המליץ בפניו לקבל את הפשרה שהציעה הרשמת בדיון המוקדם; ד) היום יש בפני מצב נתון, דהיינו שהתובעת פוטרה בזמן שהיתה בהיריון, ומתוך נקודת מוצא זו עלי להחליט. .5 א) כפי שכבר ציינתי לעיל, בעלה של התובעת עשה עלי רושם מהימן. הוא לא זכר את מועד הפיטורים, ולא "זרק" סתם תאריכים באוויר. מצאתי בעדותו כמה ציוני דרך, שהיה בהם כדי להובילני למה שאני התרשמתי שהיא האמת. הגיוני בעיני, ולפיכך אני מאמינה לתובעת ולבעלה שבאו לנתבע ב-13/12, מייד לאחר שהיה בידיהם אישור של הרבנות על אבהותו של הבעל, ואז גם הודיעו לנתבע על דבר הריונה של התובעת, ועל החתונה. אני מקבלת כעובדה, שנושא הפיטורים הועלה בהתלוצצות על-ידי הנתבע, בשיחה שהתקיימה ביום 13/12, כאשר נודע לנתבע שהתובעת בהיריון, והנתבע שאל את התובעת אם יצטרך לפטרה. אני גם קובעת, שבאותו מעמד אמר הנתבע שיעסיק את התובעת עד כמה שתוכל, ואכן התובעת עבדה עד פיטוריה ביום .8/1 כפי שרמזתי לעיל התובעת נקלעה לסיטואציה לא נעימה, לפיה לא יכלה להודיע למעבידה על הריונה מייד כשזה נודע לה. אני מבינה אותה ומצדיקה את המועד בו מצאה לנכון להודיע לנתבע על הריונה. נסיון החיים מלמד, שבדרך כלל עובדת איננה ממהרת להודיע למעביד על היותה בהיריון, מחמת הבושה. על-פי החוק מותר לה להודיע על ההיריון עד החודש החמישי (סעיף 10לחוק). קל וחומר התובעת, במצבה המיוחד. בניגוד לעדות הנתבע, אני מאמינה לתובעת שהיא כן הודיעה לנתבע בטלפון על העדרה, הגם שלא נקבה בסיבה. במקרה של התובעת אני מצדיקה, כאמור, את ההסבר, שנתנה בעדותה לעובדה שלא יכלה לומר לנתבע בטלפון את הסיבה המדויקת להרגשתה הרעה. מאידך אני מבינה ללבו של הנתבע שכעס על התובעת, שביודעה שהיא פקידה יחידה במשרד, הרשתה לעצמה להעדר כמה ימים בשבוע, מבלי שהיא נותנת לו סיבה מוצדקת להעדרה. התובעת (בע' 4- שור 30), הודתה שזה לא בסדר שלא הודיעה במשך חודשיים על הריונה, אבל זה לא מוזר, והסבירה את עצמה; ב) מכל מה ששמעתי אני קובעת, כי הנתבע פיטר את התובעת ב- .8.1.1982אני קובעת שהנתבע ידע מהתובעת ובעלה שהתובעת בהיריון כבר ב-13.12.1981, כאשר באו אליו מייד אחרי שקיבלו אישור מהרבנות על האבהות. אני קובעת שהתובעת לא הביעה באותו יום שום רצון להתפטר, אבל מעדות הבעל אני למדה שנושא הפיטורים עלה, בכך יש תימוכין לעדות התובעת, וגם הנתבע בלחץ החקירה הנגדית הודה בכך, שנושא הפיטורים עלה, אלא שהנתבע טען שזה היה 10ימים יותר מאוחר. אינני מאמינה לנתבע גם בנקודה זו. העובדה, שהנתבע לא פיטר את התובעת ב-15/12, מתחזקת גם מהעובדה שהנתבע שילם לתובעת את כל שכרה עבור חודש דצמבר. עם כל הכבוד לנתבע, הוא לא עשה עלי רושם של מעביד (שאחרי שהתובעת "הרגיזה" אותו בכך שנעדרה מבלי שידע את הסיבה והעדרה הכביד עליו), שירצה לתת לה "במתנה" שכר עבודה, אם השכר לא הגיע לה. העובדה, שהנתבע שילם לתובעת את מלוא השכר, מלמדת גם על כך, שבימים שלאחר שנודע לו על הריונה של התובעת, היא הודיעה על העדרה וגם המציאה אישורים רפואיים. הנתבע לא עשה עלי רושם של איש תמים, ואינני מקבלת אף לרגע קט את עדותו ששילם לתובעת לפנים משורת הדין שכר שלא הגיע לה. אני מאמינה שהנתבע שילם לתובעת גם עבור הימים שנעדרה, וזאת משום שהביאה אישורים רפואיים, אך לא מקובלת עלי עדותו ששילם לה עבור חצי חודש שלא עבדה. ה"תירוץ" של פדיון חופש לא מקובל עלי, מה עוד שהנתבע יכול היה בקלות להוכיח זאת, אילו רק טרח להמציא לבית-הדין את תלוש משכורת דצמבר. התובעת טענה שתלוש דצמבר לא היה במידה, והנתבע לא טען שנתן לה תלוש דצמבר בכל הנוגע לחופשה. הנטל שניתנה לתובעת חופשה או פדיון חופשה, מוטל על המעביד. את תלוש דצמבר לא המציא הנתבע לבית-הדין, ונדמה לי שהסיבה לכך עולה מן העדויות, דהיינו שאם להאמין לגרסת הנתבע, עולה שמשכורת דצמבר יותר קטנה מאשר משכורת יולי, ולכן מוטב היה להשאיר נקודה זו לוטה בערפל. הואיל ואינני מקבלת את הגרסה, שהתובעת פוטרה ב-15/12, גם אינני מאמינה לנתבע שהוא שילם לתובעת את שכרה מייד ב-15/12, ואחר כך שילם לה הפרשים ב- .4/1זה לא מתקבל על הדעת. הנתבע לא ידע להסביר איזה הפרשים שילם לתובעת, והנסתר בעדותו גבר על הנגלה. התובעת קיבלה ב- 4/1את שכר דצמבר, וב- 8/1פוטרה, משנקעה נפשו של הנתבע מהעדרויותיה המרובות; ג) אינני מאמינה לתובעת ששכרה האחרון היה 4000שקלים ישנים, כפי שהעידה בפני. נכון שלא היה בידה תלוש דצמבר, ברם מאמץ לא גדול מצד בא-כוחה היה מביא לבית-הדין גם נתון אמיתי זה. דבר זה לא נעשה - וחבל. לפיכך, אני קובעת ששכרה האחרון של התובעת היה 3500שקלים ישנים, כפי שכתוב בתביעה וכפי שמוצהר בתצהירה. סכום זה אף עולה פחות או יותר בקנה אחד עם תלושי המשכורת ת/2, כמובן בהתחשב בעובדה שאף צד לא טרח להזין את בית-הדין במידע המעודכן לסכום האמיתי של שכרה של התובעת; אלא אם כן כמובן יש לקחת בחשבון שהצדדים שניהם יודעים ששכרה האחרון של התובעת אכן היה 3500שקלים ישנים. אני מאמינה לתובעת שלא קיבלה דמי לידה מהביטוח הלאומי. .6 א) סעיף 9לחוק עבודת נשים קובע כך: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהיריון וטרם יצאה לחופשת לידה - אלא בהיתר מאת שר העבודה וכו'...". ההגנה הניתנת לעובדת נגד פיטוריה מסיבת הריונה היא מוחלטת. ניתן לפנות לשר העבודה לקבלת היתר לפיטורים, ואולם אף שר העבודה עצמו אינו רשאי לשלול מהעובדת את ההגנה על-ידי היתר פיטורים; אין הדבר כן כאשר פונים לשר קבלת היתר לפיטורים והשר מוצא כי פיטורי האשה ההרה נעשו לא מסיבת הריונה ולא בקשר להריונה, אלא על-פי עילה אחרת שאין בינה ובין הריונה כלום (דב"ע לו/78- 3[1]); ב) בענייננו כלל אין מתעוררת שאלת ההיתר, מאחר והנתבע לא פנה לשר העבודה לקבלת היתר לפיטורי התובעת. הואיל ולא ניתן היתר לפיטורי התובעת והועיל וברור שכאשר פוטרה היתה התובעת בהיריון, אין שום רלבנטיות לשאלה, אם הנתבע ידע על הריונה של התובעת כאשר פיטר אותה; ג) בהתאם לסעיף 9לחוק, אסור היה לנתבע לפטר את התובעת בשל הריונה, ובעניין שבפני האיסור הינו מוחלט. בהתאם למוצג ת/1, ברור שהתובעת פוטרה בזמן שהיתה בהיריון. מאחר שהנתבע פיטר את התובעת בזמן שהיתה בהיריון, חייב הנתבע לשלם לתובעת שכר עבודה לתקופת ההיריון ולשלושת חודשי חופשת הלידה, סך הכל עד יום .25.10.1982 .7 א) השאלה היא, האם התובעת זכאית גם לפיצויי הלנת שכר. התביעה הוגשה ב-14.1.1983, והתובעת פוטרה ב- .8.1.1982לכל הדעות זה תאריך מאוחר ביותר, בהתחשב בנסיבות המקרה שבפני; ב) בכתב ההגנה ובתצהיר טען הנתבע באופן החלטי, שהתובעת ובעלה באו אליו ודרשו ממנו לתת לתובעת אישורי עבודה פיקטיביים. וזה לפי עדותו היה עשרה ימים אחרי מועד פיטורי התובעת, מבלי שהנתבע ידע על הריונה. בעדותו בפני, כבר היה הנתבע פחות נחוש בדעתו ואמר, שהסיק מהביקור ומהשיחה שהתובעת ובעלה אמנם באו אליו כדי לספר לו על ההיריון, אבל בעצם, הם רצו לקבל ממנו אישורים פיקטיביים, אחרת בשביל מה באו אליו? ג) לראשונה בחקירה הנגדית העלה הנתבע את הגרסה, שלאחר ששמע שהתובעת בהיריון הציע לתובעת שתעבוד חצי משרה או כמה שהיא יכולה, בהתאם למצב בריאותה, והתובעת היתה זו שאמרה לנתבע שקשה לה, לאור העובדה שהיא ידעה שהיא פקידה יחידה ונוכחותה במשרד חיונית. ואז, לגרסתו לא הסכים לתת. הנתבע להגנתו טוען, כי באותה שיחה לראשונה נודע לו, שאם התובעת לא תעוד בתקופת ההיריון, לא יהיו בידה אישורים לגבי תקופת עבודה של מספר חודשים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי, לא תהיה בידה תקופת אכשרה, והיא לא תוכל לקבל דמי לידה. אני מאמינה לנתבע שהעיד כי לא היה מודע גם לתשלומי דמי לידה על- ידי הביטוח הלאומי; ד) התובעת הודתה שנעדרה הרבה משום שהרגישה רע בגלל ההיריון. אין לי כל ספק, שהתובעת אכן פוטרה לאחר שנעדרה לעתים כה תכופות, כשהנתבע אינו יכול לשאת את המצב של העדר פקידה במשרדו. אני סבורה שכאשר התובעת אמרה לנתבע שאסור לו לפטרה, היה הנתבע מוכן להמשיך ולהעסיק אותה בתנאי שתקפיד לבוא למשרד. אני מאמינה לנתבע, שהתובעת אמרה לו שמבחינה בריאותית קשה לה להתחייב על כך שתופיע למשרד באופן מסודר. כן אני מאמינה, שהואיל והתובעת ידעה שהיא הפקידה היחידה במשרד, היא ניסתה למצוא פתרון למצב, בהציעה לנתבע שהיא תעזוב, כדי שהוא יוכל לקחת פקידה אחרת, ואז התובעת הציע לנתבע שיתן לה אישורים פיקטיביים שעבדה עד ללידה כדי לקבל דמי לידה. אני מאמינה לנתבע שהוא לא הסכים לתת לתובעת אישורים פיקטיביים על תקופת עבודה שאותה לא תעבוד אצלו. התובע העיר שאחרי שסרב לתת לה אישורים פיקטיביים, התובעת לא הופיעה יותר והקשר נעלם לחלוטין. זאת ועוד. הנתבע עשה עלי רושם של אדם אגרסיבי, וכנראה שגם תגובתו השלילית להצעת הנתבעת הובעה בצורה אגרסיבית (לפי עדותו בע' 13, שורות 18-19, הוא דיבר איתה בתקיפות ובידידות), ולכן התובעת יצאה ממשרדו כשבליבה גומלת ההחלטה "להתנקם" בו על-ידי הגשת תביעה בבוא הזמן. הנתבע כנראה חשב שהתובעת יצאה ממשרדו כאשר היא מבינה שאיננו יכול לקיים את המשרד עם פקידה יחידה שנעדרת לעתים תכופות, והואיל ולא שמע ממנה הרבה זמן, לא נתן יותר את דעתו לעניין עד שהגיעה אליו תביעתה של התובעת. כשלעצמי אינני מבינה למה ציפה הנתבע. מה היה עוד לתובעת לחפש אצלו אחרי שסרב לה? אני סבורה, כי עצם הגשת התביעה אחרי יותר משנה גרמה לנתבע להאמין, שהוא מבחינתו בסדר. מדוע לא כתבה לנתבע מכתב התראה מייד אחרי שיצאה ממשרדו לאחר שפוטרה? מדוע פנתה לעורך-דין רק בחודש השישי? אני קובעת לכן, שעצם ההצעה של התובעת לנתבע, מהווה שימוש בזכות שלא בתום לב, ועצם הגשת התביעה כה מאוחר כאמור, מצדיקה שבית-הדין ישתמש בשיקול דעתו, ויפטור את הנתבע כליל מפיצויי הלנת שכר; ה) הואיל ולא קיבלתי את גרסת הנתבע לנסיבות הפיטורים ולמועדם, אך האמנתי לטענת הגנתו בקשר לחוסר תום לבה של התובעת בהציעה לו לקבל אישורים פיקטיביים, תרגמתי הגנה זו באופן שהשתמשתי בשיקול דעתי כדי לפטור את הנתבע מפיצויי הלנה, על אף שבא-כוח הנתבע ביקש זאת רק בסיכומים ולא בכתב ההגנה. .8לפיכך אני קובעת, כי הואיל והתובעת היתה בהיריון בזמן פיטוריה, אסור היה לפטר אותה, לפי סעיף 9לחוק. אין זה משנה לי, אם הנתבע ידע או לא ידע אם התובעת בהיריון כשפיטר אותה. משלא נתבקש היתר לפטר את התובעת, הנתבע - שנהג בניגוד לחוק - חייב לשלם לתובעת את שכרה החל מיום פיטוריה ועד לתאריך 25.10.1982, דהיינו עד שלושה חודשים אחרי הלידה (מוסכמה שהלידה היתה ב-25.7.1982), כי אילו עבדה היתה מקבלת דמי לידה שנשללו ממנה לאחר שפוטרה שלא כדין. שכרה של התובעת ישולם לה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של % 4לא צמודה. הפרשי ההצמדה יחושבו מיום שהתובעת פוטרה, דהיינו מדד דצמבר 1981מול מדד יום התשלום בפועל. אשר על כן חייב הנתבע לשלם לתובעת את שכרה האחרון בסך 3500שקלים ישנים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור. והואיל והתובעת נחשבת כעובדת במשך כל חודשי הריונה, הרי שעל בסיס הסכום של 3500ש"י חייב הנתבע להוסיף לשכרה של התובעת את תוספות היוקר כדלהלן: לחודש ינואר 1982- %.17.8 לחודש אפריל 1982- %.16.6 לחודש יולי 1982- % .19.0לולא פוטרה יכלה לעבוד ממש עד ללידה, ולכן מגיעה לה גם תוספת היוקר עבור יולי. עבור שלושת החודשים מיולי ועד אוקטובר יחושב שכרה כמובן בהתחשב בכל תוספות היוקר כפי שהוזכרו לעיל, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פיטוריה ועד ליום התשלום בפועל. .9הואיל והתובעת פוטרה ביום 8.1.1982, כאשר היתה צריכה לעבוד לפחות עד הלידה, אין ספק שהיתה עובדת אצל הנתבע למעלה משנה, ולפיכך גם מגיעים לה פיצויי פיטורים. חשבון פשוט מעלה, שהתובעת עבדה אצל הנתבע מיום 19.2.1981ועד ליום 25.7.1982, שהם שנה וחמישה חודשים ועוד שישה ימים. לפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת פיצויי פיטורים לתקופה של שנה וחמישה חודשים ושישה ימים על-פי הפירוט שיבוא בהמשך, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית % 4לא צמודה, מיום פיטוריה ועד לתשלום בפועל. שכרה האחרון לצורך פיצויי פיטורים צריך להיות מחושב על סמך כל תוספות היוקר שנזכרו לעיל. לתוצאה שתתקבל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית % 4לא צמודה, החל מאוגוסט 1982(מדד יוני), מול מדד יום התשלום בפועל. אני סבורה, כי אותה הצדקה להפעלת שיקול דעתי בדבר פטור הנתבע מפיצויי הלנת השכר, תופשים גם לגבי פטור הנתבע מפטור לתשלום פיצוי הלנת פיצויי הפיטורים. .10הנתבע ישלם לתובעת סך 1000שקלים חדשים לכיסוי הוצאותיה וטרחתה בהגשת תביעה זו. הסכום הנ"ל ישולם לתובעת תוך שבועיים מיום שיגיע לבא-כוח הנתבע פסק-דין זה, שאם לא כן, יתווספו לסכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית לא צמודה עד לתשלום בפועל.פיטוריםפיטורים בהריוןהריון