תשלום היטל כבישים ביתר לעירייה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום היטל כבישים ביתר לעירייה: 1. זוהי תביעה להשבת כספים ששילמה התובעת לנתבעת (להלן - "העיריה") - לטענתה ביתר. התובעת הינה חברה קבלנית, אשר התקשרה ב14.9.89- בעסקת קומבינציה עם בעליו של מגרש, הידוע כגוש 6624 חלקה 5 ששטחו 6414 מ"ר (להלן "הנכס") לצורך הקמת בנין מגורים על הנכס. כתנאי לקבלת התרי הבניה מהועדה המקומית תל-אביב נדרשה התובעת לשלם לעיריה, בין היתר, את התשלומים הבאים: היטל כבישים, אגרת הנחת צינורות מים והיטל ביוב. התרי הבניה ניתנו ב20.5.91- וב29.4.93- (נספחים ג1 ו-ג2 לת1/) והתשלומים שבוצעו בגין ההיתר הראשון נעשו תחת מחאה (נספח ח לת1/). התובעת שלמה את הסכומים שנדרשו ממנה ותובעת את השבתם, באשר היא חולקת הן על עצם החיובים והן על שיעוריהם. אדון בטענות התובעת אחת לאחת: 2. היטל כבישים א. רקע עובדתי הנכס גובל בשני רחובות: רחוב רוממה ממערב ורחוב משה סנה - ממזרח. התובעת נדרשת לשלם היטל כבישים בגין שטח נכס של 6414 מ"ר ושטח בנין של 4645 מ"ר, וזאת מכוח חוק עזר לתל-אביב יפו (סלילת רחובות), התשל"ו1975- (להלן "חוק סלילת רחובות"). רחוב רוממה נסלל ב1960- מכוח החלטת מועצת העיר מ31.7.60- (נספח ט לת1/). רחוב משה סנה הורחב ב20.6.89- (סעיף 8(ב)(2) לת1/) מכוח החלטת מועצת העיר מה11.8.68- (נספח י' לת1/). לטענת מר בן דוד, המצהיר מטעם התובעת, שילמו בעלי הנכס דאז לעיריה "דמי השתתפות" בגין 2 הפעולות הנ"ל, כלומר ביחס לשני הרחובות, ובתצהירו (ת1/) סעיף 9, מפרט הוא את התשלומים אשר בוצעו ע"י מר בן-ציון בן-צור, גב' חיות דבורה ומשפחת רוטשטיין ומצרף מסמכים אשר מוכיחים, לדעתו, כי העיריה גבתה בעבר תשלומים בקשר לסלילת 2 הרחובות הנ"ל. ב. טענות התובעת על סמך העובדות שפורטו לעיל גורסת התובעת כי לא היה מקום לחייבה בתשלום ההיטל וזאת מהסיבות הבאות: אא. אין העיריה רשאית לגבות "היטל" מכוח חוק סלילת רחובות בגין כביש שבוצע על ידיה מכוח חוק עזר קודם ושבגינו חוייבו בעליו הקודמים של הנכס ב"דמי השתתפות" (נספחים יב - יד לת1/) אשר שולמו על ידם ב13.5.73-, ב12.5.61- וב9.4.72-. העיריה רשאית לגבות ההיטל אך ורק על פי החלטת מועצה שהתקבלה בהתאם לחוק סלילת רחובות הנ"ל. בב. אין להתעלם בכל מקרה מתשלומי עבר ששולמו ע"י בעלי הנכס לצורך סלילת רחובות. גג. חוק סלילת רחובות הנוכחי מגביל את גביית ההיטל לכביש אחד בלבד. התובעת חויבה לשלם ההיטל בגין 2 הרחובות: רוממה ומשה סנה. דד. העיריה איננה זכאית לגבות היטל בגין שטח המגרש אלא רק בגין שטח הבנין. הה. כשבעל נכס כבר שילם בעבר עבור סלילת כבישים יש לחייבו שנית רק בגין תוספת השטח הכלול בהיתר הבניה בלבד, ואין לחייבו שוב על פי גודל השטח המקורי. התובעת דכאן חוייבה לפי כל השטח ולא רק לפי התוספת. ג. טענות העיריה בכתב הגנתה טוענת העיריה כי התובעת חוייבה בהיטל לפי חוק סלילת רחובות אך ורק בשל הרחבתו של רחוב משה סנה, הרחבה שבוצעה החל מה20.6.89- ולכן חל עליה רק חוק העזר החדש מ1975-. לדמי ההשתתפות, אם שולמו ע"י בעליו הקודמים של הנכס, אין כל חשיבות בענין זה, שכן אין חיוב בדמי השתתפות פוטר מחיוב בהיטל. ד. רקע משפטי הסעיפים בחוק סלילת רחובות, הרלוונטים למחלוקת, הם סעיפים 6-4, ואצטטם להלן במידת הנדרש: "4. (א) חייבים בהיטל לפי חוק עזר זה, מי שהיו בעלי הנכסים הגובלים בעת התחלת הסלילה...; התחלת הסלילה משמעה תאריך תחילת העבודה כפי שקבע המהנדס. (ב) אם לאחר התחלת הסלילה הוקם בנין או נוספה בניה לבנין קיים, או נהרס בנין קיים והוקם בנין חדש במקומו, יחוייבו בהיטל בעד הבניה מי שהם בעלי הנכסים הגובלים בעת הבניה. 5. נכס גובל יחוייב לפי חוק עזר זה בתשלום היטל בעד סלילת כביש אחד בלבד: (1) לפי שטח הקרקע שעליה עומד הבנין ושטח הבנין... (2) ... 6. (א) חוייב בעל נכס בעד סלילת הכביש על פי חוקי עזר שקדמו לחוק עזר זה ונוספה בניה לנכס, יחוייב בעל הנכס בתשלום היטל בהתאם לשטח הבניה או נפחה, כמפורט בהיתר הבניה ובהתאם לסעיף 5, בשעורים הקבועים בתוספת בעת מתן ההיתר לאותה בניה. (ב) נהרס בנין קיים והוקם בנין חדש במקומו, יחוייב בעל הנכס בתשלום היטל בהתאם להפרש שבין שטח או נפח הבניה החדשה ובין שטח או נפח הבנין שנהרס... (ג) ההיטל ישולם בעת מתן היתר הבניה". סעיף 7 לחוק סלילת רחובות קובע: "שילם בעל נכס גובל, על פי חוק עזר לתל-אביב-יפו (סלילת רחובות), תשל"א1971-, היטל חלקי בלבד, ולאחר תחילתו של חוק עזר זה נעשו עבודות סלילה, לרבות הרחבה, בגבולות הנכס, ישלם בעל הנכס את ההפרש שבין אחוז ההיטל ששולם ובין מלוא ההיטל שהיה עליו לשלם על פי חוק עזר זה...". אין חולק שמה ששולם ע"י בעליו הקודמים של הנכס היה, לכל היותר "דמי השתתפות" ובוודאי של היטל לפי חוק סלילת רחובות, שכן חוק זה חוקק רק שלוש שנים לאחר התשלום האחרון של דמי ההשתתפות ע"י בעליו הקודמים של הנכס. סעיף 251 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע: "בחוקי עזר רשאית המועצה לקבוע הוראות בדבר - (1) תשלום אגרות, היטלים או דמי השתתפות על ידי כל אדם, זולת העירה גופה, בקשר לדברים האמורים בסעיף 250". כבר מלשון הסעיף עולה כי אין דין היטל כדין דמי השתתפות והעיריה רשאית לחייב על פי כל אחד מהם באופן עצמאי, ובלבד כמובן ששיקול דעתה יופעל באופן סביר. מהפסיקה עולה האבחנה ביתר שאת: בחוקי העזר מן העבר, שחייבו בתשלום דמי השתתפות בגין סלילת רחובות, הושת החיוב על כל נכס גובל, בגין כל רחוב שגובל בו ושנעשות בו עבודות סלילה, הרחבה וכדומה, ואילו לפי חוקי העזר החדשים, הדנים בהיטלים, החיוב מוגבל לרחוב גובל אחד בלבד. כמו כן, דמי ההשתתפות חושבו לפי הוצאות עבר על סלילה בפועל של הרחוב הגובל, ואילו ההיטל מחושב לי חלוקה ממוצעת של הוצאות עתידיות של סלילת כל רחובות העיר, מבלי להתייחס לעלות סלילת הרחוב הספציפי (ראה לענין זה: ע"א 263/78 חברת החשמל לישראל נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד לג(1) 764; ע"א 649/71 מפעלי טכסטיל בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו, פ"ד של ת"א קובץ שישי, כרך (1), עמ' 31, 33; ע"א 620/82 מועצת עירית הרצליה נ' רשף, פ"ד לז(4) 57, 64-62 ובג"צ 6145/91 מימון נ' בן דרור ראש המועצה אבן יהודה, פ"ד מח(1) 457, 463: "התחשיב עליו מבוסס חוק העזר תואם את חוזר מנכ"ל משרד הפנים, והוא מבטא עלות סלילה ממוצעת, המבוססת על תחשיב של סך כל הוצאות הסלילה של כל הדרכים בישוב, כשהוא מחולק בסך כל בעלי הנכסים. דהינו, כי נלקחה בחשבון עלות הביצוע של כל עבודות הסלילה, הן אלה שבוצעו והן אלה שמתוכננות על פי תוכניות בנין עיר מאושרות, ולצורך קביעת שטחי הנכסים נלקחו בחשבון כל השטחים, אלה הבנויים ואלה שעתידים להיבנות. שלא כחישוב שהיה נוהג בעבר (דמי השתתפות - ה' ג') מנתק החישוב האמור את הקשר בין הוצאות הסלילה בפועל של רחוב מסויים, לבין חלקו היחסי של בעל נכס הגבול באותו רחוב". כלומר, תשלום דמי ההשתתפות בעבר אינו רלוונטי לענין חיוב בהיטל וניתן לחייב גם מי ששילם דמי השתתפות בתשלום היטל (ראו ע"א 620/82 מועצת עירית הרצליה נ' רשף, פ"ד לז(4) 57, ע"א 49/84 עירית הרצליה נ' זלדוב (לא פורסם), ובר"ע 641/84 זלדוב נ' עירית הרצליה). הדבר עולה מפורשות גם מהוראות סעיף 6 לחוק סלילת רחובות שמתיחס לתשלומים לפי חוקי עזר קודמים וקובע כי עדיין, בניה חדשה מחייבת בתשלום היטל לפי תוספת הבניה, כתנאי למתן היתר בניה. סעיף 4(ב) לחוק הסלילה רחובות קובע מפורשות כי מי שהחל בבניה חדשה של בנין לאחר סלילת רחוב יחוייב בהיטל בעד הבניה והדבר מעוגן בשנית בסעיף 6 לחוק סלילת רחובות. גם סעיף 7 לחוק הנ"ל מתיחס לחיובי העבר. לפיכך, גם לו היה משולם היטל על סלילת הרחוב בעבר, לפי חוק עזר זה, היה מושת היטל נוסף בעד הבניה שכן חושב בהסתמך על נתוני מגרש ושטחים מבונים שהיו נמוכים מהמצב החדש, וזאת על פי החוק. בכך נשמטת הקרקע תחת שתי טענותיה הראשונות של התובעת, שהיו משפטיות. אעיר כאן ואדגיש כי לא הוכח בפנַי מה פשר הקבלות שצורפו ועבור מה שולמו. לא הוזמן כל עֵד מטעם הבעלים הקודמים, בני משפחותיהם או עו"ד שרם שהיה מצוי בכל הנושא ואף בדק את תיק העיריה. ה. באשר לשתי הטענות העובדתיות: קיימת מחלוקת עובדתית באשר לשאלה האם הושת היטל הרחובות על התובעת בגין 2 הרחובות שבהם גובל הנכס או רק בגין רחוב משה סנה, אלא שזוהי אינה מחלוקת אמת, מבחינה זו שלא קיימת טענה כזו (לפחות לפי תצהירו של מנהל התובעת (ת1/)) ביחס לחוק סלילת רחובות החדש. הטענה היא שדמי ההשתתפות שולמו ביחס לשני הרחובות (סעיף 9(ה) לתצהיר) אלא שעובדה זו נובעת מאופן חישובם, שהיה שונה והוסבר לעיל. הטענה השניה היא שההיטל נגבה לפי שטח המגרש כולו, למרות שלגביו כבר שולמו דמי השתתפות לפי חוקי העזר הקודמים, ולכן יש לחייב רק לפי תוספת הבניה. אין מחלוקת שלצורך חישוב ההיטל נלקחו בחשבון הן שטח המגרש והן שטח הבניה (סעיף 3(א) לתצהירו של מר בני יטביצקי מנהל מדור חיובים במינהל ההנדסה בעירית תל-אביב, נ1/), ואין חולק שכשחושבו "דמי ההשתתפות" ששולמו ע"י בעליו הקודמים של הנכס עבור סלילת רחוב משה סנה, הוא חושב לפי שטח המגרש כולו, שעדיין לא היה בנוי. למרות זאת, טענת העיריה כי אין מקום להפחית משעור ההיטל את תשלומי העבר ששולמו בגין גודל המגרש במסגרת דמי ההשתתפות כיוון שהללו שולמו מכוח חוק עזר שונה שדרך חישוב שיעורי התשלום לפיו היתה שונה. אינני מקבלת עמדה זו. אין זה משנה כיצד חושבו התשלומים לצורך דמי השתתפות בסלילת רחוב משה סנה לפי חוק העזר מתש"ז. העובדה היא שסכומים כאלה שולמו ולצורך סלילתו של אותו הכביש. לפיכך, אין כל סיבה שלא להפחית משעור ההיטל הנדרש כעת את הסכומים ששולמו בתור דמי השתתפות, במיוחד לנוכח הוראות סעיף 6 לחוק סלילת רחובות. מששולמו דמי ההשתתפות בגין גודל המגרש, שלא השתנה, הרי יש לאור הוראות סעיף 6(א) לחוק סלילת רחובות החדש, לחייב את התובעת רק בהיטל לפי תוספת הבניה ולא לחייבה בשנית בגין המגרש. בענין זה הפנתה ב"כ העיריה לפסק דינו של כבוד השופט אילן (כתורו אז) בע"א (ת"א) 49/84 עירית הרצליה נ' זלדוב (לא פורסם צורף כנספח ג' לסיכומיה) אלא שאין בו כדי להועיל. באותו מקרה נדון חוק עזר של עירית הרצליה שבו ניתן הפטור מתשלום רק למי ששילם כבר היטל לפי אותו חוק עזר. בענייננו הפטור שבסעיף 6(א) אינו מוגבל בדרך זו ועל כך אמר גם כבוד השופט אילן בעניין זלדוב הנ"ל: (בפסק הדין אליו הפנו אותי הצדדים נאמר - ה'ג'): "אילו חפץ המחוקק להוציא מן הכלל (של הפטור מהיטל - ה'ג') חיובים שהיו לפני היום הקובע, היה צריך לומר זאת במפורש בסעיף 6 או לומר לפחות "נכס גובל יחוייב רק בהיטל לסלילת כביש אחד לפי חוק זה" או משהו בדומה לזה" עכשיו בא מחוקק חוק העזר של עירית הרצליה ועשה בדיוק דבר זה ונסח את סעיף 8(א) באופן שאינו מותיר ספק שהפטור חל רק על נכס גובל ששילם "היטל לפי חוק עזר זה". כלומר, פרשנותו של פסק הדין בענין זלדוב מתאימה בענייננו להוראות רישת סעיף 5 לחוק סלילת רחובות ואכן קבעתי כי אין מקום לפטור לחלוטין את התובעת מהיטל משלא שילמה היטל קודם לכן. אך, כאמור, סעיף 6(א) נותן פטור גורף במפורש בהתיחסו לתשלומים לפי חוקי עזר קודמים ולכן יש לפטור את התובעת מתשלום היטל על המגרש ולחייבה רק בגין הבניה. ו. טענה חדשה שהועלתה בת1/ מתיחסת לסעיף 3 לחוק סלילת רחובות. לטענת התובעת "סמכותה של הנתבעת לגבות היטל עפ"י חוה"ע הנוכחי מותנית, בין היתר, בכך שעבודות הסלילה בוצעו עפ"י החלטת מועצה שנתקבלה בהתאם לחוק עזר זה'" (סעיף 10(א)(2) לת1/). אין סעיף 3 אומר את שמנסה ב"כ התובעת להבין ממנו, וכך נאמר שם: "מועצת העיריה רשאית להכריז על כל רחוב כרחוב ציבורי ולהקצות רחוב או חלק ממנו לכביש וכן להקצות את כולו או חלק ממנו למדרכה, ומשעשתה כן, רשאית היא להחליט על סלילת הרחוב בבת אחת או בשלבים, הכל בהתאם לחוק זה". מלשון הסעיף ברור את שכותרתו מצהירה במפורש. הסעיף דן "בהחלטה בדבר סלילה" ואין לו דבר עם נושא ההיטלים. להיפך, אין מניעה שייגבו היטלים לפי חוק עזר זה על סלילת רחובות שההחלטה בדבר סלילתם נתקבלה על פי חוק עזר קודם, אם הסלילה בפועל התבצעה בזמן תוקפו של חוק עזר זה. ז. "חידוד" הטענה הנ"ל של התובעת מצוי בסעיף 7.6 לסיכומים לפיו, אין מקום לחייבם בהיטל, שכן ההחלטה על הסלילה התקבלה 20 שנה לפני הסלילה, ולכן חסרת תוקף מכוח הזמן שחלף. טענה זו היא טענה שהועלתה לראשונה בסיכומים ואין מקום להתיחס אליה. גם לגופה אין מקום לקבלה. התובעת מסתמכת בטענתה זו (שאין לה כל עיגון בחוק סלילת רחובות או בכל חוק אחר) על ע"א 474/82 עירית תל-אביב נ' גלמונד, פ"ד מא(3) 125, 130 אלא שלא מצאתי מה משענת מוצאת היא בפסק דין זה. בענין גלמונד, כל שנאמר הוא, שהחיוב בהיטל, כשחוק העזר לפי לשונו מצמיד את שעורו למועד ההחלטה בדבר התיעול (תיעול הוא נושא פסק הדין שם), אינו יכול להתעדכן למועד התיעול בפועל אם נוצר פער בין שני המועדים. השופט שם מציע כאפשרות לפתרון פרקטי של הבעיה כי העיריה תקבל החלטה חדשה סמוך למועד הביצוע כדי להתגבר על המכשלה. אין פסק הדין הנ"ל קובע שחלוף הזמן מביא לבטלות החלטה ואין כל הגיון בהכרעה שכזו. קל וחומר במקרה זה, בו קובע חוק סלילת רחובות במפורש, בסעיף 4(א): "חייבים בהיטל לפי חוק עזר זה מי שהיו בעלי הנכסים הגובלים בעת התחלת הסלילה; התחלת הסלילה משמעה תאריך תחילת העבודה כפי שקבע המהנדס". משהסלילה נעשתה ב1989- החיוב העדכני מוצדק. 3. אגרת הנחת צינורות מים לטענת התובעת, הונח קו המים הקיים כבר ב1966-, רק ב1971- חוקק חוק העזר לתל-אביב-יפו (אספקת מים), תשל"ד1974- (להלן "חוק הצנורות") ונכנס לתוקף מאותו יום ולהבא ללא תחולה רטרואקטיבית (גם לאור הוראות סעיף 260 לפקודת העיריות (נוסח חדש)). לפיכך, אין מקום לחייב את התובעת כיום לשלם אגרה זו, על צינורות שהונחו עובר לחקיקתו, כפי שחוייבה בפועל. לטענת העיריה, אין כל רלוונטיות למועד הנחת צינור המים ובמקרה זה, בוצעה הבניה בנכס ע"י התובעת בשנת 1993, לכן חלות עליה הוראות סעיף 3(ג) לחוק הנ"ל, מה גם שמעולם לא שולמה כל אגרה בקשר עם הנחת הצינורות. סעיף 3 לחוק הצינורות, שכותרתו היא "אגרת הנחת צנורות" קובע: "(א) בעל נכס פרט לנכס שבו קיימת כבר רשת פרטית מחוברת למפעל מים - ישלם לעיריה אגרת הנחת צנורות בשעור שנקבע בתוספת הראשונה. (ב) אגרת הנחת צנורות תשולם עם הגשת בקשה לפי סעיף 2(ב) (חיבור רשת פרטית למפעל מים - ה'ג')... (ג) בעל נכס או צרכן שהגיש בקשה להגדלת הנפח או השטח של הבנין, או לבניית בנין חדש, ישלם לפי מתן ההיתר לבניה... אגרת הנחת צנורות...". מסעיף 3 לחוק הצינורות עולה כי המועד הרלוונטי לדרישת תשלום אגרת הנחת צינורות הוא אכן מועד הגשת בקשת התובעת להיתר בניה, ולענין זה אין רלוונטיות למועד הנחת הצנורות בפועל. אלא שסעיף 24 לחוק הנ"ל קובע כי הוא נכנס לתוקף רק ב1.4.74- וסעיף 23 קובע כי על עבודות שביצוען החל לפני תחילת תוקפו של חוק צינורות זה יחול חוק העזר הקודם מ1959-. לפיכך גורסת התובעת כי משהצינורות הונחו כבר ב1966- אין חוק הצינורות מ74-' יכול לחייבה באגרה בגין הנחתם, רטרואקטיבית. דעתי היא כי דין טענות התובעת להידחות. מלשונו של סעיף 3 לחוק הצינורות עולה, כי אין הוא יוצר כל קשר בין הנחה בפועל של צינורות לבין החיוב באגרה בגין הנחתם. החובה לתשלום אגרה קמה עם הגשת בקשה לחיבור לרשת מים פרטית או עם בקשת היתר לבניה נוספת. לפיכך, העובדה שהצינורות הונחו ב1966- אינה רלוונטית. בע"א 308/92 עירית קרית אתא נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ קרית אתא, פ"ד כז(1) 617 נפסק כי בעל נכס אשר בצאת חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב1962-, כבר היה ביוב מותקן ומשמש את נכסיו, פטור מתשלום היטל ביוב על כל תוספות הבניה שיעשה בנכסיו לאחר תחילת החוק. אין בפסיקה זו כדי להועיל לתובעת שכן הצינורות לא שימשו את נכסיה עד לאחר קבלת היתר הבניה שכן רק אז חובר הנכס כרשת מים פרטית אל הצינורות. ואכן, בע"א 24/91 (חי') הלברכט נ' עקנין, פס"מ תשנ"ד (2) 231 נפסק, בקשר עם סעיף זהה כמעט לחלוטין לסעיף 3 שבעניינו, כי לשונו של הסעיף ברורה. "בחלקו הראשון הוא בא לומר, כי אגרת הנחת הצנורות מוטלת על בעל מגרש כזה, שברחוב הגובל במגרשו הונח צינור מים. סעיף קטן... (3ב) במקרה שבפני - ה'ג') מסביר מתי מתגבשת החובה לשלם. חובה זו נקשרת בבירור בהגשת בקשה לבניה בחלקה. ברור מהנוסח, שהמחוקק חשב, שאין להטיל את החובה על מגרש שאין מפתחים אותו, ולא הכוונה לחלק את הנטל בין כל בעלי המקרקעין בישוב, היא שהדריכה אותו. מאחר שהסעיף אינו אומר כלל, שמי שהיה בעלים של המגרש בעת הנחת הצינור בקרבת המגרש הוא בלבד יהי חייב בתשלום, ואין כל הוראה בסעיף המחייבת את הפירוש, שעצם הנחת הצינור במקום היא המחילה את האגרה על הבעלים באותה שעה, איני רואה הצדקה לקשור את חובת המס לבעלות בשעת הנחת הצינור דווקא, משאמר המחוקק בבירור, כי האגרה תשולם עם הגשת הבקשה להיתר בניה" (עמ' 234-233). ועוד נאמר שם: "המועצה המקומית הניחה קו מים ובכך הציעה את שירות אספקת המים לבעל הנכס הסמוך. חוב מצד בעל הנכס יווצר רק אם יחליט אי פעם להיזקק לצריכת המים על ידי בנייה בחלקה. כל עוד לא החליט לבנות בחלקה, לא התגבש ולא קמה עילה כלשהיא למועצה". (עמ' 234). אני מסכימה עם כל המצוטט לעיל ולפיכך קובעת, כאמור, כי האגרה הושתה כדין. 4. היטל ביוב לטענת התובעת, קו הביוב שאמור לשמש את הנכס, הונח ב1979- או ב1983- (ב"כ הצדדים לא ידעו לומר בוודאות מתי, אך אין זה משנה לצורך ההכרעה במחלוקת שבפני), אך החלטת מועצת העיריה שעל פיה הונח הקו לא נמצאה. לפיכך, טוענת התובעת, אין לחייבה בהיטל כלל שכן בהעדר החלטת מועצה לא קוימו התנאים המתחייבים מחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב1962- (להלן "חוק הביוב") לחיוב התובעת בהיטל. לחילופין, טוענת התובעת כי היא חוייבה בתשלום היטל לפי גודל של מחצית מגרש (שכן מחצית ראשונה הודתה העיריה ששולמה ע"י בעליו הקודמים של הנכס) ולפי תוספת הבניה. לדעת התובעת, גם על המחצית השניה של המגרש היתה העיריה אמורה לחייב את בעליו הקודמים ולכן יש לחייבה, לכל היותר, בגין הבניה בלבד. טענתה אחרונה זו התקבלה ע"י העיריה בסיכומיה (עמ' 8 סעיף 2(6)) ולפיכך מתייתר הצורך בהכרעתי. כאמור, אין בנמצא החלטת מועצת העיר על התקנת קו ביוב, או הודעה על היטל הביוב. בכתב התביעה נטען כי למרות נסיונות התובעת, לא עלה בידה לברר פרטים על נושא זה לרבות מועד מדוייק של הנחת קו הביוב. כך קובעים סעיפים 16 ו17- לחוק הביוב: "16. הודעה על התקנת ביוב החליטה רשות מקומית להתקין ביוב או לקנותו, תמסור לבעלי כל נכס שהביוב משמש אותו, הודעה על כל שלב העומד להתקנה או הקניה... 17. היטל ביוב יקבע בחוק עזר בעלי כל נכס שנמסרה להם הודעה כדין... חייבים בהיטל התקנת ביוב... בשעור שנקבע בחוק העזר לכל שלב כאמור בסעיף 16...". על מנת שניתן יהיה לחייב בעל נכס בהיטל ביוב, על הרשות המקומית למלא תנאים: (א) החלטה של התקנה. (ב) מסירת הודעה. באשר להחלטה, כאמור, לא הוכח שהחלטה כזו אכן התקבלה. באשר למסירת הודעה, גם כאן לא הוכח דבר אלא שלא נטען בכתב התביעה ובסיכומים שלא ניתנה הודעה ולפיכך נראה כי טענה זו נזנחה. מהאמור לעיל, לא נחה דעתי כי הוראות החוק בכל הנוגע להיטל הביוב מולאו וכי דרישת התשלום מהנתבעת נעשתה כדין. לכן, אני סבורה כי יש להשיב את מלוא הסכום ששולם על ידה בגין היטל ביוב (102,000 ש"ח) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד ההשבה בפועל. בכתב הגנתה טענה העיריה להיעדר סמכות של בית המשפט זה לדון בטענות התובעת בנושא היטל ביוב לאור סעיפים 30 ו31- לחוק הביוב. טענה זו נזנחה בתצהיריה ובסיכומיה ולפיכך לא התייחסתי אליה. 5. מכל מקום לעיל, זכאית התובעת לעריכת חישוב מחודש בנושא היטל הכבישים, שבמסגרתו ילקחו בחשבון התשלומים ששולמו כדמי השתתפות (כאמור בעמ' 8 לפסק דיני לעיל) וכן זכאית להשבת 102,000 ש"ח ששולמו כהיטל ביוב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם ועד ההשבה בפועל. יתר רכיבי התובעת - נדחים. לאור התוצאה - אין צו להוצאות. כבישעירייה