ביטוח פריצה לחנות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח פריצה לחנות: 1. זוהי תביעה לפיצוי עפ"י פוליסת ביטוח בגין פריצה והשחתת סחורה בחנות בגדים "השדרה החמישית" בבנין הרבמ"ד בקרית ביאליק שבחזקת והפעלת התובעת (להלן: "החנות"), כמו כן אובדן רווחים עקב כך שהחנות לא פעלה, מפני שהנתבעת סירבה להכיר באחריותה לפצות את התובעת. סכום התביעה כולל סך 89,515 ש"ח - שווי הסחורה שניזוקה ואובדן רווחים בסך 25,000 ש"ח. 2. מטעם התביעה העיד רק גיא פוקס, בעליה של התובעת (להלן: "גיא"). גיא הינו בעל 99% ממניות החברה ובמניה אחת מחזיק אביו. התובעת הינה הבעלים של חנות נוספת בדניה "סיפורי בדים" (להן: "החנות בדניה"). לטענתו, ביום 16.5.96, בשעות הלילה, פרצו אלמונים לחנות וניסו להציתה. כתוצאה מנסיון זה, רוב הסחורה נספגה בנפט והושחתה. גיא טען כי ביקש לשלוח את הסחורה הפגומה לניקוי יבש על מנת למכרה כסחורה סוג ב', אולם הנתבעת לא איפשרה לו לעשות כן. לטענתו, חוקר מטעמה של הנתבעת בדק, למחרת האירוע, את תכולת החנות, הפריד בין הסחורה שנספגה בנפט לבין הסחורה ש"ניצלה מנזק" וקבע כי ערך הסחורה הפגומה הינו 89,515 ש"ח. הוא פנה לנתבעת וביקש את הפיצוי המגיע לו, על פי פוליסת הביטוח. הנתבעת הודיעה לו ביום 2.9.96, כי אין בכוונתה לפצותו "הואיל ו.. הפר את הוראות הפוליסה...". היות שכך, החנות נשארה סגורה, והתובעת נאלצה להמשיך ולשלם, מדי חודש, דמי שכירות עבור החנות בסך של 2,200$. 3. הנתבעת מכחישה את ארוע הפריצה וטוענת כי מדובר בפריצה מבוימת לצורך קבלת פיצוי במרמה מהמבטחת. כמו כן לטענתה לא קוימו תנאי הפוליסה בדבר אמצעי הגנה, וכן גיא מסר בשם התובעת תשובות לא נכונות "בענין מהותי" בעת שמילא את ההצעה לביטוח וכן העלים מידע. כמו כן התובע לא הוכיח את הנזק שנגרם. מטעם הנתבעת העידו רבינוביץ וטולדנו, חוקרים מטעמה, ערן אייזיק - מומחה למערכות אזעקה, קובי אמיר, חתמה של הנתבעת וירחמיאל ידובסקי - מי שעבד כשומר במרכז המסחרי בשעת האירוע. 4. דיון ומסקנות א. אין מחלוקת כי החנות היתה מבוטחת בפוליסה מטעם הנתבעת, שכסתה נזק של פריצה ושל השחתת הסחורה בחנות . לעומת זאת הפסד בגין "אבדן רווחים" איננו מכוסה כלל בפוליסה. (ראה: נ/12), מטעם זה דינו להדחות. בנוסף לכך שהיה מקום לדחותו כיוון שלא הוכח כדבעי. ב. הנטל להוכיח את ארוע הפריצה, ואת ערך הרכוש שנגנב מוטל על התובעת. "נטל השכנוע בדבר קרות "מקרה הביטוח" הוא על התובע". ע"א 89/391 וייסנר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פד"י מז (1) 837, 845. ההלכה היא, כי מקרה הביטוח מקפל בתוכו שני אלמנטים הטעונים הוכחה: האחד - "הגורמים החיצוניים - כלומר את מראה העיניים, את המקרה הנחזה, את עצם העובדות שקרו" (שם, 840); והשני - "האלמנט השלילי - שהמבוטח לא היה מעורב בקרות מקרה הביטוח ולא גרם לו בזדון ובמתכוון" (שם,שם). "על בעל הנכס המבוטח להוכיח לא רק את החיוב - את המעשה הנחזה, אלא גם את השלילה - שהמעשה לא נעשה בידיו הוא או בהסכמתו". על התובע נטל הראיה כי אכן קרתה הפריצה וכן כי ידו לא היתה בגרימת אירוע הביטוח, לאמור הפריצה והשחתת הרכוש. זוהי אף עמדת הרוב בע"א 90/1845 רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מז (5) 661. מפי כב' השופט אור: "אם מקרה הביטוח כולל עובדות או מצב הכוללים אלמנטים שליליים - כמו במקרה פריצה וגניבה, שהמעשים נעשו שלא בהסכמת המבוטח - על המבוטח להוכיח זאת". (ראה גם דברי כב' הנשיא ברק ברע"א 98/988 אבו ערר מחמד נ' המגן ואח' (לא פורסם)). לאחר שבחנתי את מלוא הראיות ואת גירסת גיא שהיתה בעיתית, מעוררת תמיהות ומלאת סתירות הנני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, כי אכן קרתה פריצה לחנות וכי מנהלה גיא לא היה מעורב בארוע זה. מאזן ההסתברות נוטה כנגד גירסת התובעת, ולכן דין התביעה להדחות. להלן אפרט: ג. סימנים חיצוניים לפריצה. התובע לא הוכיח כלל כי היו סימנים חיצוניים לפריצה. החוקר מטעם הנתבעת העיד כי לא מצא סימני פריצה. הוא אמנם ביקר במקום 5 ימים לאחר הארוע וגיא טען בפניו כי כבר החליף את המנעול, אולם מנעול שבור לא הוצג כלל. כשגיא נחקר ב8.3.96- (נ/2) לגבי הפריצה הקודמת, שקרתה בחנות בדניה, שם החייגן פעל (הוא ואביו הגיעו למקום) ידע גיא למסור את 2 המנעולים שנמצאו שבורים לחוקר מטעם חברת הביטוח! אין כל הסבר מדוע בארוע דנן לא דאג לשמור את המנעול השבור ולהציגו לחוקר! ב"כ התובע בא בטרוניה בסיכומיו אל הנתבעת מדוע זו ראתה לנכון לפקפק בארוע הפריצה. הוא מפנה למסכמכים נ/13 העתק מחקירת המשטרה, שהוגש ע"י ב"כ הנתבעת מ"דו"ח ביקור בזירת עבירה" שמולא ע"י סמ"ר במשטרת ישראל ומפנה כי מהם עולה ש"שיטת הביצוע ניסור הסורג ושבירת מנעול הדלת". "דלת הכניסה פתוחה סורג הדלת שבור ומנעול הדלת שבור". אולם טעות בידו. כל אלה, וכן ההודעה על ארוע שהוגשו ב-נ/13, מתיחסים להתפרצות לחנות של גיא ברח' קרן היסוד בקרית ביאליק, שהתרחשה ב- 5.11.94! בחנות הנדונה אין כלל סורג והמנעול שלטענת התובע נשבר, לא הוצג. לא הוכחו שום סימנים חיצוניים אוביקטיבים לפריצה לחנות. לא הוצג שום דוח מטעם המשטרה המצביע על סימני פריצה. גיא נחקר במשטרה כחשוד בביצוע נסיון ההצתה. אמנם תיק המשטרה נסגר בהעדר ראיות. אולם הוא לא דאג להמציא ראיה אוביקטיבית כלשהי לכך שאכן היתה פריצה לחנות! ד. מערכת האזעקה מטעם הנתבעת הוצגה חוו"ד מומחה למערכות אבטחה אלקטרוניות, ערן אייזיק. הוא בוגר בי"ס תיכון מקצועי במגמת חשמל ומכשור בקרה. בעל נסיון רב במערכות אזעקה, ועוסק בכך משנת 1990. מאחר ומדובר בידע מקצועי במערכות אזעקה הנרכש תוך כדי עבודה אין לפסול את מומחיותו, כפי שביקש ב"כ התובעת. מסתבר כי בחנות הותקנה מערכת אזעקה הכוללת חייגן טלפוני, בהתאם לדרישות הפוליסה (להלן: "המערכת"). המערכת הותקנה ב- 15.5.96, דהיינו יום לפני הארוע הנדון. "המערכת כוללת גלאי הנמצא באזור דלת הכניסה הראשית, מושהה כניסה 10 שניות אשר מחובר למערכות האזעקה. מרגע הגילוי של הנכנס בדלת, ובתום זמן ההשהיה, מופעלים הצופרים ובמקביל החייגן הטלפוני" זאת כשהמערכת דרוכה. לדברי גיא הוא דרך את המערכת והכינה לפעולה, בערב הארוע בסביבות השעה 22.00, בטרם עזב את החנות. אולם למרות שמערכת החייגן מחוברת ל- 2 טלפונים, אלו לא צילצלו ולא התקבלה התראה על הפריצה. החייגן היה מחובר לפלאפון הנייד של גיא שהיה עמו כל העת וכן לטלפון בבית הוריו, אולם אלו לא צילצלו. המערכת אמורה לפעול כך שברגע הגילוי שיש מישהו בחנות מתחילים לפעול הצופרים וגם החייגן האוטומטי מחייג ומשמיע אזעקה. הצופרים פועלים ברעש של מעל 100 דציבל, החייגן ממשיך ומחייג במחזורים של 4 דקות לסירוגין ל2- המנויים וממשיך כל עוד יש אדם בחנות. מעדות השומר ברבמ"ד בליל הארוע, מר ידובסקי, האזעקה לא פעלה. המומחה מר אייזיק לאחר שבדק את המערכת קבע כי "במהלך הארוע לא בוצעה חבלה במערכת ו/או באביזרי ההגנה האלקטרוניים". המסקנה המתבקשת הינה כי "מערכת האזעקה לא נדרכה קודם למקרה" או "ברשות הפורץ היה את מפתח ההפעלה/ניטרול של המערכת ולאחר חדירתו למבנה ולפני תום הזמן הקצוב כיבה את המערכת". אמנם נכונה טענת ב"כ התובעת בסיכומיו כי "גם פורצים יודעים דבר או שניים אודות מערכות אזעקה וניטרולן", אולם גם "ניטרול" המערכת ו"טיפול" בה, מטבע הדברים מותיר סימנים. קשה להניח שתוך 10 שניות ההשהיה הצליח פורץ לנטרל מערכת אזעקה בלי לפגוע בחוטים ובמערכת! משום מה סירב גיא למסור את תדפיס שיחות הפלאפון שלו מליל הארוע (בעדותו נ/8). עובדה זו מצטרפת לחשדות ולתמיהות. הוא המציא את תדפיס שיחות הטלפון מהחנות, (נ/10), ממנו עולה כי השיחה האחרונה שבוצעה מהחנות היתה ב17.5.96-. בסגירת החנות היתה עמו העובדת עליזה, כפי שעולה מהודעתו נ/6. התובע לא דאג להביאה להעיד כי אכן דרך את מערכת האזעקה בערב הארוע. "כידוע, הלכה פסוקה היא, שאי המצאת ראיה, העשויה לשפוך אור על האמת, יש בה כדי לתמוך בגירסה הנוגדת. זה המצב הן בהליך אזרחי... והן בהליך פלילי..." כב' הש' בן פורת בע"פ 80/531 אבו חצירה נ' מדינת ישראל, לו(3) 589, 596). מהמקובץ עולה כי, ככל הנראה התובע כלל לא דרך את מערכת האזעקה בליל הארוע. בנוסף לכך שיש בזה משום הפרה של תנאי הפוליסה, הדבר מעורר חשדות כבדים לשיתוף פעולה בינו לבין אותו אדם שנכנס ושפך את הנפט על הביגוד. גיא לא אמר אמת כשטען שדרך את המערכת. השומר ידובסקי אישר כי האדם שראה בחנות לא היה התובע. אולם עובדה זו אינה מוכיחה כי גיא לא היה שותף עם אותו אדם שהצליח להכנס לחנות, מבלי שהאזעקה הופעלה! ה. ליל הארוע בתצהירו מוסר גיא כי הארוע קרה ב- 16.5.96. אולם כפי הנראה, מכל יתר המסמכים שבתיק כי המועד הנכון הוא הלילה שבין 20.5.96 - 19. באשר לליל הארוע, עדותו של גיא רצופת סתירות ובלתי אמינה לחלוטין. הוא שינה את גירסאותיו בהתאם למה שהיה נראה לו באותו רגע מתאים יותר, ללא קשר כלשהו לאמירת אמת. בביהמ"ש סיפר גיא כי לאחר שסגר את החנות בסביבות השעה 22.00 הלך לביתו ויצא לבלות בפאבים השייכים לחבריו בנהריה ובמוצקין. בסביבות השעה 03.00 - 02.00 בדרכו לביתו ראה ניידות מסתובבות ליד הרבמ"ד. לעומת זאת בעדותו נ/6 מ- 22.5.96 מסר כי מהחנות הלך לדוכן פלאפל שאותו הוא מפעיל. בסביבות 01.00 לפנות בוקר סגר את הדוכן והלך לאכול בורקס לאחר מכן "עשיתי סיבוב במוצקין עם הרכב שלי" "כל אותו הזמן הייתי לבדי" רצה לחזור לבית הוריו ועבר דרך הרבמ"ד בקרית ביאליק ואז הבחין במכוניות משטרה. בתצהירו (ת/1) מסר כי "הייתי בדרכי הביתה וראיתי בדרך ניידות משטרה רבות במרכז המסחרי. עצרתי במקום והמשטרה הודיעה לי שארע נסיון פריצה לחנות. מיהרתי פנימה ונוכחתי כי אמנם אש לא היתה אבל הבגדים שאותם ניסו להצית נספגו בנפט..". בחקירתו הנגדית העיד כי הוא נכנס לרבמ"ד, ראה את החנות סגורה ולא נכנס לתוכה "אני ראיתי שאצלי הכל בסדר והלכתי" רק למחרת בבוקר גילה כי המנעול שבור. בהודעתו נ/6 מסר "עברתי ליד החנות וראיתי שהכל סגור.. לא הסתכלתי בפנים החנות ולא הבחנתי בשום דבר חשוד - לא נכנסתי פנימה. גם לא היו לי מפתחות". בעדותו בביהמ"ש הוא מודה כי המפתחות היו "עליו". אך לגירסתו "גם השוטרים נסעו ולא ידעו לאיזה חנות פרצו". מעדותו של השומר ברבמ"ד ידובסקי עולה כי הוא הבחין באדם חשוד בתוך חנות בגדים ולכן הזעיק את המשטרה. לכן ברור שהמשטרה ידעה לגבי איזו חנות יש חשד לפריצה. ו. בנ/6 מ- 22.5.96 מסר התובע כי למחרת בבוקר כשהגיע למקום גילה ג'ריקן עם חומר דלק שהיה מונח בפינה ליד האזעקה. לטענתו הוא הזעיק את המשטרה, הוזעק צוות מז"פ. העובדת זרקה את ג'ריקן הדלק. בחקירתו במשטרה מ- 7.7.96, עת נחשד בהצתה טען כי המשטרה לקחה את ג'ריקן הדלק. ז. בנ/6 טען גיא כי החנות נפתחה כשנתיים לפני הארוע. "לא ביטחתי אותה מאז שהקמתי אותה" ורק לאחרונה ביטח אותה. בעדותו נ/2 (מ- 8.3.96) מסר "את החנות ברבמ"ד אף פעם לא ביטחתי". לעומת דברים ברורים אלו בהודעותיו, בעדותו בביהמ"ש הוא מתחמק וטוען: "אני לא יודע איפה החנות בוטחה לפני כן כי היה לי שותף והוא עסק בכך". לטענה ישירה בחקירה נגדית כי החנות לא בוטחה כלל לפני הביטוח אצל הנתבעת הוא משיב: "אני לא יכול להשיב". עוד העיד "שהחנות עברה לבעלותי לבד ביטחתי אצל הנתבעת". השותפות עם השותף התפרקה "במהלך השנה הראשונה". לפי גירסה זו יוצא שהביטוח הנדון נעשה כשנה לפני הארוע. וכן העיד בביהמ"ש כי: "מספר חודשים לפני הארוע" החנות בוטחה אצל הנתבעת. אולם המסמכים מדברים בעד עצמם ומהם עולה כי הצעת הביטוח הנדון מולאה ב- 30.4.96 - שבועיים לפני הארוע הנטען ותוקף הביטוח מ5.5.96-, 10 ימים לפני הארוע! יוצא איפוא, כי במשך שנתיים החנות, לא בוטחה כלל. והנה, 10 ימים לאחר שהפוליסה נכנסה לתוקף, קרה הארוע. אמנם יתכנו מקרים שאך "יד המקרה הטוב" בדבר, אך במקרה דנן, אופן מתן תשובותיו של גיא, נסיונו לטשטש את העובדה שהביטוח נרכש סמוך מאוד למועד הארוע, עובדה זו מצטרפת לתמיהות שהועלו לגבי הארוע וחלקו של גיא בהתרחשותו. ו. בעוד שלגירסתו של גיא בביהמ"ש "בארוע הנדון לא גנבו סחורה אלא ניסו לשרוף את החנות", ולטענתו כך טען גם בפני השמאי קיזלר, רק ניזוקו חלק מפריטי הלבוש בחנות לאחר ששפכו עליהם נפט. בעדותו נ/6 מ22.5.96- טען כי "גנבו סחורה.. גם מהגלגלים גם מהמדפים וגם מהסטנדים" (הדגשה שלי ח.ה.). לגיא היו בעיות בתשלום דמי השכירות, בעיות עם הערבות שנתן למשכיר, והחנות נסגרה כבר למחרת הארוע. ז. לאחר שקבעתי כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח שקרתה פריצה שידה לא היתה בביומה, די בכך כדי שהתביעה תדחה, ולכן מתיתר הצורך לדון בטענות בדבר אי גילוי מלא ומירמה. יחד עם זאת אציין עובדות מספר לענין זה, שכן גם בהתנהגותו של גיא בענין זה, יש תימוכין למעלה מן הנדרש, למסקנה כי לא ניתן לסמוך על עדותו. גיא מילא הצעה לביטוח החנות (נ/1). בתשובה לשאלות בפרק ז' "נסיון ביטוח ונזקים" לשאלות: "1. האם הייתי מבוטח בעבר אצל "אררט" או אצל מבטח אחר בפני אחד או יותר מהסיכונים כנגדם מבוקש הביטוח? 2. האם נדחתה הצעתך לביטוח מפני אחד או יותר מהסיכונים כנגדם מבוקש הביטוח? 3. האם הותנה חידוש הביטוח או קבלתו בתנאים מיוחדים? 4. האם ביטל מבטח כלשהו פוליסה שלך לביטוח מפני אחד או יותר מהסיכונים המוצעים לביטוח השיב בשלילה. לשאלה "5. האם קרה מבשך 3 השנים האחרונות מקרה ביטוח לפי אחד או יותר מפרקי הפוליסה לפיהם מבוקש עתה הביטוח. השיב: כן. פרט: בדניה בחנות הבגדים נזק פריצה" על ההצעה הצהיר המציע, גיא כך: "הנני מצהיר בזה שתשובותי לכל השאלות הנ"ל נכונות כנות ומלאות, וכי לא העלמתי עובדות או פרטים מהותיים כלשהם המתייחסים להערכת הסיכון על ידי המבטח. מוסכם עלי כי הצעה זו תהווה בסיס לחוזה ביני לבין "אררט חב' לביטוח בע"מ". ידוע לי כי כל השאלות בטופס הצעה זה תחשבנה כענין מהותי על פי הוראות חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981". התברר כי בניגוד לתשובות הנ"ל, ב5.11.94-, כשנה ומחצה לפני החתימה על ההצעה, נפרצה חנות נוספת של גיא בקרית ביאליק והוא תבע אז את חברת "הפניקס" שביטחה אותו שם. חתם הנתבעת, מר אמיר קובי הצהיר כי: "התובעת התקבלה לביטוח על בסיס הצהרותיו של גיא בדבר פריצה אחת בלבד שהיתה לעסק שבבעלותו ומתוך הנחה כי מדובר באירוע מקרי". "לו היתה הנתבעת יודעת כי לגיא היו שתי פריצות, תוך פחות משנה וחצי, לעסק בבעלותו, וכל הפריצות היו לעסקים מאותו סוג (חנויות בגדים) היתה נמנעת מלקבלו לביטוחו אף לא בדמי ביטוח מרובים יותר". תימוכין לכך וגם לכך שגיא לא אמר אמת בתשובה לשאלה 5 הנ"ל מצאתי בעדותו של גיא נ/8: "לאחר הפריצה בדניה שהיתה בחג פורים "הסוכן אמר לי שהפוליסה בוטלה כי יש סיכון בחנות על רקע הפריצה שהיתה". דהיינו פוליסה של התובעת בוטלה, בעקבות הפריצה מיום 6.3.96. כמו כן גם חברת ביטוח אחרת, סרבה לבטח את התובעת לאחר שהיו 2 ארועי התפרצות הקשורים בה או במנהלה, כטענת מר אמיר קובי. גיא ידע היטב כי חברת ביטוח אינה מעונינת לבטח מי ש- 2 חנויות בגדים שלו נפרצו בפרק זמן לא ארוך, ולכן הסתיר מהנתבעת את אחת הפריצות. לטענת ב"כ התובעת, גיא לא היה אמור לספר גם על הפריצה שהתרחשה ב- 5.11.94 מאחר ולא התרחשה בחנות השייכת לתובעת, אלא לו אישית. בעניננו "המציע" היה גיא, הוא שהתחייב למסור את מלוא הפרטים ולהשיב תשובות מלאות. הוא למעשה הבעלים של החברה, וגם לו עצמו היה ברור כי בשאלות של המבטחת אין הפרדה בינו לבין החברה, שכן בפועל חד הם. הראיה, שבהצעה לביטוח עסק (נ/5) אותה מילא גיא ב- 1.10.95 לצורך ביטוח "החנות בדניה" אשר אף היא בבעלות התובעת, ציין בתשובה לשאלה "האם נגרם לך ב- 5 השנים האחרונות נזק או הוגשה נגדך תביעה כתוצאה מסיכון או אחריות המוצעים בזה לביטוח, בין אם בעסק הנוכחי ובין אם בעסק קודם" את הפריצה שקרתה בחנות בקרן היסוד, למרות שלטענתו היא בבעלותו בלבד, ולא עסק של התובעת! את כנות התשובות יש לבחון בהתאם להגיון הפשוט של הדברים. אכן ברור לכל כי כשמבטחים חברה ציבורית אין צורך שהמציע יפרט את נסיונו האישי בביטוח. אולם כשמדובר ביחיד המסתתר מאחורי "חברה" ברור גם לו, כי לצורך בחינת הסיכון הביטוחי הכוונה לנסיונו הוא בביטוח. לא ארחיב באשר לטענה בדבר הסתרה במרמה של האיומים. אלו קרו כשנה לפני הביטוח, כאשר היה לגיא עדיין קשר עם השותף ולא ברור כי מדובר בהסתרה ב"כוונת מרמה". ז. הנזק הנטל להוכיח את הנזק שנגרם, מוטל על התובעת. מלכתחילה לא הוכיח גיא את נזקו בטענה כי סבר שהנזק איננו במחלוקת. בכתב ההגנה הוכחשו כל הטענות בכתב התביעה ולא היתה כל הודאה באשר לנזק או הערכתו. על אף זאת, התרתי לו בחקירה חוזרת להגיש מסמכים לענין הוכחת הנזק. גיא הגיש רשימה של מסמכים שלטענתו מסר אותם לשמאי קיזלר שנשלח אליו מטעם הנתבעת. לאחר שב"כ הנתבעת התנגדה להגשת המסמכים לענין תוכנם ודרשה כי עורכיהם יובאו לעדות, הוגשו המסמכים "רק כמסמכים שנמסרו ע"י גיא לנתבע" (ת/2). ב"כ התובעת ביקש "להעיד את השמאי קיזלר שהוא השמאי שפעל מטעם הנתבעת". התרתי זאת, אך משום מה גיא בחר שלא להעידו. הוא הסתפק בכך שצויין בפרוטוקול "כאילו התובע העיד שהמסמכים הנזכרים בסע' 4 לתצהירו הם המסמכים שהוצגו בת/2". גיא טען כי רק חלק מהפריטים שהיו בחנות ניזוקו. אולם פירוט אותם הפריטים שניזוקו ומחיריהם לא הוכח. המסמכים ת/2 כוללים כדלקמן: מכתב ב"כ גיא השולח את המסמכים לנתבעת עבור השמאי קיזלר; רשימת "ספירת מלאי של מוצרים שהיו לפני 1.1.96" ערוכה על "נייר עבודה לביקורת" של אגף המכס ומע"מ (ברשימה אף לא צויין לאיזו חנות היא מתיחסת); 15 עמודים ערוכים על נייר "חיון שלום יבוא ושיווק מכשירי כתיבה וכתיבת ציוד משרדי" ובהם מפורטים פרטי ביגוד כמויות ומחירים. לא מצויין מתי נערכה הרשימה, היכן ולצורך מה; קבלות שונות על רכישת ביגוד, תחפושות ואביזרי פורים בחודשים פברואר ואפריל 1996. בין השאר קבלה המתיחסת לחנות בדניה שבבעלות גיא; מכתב מהנתבעת המאשרת את קבלת המכתב אך דוחה את התביעה לתשלום ומציינת :"מרשך הפר את הוראות הפוליסה" וכן "אנו שומרים לעצמנו הזכות לטעון טענות נוספות". בעדותו הראשית (בתצהיר בסעיף 4) טען גיא כי חוקר מטעמה של הנתבעת "ערך את רשימת הפריטים שנזוקו, רשימת מלאי נערכה ביום 20.5.96 דהיינו למחרת הארוע, על ידי והן תואמות את הרשימות שערך החוקר מטעם הנתבעת" (ההדגשה אינה במקור). לכן לא ברור מה הועיל לתובע התיקון האמור בפרוטוקול. לא ברור מתוך המסמכים נ/2 האם הם מתיחסים למסמכים שנערכו על ידי התובע או ע"י השמאי. בפרט שהסתייגות הנתבעת מתוכנם - לא בוטלה. בחקירתו הנגדית טען גיא רק כי "המסמכים נבדקו על ידי השמאי קיזלר שהיה במקום וספר איתי ביחד את הפריטים והפריד בין אלו שנפגעו ובין אלה שלא נפגעו". הטענה כי מדובר ברשימה שערך השמאי, לא עלתה. כאמור העד קיזלר לא הובא לעדות והמסמכים שהוגשו אינם מלמדים דבר. העובדה שגיא נמנע מהצגת ראיה רלוונטית, שהיא לטובתו ובהישג ידו - מתפרשת נגדו. (ראה ע"א 89/55 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595; ע"א 90/2275 לימה נ' רוזנברג ואח', מז(2) 605) אין נפקא מינה שמדובר בשמאי שנטען שהינו שמאי שהגיע למקום מטעם הנתבעת. לא היתה שום מניעה שהתובעת תזמנו לעדות מטעמה, כפי שאף עשתה, ובסופו של דבר נמנעה מלהעידו. "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו". (ע"א 78/548 אלמונית ואח' נ' פלוני, לה(1) 736, בעמ' 760, צוטט ע"י כב' הש' מלץ בע"א 89/635 אנקונה ואח' נ' גוטמן ואח', תקדין עליון, כרך 90(3) בעמ' 709). מאחר והנטל להוכיח את הנזק היה מוטל על התובעת, היה עליה להביא את העד ואת מלוא הראיות לענין זה. איני מוכנה לסמוך על עדותו היחידה של גיא, בענין הנזק. בעוד שבביהמ"ש הכחיש כי נהג להעביר סחורה מחנות לחנות כדבריו:"לא יכול להיות שהעברנו סחורה מחנות לחנות". משנשאל על דברים שאמר לחוקר מטעם המבטחת את החנות בדניה, טען "אמרתי לחוקר שהייתי מקבל סחורה סגורה לרבמד ואני הייתי בודק אותה ומעביר אותה לדניה". מתברר כי בהודעתו נ/2, אותה אישר בחתימת ידו, שנמסרה ב96-/3 בעקבות פריצה ל"חנות בדניה", מסר כי:"בזמן האחרון היו העברות סחורה לפעמים אני רוכש סחורה עבור שני החנויות ומחלק את זה במקום לשני שקים. את העברת הסחורה בין שתי החנויות אני לא עושה בליווי תעודות משלוח ולא עושה רישום כלשהו ואין לי מעקב אחרי זה" (הדגשה שלי ח.ה.). גם מסיבה זו, דין התביעה היה להדחות. ראה: ע"א 80/355 אניסימוב בע"מ נ' מלון סירת בת שבע פד"י לה (2) 800; ע"א 84/638 קאסם נ' עוה"ד יואל, פד"י מא(3) -678 שם נדחתה תביעתו של התובע למרות שהוכיח כי נגרם לו נזק, באשר לא הוכיח את שיעורו. וכן ע"א (נצ') 90/31 צרור נ' הסנה פס"מ תשנ"ה (ב) 169,145. 6. התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. פריצהביטוח פריצה / גניבה